31.12.15

My way.

כל התמונות שבעולם. אני מצלמת כל יום. נדירים הם הימים שאני לא מדליקה את המצלמה, סביר להניח שמשהו לא כשורה באותם הימים. 99% מהפעמים שאני מרימה את המצלמה בחיי היום יום שלי זה בשביל לצלם את הילדים/משהו שהם עשו/ כל דבר שקשור לילדים. הצילום גורם לי הנאה, פשוט ככה. אני נהנית מכל מוצר שהוא ויזואלי, ובמיוחד כשמדובר בילדים שלי. צילום מוצלח של הילדים יכול לקבל זמן מסך אצלי של דקות ארוכות..  אני מצלמת ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, עוד באותו היום פורקת את הקבצים למחשב. או יותר נכון להארד דיסק חיצוני. השבוע גיביתי את כל ההארדיסקים החיצוניים שלי, ואני מחפשת ״ענן״ מתאים לשלוח אותם בבטחה גם לשם. זה בטח יקרה בימים הקרובים, הימים הרגועים והשקטים שיש לנו כאן בבית. 




חשבתחי לשתף אתכם קצת איך אני מנהלת את הצילומים שלי. הבנות שמגיעות לסדנאת בולגריה מקבלות ממני את כל המידע, ואני תמיד שמה לב שזה מעניין וחשוב להן לדעת. אז ככה: כמו שכתבתי למעלה, אמנם רק עכשיו עשיתי גיבויים לכל החומר שלי (עד עכשיו הרוב היה מגובה, לא הכל לצערי) אבל זה הכלל הראשון לדעתי.  בתור צלמת שמצלמת המון, אני לעולם לא שומרת קבצים ישירות על המחשב, אלא רק בכוננים חיצוניים. כל יום צילום פשוט שלי נגמר בכמה ג׳יגה, וככה המחשב שלי היה קורס שבוע אחרי שקניתי אותו. אז אני מפצלת לכוננים של חצי טרה. וכב יש לי אוסף של כאלו.. 




בכוננים האלו יש לי תיקיות של שנים. 2013, 2014 2015 וכו׳.. בכל תקייה מסודרות כרונולוגית תיקיות לפי חודשים. הרבה יותר קל לי להזכר מתי צילמתי משהו מסויים מאשר איך קראתי לתיקיה שלו. אז בכל שנה יש לי ינואר פברואר וכו׳. ואז, בתוך התיקיות של החודשים, שמורות תיקיות עם שמות. לדוגמא: photography workshop 6, a day in the forest , lake וכו׳.. ז ההבלאגן האישי שלי, אבל מאוד קל לי להתמצא בו. מצאתי שהשיטה הזו יעילה ונוחה לי מאוד. 

מיד באותו היום שצילמתי, אני פורקת כאמור, ומיבאת את התיקייה לליטרום. מאז שנחשפתי לתוכנה הזו אני לא רואה איך בכלל אפשר להסתדר בלעדיה. לעולם אני לא מוחקת קבצי תוך כדי/בזמן תהליך הצילום. את זה אעשה בנחת בבית, מול המחשב. מה ואיך אני עושה בלייטרום, את זה אני מלמדת בסדנה בבולגריה :) 


