עוד אחר צהריים ביער. האמת שהיתה סיבה. לולי שלי מבקש כבר מלא זמן ללכת לחוג טיפוס. אבל כאן, חוץ מג׳ודו למתקדמים במתכונת של 5 פעמים בשבוע (כן..) ועוד כמה חוגים זניחים ברמה לא מי יודע מה.. העניין כאן בבולגריה זה שסביב האיזור שלנו יש הרבה מקומות בטבע לטיפוס מצוקים, וזה ספורט פופולארי. בלא מעט מהפעמים שייצאנו לטיולים בחלק הצפוני של המדינה, איפה שאנחנו גרים, נתקלנו במטפסי מצוקים, והילדים היו מהופנטים. בעיקר לולי. כבר כמה זמן שאנחנו מבטיחים לקחת אותו לסופיה, לעיר הגדולה :) שם האפשרויות הרבה יותר גדולות. אבל איך שהוא יצא, שבשנה וקצת שאנחנו כאן, הגענו לסופיה פחות מחמש פעמים. ליתר דיוק שלוש. אני כמובן לא סופרת את הגיחות לשדה תעופה, אלא רק את הימים שנסענו במיוחד לעשות משהו ספציפי בעיר. שלוש פעמים.
יש ימים שאנחנו כמעט רק בבית. אבל הם מעטים. במיוחד כשקר. אחת המסקנות הראשונות שלי מהום סקולינג, זה שלא חשוב מה קורה בחוץ, אנחנו צריכים לעשות מאמץ לצאת לפחות לשעה אחת במשך היום. להוציא קצת אנרגיה, להחליף את האויר, ולהנות מהטבע הזה שיש סביבנו בכל פינה. הכי כיף זה מובן לראות איך הכל מתחלף. לכן אנחנו בחוץ כל השנה. אפילו כשממש קר, מושלג, גשום כו׳. לפחות לזמן קצר.
אם היינו נכנעים למזג אויר לא היינו מגלים את המראות הנפלאים האלו. היער הערום, הזרדים החומים והיבשים שיוצרים את הנוף כולו, ובין כל זה הקיסוס הירוק הקסום, באמצע שום מקום. כמו פסלים של דמויות אצילות המתרוממות גבוה גבוה לצמרות. אחד המראות היפים שראיתי.
אז בין התפעלות, להשתוללות, הילדים השאירו טונות של אנרגיה שם ביער, ולולי קיבל את מה שרצה, שיעור טיפוס אמיתי, בטבע, עם אבא.
בהזדמנות זאת אני ממש רוצה להמליץ לכן על תוכנית לחוקרים צעירים (ופראיים!) ברשת. ( זה הלינק החדש למי שניסתה קודם ולא הצליחה. סליחה. ) אנחנו הצטרפנו ממש בתחילתה, וכמות החוויות שצברנו תוך כדי היא עצומה. מידי כמה זמן (תלויי בקצב שלכם) תחכה לילדים משימה מצולמת. אצלנו זה ה- high light של הלימוד בבית. לולי עוקב באדיקות אחרי כל משימה, ומבצע אותן בהתרגשות גדולה. אני בטוחה שהילדים יגידו לכם תודה.. לפני כמה ימים הגיעה אלינו בהפתעה גמורה חבילה בדואר, עם מלא מתנות מהיזמית. זה באמת היה מרגש.
בויאן אומר שגם הוא מאוד אוהב את wild explorer club. זו הזדמנות בשבילו לטפס קצת על עצים, ולירות ברוגטקה..
ולולה, היא הגרופית הכי גדולה של לצאת החוצה. היא תמיד הראשונה לעמוד בדלת מוכנה ולבושה, לכל הזדמנות.
בחוץ כיף, אבל גם בבית.. אין כמו להכנס בסערה הביתה אחרי יום שלם בחוץ, להתפשט מהמעילים, המגפיים, הצעיפים, ופשוט, להיות בבית.
יש ימים שאנחנו כמעט רק בבית. אבל הם מעטים. במיוחד כשקר. אחת המסקנות הראשונות שלי מהום סקולינג, זה שלא חשוב מה קורה בחוץ, אנחנו צריכים לעשות מאמץ לצאת לפחות לשעה אחת במשך היום. להוציא קצת אנרגיה, להחליף את האויר, ולהנות מהטבע הזה שיש סביבנו בכל פינה. הכי כיף זה מובן לראות איך הכל מתחלף. לכן אנחנו בחוץ כל השנה. אפילו כשממש קר, מושלג, גשום כו׳. לפחות לזמן קצר.
אם היינו נכנעים למזג אויר לא היינו מגלים את המראות הנפלאים האלו. היער הערום, הזרדים החומים והיבשים שיוצרים את הנוף כולו, ובין כל זה הקיסוס הירוק הקסום, באמצע שום מקום. כמו פסלים של דמויות אצילות המתרוממות גבוה גבוה לצמרות. אחד המראות היפים שראיתי.
אז בין התפעלות, להשתוללות, הילדים השאירו טונות של אנרגיה שם ביער, ולולי קיבל את מה שרצה, שיעור טיפוס אמיתי, בטבע, עם אבא.
בהזדמנות זאת אני ממש רוצה להמליץ לכן על תוכנית לחוקרים צעירים (ופראיים!) ברשת. ( זה הלינק החדש למי שניסתה קודם ולא הצליחה. סליחה. ) אנחנו הצטרפנו ממש בתחילתה, וכמות החוויות שצברנו תוך כדי היא עצומה. מידי כמה זמן (תלויי בקצב שלכם) תחכה לילדים משימה מצולמת. אצלנו זה ה- high light של הלימוד בבית. לולי עוקב באדיקות אחרי כל משימה, ומבצע אותן בהתרגשות גדולה. אני בטוחה שהילדים יגידו לכם תודה.. לפני כמה ימים הגיעה אלינו בהפתעה גמורה חבילה בדואר, עם מלא מתנות מהיזמית. זה באמת היה מרגש.
בויאן אומר שגם הוא מאוד אוהב את wild explorer club. זו הזדמנות בשבילו לטפס קצת על עצים, ולירות ברוגטקה..
ולולה, היא הגרופית הכי גדולה של לצאת החוצה. היא תמיד הראשונה לעמוד בדלת מוכנה ולבושה, לכל הזדמנות.
בחוץ כיף, אבל גם בבית.. אין כמו להכנס בסערה הביתה אחרי יום שלם בחוץ, להתפשט מהמעילים, המגפיים, הצעיפים, ופשוט, להיות בבית.
הי :) את יכולה להרחיב קצת לגבי התוכנית לחוקרים צעירים (ופראיים!)
ReplyDeleteנכנסתי לקישור ולא הבנתי כל כך מה זה...
צודקת! החלפתי את הלינק. תקליקי שוב, ותגיעי לעמוד שלהם.
Delete