15.2.19

On our way to Provence - to meet the Post-Impressionism.



שלא תטעו. אני מתרגשת לקראת כל סדנה בדיוק כמו אחרונת המשתתפות. בדיוק כמו המיילים שאני מקבלת מהן לקראת המפגשים שלנו, כמו - אני לא מאמינה שאנחנו אוטוטו יחד במרוקו! או כמו - זו ממש הגשמת חלום בשבילי, או כמו - כמה חיכיתי לרגע הזה, אז כמוהן בדיוק אני. 
וכמו אחת שחולמת והחלום שלה מתגשם, אין ילדה יותר קטנה ממני. 


אמנם קפצתי לביקור קצרצר החודש במקום המרתק הזה, אבל בפעם הבאה שאהיה שם זה יהיה עמוק יותר. אגיע לפרובנס בשביל סדנה מיוחדת יחד עם אלישה, ואורחות נפלאות, וזה הזמן לספר לכם שנותרו 3 מקומות בלבד, והם יכולים להיות שלכם. אם תעזבו את הכל ותגידו את זה. את זה אני רוצה. וזה לא כל כך מופרך, ולא כל כך רחוק, ייתכן שתצטרכו לעשות ויתורים מסוג זה או אחר, אבל זה לגמרי בר השגה. כמו תחילתו של כל חלום.



זה לא סוד שאנחנו מקיימים חיי אמנים. בויאן הוא צייר, ואני, טוב, לא ממש אמנית פר אקסלנס, ברחתי מהנישה של גלריות ותערוכות אחרי ימי בצלאל הלא פשוטים, אבל בהחלט ימי סובבים סביב המדיום האהוב עלי מכל - הצילום. העשיה, ההתעסקות, הסביבה שלנו, כל אלו טומנים בחובם קשר בלתי ניתן לפרוק בין מי שאנחנו, לבין היום יום שלנו. ארוחות הערב שלנו יכולות לסוב סביב הטרק החדש של מרשמלו, לבין שיחות על גוגן, בין פורט נייט לחדרי חושך ופיתוח פילם (הילדים כל כך אוהבים סיפורים מהעבר שלנו..) בין נחשים ומאריה קאלס. ואני אוהבת את הורסטיליות הזו, את הפתיחות שהילדים למדו לכבד, ואני מרותקת לאופן שבו הם בונים את תחומי העניין שלהם לאט לאט, כל אחד בנתיב שלו. הייתם חושבים שאצלנו כל היום מציירים, ובטח הילדים מציירים מאוד יפה. אז כן ולא. לא כל היום מציירים, ולצערי בשנה האחרונה הרבה פחות מקודם. אהבה לציור בהחלט קיימת אצל הילדים, אבל היא מגיעה עם הטייטל של אבא צייר מוכשר במיוחד. אבא סופרמן צייר. ואולי זה דווקא גרם לרגרסיה בשנה האחרונה, כשהם הפכו בוגרים יותר, מודעים יותר. אולי הדרישות של בויאן מהילדים קצת הכבידו עליהם. וכן, שניהם מציירים מאוד יפה. מאוד. כשהם מציירים.



מהיום שרכשתי כרטיס טיסה לפרובנס, והבנתי שאולי כולנו, כל המשפחה נמצא את עצמנו בקרוב בחבל ארץ עמוס הסיפורים ונקודות ציון היסטוריות כאלו ואחרות, שינסתי את המחשבות שלי, והתחלנו ללמוד יחידה שלמה שעוסקת באימפרסיוניסטים. והפוסט אימפרסיוניסטים. כמה פעמים כתבתם לי ושאלתם, איך אנחנו מחליטים מה ללמד את הילדים, האם אנחנו עובדים מול קוריקולם מסויים, איך זה בעצם עובד? אז הנה התשובה. בגדול יש כמה יחידות מרכזיות שאנחנו מתכננים לילדים לשנה קדימה, ואם נרד לרזולוציות נמוכות יותר, שם בעצם קורות ההחלטות, אז הנה לכם. אמא נוסעת לפרובנס, יתכן שכולנו נסע יחד בהמשך, זה הזמן להתכונן. ותוך כדי, ליצר יחידת לימודים לילדים מקיפה (יותר או פחות, הם בכל זאת בגילאי 10,7).
וכשנסע לפרובנס, נתרגש כבר בדרך לקראת המראות העוצמתיים שעד כה רק דיברנו עליהם, או ראינו בספרי אמנות. אולי יתמזל  מזלנו ונבקר בארל, אולי ניקח כן ציור ונתישב אל מול הסאן ויקטוריאן או עליו. אולי נרד לריבירה ונביט דרך חלונות אל המים הכחולים של מאטיס. והכל יתחבר, והלימודים יהפכו לחוויה ממשית, ונזכה לאותו משב רוח עוצמתי שילכלך את הרגע בכתמי צבע ממשים. וככה לימדנו את הילדים, וזה מה שלמדנו, וזה מה שעשינו, וזה היום יום שלנו, וכמה טוב שכך.