לא כל הצילומים בפוסט הזה מושלמים. אבל הם הצליחו להגיע לכאן, בזכות זה שהם יקרים לי. הם בדיוק איך שאני רוצה לזכור את הילדות שלהם, הם עשויים מכל הדברים הקטנים של החיים, והם מראים את הבית, את החדר, את החפצים של הילדים, שאלו דברים שאני מקפידה לצלם כבר שנים, בשביל הזכרונות. לראות עוד 20 שנה את המיטה עם המצעים, והבלאגן שעשינו בחדר, הרבה יותר מרתק בעיני מאשר עוד צילום מחוייך של כולם בשורה בפארק. 
כשקניתי את המצלמה הראשונה המקצועית שלי (שנמצאת עכשיו אצל צלמת ממש ממש מוכשרת :)) היה לי ברור שבליגה של הגדולים צריך להתנהג כמו גדולים. אז כמו שכתוב בספר, צלמים מקצועיים מצלמים קבצי raw. אצלי זה תפס שנה שלמה, והיה מאוד מתסכל. אז עדיין לא היתה לי את תוכנת הלייטרום (שהיום הרבה יותר ידידותית לקבצים האלו מפוטושופ) ובצעד ממש מרדני, הפסקתי עם זה והחיים שלי השתנו לטובה. כמובן שעבור לקוחות עסקיים אני מצלמת קבצי raw, אבל בכל מה שקשור לצילומים האישייים שלי, של הבית של המשפחה, עבור הבלוג, אני נשארת עם קבצי ה-jpg הנוחים והמעולים. ההבנה שקבצי raw גוזלים ממני זמן יקר, היא היתה המכרעת. בצער רב, נודה בעובדה שהיום רוב חווית השימוש במסכים מצטמצמת למובייל, אני לא חושבת שהקבצים שלי נפגעים, והדרך כל כך נעימה עבורי, זה רק גורם לי להנות יותר מתהליך הצילום והעבוד של הקבצים. 
ואת כל הפוסט הזה בכלל התחלתי לכתוב, כי גיליתי שרק השבוע, בלי לחשב רחוק מייד, נותרו לי כל כך הרבה תמונות שלא מצאו את הדרך שלהן לבלוג, אז החלטתי לעשות להן ג׳סטה ולכתוב עבורן פוסט. כמובן שאני אוהבת אותן, הרי הילדים שלי מצולמים בהן, אבל היכולת לדעת לסנן עבור הקורא, גם היא לא פחות חשובה כמו היכולת לדעת לצלם יפה. אז זה פוסט קצת יוצא דופן, שאני שמחה שהוא נולד. ֿ

השבוע לולה שאלה אותי איפה אני שומרת את כל התמונות שלי, ואם אפשר לראות את כולן. מה שהדהים אותי זה שהיא באמת מודעת לעובדה שיש אפשרות כזו של להדפיס תמונות, ולדפדף בהן. כאן במזרח אירופה זה מ שעושים בימים קרים.. אבל כשהראתי לה את אחד מההארדיסקים שלי, היא שאלה: התמונות מצטמצמות, מתקפלות, קטנות, ועוברות מהכבל של המצלמה בזהירות לתוך הקופסא השחורה? איך הן לא נהרסות בדרך?? וכמה תמונות אפשר לשים בקופסא אחת?  ללא ספק, משני הילדים שלי, היא זו שתהיה דור ההמשך. רמת העיניין שהיא מגלה בצילום עולה פי עשר מונים על זו של אחיה. ליום ההולדת ה-4 שלה היא ביקשה רק מצלמה. לא יותר. אם אפשר גם גור חתולים קטן. אבל כלום חוץ ממצלמה, היא ממש הדגישה את זה. ומצלמה היא קיבלה. ומאז היא מצלמת... לדוגמא את הצילומים האלו (במצלמה שלי, היא רק מבקשת שאחליף לעדשה הקלה יותר, ואין לה בעיה להשתלט על סשן שלם. בעיקר היא אוהבת לתת הוראות. מעניין...:) : 


היום, היא יצאה לטיול היומי שלנו חמושה במצלמה, וגילינו את הפריחה הראשונה העונה של ה- snowdrop - גלנטוס. מישהו יודע איך קוראים לפרחים האלו בעברית? 

חורף שמח ומצולם,
אפרת xxx

29.12.15

As Simple.

אני  כל כך מנסה לשבת ולכתוב את פוסט סיכום הסדנה האחרונה, לעשות סדר במחשבות מתי התאריכים הבאים ואיפה, לתכנן את החופשה החורפית של המשפחה שלנו, אבל איך שהוא, כל מה שבא לי לעשות זה לצלול לתוך שיגרה נעימה של בית. 


לעשות את הדברים הפשוטים שלנו, כמו לקום בבוקר, להכין ארוחת בוקר, לשבת לקרוא, לשחק, להתכרבל. בלי שיאים מטורפים, רק פשוט להעביר את היום בשקט ובשלווה. שלווה אמיתית כזו שנותנת מנוחה לכל המחשבות, לכל התכנונים, לכל הרשימות שמצטברות כמו קן נמלים פעיל, לפחות אצלי. תמיד יש משהו בתכנון, בעבודה, צריך לסיים, צריך להתחיל לחשוב, צריך לנסוע, צריך להכין/לקנות למצוא, צריך תמיד משהו. 
מדהים אותי איך הילדים מסתגלים לאורח חיים אחר כל כך מהר, אפילו בשניות. אם אני בשבוע לחוץ, הם עושים דברים בטילים, בדיוק כמוני. אם אני רוצה שגרה שקטה, הם מתמסרים ברגע. ממש כמו שהיה לנו היום, אחרי הרבה זמן.. גם כאן יש את ״אחרי החגים״ שזה אומר אחרי הכריסמס וה- new year. השנה החלטתי לחתוך מייד אחרי הכריסמס, כי אני חייבת שיגרה. חייבת לקום כל יום באותה השעה, לאכול פחות או יותר את הדברים המוכרים, לשחק עם הילדים בדברים הפשוטים שיש לנו בבית, לחפש חצי מהיום איזה חלק של לגו שאבד, או את הארנב הקטן (לא אמיתי!) שהוא החפץ הכי פעיל אצלנו בבית באופן כללי. 


