30.10.16

POSSIBLE.


אני קוראת לזה, או יותר נכון מזמינה את הבנות ל״סדנת צילום״. זה נכון, זו מטרת העל לשמה אנחנו מתכנסות, וזה מה שאני יודעת לעשות ואוהבת, אבל זה לחלוטין לא מתחיל ונגמר בצמד המילים האלו. אני מנסה כבר יותר משעתיים לנסח בפשטות, במילים ברורות מה בדיוק קורה שם, אבל קצת הולכת לאיבוד. אולי זה יהיה אחד מהפוסטים האלו שהצילומים יספרו הרבה יותר ממה שאפשר לתאר במילים, ואני אמשיך לי במנוחה הנעימה כאן בבולגריה, מציצה מהחלונות הגדולים שלנו בסלון, עדיין בדירה הישנה, איך העלים, בפשטות נפלאה, נושרים מהעצים. בלי הפסקה, מהבוקר. עלים צהובים, ואדומים וכתומים, מרחפים להם באויר וצובעים את המדרכות בשטיח קסום. אולי בגלל זה אני לא מוצאת את המילים המספיק יפות. כי נשארתי ללא מילים.. ממשיכה להנות מהשלכת, עד אמצע הפוסט לפחות. 







אני זוכרת שבתיכון הייתי חפיפניקית כזו. מין סוג של ישראלית, הכי ישראלית שיש. הכל היה ״סמוך״.. מכירים? יש מבחן? יהיה בסדר. י ש טיול של הצופים לארוז תיק? יהיה בסדר. יש פעולה להכין לשבת? עוד מעט. מין כזה בלאגן לא בוגר. והייתי מאוד מודעת לזה. לחלק הלא טוב בזה כמובן. ותמיד קינאתי בחברות (שרובן היו כאלה!) שידעו לנהל את החיים שלהן בשליטה מוחלטת, עם סדר והגיון ברורים. גדלתי והצלחתי לעשות שינויי. אימא שלי תגיד מה פתאום, אבל אני מדברת על שינויי הרבה יותר מהותי מלארוז תיק בזמן, או משהו כזה. בדברים שלי, בצילום שלי, אני הולכת עד הסוף. אין התפשרויות באמצע. בכלל לא. וזה מבחינתי הישג. ה״סמוך״ הישראלי, אז אין לו מקום בכלל בעשייה המקצועית שלי. אני עדיין אופטימיסטית חסרת תקנה (הי אורית :)) ותמיד ולעולם אומר שיהיה בסדר, כי פשוט אין דרך אחרת. הכל חייב להסתדר. אבל אין מקום לפשרות וקיצורים בעשייה הצילומית. וככה אני מתחילה לדמיין את הסדנאות שאני יוצרת. עם כל האלמנטים הכי הכי מדוייקים לרגע. אני בדרך כלל מקבלת השראה, או תחושה ראשונית של מה אני רוצה מהלוקיישן. זה כמעט תמיד מתחיל בלוקיישן. הסדנאות הראשונות בארץ בביתה של דנה הוא דוגמה מצויינת. העיצוב שלה הניע את כל הנראות של הסדנה. ככה גם היה עם הבית של עירית. היה ברור שהסטיילינג חייב להיות מדוייק עד לפרט הכי קטן, אבל עם זאת, שהכל יזרום בנעימות, כי כזו היא עירית. מין מארחת לתפארת. מקפידה על הפרטים הכי קטנים, אבל נינוחה. אושר. 
את עירית פגשתי כשהיא השתתפה באחת מסדנאות בולגריה שלי, ודי הרבה זמן הרגשנו שכדאי שנעשה משהו יחד. זה קצת התמהמה, אבל הטיימינג לא יכל להיות נכון יותר. עירית בתחילה היא מארחת מושלמת, שקשה שלא לשים לזה לב. מהאהבה שלה לבישול, היא החליטה שהיא צריכה גם לבשל כלים, והיום היא בעלת הסטודיו נאו פוטרי, שסמוך לביתה בשדה ורבורג. שם היא מבשלת כלים נפלאים ומינימליסטים. את האוכל והכלים צריך לצלם, לא? אז כן, היא גם מצלמת נפלא, וזה מה שחיבר ביננו. 
את הבוקר פתחנו בגינה של עירית, עם שולחן מדוייק עם הפריטים הנכונים. הקונדיטורית שמלווה אותי כבר סדנה שלישית, או יותר נכון הממתקאית - רונית צין היתה אחראית לקנאלה המפורסמים שלה, עוגיות המדליין וכמובן, טארט התפוחים הצרפתי, שדיגדג את שערי גן עדן בשלמות המתפרצת שלו. ככה היא רונית, תמיד מעלה את הסטנדרטים, ומספקת לי אובייקטים מושלמים לצילום, עד שכמעט גורמים לי לשכוח את עצמי... עירית, בקלילות הוציאה מהמטבח בליני עם סלומון ויחד עם שמפניה, קוראסונים  ופירות יער, פתחנו את היום הנפלא הזה. 