כמו שאתם רואים, שבוע מאז שהתחלנו ללמוד על וואן גוך, הגיעה הפינאלה, הילדים בקיאים בסיפור חייו, בדמויות המרכזיות, במקומות החשובים, וביצירות המרגשות. הם שניהם מאוד מעריכים את וואן גוך, ומרותקים אל מול הציורים השובים, והעוצמתיים שלו. הבוקר, בלי שום יומרות, בלי שום ביקורתיות מצידנו, כל אחד מהם בחר את היצירה שרצה להעתיק. אפילו לא פתחנו מחברות הבוקר, לא תרגלנו חשבון (אלוהים!!) הבוקר התחיל עם רישום פחם על קאנוס נקי, והסתיים בתחושת גאווה עצומה של שניהם. איזו זכות עצומה יש לנו, לבויאן ולי, לנסוע עם הילדים לפרובנס, ולהחיות את המילים וכתמי הצבע בכל אחד מנימי גופינו. 
אני כנראה משוחדת, מקווה שלא הלאתי אתכם במילים שלא מדברות אליכם, אבל התקופה הזו, המקום הזה, האמנות הזו, זה מה שעושה לי את זה. כמו ילדה עמדתי דומעת בברלין לפני חודש מול כמה יצירות שגרמו לי להחסיר פעימה. ואני מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע הזה, כמו שיובל בעלה של אלישה חידד לי: לעשות מעשה ואן גוכי. 
וכמובן, הפרחים כולם לבויאן היום. איש אהוב ומוכשר שלנו. 
באינסטגרם שלי יופיעו היום סטוריז עם וידיאוים מהבוקר. שווה להציץ! mylovelymess

7.2.19

Provence it is.




