מהחלון בסלון אנחנו רואים את עץ הדובדבן. הוא גדול, ויפה, וחגיגי, ואנחנו מתחלקים בו יחד עם השכנים שעל ידנו. הגזע נטוע מעבר לגדר, אבל כל הענפים, התפרחת והפירות נמצאים בחצר שלנו. אז זה חצי שלנו חצי שלהם, וכולנו נהנים מהדובדבנים כל שנה.
הגברת המכובדת כאן בצילום למעלה היא השכנה/החברה החדשה שלי. חלקת האדמה שלה (לא באמת גינה פרטית, אלא שטח ציבורי, שהיא מטפחת בהרבה אהבה, תמורת תוצרת מדהימה..) ממש ממול גינת הירק שלנו. גדר רעועה מפרידה ביננו, אבל היא לא ממש משמעותית. כל יום לקראת הצהרים, היא מחכה שאצא, כדי ״ללמד״ אותי. ואני צמאה לדעת! מנסה בבולגרית שבורה לשאול שאלות, התשובות שלה תמיד ארוכות ומפורטות, ויוצא שאיך שהוא בסוף אני מצליחה להבין קצת..
אז כמעט כל יום אנחנו נפגשות בחצר האחורית, מנקשות עשבים, קוטפות עלי גפן ושרות לעגבניות. אני מודה, שאצלנו, גינת הירק היא יותא תחביב ותעסוקה לילדים ולי, מאשר התמסרות טוטאלית כמו של הזקנים כאן בבלוגריה.
חשבתי שזו הזדמנות טובה לספר קצת על איך אנחנו משלבים את הלימודים שלנו ביום יום. זה הרבה יותר פשוט ומופשט ממה שאתם בטח מדמיינים... מאוד מופשט. כי כזו אני, וכזה בויאן. סכמות, טבלאות, הישגים סימוני וי, כל אלו, לא כל כך נוכחים אצלנו בבית. מן הסתם שנינו מתעסקים ביצירה, והאוטודידקטיות היא מאיתנו והלאה. באופן הכי פחות ציני שיש, אני אומרת בלב שלם, אנחנו פשוט זורמים. כאלו אנחנו. ההום סקולינג שלנו מבוסס על הרבה למידה עצמית תוך כדי החיים. אני מרגישה שהאחריות שלי היא לייצר אפשרויות למצבים, ולחנך את הילדים לסקרנות. בפסקאות למטה, כתבתי קצת על איך אנחנו לומדים, ומה. מוזמנים להמשיך לקרוא.
חשובה לי הלמידה, והתהליך של כל העניין. במקוםלהושיב את הילדים מול חוברת עם הסברים לאקונים על אקולוגיה, בית גידול, תוצרת חקלאית עצמית, שיתוף, אנטומיה, מוסר עבודה, מסירות, פוטוסינטזה, שרשרת מזון, הגדרת צמחים, צמחי מאכל, עשבי מרפא, תכונות של פרי, ואוו, כמה כתבתי והרשימה יכולה עוד להמשיך מלא... אז את כל אלו, אנחנו מכסים ביציאה לגינה, שעה כל יום, והילדים בכלל לא שמים לב שכל הערכים האלו נכנסו בבקרים שלהם בחודש האחרון. אם אלו היו תרגילי חשבון או איות, הסבל היה מטפס גבוה גבוה, וכולם היו מתוסכלים. אז עם לולה, אני מנסה להכניס גם קצת חשבון. סופרות דובדבנים, סופרות תרנגולות..
אני בטוחה שהזכרון המשמעותי יותר יהיה ברד הדובדבנים המעולה שאנחנו לא מפסיקים לשתות כבר שבוע, או הקלפוטי דובדבנים עם שוקולד לינדט לבן, או טארט הדובדבנים המעולה עם שוקולד שפיתחנו, ולא יצא לצלם.. אז כן, הם לגמרי יזכרו את הטעם המתוק של הסוכר, אבל הם לא ישימו לב שעל הדרך הם גם יודעים מה זה מסירות לגינה, עזרה לאישה מבוגרת ֿ(בקטיף!) להתחלק ביבולֿ, וגם לא מעט על עץ הדובדבן, הפריחה המדהימה שלו, הפירות המתוקים, המבנה שלו ואין לזה סוף..