קצת לפני שהתיישבנו לארוחת הצהריים תרגלנו קומפוזיציות עם אור צידי. 


הצילום כאן למעלה הוא המנה הטעימה שאכלתי בחמש השנים האחרונות לפחות. טורטליני זנב שור אלוהי... והמחמאות כמובן לעירית.. 
למדנו למדנו למדנו. היה כיף. תרגלנו לייטרום, דיברנו על קומפוזיציות, ואז הגיעה לילו, לסשן הפורטרטים האהוב עלי במיוחד. בכל סדנה יש לי מנוע מרכזי, משהו שהכל יסוב סביבו. הפעם היו אלו ורדים. סידורי פרחים משגעים עם ורדים אנגליים, עשו לנו נעים בעיניים כל היום. והגיעו לשיאם בסשן בחורשה עם לילו. 










את הימים העשירים האלו אני יוצרת תודות לאנשים מוכשרים שתמיד מוכנים לקחת חלק בחגיגיה הזו. הספונסרים המתחלפים והקבועים. הפעם גם ליקטתי דברים שאני אוהבת מהודו ובולגריה, והם היו חלק מהמתנות הנעימות למשתתפות. 





יולטה עם פנקסים מתוחכמים, חנות הנייר האהובה עלי, שאוטוטו מתחדשת בחצי נוסף חדש, זאת אומרת עוד מלא מלא דברים שווים...

גיליתי לי חנות קטנה ומטריפה בנווה צדק. אתן בטח כבר מכירות אותה, אבל אני הפכתי כבר להיות על תקן תיירת..OMG. אפיסרי, שזו גם מעדנייה שווה, וגם חנות לכלי בית מפנקים, עם ריח צרפתי מאוד מאוד נעים.. בדיוק מה שחיפשתי. סיגל המקסימה היא בעלת החנות, תמסרו לה ד״שׁ :) מפיות הכותנה הלבנות ומגבות הפשתן הנפלאות (גם באיכותן וגם כפרופס מושלם לצילום רך ומזמין) הן מאפיסרי

שתיים רוקמות, דפי הנפלאה, שמעצבת ורוקמת חופות מרגשות כבר כמה שנים, היתה לי הזכות לצלם עבורן ומאז אנחנו במחשבות :) אחת המתנות הרגישות שאי פעם ניתנו בסדנאות שלי. דפי רקמה על כל מפית לכל אחת מהמשתתפות מילה מאמרותיה של האחת והיחידה עליסה בארץ הפלאות: 
She begun to belive that very few things are indeed impossible. 
ואין מישהיא יותר ממני שמאמצת את המשפט הזה לחיכה בשנים האחרונות. תודה דפי, על המחשבה הנפלאה. 








למה שוב הטורטליני זנב שור הזה? כדי שעירית תהיה בטוחה מה להכין לי בפעם הבאה שאני קופצת לביקור :) 


זו ברכה להיות מסוגלת ליצור, ואני מודה על זה כל יום מחדש. 

סדנאת הכריסמס בבולגריה כבר מלאה, אפשר להצטרף לרשימת המתנה.. 
שתי סדנאות נוספות ייפתחו במהלך ינואר פרטים ממש בקרוב - האחת באמצע השבוע (!!!) והשניה כנראה למתקדמות. דברו אלי אם אתן בעניין סדנת מתקדמות חורפית, נשית, עמוקה, ומרגשת.. 
סדנה נוספת בארץ עדיין לא מתוכננת, אבל כל הדברים הטובים סופם לקרות, לא..? 
xxxאפרת


17.10.16

Borovetz Bulgaria with kids!