כן, זה  למעלה הוא המלון שבו נישן. אבל שניה.
חיפשתי כרטיס למרסי. לא היו מציאות מי יודע מה, סופיה, העיר הכי עלומה באירופה, לא מציעה טיסות ישירות. המחיר היה לא הגיוני, וגם משך הטיסה. אבל מצאתי כרטיס ללונדון ב-10 יורו! אמיתי. חברת נפש אמיתית שלי גרה שם כבר 11 שנים. אהבה אמיתית. חברה של החיים. אף אחד לא היה צריך לשכנע אותי לעשות עיקוף, ותכלס להוזיל את הכרטיס, לסדר לעצמי יומיים עם אהובתי, ומשם דוך למרסי. וככה היה. סופיה לונדון מרסי לונדון סופיה. בדיעבד, סידרתי לעצמי את היומיים הכי נפלאים שהיו לי רק לעצמי בשנים האחרונות. נועה המדהימה לא הפסיקה לחמם את הלב . היא ידעה להוביל אותי ישר מהשדה למסעדה ויאטנמית ובטרוף של שחיתות כל המנות הונחו לנו על השולחן בדיוק מסחרר חושים. ככה זה התחיל, ובפוסט אחר אספר עוד קצת על היומיים הלונדונים שלי, שהיו עמוסים בארכיטקטורה משובחת, יצירות אמנות מפעימות ושני חברים שאני הכי אוהבת בעולם. זה היה טוב מידי. קצר מידי. בתום היומיים, הגיע הבוקר של הטיסה. נועה ואיתי יצאו לעבודה, ואני ארזתי את החפצים המועטים שלי, נעלתי את הדלת הלונדונית שלהם, ושילשלתי את המפתחות לתבת הדואר החצובה בקיר הלבנים, הלונדונני גם הוא. נרגשת לקראת המפגש עם אלישה בפרובנס, פתחתי את דלת המונית שחיכתה לי מול הבית, הטיתי את יד ימין לאחוז במצלמה, כהרגלי, שתלויה על הכתף, אבל היא לא שם. היא נעולה בתוך הדירה. הלונדונית. המפתחות שולשלו. הרחוב שומם. נועה ואיתי מרחק שנות אור. הטייס כבר מנקה את הקוקפיט. פרובנס מהדהדת לי באוזניים כמו צילצול צורם, בואי כבר! מה את מתעכבת? אני תכף נעלמת מהמפה? מה איתך? יש לך מאיות שניה להחליט! אני נמסה, מתפוגגת! צורחת לי פרובנס הכעוסה . והנהג מונית צורח עלי שאני אישה לא שפויה, שאפסיק לקלל, יש רוע בעולם, צער, מחלות, אנשים מתים בטרם עת, ואת?! נעלת מצלמה מאחורי דלת לונדונית. ביג דיל. כנסי כבר לאוטו ונסע. הנהג מדבר בקול רם, ואני מותשת מעצמי, ומהמחשבות על מה ואיך, עדיין לא הגעתי לפרובנס ואני בשיאה של מיסטרל שחונקת אותי מלנשום. מבוהלת, נסעתי. נכנסתי כבר לאוטו ונסענו. 





את אלישה הספקתי לעדכן במצב. אלישה - זה לא יהיה מופרך לכתוב חברה חדשה. אלישה היא אדם שכולו עיניים. רואה וחשה ומפענחת את העולם בצורה ויזואלית, עיניים מאוד יפות. היא צנועה, ומאחורי הצניעות מתחבאת אמנית אמיתית, שמבינה שצילום הוא חלום להיסטוריה, והיסטוריה היא חלום לאדם. לכן היא תחקירנית ארכיונים בעיקר של תעוד מצולם היסטוריהיא אסטטיקנית אמיתית, עם שימת לב לפרטים, מעצבת פנים מודחקת, ומנהלת אתר שדרכו היא מוכרת חפצים שנאצרו בקפידה מרובה, שמוצאים חן בעינה, ומשווקת אותם לאנושות. אלישה, יובל ועכו הפיצפונת  עברו יחד לפרובנס מתל אביב בעקבות היופי, תחושה של שימורתחושה שיש למקום עבר ושיש למקום עתיד
אלישה כתבה לי לפני כמה חודשים, על החיים שלהם בלוריס, כפר קטן בפרובנס. צרפה כמה תמונות, מילים מוקפדות, והצעה - להפיק יחד את הסדנאות שלי במקום שעדיין לא פגשתי אדם שדרש שיכנוע להכיר מקרוב. פרובנס. 







כשנחתתי, אלישה כבר סידרה לנו פגישה בסטודיו לצילום (היש דברים כאלו עדין?!?!!) המקומי, וכשהבעלים שמעה את הקומדיה הטרגית שלי, היא שלפה ניקון מפונפנת, ומסרה לי אותי עם איחולי - משתתפת בצערך, כמה נורא, שיהיה בהצלחה. נדרתי לא ללכלך על הצרפתים מעתה ועד עולם. 
באותו סטודיו לצילום פגשתי במקרה את ז׳אן מארק, שלימים יהפוך לחלק מהסדנה, פרוט למטה, וכנראה שקארמה איז נוט א ביץ׳ אפטר אול. 







