10.12.15

Giving. gingerbread cookies. Winter.

לדעת שמישהו חושב עליך, מרחוק זה משמח. מאוד מאוד משמח. במיוחד אם המישהו הזה הוא לא משפחה/חברה ישנה או השכנה שגדלת לידה. ממש בתחילתו של הבלוג שלי, היתה לי הזכות להיות חלק מקבוצה יוקרתית (על אמת!!) של בלוגריות מוכשרות. לצערי, עם הזמן הקבוצה התמססה לה, אבל הנקודה היא, כל מה שהרווחתי בדרך. היו כל כך הרבה שיתופי פעולה עם השנים, לא מעט מפגשים, וחברויות וירטואליות שהפכו גם לחברויות אמיתיות. 
אתמול, ממש לפני שהיום נגמר לו, בויאן נכנס הביתה עם חבילה. מעטפה נפוחה, שהיו בה המון המון רגשות. לפני שהמעטפה הזו הגיעה, האישה המיוחדת ששלחה אותה כתבה לי כמה מילים. כל כך מדוייקות, חדות ובתזמון מושלם. לא הייתי יכולה להיות יותר אסירת תודה על המייל ההוא, ממה שהייתי. לא הייתי צריכה עוד כלום באותו הרגע. האישה המוכשרת, זו שפגשתי בקבוצת הבלוגריות לפני שנים, חשבה עלי, מרחוק, והיה לה אכפת, למרות שאנחנו לא ״חברות קרובות״ ביום יום. לדעת שמישהו חושב עליך, מרחוק, ככה באמצ החיים, בלי להיות חייב, בלי לבקש גמול, ולא רק חושב, אלא עושה מעשה חברי, עושה משהו, פיזית, לא רק במחשבה. לא כתבתי לה הרבה בחזרה, אבל כתבתי לה שכשאגדל ארצה להיות כזו. לעשות מעשים שישמחו אחרים, ממש כמו שהיא נגעה לי בלב עם המילים במכתב, ועם החבילה שהיא שלחה. אני מקנאה באנשים שהנתינה כל כך טבעית להם, והם לא מתאמצים, ובקלות מצליחים לשמח אנשים אחרים. אני מכירה לא מעט אנשם כאלו, ויום אחד, אגדל להיות כמותם. כבר התחלתי בלמידה, מקווה להתקדם מהר. 
_________________________________________________________________________

הילדים קיבלו מתנות לחנוכה, אחת מהן היתה חותכן בצורת סביבון. וגם חנוכיה קטנה! זו לגמרי היתה הזדמנות להגיע סוף סוף למתכון שכל כך רציתי להכין. אבל כמובן, כאן בבולגריה, אפילו עוגיות זה פרוייקט... רציתי עוגיות ג׳ינג׳ר חגיגיות (מתכון ממש מש מומלץ!!!) , אבל כמובן שאין כאן מולסה, אז אימא שלי צריכה לקנות בארץ, לארוז ולשלוח.. ואז צריך לחכות, זה דווקא מוסיף להתרגשות ולכמה שהן מיוחדות. אז המולסה הגיעה, בתזמון מושלם עם חותכני הסביבונים, תבנית חדשה שקניתי בשוק יד שניה, קיצר, יש הכל, אפילו התאמנתי כבר בזילוף של האייסינג. יצא שהגעתי לזה רק מאוחר בערב, והבצק צריך לנוח, אז הנחתי אותו באהבה במקרר, וחיכיתי למחרת, בהתרגשות. 
כמעט שכחתי. יש לי שני ילדים, שבעצם נמצאים איתי כל היום. הם לא הולכים לאן שהוא, ואם אני רוצה להכין עוגיות זה אומר שבעצם הם מכינים עוגיות..  ואם יש עוד דברים בעצמי שאני צריכה לעבוד עליהם, אז הנה הדבר השני. ילדים של אימא שאוהבת לאפות אופים הרבה? האמת שכן, אבל זה לא בא לי בקלות לפחות לא בהתחלה.. קונטרול פריק שכמוני, לתת להם לקרוץ צורות מהבצק העדין והמבושם שעמלתי להכין באהבה לילה שלם, עם מולסה שנשלחה מארץ הקודש, ואין יותר, עם חותכן שקניתי בהרודס, מנחושת טהורה. מה באמת..?!? האמת, למדתי לשחרר. לקח המון זמן, אבל כן. אולי מידי פעם מתפלק לי איזה: לא! בטון טיפה גבוה מידי, או: עכשיו רק אני! אבל שניה אחרי זה אני מתחנפת אליהם, מבקשת סליחה ונותנת להם לדחוף אצבעות לבצק הקסום שלי, לצייר עליו ולערבב אותו עם פלי דו. העיקר שיגידו שאני אימא טובה. 



הם כל כך אוהבים להיות איתי במטבח, שניהם. ואני אפילו עוד יותר אוהבת. אני בטוחה שאם הם לא היו אוהבים, זה היה משגע אותי יותר, מאשר העץ שנראה כמו כדור, והלב שנראה כמו סביבון.. 
ובכל זאת.. הטריק האמיתי הוא לא לגלות להם שיש עוד חצי כמות במקרר, ולרדד ולקרוץ כשהם באמצע מלחמת לייט סאבר בינהם. אז ללמוד לשחרר, כן.....? 




 מרגישים שהחורף הגיע. המטבח חזר לפעילות, אפיה, האור נהיה אפל יותר, למשך זמן קצר יותר. אני מוצאת את עצמי בלילות מחפשת אתגרי אפיה, מזמינה מולסה מאימא שלי, וקונה תבניות מאמאזון. החיים נמצאים במסלול רגוע, שקט ונעים. אני משלימה עם העוגיות הלא מושלמות של הילדים, וחושבת הרבה על להתחשב. ולתת. חורף שמח חברים. 

7 comments:

  1. תמונות מקסימות, עשית לי חשק לעוגיות, לצילום וגם לכריסמס! :)
    אגב בעיניי, השחרור האמיתי הוא לצלם בזמן שהם קורצים, בלי להכווין ולהדריך. לתת חופש יצירתי זו גם נתינה! :)

    ReplyDelete
  2. מקסים, את לגמרי בנתינה והם לגמרי נהנים
    איזה כיף ואיך בא לי עוגיות ג׳ינג׳ר.....מיד הולכת לברר איך עושים✨
    חג שמח 🌟

    ReplyDelete
  3. מקסים! תוכלי בבקשה לצרף מתכון לעוגיות?

    ReplyDelete
    Replies
    1. הוספתי גם בפוסט :) הנה הלינק, מתכון ממש ממש מצויין :
      http://www.kingarthurflour.com/recipes/gingerbread-cookies-recipe

      Delete
  4. נהדר. הזכיר לי סצנה מאתמול אחר הצהרים. יושבת עם שני ילדי ומשחקים בחותמות שקיבלנו מתנה מיפן. הגדול רוצה להחתים את הציור שהתחלתי ואני מרגישה פתאום כמו ילדה בת שמונה ואומרת: לא! זה שלי! אני רוצה לגמור את הציור שלי לבד! התפשרנו על כך שהכנתי לו ציור חותמות זהה משלו ועליו הוא המשיך לעבוד...

    ReplyDelete