הרגשתי שבין לבין, הפוסטים המוקפדים, המושקעים של הסדנה, כאלו שלוקח לי יום שלם לכתוב אותם, ושבועות שלמים לגרום להם להיות, אני צריכה פאוזה גדולה, ולכתוב קצת על עוד יום פשוט בבית שלנו. לא עשינו הרבה, לא רצינו לעשות  הרבה. מסתובבים מהחדר, לסלון, למטבח, פיפי, מיץ פטל (אחי פינק אותנו בבקבוק מלא!) סיפור בסלון, סיפור במיטה וארוחת צהריים. הטלפון לא מצלצל בכלל, וזה בגלל שאין לי כאן טלפון. באמת. אני לא מחוברת לטלפון נייד, ורק כשמתחשק לי או כשצריך, אני מפעילה את הוואטס אפ באייפון, וככה מתקשרת עם העולם שמעבר. הצלילים כאן בבית השם בעיקר של ג׳וני מיטשל, מפוחיות וקלרינטים. וכשהילדים משתלטים על המוזיקה זה הופך לג׳סטין טימברלייק (לולה מעריצה מושבעת) טיילור סוויפט (לולה + לולי אבל הוא לא יודה בזה) one republic (לולי, וכל  שאר הבית ממש לא...!) ומייקל ג׳קסון (שניהם). אבל הכי הרבה שומעים לאחרונה את הקולות של ה- lightsaber של לולי. 


החורף ממש לא רוצה להגיע, והאמת שזה קצת מטריד אותי.. בשנה שעברה בתקופה הזו היינו כבר אחרי לא מעט ימים של סקי, מזחלות שלג, אנשי שלג, התכרבלויות כל היום עם שמיכות מול האח, והרבה הרבה אפים אדומים. היום היו כאן 16 מעלות, וזה מרגיש לא בסדר. אבל הי, מקבלים את זה באהבה. לא יודעת אם ניסיתם להלביש שני ילדים בדרך החוצה יום יום במשך 3-4 חודשים כשבחוץ 10- מעלות. תכלס, זה מבזבז את כל היום! 

תודה שקראתם את הפוסט הפשוט שלי, אני יודעת שהרבה מכן מחכות לשמוע על תאריכים חדשים לסדנאות, מבטיחה לתת למוח לנוח עוד קצת, ולחזור הנה עם על הפרטים. גם הפוסט המסכם של הסדנה יצוץ כאן ממש בימים הקרובים. אז אני הולכת לעשות דברים פשוטים, דברים רגילים, אולי משעממים, לפחות שבוע ברצף. לאכול כל יום את אותו הדבר, להישאר עם פיג׳מה רוב השעות, ולחשוב על מעלות נמוכות נמוכות שאולי יביאו איתן פתיתים לבנים שאנחנו כל כך אוהבים. תחזרו לכאן לבקר, טוב..? 




24.12.15

Saying thanks / Great design.