מרוצות ומחוייכות נכנסנו לשאטו של יובל ואלישה (הגדרה חדשה לשאטו - כל מקום שבו אתה שמח להיות, מאוד!) ויובל ביעבע עבורינו מרק מולים מהביל, גבינות צרפתיות וליצ׳י. אח.. חיי הכפר הצרפתיים. 
אז בואו אספר לכם קצת מה ולמה, כי יש כל כך הרבה סיפורים בזכות יובל. הזדמנות נדירה לחלוק יומיים שלמים עם אדם שכמותו. 
יובל הוא ידען שאוהב לספר סיפורים, ששואבים אותך כל כף פנימה, הרזולוציות הופכות למטורפות, והצמא גדל עם כל פרצה במשפט שמובילה לעוד תת נושא, אני מקווה שלא הטרדתי עם יצר הסקרנות שלי. מולי עומד אדם שבנשימה אחת יכול לספר לי על מוזיקה קלטית בפרובנס, מקור השם לוקסיטן (הקרמים שאתן אוהבות) אמונות עתיקות במיסטרל (הרוח האטלנטית המטורפת)  וקליסונים (ממתק פרובנסיאלי). לא חסכנו פוליטיקה ישראלית, פוליטיקה צרפתית וקצת החיים לאן.. 
יובל הוא מדריך טיולים שעובד עם נשיונל ג׳אוגרפיק, החברה הגאוגרפית ועוד שלל תארים משובחים. כמובן שבסוף הפוסט אתן את הפרטים שלו אם תרצו לארגן לעצמכם טיולים בארץ, וכמעט בכל מקום בחו״ל עם אחד שלטייל איתו זה בטוח עולם אחר. 







פרובאנס - הקמט האחרון של האלפים בדרכם אל הים התיכון ואל עמק הנהר רון. הלוברון היא הרכס הלפני אחרון של האלפים. הוא קטן, ים תיכוני, מאורך, והוא הלב של פרובאנס מבחינה תרבותית, בוטנית, קולינרית, אדריכלית. פרובנס זו צרפת ים תיכונית. ממלכת צרפת הראשונה יוסדה לפני 1500 שנה, שנקראה הממלכה המורבינגית, ממלכת המורבינגים, ובדיוק ברבע קיום הממלכה, פרובנס לא היתה חלק מממלכת צרפת, יש לה שפה משלה, שלא שומרה כל כך טוב, פרובנסל, שפה אוקסיטנית










בגלל האור, הגיוון של הנופים, תחושת החיים העזה, היא משכה ציירים מבחוץ. המפורסם מבינהם היה כמובן ואן גוך, גוגן וכמוהם סזאן פיקאסו ומאטיס. סזאן הוא האמן המקומי ביותר של התקופה, שנולד באקס אן פרובנס. כשעומדים בראש הגבעה שממנה צייר סזאן את הנוף האהוב עליו, הנוף הזה כולל את קברו של פיקאסו, ובעצם מביטים על קברו של פיקאסו מהמקום בו פיקאסו קונספטואלית נולד -  הגבעה שממנה צייר סזאן את הר סן ויקטואר


הסדנה בעצם מזמינה לעשות מעשה ואן גוכי. לבוא אל המרחב, ולחוש אותו. בניגוד לתיירים שמגיעים למקום בעקבות ואן גוך, בעקבות סזאן וכו.. 



כמו שאתם יודעים אני לא אוהבת לחסוך מהמשפחה שלי הרפתקאות, ואנחנו כבר מתכננים ארבעתנו, בויאן הילדים ואנוכי, להעמיס את הסוברו הישנה שלנו ולהפליג איתה בכבישי אירופה, עם עצירה שווה בונציה, כי זה על הדרך, אל אלישה ויובל, לקראת הסדנה.. ואתם, משתתפי סדנה יקרים, תזכו לשיחה על אמנות מהמשובחות שאני מכירה, עם בויאן. אמן אמיתי, שהאש שבערה בו בימי בצלאל הרחוקים (שם נפגשנו) רק הלכה וגברה, ולשמוע אותו מדבר על אמנות זה הנכס הגדול של המשפחה שלנו. ולשמוע אותו מדבר על פיקאסו וואן גוך, זו מתנה לחיים. צ׳ק. סידרתי לכם שיחת אמנות מרתקת, במקום שבו הכל התחיל. 



