31.12.15

My way.

כל התמונות שבעולם. אני מצלמת כל יום. נדירים הם הימים שאני לא מדליקה את המצלמה, סביר להניח שמשהו לא כשורה באותם הימים. 99% מהפעמים שאני מרימה את המצלמה בחיי היום יום שלי זה בשביל לצלם את הילדים/משהו שהם עשו/ כל דבר שקשור לילדים. הצילום גורם לי הנאה, פשוט ככה. אני נהנית מכל מוצר שהוא ויזואלי, ובמיוחד כשמדובר בילדים שלי. צילום מוצלח של הילדים יכול לקבל זמן מסך אצלי של דקות ארוכות..  אני מצלמת ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, עוד באותו היום פורקת את הקבצים למחשב. או יותר נכון להארד דיסק חיצוני. השבוע גיביתי את כל ההארדיסקים החיצוניים שלי, ואני מחפשת ״ענן״ מתאים לשלוח אותם בבטחה גם לשם. זה בטח יקרה בימים הקרובים, הימים הרגועים והשקטים שיש לנו כאן בבית. 




חשבתחי לשתף אתכם קצת איך אני מנהלת את הצילומים שלי. הבנות שמגיעות לסדנאת בולגריה מקבלות ממני את כל המידע, ואני תמיד שמה לב שזה מעניין וחשוב להן לדעת. אז ככה: כמו שכתבתי למעלה, אמנם רק עכשיו עשיתי גיבויים לכל החומר שלי (עד עכשיו הרוב היה מגובה, לא הכל לצערי) אבל זה הכלל הראשון לדעתי.  בתור צלמת שמצלמת המון, אני לעולם לא שומרת קבצים ישירות על המחשב, אלא רק בכוננים חיצוניים. כל יום צילום פשוט שלי נגמר בכמה ג׳יגה, וככה המחשב שלי היה קורס שבוע אחרי שקניתי אותו. אז אני מפצלת לכוננים של חצי טרה. וכב יש לי אוסף של כאלו.. 




בכוננים האלו יש לי תיקיות של שנים. 2013, 2014 2015 וכו׳.. בכל תקייה מסודרות כרונולוגית תיקיות לפי חודשים. הרבה יותר קל לי להזכר מתי צילמתי משהו מסויים מאשר איך קראתי לתיקיה שלו. אז בכל שנה יש לי ינואר פברואר וכו׳. ואז, בתוך התיקיות של החודשים, שמורות תיקיות עם שמות. לדוגמא: photography workshop 6, a day in the forest , lake וכו׳.. ז ההבלאגן האישי שלי, אבל מאוד קל לי להתמצא בו. מצאתי שהשיטה הזו יעילה ונוחה לי מאוד. 

מיד באותו היום שצילמתי, אני פורקת כאמור, ומיבאת את התיקייה לליטרום. מאז שנחשפתי לתוכנה הזו אני לא רואה איך בכלל אפשר להסתדר בלעדיה. לעולם אני לא מוחקת קבצי תוך כדי/בזמן תהליך הצילום. את זה אעשה בנחת בבית, מול המחשב. מה ואיך אני עושה בלייטרום, את זה אני מלמדת בסדנה בבולגריה :) 


לא כל הצילומים בפוסט הזה מושלמים. אבל הם הצליחו להגיע לכאן, בזכות זה שהם יקרים לי. הם בדיוק איך שאני רוצה לזכור את הילדות שלהם, הם עשויים מכל הדברים הקטנים של החיים, והם מראים את הבית, את החדר, את החפצים של הילדים, שאלו דברים שאני מקפידה לצלם כבר שנים, בשביל הזכרונות. לראות עוד 20 שנה את המיטה עם המצעים, והבלאגן שעשינו בחדר, הרבה יותר מרתק בעיני מאשר עוד צילום מחוייך של כולם בשורה בפארק. 
כשקניתי את המצלמה הראשונה המקצועית שלי (שנמצאת עכשיו אצל צלמת ממש ממש מוכשרת :)) היה לי ברור שבליגה של הגדולים צריך להתנהג כמו גדולים. אז כמו שכתוב בספר, צלמים מקצועיים מצלמים קבצי raw. אצלי זה תפס שנה שלמה, והיה מאוד מתסכל. אז עדיין לא היתה לי את תוכנת הלייטרום (שהיום הרבה יותר ידידותית לקבצים האלו מפוטושופ) ובצעד ממש מרדני, הפסקתי עם זה והחיים שלי השתנו לטובה. כמובן שעבור לקוחות עסקיים אני מצלמת קבצי raw, אבל בכל מה שקשור לצילומים האישייים שלי, של הבית של המשפחה, עבור הבלוג, אני נשארת עם קבצי ה-jpg הנוחים והמעולים. ההבנה שקבצי raw גוזלים ממני זמן יקר, היא היתה המכרעת. בצער רב, נודה בעובדה שהיום רוב חווית השימוש במסכים מצטמצמת למובייל, אני לא חושבת שהקבצים שלי נפגעים, והדרך כל כך נעימה עבורי, זה רק גורם לי להנות יותר מתהליך הצילום והעבוד של הקבצים. 
ואת כל הפוסט הזה בכלל התחלתי לכתוב, כי גיליתי שרק השבוע, בלי לחשב רחוק מייד, נותרו לי כל כך הרבה תמונות שלא מצאו את הדרך שלהן לבלוג, אז החלטתי לעשות להן ג׳סטה ולכתוב עבורן פוסט. כמובן שאני אוהבת אותן, הרי הילדים שלי מצולמים בהן, אבל היכולת לדעת לסנן עבור הקורא, גם היא לא פחות חשובה כמו היכולת לדעת לצלם יפה. אז זה פוסט קצת יוצא דופן, שאני שמחה שהוא נולד. ֿ

