26.8.14

why not dream big?

מאיפה להתחיל... אולי מזה -  ? 


הקיץ הזה היה הגשמת חלום. שלי, של בויאן של הילדים וכמובן של סבא איוון. בטח שמתם לב שלא פרסמתי כהרגלי בזמן שאני כאן, וקצת איחרתי עם תשובות למיילים, ובכלל הייתי נורא עסוקה הקיץ. זו היתה הסיבה. בנינו בית על העץ!!!!!!!! אני לא מתכוונת לכתוב הרבה, אבל הקדמה קצרה די הכרחית :) 
כשהתחתנו קיבלנו מההורים של בויאן דף שעליו כתוב שהם נותנים לנו במתנה את הבית הראשון שלהם כאן בבולגריה. קצת יותר מחצי דונם של בית וגינה עם טונה פוטנציאל. עד שנמצא את הכסף והזמן לשפץ שם (ולהזמין את כל החברים שלנו לחופש על הדנובה!) השטח משמש למשחקים ולאיחסון של היאכטה שאיון בונה כבר מלא שנים, לסירת קנו שמשמשת אותנו כשאנחנו כאן, ולחתולים שיוצאים מהבית שבו אנחנו ישנים בזמן שאנחנו כאן. ועכשיו גם לבית על העץ. לפני שהגענו דיברתי עם איוון בטלפון והוא אמר שהקיץ נהיה מאוד עסוקים כי הוא רוצה לבנות בית על העץ. החסרתי פעימה ותוך שנית ראיתי איך בדיוק אני רוצה שהוא יראה. עבר כמעט חודש מהרגע שהגענו והבית היה מונח בשלמות יוצאת דופן על העץ. העיצוב היה בפיקוח מלא שלי, אבל על הבניה הסופר מקצועית והבטוחה אחראים איון ובויאן בעלי. את העצים מצאנו במחסן נטוש בחצר של הבית, שייפנו אותם ניקינו וצבענו בחומר דוחה מים. את החלונות מצאנו בנגריה ולולה עזרה לי לצבוע אותם בהנאה גדולה. הגג עשויי מרעפים אמיתיים אדומים. במקביל לזמן שבנינו את הבית אני הייתי עסוקה בעיצוב הפנימי שלו, וחרשתי את השוק יד שניה כאן כל יום שבת לחפש מציאות, חיטטתי בארונות של נורה חמותי, וקצת בבתים של אחרים, זה היה החודש היפה בחיים שלי, נשבעת! הילדים כל כך התרגשו, וזמן רב לפני שהבית היה מוכן למשחקים הם תכננו תיכנונים, מה ואיך הם יעשו, איזה חפצים צריך, ולמי תהיה הרשות להכנס אליו, חשוב מאוד! היו לנו עיכובים לא צפויים כמו הרבה גשם השנה (איכסה!) איוון נפצע תוך כדי (לא קשור לבית על העץ) והיה במנוחה שבוע, היו ימים שלא היינו בעיר אז לא עבדנו, אבל בגדול, כל שניה פנוייה הוקדשה לבית על העץ. התוצאה מרגשת, לא יכולתי לדמיין בית יפה יותר. מאז שהכל במקומו הילדים מבלים שם שעות כל יום, ואפילו יש תכנון לישון שם לילה אחד, ואפילו יש תוכנית איך לקשט אותו לקראת קריסמס :) אני חושבת שאפשר לסמן וי גדול מאוד על הגשמת חלומות ילדות, ואני מתמוגגת מאושר לראות כמה הילדים נהנים שם למעלה. סבא איוון האלוף ואבא בויאן -  מליונים של תודות שעשיתם לנו קיץ קסום כמו באגדות, כמו באגדות הכי הכי שוות! 
ועכשיו, מליונים של תמונות :) 
*בגלל שהבית קטן (180x180ס״מ) הייתי צריכה לצלם עם עדשה רחבה. כמובן שיכולתי לצלם בפיש איי, אבל ניסיתי להמנע מעיוותים מיותרים, אז הגבלתי את עצמי לעדשת 24 מ״מ. יש לא מעט פעמים שנוצר עיוות, אבל זרמתי עם זה בהנאה גדולה, הרי זו המציאות, הבית קטן :) פלוס ענקי שכמובן תוכנן מראש... יש 4 חלונות, אחד בכל קיר. הבית מואר היטב, חלום של כל צלם. בגלל הגוון הכהה של העץ, ידעתי שאני חייבת הרבה אור, והתקנו חלונות בכל קיר. זהו. מכאן התמונות יספרו את הסיפור. ודווקא בחרתי להתחיל עם הבית השלם, וה-making off לקראת סוף הפוסט. תהנו!

