אם אתם חדשים בבלוג שלי, או במקרה לא ביקרתם כאן הרבה זמן, אז ככה.. בסופ״ש האחרון הסתיימה לה הסדנה הכי מנצנצת שהעברתי כאן בבולגריה, סדנאת צילום כריסמס! זו כבר הסדנה השישית שאני מעבירה בקונספט הנוכחי, וכמובן שסביב הראשונה ההתרגשות שברה שיאים, ואני חייבת להגיד שגם לקראת זו. הצבתי לעצמי ייעדים ויזואלים וחוויתים לא פשוטים, ומאוד מאוד התרגשתי תוך כדי העבודה על הסדנה. והאמת, נראה לי שהיא היתה באמת יוצאת דופן בנראות שלה. איך שהוא הצלחתי להעביר לכדי מימוש את כל מה שחלמתי עליו. סיפרתי לבנות בסדנה, שתמיד יש איזו שהיא התחלה. איפה שהוא מתחילה ההשראה, ומשם הכל נבנה. הפעם היו אלו ניירות עטיפה וינטג׳יים שמצאתי בשוק יד שניה כאן בבולגריה. הצבעוניות שלהם, החגיגיות הזו של פעם, הם שהיו המנחים שלי ביצירת האוירה. שם הכל התחיל :) 
אבל לפני שאפרוש כאן בבלוג את תמונות האוירה, יש לי פוסט אחר לכתוב. הלא הוא פוסט התודות (הרבות רבות רבותֿ) לכל הספונסרים הנפלאים, שמשתפים איתי פעולה בסדנאות שלי. בלעדיהם היה לגמרי חסר משהו. החוויה לא היתה אותו הדבר :) שיתופי הפעולה והקשרים שאני יוצרת בכל סדנה עם היוצרים/יוצרות הכי מוכשרים בארץ, גורמים לי לחייך משמחה ומאושר. אני מרגישה כל פעם מחדש כאילו זכיתי, להיות מוקפת בכל היופי האסטטי הזה שהם יוצרים, כולי עטופה בעושר ויזואלי, ומצליחה גם לתת את זה הלאה, למשתתפות הנפלאות שמגיעות עד הנה, לקחת חלק בסדנה הקטנה שלי. זו באמת זכות, ואני מודה לכל מי שבעבר, ובסדנה הנוכחית עזרה לסטיילינג שלי להיות כל כך מוקפד ומדוייק. תודה יוצרות נפלאות!!!
בימים הקרובים יעלה הפוסט המלא על הסדנה. אז נתחיל? 

היא הגיעה אלי לסדנה האחרונה בארץ. השם אילונה רובין צלצל לי קצת מוכר, אז חיפשתי בפייסבוק מאיפה אני מכירה.. שתי שניות אחר כך, מסתבר שהיא בעלת אחת מ-100 המוכרים המצליחים ביותר באטסי, בעולם. פשוט ככה. המותג שלה כולו קסם, וניצנוץ אחד גדול. לא היה משלם ממנו לכריסמס הזה, לסדנה הזו, לסטיילינג שבניתי, לרגע כולו. התכשיטים שלה כאילו נלקחו מתיבת אוצרות של נסיכה ויקטוריאנית. אני מכורה, ממליצה לכן להקליק, ולראות במה מדובר. אילונה רובין, המעצבת, שלחה לכל משתתפת זוג עגילי סברובסקי, שלא הפסיקו לנצנץ כל הסופ״ש.. האמת, השארתי את המתנה הזו לסוף, כי האריזות המוקפדות היו התפאורה המושלמת לעץ כריסמס.. אז הן היו תלויות כל הסופ״ש והבנות חיכו בסבלנות.. עד היום האחרון. אילונה, את נדיבה, מוכשרת ומקסימה! תודה, תודה!!













זה התחיל בשיתוף פעולה רגיל, מתנות עבור הבנות בסדנה. אבל אני, כמובן חופרת.. גיליתי מותג מהמם של בחורה מוכשרת, שעובדת עם הידים, עם החומרים שאני הכי אוהבת כמעט, בדים של פעם.. למיטל יש את המותג נדוניה, שכל עיצוב שלה ממיס ברגישות ובעדינות שלו. בנדיבותה, היא שלחה לכל משתתפת את חישוקי העץ העדינים שלה עם ההדפסים של פעם, ובנוסף היא אחראית לאחד האלמנטים המרכזיים שהיו בחלל הסדנה, וילון התחרה המקסים, שתפור בהזמנה עבור החלון בסדנה, ממפיות ישנות. תודה מיטל !!



בסדנה הקודמת הבנות קיבלו כפפות של ״צלמות״ ממני. והפעם, כשחנה פנתה אלי מהמותג המתוק שלה קולהנדס  היה ברור שכפפות סרוגות זה בדיוק מה שהבנות צריכות במזג אויר כזה. הן מעולות לצילום, כי האצבעות חשופות, בצבעים טבעים, ומצמר נעים נעים.. תודה חנה על המתנות המפנקות, מהמותג הנעים והעדין שלך. 









וקצת מסורת תמיד נעימה.. אני אוהבת לדאוג שלבנות יהיה משהוא חדש, וכמובן מעוצב ואסטטי לכתוב עליו כמעט בכל סדנה. הפנקסים/מחברות הנפלאות האלו שייכות לאירית גילן מימון, מסטודיו קונקשין  המעצבת שעובדת כל כך טוב עם חומרים טבעיים וחוטים. הדפים נשזרו בחוט, הצבעים חורפיים ונעימים, ובכלל, העיצוב מושלם. תודה איירת על המחברות, ועל האסטטיקה העדינה שאת מייצרת. 