טימין, רוזמרין, בזיליקום, עצי צית, אלון שחור, לבן, עצי אורן, עצי דולב, המוון ירוק, שמש, מרחב שמזכיר את ישראל, לדוגמא הגליל, ומצד שני אחר. פרגים וכלניות, חמניות, לוונדר, הפטל מבשיל. רשימה חלקית שיובל נידב עבורי, הפלורה של פרובנס. 

אחד המשפטים שאני מאוד אוהבת של מאטיס, שגם אותו אני מאוד אוהבת, וגם הוא יצר לא רחוק ממרכז ההתרחשות, דווקא בריבירה, לדעתי מאוד הולם את הפוסט הזה. הגעתי לפרובנס בתקופה הכי פחות אטרקטיבית שלה. הפלורה לא בשיאה, הצבעוניות דלה, אבל כל זה כמובן בהשוואה לאביב המתעורר שנחווה יחד ביוני. בהשוואה לפרץ הפריחות בשיאה של העונה, בתקופת הסדנה. ומאטיס אמר - 



There are always flowers for those who want to see them

הוא ידוע שאצלו הכל הפי הפי ג׳וי ג׳וי, אבל אני לחלוטין זורמת עם המשפט הזה, ומצרפת אותו באהבה לפוסט הזה. הצילומים כאן? דמיינו אותם ביוני. זה שם. אם רק תוכלו לדמיין. וזה פראי, ואסטטי, ומשכר. זו תהיה פרובנס בשיאה.  








בפרובאנס יש מפגש בין המטבח האיטלקי לבין המטבח הצרפתי. הרבה מנות צרפתיות קלאסיות יקבלו כאן תפנית של שמן זית, עשבי תיבול ועגבניותגבינות עיזים מכל מיני סוגים, משובחות קיימות כאןקליסון דה אקס - ממתק שקדים מקומי שחברה יקרה הכירה לי, רונית  - צינקה, ומאז יכולתי רק לחלום עליו, ופתאום הוא נגיש. במגרש הכי ביתי שלו. 

יין רוזה, יותר מהכל פרובנס מזוהה עם הרוזה. גרנאש וסירה -אלו הם הזנים המקומים 

הכפר לוריס מפורסם  במיוחד בזכות האספרגוש שמוגש של שולחנה של מלכת אנגליה. המקום הראשון בעולם שבו גידלו אספרגוס ירוק ולא לבן. 
את הסדנה תלווה שפית מקומית, צעירה,  בעלת ביסטרו בעיר, שתבשל עבורינו תפריט כיפי שאלישה ואני סיכמנו מולה. שולחן ארוך תחת גרילנדות מנצנצות עם מפות לבנות ומבנה אבן עתיק מאחורינו. ושוב, הרוזה. אוי הרוזה. הורוד, העדין, הקריר, הפוטוגני. הרוזה המקומי. כמה טוב שהוא איתנו. 

לכל כפר בלוברון היתה האומנות שלו. לוריס היה הכפר של צביעת בדים. הצבע שהופק כאן היה אדום, שהיה חשוב לאמנות הנוצרית. במסגרת הסדנה נבקר בבית מלאכה לצביעת בדים, שממוקם ממש מעל הגנים היפהיפים שמגדלים את כל קשת הפיגמנטים הקימים בעלים. נתנסה בהפקת פיגמנטים מהטבע, ונדפיס יחד על בדים. כי זה מקומי. זה של לוריס. 

המלון שבו נלון - בית חווה , עם מטעי דובדבנים, מבנה קלאסי של פרובאנס, וכרמים, ובריכת שחיה! הטיימינג שלנו יהיה כל כך מושלם, יומיים לאחר שנעזוב יקטפו כל פירות עצי הדובדבן מהמטעים שהפכו את הצילומים שלכם לממתקים אדומים. מול המלון יש פונד טבעי, בריכת אבן גדולת ממדים, עצי ברושים מכובדים, כרמים פרוסים לאורך ולרוחב וכמובן מטע הדובדבנים. אם קצת נסתכל ימינה, נגלה את בריכה השחיה התכולה, שסביבה נשתה אולי את הרוזה שלנו? 