פעם בשבוע שבועיים בערך, מאז שעברנו לכאן, לבולגריה, אני מקבלת מייל מאוד נחמד ומנומס. בלי הגזמה,זה באמת קורה המון! במייל, אימא נחמדה מישראל מבקשת המלצה לטיול עם הילדים בבולגריה. הם כבר קנו כרטיסים, ומאוד מתרגשים, ושמעו שאני כאן עם ילדים, אז בטח אני יודעת משהו. אז כן ולא. התשובה שלי היא תמיד אחת. אם בא לכם טרקים אסור לפספס את שבעת אגמי רילה, ואני כמובן מקשרת לפוסט שכתבתי לפני שנה וקצת, וגם ממליצה להסתכל באוגוסט של שנה שעברה בבלוג, כי אז עשינו road trip בדרום בולגריה, ויש שם לא מעט מקומות שווים, לטיולים. אבל כמשפחה אנחנו מרגישים שעלינו על איזה סוד כמוס, ממש ממש שווה, ואני שמחה לספר לכם עליו.
בולגריה הרי ידועה בשני אתרי סקי שווים שיש בה. בנסקו (שאפילו אירח אולימפידת חורף לפני כמה שנים), ובורוביץ. את שניהם הישראלים מכירים היטב, הם אתרים לא רעים בכלל. אבל בעיני לא ממש זולים כמו שבולגריה יודעת להציע, ולפעמים משתווים לאתרים גדולים יותר באיטליה לדוגמא. בכל מקרה, אנחנו כאן לא בגלל סקי :) אז, מן ההגיון שאתרי סקי נמצאים גבוה על ההר, בלוקישן מרתק. הגיון פשוט אומר גם שבקיץ הם עדיין שם, כל הפסיליטיס, והפינוקים, והטבע הנפלא, רק בלי שלג, ועם הרבה שמש. ועם הרבה הרבה פחות כסף.. חופשה באתר סקי בקיץ עולה קרוב לשליש מהחורף, ולפעמים אפילו פחות, תלויי איפה.
אז בשנה שעברה ביקרנו בבקתות הפיניות בבורוביץ, והתאהבנו במקום, בטבע, בקסם של היער ובאוירה כולה. והשנה,  לכבוד היומולדת של לולה, הילדים ביקשו לחזור לשם, וכמובן שכולנו קפצנו על הרעיון להתרענן קצת מהלחץ של הבית (זה שאנחנו בונים!) וסידרנו לנו שלושה ימים נפלאים, עם חבר שהגיע מהארץ, לחגוג ללולה חמש שנים נפלאות, בהרים, כמו שהיא ביקשה.

זה היה יומולדת צנוע, שמחתי לברוח מהמסיבות במשחקיה כאן בעיר עם כוסות חד פעמיות של פו הדוב ועוגה מבצק סוכר. וגם, היינו כל כך צריכים לחזור שוב להיות ביחד אחרי חודשיים בהודו, שזרקנו את עצמנו לאינטנסיביות הלא ברורה ולחוצה של בניית בית. זה לא היה פשוט לחזור, והילדים לא כל כך מצאו נקודה רגועה לעגון בה. אז הסופ״ש הזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים. קנינו מלא אוכל טעים וטרי, כי בכל ביקתה יש מטבח, עם כלים וצלחות והכל, וגם לכל ביקתה יש מנגל קטן אם רוצים. הבקתות לא מפוארות, אבל נעימות ונוחות. יש שתי קומות, והילדים התלהבו נורא כבר בפעם הקודמת מבית משולש!







הילדים כבר מרגישים שם בבית, ומכירים את כל הפינות הסודיות בכפר (זה מתחם סגור של בקתות מעץ). הם מסתובבים חופשי, ומכירים בשניות את השכנים עם הילדים מהבקתות ליד, וזה כיף! בערב, המסורת המשפחתית שלנו היא להדליק מדורה, ותמיד יש מרשמלו ותפוחי אדמה עם פרמז׳ן... וכמובן, איך לא, לשחק באש..
הצצתי היום בפוסט הקודם שכתבתי אחרי שביקרנו שם, בבקתות בבורובץ, שם תוכלו לקרוא גם מה אפשר לעשות מחוץ לביקתות, באיזור, אם יתחשק לכם לעצור את הרביצה הכה ממכרת..  כל כך פשוט להיות שם, ולא לעשות כלום חוץ מלהעריץ את העצים והסנאים, כי אנחנו הישראלים... זה כל כך זר לנו.. ממליצה, שאם אתם בדרך לשם, אז לא לשכוח להביא ערסל!