זה היה שאפתני מצידי לחבר גם את הבית הסופי וגם את איך בנינו אותו לפוסט אחד, אז זה יהיה בפעם הבאה. לבנתיים, אנחנו הולכים ל- דרבו. ככה קוראים לזה בבולגרית. פקשטי נה דרבו. הבית על העץ. מבקשים ממני כאן לסיים באותה תמונה שאיתה התחלתי, אז הנה היא שוב - 


אני יודעת שהקיץ הזה היה לא פשוט, והתמזל מזלנו שאנחנו רחוק מהבלאגן. אני כל יום מתפללת שהחיים יהיו פשוטים ונעימים, ממש כמו הרגעים שלנו בבית על העץ. לא לשכוח לחלום, זו הנוסחא נראה לי.. 
לעוד הרבה זכרונות ילדות נעימים של קיץ בבולגריה! 
* מי שעוקב אחרי בפייסבוק בטח יודע שמשהו גדול עומד לקרות.. אוטוטו...

19.8.14

Fun is good. (Dr. Seuss)

זה יהיה הפוסט הארוך ביותר שכתבתי, לא כי אכתוב הרבה, אלא כי מאוד קשה לי לבחור תמונות. פעם כבר כתבתי שהבלוג הזה הוא בעיקר בשביל המשפחה, שבחו״ל (גם עכשיו יש משפחה מהעבר השני של הים.. תמיד מישהו יהיה בצד השני..) ובעיקר כדי לעשות סדר ברגעים שלנו. אני מתנצלת מראש אם זה ארוך מידי. קחו קפה ושבו :) 
לאורחים החדשים בבלוג, הי! אנחנו נמצאים בחופשה השנתית שלנו אצל סבא וסבתא בצפון בולגריה על הדנובה. כמו בכל שנה, גם הקיץ חגגנו ללולה יומולדת כאן, ואנחנו מאוד אוהבים מסורת. מגיל שנה, התחלנו לחגוג יחד  - נורה ואני. נורה היא החברה הכי טובה שלי כאן, בחורה מוכשרת בלי גבול, שיש לה ילד מתוק בן 4 ותאומים בני שנה וחצי. דני הבכור שלה נולד בהפרש של ימים ספורים מלולה + שנה אחת. ואנחנו חוגגות יחד כל שנה. אנחנו חושבות אותו הדבר, רואות את אותם הדברים ובעיקר נהנות מאותם הדברים. התכנונים ליומולדת מתחילים כל קיץ ברגע שאני נוחתת. ישיבות צוות בבית קפה בפארק, סיבובים בשווקים, ממש קצת פינטרסט והרבה חלומות. קצת פינטרסט כי זה לא ריאלי לכאן. חומרי היצירה שאפשר להשיג כאן הם מינימלים, וצריך למצוא הרבה חלופות אפילו לדברים הבסיסיים והפשוטים. אז אנחנו משתדלות להיות ריאליות למה שאפשרי, אבל תמיד תמיד חולמות רחוק :) 
בשנתיים הקודמות הלוקיישן היה בכפר אחר, אבל מכיוון שהשנה הבריכה ששם בדיוק בשיפוצים זה היה לא בטיחותי לחגוג שם, והיינו צריכות פתרון אחר. בסוף חגגנו בחצר של דייג מקסים, שבאמת לא הבין מאיפה הגענו עם היומולדת הזו.. אבל הוא היה כל כך נחמד, שנתן לנו את הבית ליום שלם. לנו ולעוד 30 מוזמנים. בכל שנה מתווספים ילדים חדשים למסיבה, והשנה, לא רק שהיו ילדים מקסימים, גם זוג חברים מאוד מאוד טובים שלנו עוד מתקופת בצלאל הגיעו מלונדון לשבוע עם הבת שלהם. יותר מעשר שנים לא נפגשנו ליותר מכמה שעות חטופות בביקורים שלהם בארץ, ופתאום יש לנו שבוע שלם איתם. הילדים בעננים, והכי כיף שהם הצליחו להגיע ליומולדת של לולה! נועה ואיתי, ואביגיל כמובן,  כמה כיף שאתם כאן!!!
אז אני פשוט אתחיל עם המליונים של התמונות, זה פחות ממאית ממש שצילמתי, וקצת אכתוב בין לבין. כמובן שהיומולדת השנה כולו היה חיות, כי אין משהו בעולם שלולה אוהבת יותר.
לפני הכל, אם אתם שואלם את עצמכם למה, פשוט כי זה היום הכי שמח בחיים שלי. ימי ההולדת של הילדים. ביום שהם נולדו קרא פלא בעולם, ואני  אומרת תודה. ברוכים הבאים לספארי - 
ושניה לפני הפוסט הארוך, הנה נורה שאחראית על הכל פיפטי פיפטי :) שנזכה לחגוג עוד מלא שנים ביחד
Nora, you are the BEST!!!