אני משתדלת כמה שיותר לצאת החוצה תרתי משמע. גם לבלות יותר זמן מחוץ לבית, מחוץ למתחם השולחן, וגם לנסות ולהעתיק את המילים שבספרי לימוד למעשים. אין ספק שזה הרבה יותר כיף וקל.היחידה האחרונה שהתחלנו ללמוד היא אקולוגיה,והנושא כל כך רחב, ומתפרש על כל כך הרבה היבטים ביום יום שלנו. זה התחיל בדשא שזרענו בעצמנו, המשיך לקומפוסט הנפלא, משם לתרנגולות, לגינת הירק, לבתי הקינון ועוד מלא התעסקויות מסביב, כמו גילגול עלי גפן מהגינה, שייק דובדבנים, טארט תותים, מים עם נענע ותותי עץ, ושוב רשימה שלא נגמרת. אני לא עושה לעצמי הנחות. גם אם לפעמים הדרך נראית כמו משחק גמור, להיפך, אני שמחה שהצלחתי להערים על הכתוב.. ההחלטות בלימוד הביתי שלנו הן מאוד מכוונות, ואנחנו לומדים לפי יחידות. כבר שלושה וחצי חודשים שלולי לומד עמוק יחידת היסטוריה. הסיפור של העולם. התחיל ממצרים העתיקה, דרך האימפריה הסינית, חזרה למצרים והדרך עוד ארוכה. לקראת האביב המרשים הזה שנחת עלינו, עשינו הפסקה קצרה, והחלפנו ליחידת אקולוגיה. כשאני רואה שיש צורך לשנות נושא, אני לגמרי זורמת עם זה. עברנו נושאים מרתקים כמו הקונסטלציות בשמים, הרי געש, דינוזאורים, זוחלים, המתישבים הראשונים באמריקה, ליף אריקסון, ועוד המון נושאים קטנים יותר. עם לולה זה פחות מורכב. היא מצטרפת ללמידה כשהיא מגלה עניין. היא משקיעה לא מעט זמן בללמוד לקרוא, כי היא מאוד מקנאה באחיה שקורא מה שמתחשק לו בזמנו.. והיא גם מאוד בעניין של זוחלים. אז במסגרת היחידה האקולוגית שלנו אנחנו לומדים על זוחלים יותר לעומק.
חשבון אנחנו לומדים כל יום, בלי הנחות.
ספר בראשית הוא ספר מאוד אהוב כאן בבית, ואנחנו לומדים אותו כבר בפעם השניה, בגלל העיניין שהילדים מגלים, לא לחוצים לעבור הלאה.
ואנחנו קוראים/מקריאים והרבה. מאוד. בימים האלו לולי מתחיל את הארי פוטר השלישי, לולה פרק אחד לפני הסוף בבית קטן בערבה. לפני השינה אנחנו יושבים לסיפור יחד, לא מוותרים אף פעם.זה הרגע הכי חשוב שלנו במשך היום. אני משתדלת שזה לא יתחיל מאוחר, כדי לא להגיע לרגע הזה עייפה, כי הם תמיד מתחננים לעוד דף. ואני יודעת שהימים האלו לא יימשכו לנצח, אז אם אלו השנים שנועדתי להקריא להם סיפורים לפני השינה so be it.
וזהו. אלו הלימודים שלנו. מקווה שלא דמיינתם לכם בראש שכל היום אנחנו יושבים לחרוש. ממש לא, עם אימא כמוני, וגם, למה לעזאזל? אנחנו כל כך עסוקים בלשחק כל היום, זה הרבה יותר חשוב.
ושלא לדבר על כל הזמן שאני צריכה להשאיר להם לחברים, תרנגולות, צפרדעים, רולר בליידס, פארק, טיולים לדנובה וקצת טלביזיה. ממש קצת, רק ביום שבת :)
וככה נראה שבוע הדובדבנים שלא נגמר.. העץ עדיין מלא בדובדבנים מתוקים!