השבוע לולה שאלה אותי איפה אני שומרת את כל התמונות שלי, ואם אפשר לראות את כולן. מה שהדהים אותי זה שהיא באמת מודעת לעובדה שיש אפשרות כזו של להדפיס תמונות, ולדפדף בהן. כאן במזרח אירופה זה מ שעושים בימים קרים.. אבל כשהראתי לה את אחד מההארדיסקים שלי, היא שאלה: התמונות מצטמצמות, מתקפלות, קטנות, ועוברות מהכבל של המצלמה בזהירות לתוך הקופסא השחורה? איך הן לא נהרסות בדרך?? וכמה תמונות אפשר לשים בקופסא אחת?  ללא ספק, משני הילדים שלי, היא זו שתהיה דור ההמשך. רמת העיניין שהיא מגלה בצילום עולה פי עשר מונים על זו של אחיה. ליום ההולדת ה-4 שלה היא ביקשה רק מצלמה. לא יותר. אם אפשר גם גור חתולים קטן. אבל כלום חוץ ממצלמה, היא ממש הדגישה את זה. ומצלמה היא קיבלה. ומאז היא מצלמת... לדוגמא את הצילומים האלו (במצלמה שלי, היא רק מבקשת שאחליף לעדשה הקלה יותר, ואין לה בעיה להשתלט על סשן שלם. בעיקר היא אוהבת לתת הוראות. מעניין...:) : 


היום, היא יצאה לטיול היומי שלנו חמושה במצלמה, וגילינו את הפריחה הראשונה העונה של ה- snowdrop - גלנטוס. מישהו יודע איך קוראים לפרחים האלו בעברית? 

חורף שמח ומצולם,
אפרת xxx

6 comments:

  1. (נראה לי שקוראים לפרח שלגית (או שלגיה :)
    תמונות מקסימות!

    ReplyDelete
  2. איזה מתוקה, איך שהיא מצלמת תקריב של הפרח... תמונה נהדרת!
    גם הבת שלי בת ה-4 מצלמת תמונות מקסימות במצלמה שלי ובטלפון שלי. היא תופסת רגעים בראייה שיש רק לה, הרבה פעמים בצורה יותר מעניינת מהרגע עצמו. ללא ספק מצלמה תהיה המתנה שלה לגיל 5!

    ReplyDelete
  3. מקסים ! תודה על כל הטיפים, גם אצלי הכל מתויק בספריות אבל קשה לי למחוק תמונות לכן מידי פעם שמתאפשר חוזרת אליהן מסננת
    וכמובן יצירת ספרי תמונות מוציאה אותם מהמחשב :-)
    איזה כיף לראות את דור ההמשך שלך מצלם, מתוקה אמיתית

    ReplyDelete
  4. פוסט מקסים, נורא נהניתי להבין באמצע הפוסט את הקשר של התמונות לנושא :) איזו דרך מרתקת לדבר על נושא טכני (יחסית) של גיבויים....

    ReplyDelete
  5. מעניין מאוד לשמוע איך את מתנהלת עם כמות התמונות שלך, לא חשבתי על העברה ישירות להארד דיסק חיצוני, אחלה רעיון. שאלה -כשאת עובדת עליהן במחשב את מעתיקה אותן למחשב או עובדת עליהן ישירות בהארד דיסק? ואם את מוצאת ענן שווה ספרי...

    ReplyDelete
    Replies
    1. ישירות מההארד דיסק

      Delete