 וכי שלומית אופיר כבר עמוק אצלי בלב.. :) אז בנדיבותה, גם הפעם היא שלחה לבנות מתנה מהסטודיו. הפעם היו אלו קעקועים זמניים, בזהב שחור וכסף הכי חגיגי שיש. זו לגמרי חגיגה להוסיף אותם לצילומים, מזל שיש לי כמה אקסטרא, נראה לי שבסופ״ש הקרוב לולה ואני נחגוג איתם!



הצילומים כאן למעלה, של נורה חברה שלי, שייכים לאחד הסשנים האהובים עלי בכל ששת הסדנאות כולן.  גם מבחינה רגשית, וכמובן מהזוית של הסטיילינג. אכתוב על זה פוסט נפרד בקרוב. הקעקועים כמובן של שלומית! תודה יקירה!!!!

ובטח כבר שמתן לב לאלמנט היוצא דופן שהיה בסדנה, מקצת תמונות בפייסבוק :) הפעם, זכיתי לחלוטין. ממש ככה. טל דבש המוכשרת מאוד, היתה הראשונה להרשם לסדנה הנוכחית. האמת, שפעם כמעט הלכתי לסדנאת פיות שלה בתל אביב, אבל זה היה כל כך מזמן שאני לא זוכת מה קרה בסוף..  טל דבש היא האימא של הפיות הקסומות שקישטו בעדינותן הקלילה את עץ הקריסמס של הסדנה. הפיות המופלאות האלו, הגיעו הנה לפניה, במשלוח מיוחד ופייתי, עם אחי, כמה ימים לפני הסדנה. טל עיצבה פיות שמתאימות באופי שלהן לצבעוניות של החלל כולו. הן היו כל כך הרמוניות עם וילון התחרה של מיטל, עם המחטים העדינים של האשוח, ועם האורות שניצנצו לנו בוקר צהריים וערב. הסדנה בלי הפיות לא היתה אותו הדבר.. כל כך שמחתי שהסדנה הנוכחית יצאה לפועל, ושטל, האימא של הפיות תגיע עם הפיות הקסומות שלה. כשפתחתי את הקופסה, לא האמנתי. האמת שאף פעם לא ראיתי פיה כזו פנים מול פנים :) והעדינות שלהן כבשה אותי בשניה הראשונה! לשמחתי הרבה, טל הסכימה להעביר לבנות סדנאת פיות בערב השני, כמסורת הארוכה של הסדנה. בדרך כלל, נורה חברה שלי מלמדת weaving קרושה או מקרמה, והפעם, הפיות השתלטו על החדר. הבנות היו בעננים, ובבוקר נכנסנו לחדר עם עץ שעליו לא שש פיות כמו שטל שלחה מהארץ, אלא 17 פיות!!!!!!!! תודה טל, על פיות קסומות, ובשם הבנות אני בטוחה שהן מודות על חוויה של סדנה. טל מוכרת פיות, ומעבירה סדנאות ליצירת פיות בכל הארץ. דברו איתה!






כאן למעלה זו הפיה שטל לימדה אותי איך לעשות :) 






זוכרות איך הכל התחיל ....???? בחבילת ניירות עטיפה ישנים שמצאתי בשוק. ואז הצטרפו כל המוכשרות האלו, כי הן פשוט התאימו בול!! אמרתי כבר שזכיתי, לא..? 
 הפוסט הבא , על שאר הסדנה, ממש בקרוב : ) איך שוא אני מרגישה שכבר נכנסתי למוד חורף. מחר נחגוג כאן את הכריסמס, הילדים בהתרגשות עצומה, כי אם אתן לא יודעות, אנחנו מהמשפחות שסנטה מגיע אליהן בכבודו ובעצמו !! אז כן, ההתרגשות בעננים. ובכל זאת, אני מרגישה שקצת נכנסתי לענן ישנוני,  חורפי ומפנק, וכל מה שבא לי זה להתכרבל, ולנוח, ולהיות עם הילדים, ובויאן, שדרך אגב כבר חזר מתל אביב אחרי פתיחת תערוכה מוצלחת במיוחד. אז כן, כמובן שנתראה כאן בתדירות גבוהה כמו בזמן האחרון, אבל זה יהיה ממוד חורפי, רגוע ונטול לחצים. ככה זה טוב. חורף נעים בנות, מעיר קטנה ושכוחת אל בצפון בולגריה. 
אפרת