אנחנו הגדולים פשוט ישבנו ונהננו לקשקש עם חבר טוב שלא ראינו מלא זמן, ותיכננו איך מפתיעים  את לולה למחרת בבוקר. התוכנית היתה פשוטה ומדוייקת! היא מתעוררת בבוקר לחדר מלא בבלונים (החדרים שם פיצים, וזה לא היה מסובך, מילאנו את החדר כמעט עד התיקרה!) המתנות מחכות לה עטופות בנייר זהוב כמו שהיא ביקשה) בחדר, ואחרי זה יורדים לעוד מסיבת הפתעה ביער עם עוגת פנקייקים וציפורים. פשוט ומדוייק. וככה היה. לא יכולתי לבקש תפאורה טובה יותר לאוירה המשפחתית והחמה שהיתה בסופ״ש הזה. הילדים צדקו. בורוביץ זה מקום נפלא לחגוג בו יומולדת חמש.




היא קיבלה שימלה ורודה, וקסילופון. את הקסילופון הסופר מקצועי הזה סחבנו לה מהודו כהפתעה. יום ההולדת שלה היה אמור להחגג בהודו עם פילים וטיקות במצח, ככה הבטחנו לה, אבל החייים החליטו אחרת, וחגגנו בבורוביץ. ולפני שעזבנו את דלהי, יצאתי ליום קניות בלי אף אחד, משוטטת ומחפשת מתנות שישמחו את לולה חזרה בבולגריה, עם ריח הודי חזק ואהוב. את הקסילופון הזה היא ביקשה עוד באמצע הטיול, כשהיינו בקאסול, ולא רצינו לסחוב אותו כל המסע על הגב, ובמקרה, מצאתי אותו שוב במיין באזר, התרגשתי כמו ילדה קטנה. קניתי והחבאתי טוב טוב עד שהגיע היום. בכלל,  כלי נגינה בהודו זה אחד הדברים המומלצים לקנות לילדים. בדרך כלל הם ממש איכותיים, וזו תמיד מתנה משמחת, לא..?




היא היתה כל כך מאושרת.. לא האמינה שהצלחנו איך שהוא להביא את הודו , המקום שהיא כל כך אוהבת ליומולדת שלה. היא זכרה טוב טוב את הקסילופון שכל כך רצתה, ולא קיבלה אז.
חיכתה לה עוד הפתעה שהיא מאוד רצתה - קופסאת תכשיטים, ולתוכה אספתי בקפדנות חיות מיניאטוריות שסימלו את המסע שלנו בהודו.





ההפתעה הכי גדולה היתה כשפרסמתי תמונה אחת באינסטגרם שלי, ותייגתי את המקום, וחצי שעה אחרי ז הוואטס אפ שלי מצלצל: את כאן?! עניתי כן, זו היתה גילי הנפלאה בנשים, שהיתה אצלי בסדנה בארץ לפני כמה שנים טובות,  כשהסדנאות היו בימי שישי בסטודיו שלי.. גילי נכנסה לי ללב כבר אז, וזה היה כל כך משמח לארח אותה עם הילדים המקסימים שלה בחלקת היער שלנו. ישבנו מסביב למדורה עד מאוחר מידי בלילה, ושתינו סחלב חם מהארץ. באמת שהיה טוב. טוב מאוד. ובזכותה, ובזכות הטיול הנפלא שהם עשו בבולגריה כבר שבועיים, גילינו את אגם ישכר, שנמצא ממש שני מטרים וחצי מהבקתות, ולמחרת, בדרך הביתה, קינחנו בטבילה מרעננת באגם היפה הזה.




ושוב זה הפך לפוסט מאה מליון תמונות, פשוט כי היה כל כך יפה שם.. אם שרדתם עד הנה, תוכלו לגלות מה סבתא קנתה לה מתנה כשהיא הגיעה הביתה. ככה היה נראה הפרצוף שלה בכניסה לבנין כשהיא גילתה מה מחכה לה למעלה:
וככה נגמרה יומולדת חמש של לולה המדהימה. עם תוכי!
אז לאן כדאי לכם לנסוע עם הילדים בבולגריה? יש מלא מקומות. אנחנו מאוד מאוד אוהבים את הבקתות הפיניות בבורוביץ. בקיץ כשזה זול ולא מפוצץ בגולשים עם אדרנלין בדם.. חבל שאני לא מקבלת מהם עמלות!
לעוד המוון ימים שמחים, וחגיגות מהלב, בטבע, איפה שהכי כיף.