התחפושות היו תלויות בכל מקום. ידענו שיהיה מאוד חם אז הן היו בעיקר זנבות ואוזניים. 




הדוכן לימונדה משנה שעברה הפך להיות דוכן כרטיסים לספארי. על החיות הענקיות היפהיפיות אחראי בעלי המהמם, שצייר אותן על עץ, וחתך והשקיע ושימח את לולה עד השמיים. היו שם פיל ואריה וג׳ירפה וארנב ושני תוכים!


וזו משפחת פרנק המקסימים שבאו לבקר מאנגליה, תבואו כל שנה, טוב? 





המתנה הכי שווה בי פאר היתה כמובן מנורה. היא מכירה לגמרי את האהבה של לולה לחיות, היא סרגה לה עכברים קטנים מקרושה. פשוט לא היו לי מילים, בנוסף, היא גם תפרה לש שימלת חתול. התמונה שלה תגיע בפעם אחרת. 








המסכות האלו היו להיט. קניתי אותן ממש ברגע האחרון ב-25 אגורות. מציאה!














יאנה היא אחת הילדות המקסימות שפגשתי בחיים. אולי גם לולי חושב ככה.. מה שבטוח הוא לא אומר. 

 ובויאן הקטן. הצרפתי הכי שובב שפגשתי. שפת הילדים היא זו ששלטה ביומולדת. זה לא משנה מאיזו ארץ או יבשת הגעת ליומולדת, לשחק בטוח תצליח!







 אתם עדיין כאן? 









היינו שם שעות ארוכות, השמש שוקעת לקראת 10 בלילה, הקטנים פרשו אחרי העוגה, הגדולים המשיכו במלחמת כריות על הדשא. הלוואי וכל מי שאני אוהבת היה יכול להיות איתנו שם. אלו הרגעים שזוכרים לנצח כנראה. 



כרגיל, הפרחנו בלוני נייר כמו בכל שנה, ונסענו הביתה עייפים אבל כל כך כל כך מרוצים. לולה ארזה את העכברים שלה ונרדמה באוטו. את הפוסט הזה אני כותבת ב-4 בבוקר, וכבר אין לי סבלנות לחכות למחר להראות לה את התמונות :) וגם לאימא ואבא שלי. בשנה הבאה אתם איתנו כאן! שניכם. 

לולה אומרת שהיא כבר גדולה, והיא רוצה מתנה אחת ליום הולדת. בהתחלה היא ביקשה את ברבי וקן, אבל היא שינתה את דעתה. עכשיו היא מבקשת שיצמחו לה כנפיים, כי הירח מאוד רחוק, והיא רוצה לחבק אותו. כשיהיו לה כנפיים היא תוכל.  אלוהים לא יכל לבחור יותר טוב בשבילי.  
אני מאחלת לעצמי להמשיך ולהתרגש מימי ההולדת של הילדים, להמשיך ולהזכיר להם איזו מתנה הם בחיים שלנו, של כל המשפחה. אולי יום אחד, לולה תראה את הפוסט הזה לילדים שלה, מעניין מה הם יגידו...
לעוד המון ימי הולדת מאושרים ובריאים לכל הילדים המתוקים בעולם. 
xoxo אפרת