אז מוכנים לצאת עם אלישה ואיתי לרנדה וו הצרפתי שלנו? תשמחו לדעת שבויאן ויובל יהיו נוכחים, ואתם רק תרויחו מזה..

זוכרים את ז׳אן מארק מהסטודיו בלוריס? אז הוא יגיע להרצאה מרתקת במסגרת הסדנה. ז׳אן מארק הוא שויצרי, שעבר עם בת זוגו לפרובנס אחרי כמה עשורים בלונדון. הוא זכה להיות נוכח בתור הזהב של הרוק באירופה, ושימש במשך שני עשורים כצלם מגזינים של כל גדולי הרוק סטארס בשנות ה-90 ותחילת ה-2000. עכשיו יש מצב שאתם לא לוחצים על: להרשם לסדנה!! עכשיו!! מהר!! 
אני לא אפרט כאן יותר מידי, כי עדיף להשאיר את כל העסיס למפגש פנים מול פנים מול האדם שמרטין גור ערבב עבורו את כוס התה. ז׳אן מארק ינקד לנו את ימי פרובנס בסיפורים על קריירה מרתקת, שזכתה להתקיים בתקופת הפרינט, המגזינים הפיזים, התכחחות עם גדולי הדור, הפיראט האהוב עלי מכולם קית׳ ריצארדס ועוד מילים שישאירו אותנו פעורי פה, וכמובן הפן הצילומי, תקופת הצילום האנלוגי, פורמטים גדולים, וסטודיואים נוטפי סקס סמים ורוק אנד רול.. דינוזאורית נייניטז כמותי לא היתה יכולה לחלום על open talk מרגש יותר מזה. 

אז קדימה. מפרטת עבורכם את הפרטים הטכניים. כל מה שתרצו לדעת לפני שתשתו עם אלישה ואיתי את הרוזה, למרגלות הלוברון, ובאויר יתעופפו להן מילים כמו סזאן, לו ריד, פיקאסו, צמצמים ומהירויות.. אלישה ואני נדאג לפרטים הכי קטנים כדי לעטוף את השהות שלכם בהילה אמיתית שעוטפת את פרובנס. לא לחינם פרובנס היא המגנט שהיא, ואתם מוזמנים להגיע ולחגוג את החיים איתנו, כי הם שווים את זה. 



מתי ? 6-9  ביוני 2019

איפה ? לוריס. דרום צרפת, פרובנס. 

למי ? מוזמנים נשים וגברים בכל הרמות. מתחילים לחלוטין ובעלי ניסיון.

מה ? סדנת צילום אוכל וסטיילינג ואמנות. כן הרבה אמנות.

מה צריך: מצלמת רפלקס עם אפשרות לצילום ידני, אופציה למחשב נייד, נלמד לערוך בתוכנת הלייטרום.

הקסם הפעם: פרובנס. say no more. 



אפשרויות לינה: אפשרות לחדר ליחיד או לחדר זוגי.

הגעה: אתם מגיעום ללוריס ביום חמישי ה-6 ליוני, כדאי לנחות בשדה התעופה במרסי, שהוא הקרוב ביותר. מחיר הסדנה כולל סידור הגעה רק משדה התעופה במרסי. הסדנה מתחילה ביום חמישי בשעה 17:00, החדר במלון לרשותכם כבר בתחילת היום. הסדנה מסתיימת לאחר ארוחת הבוקר ביום ראשון לקראת 11:00 בבוקר. 

טיסות -  באחריותכם. יש כמה אופציות. יש טיסה ישירה של אל על למרסי בהלוך, בחזור יש טיסות קונקשיין.
אפשרי לחלוטין לנחות בשדה התעופה של ליון, ולקחת רכבת למשך שעה וחצי. אפשרות סקסית אחרת היא להגיע מפאריז ברכבת המהירה - שלוש שעות נסיעה, ועל הדרך ביקרתם בפאריז! אם תאריכו את השהות שלכם באיזור, תוכלו לתפוס טיסה ישירה ממרסי, שלא ביום ראשון. בקיצור, האפשרויות הן מרובות ותלויות בגמישות ובצרכים של כל אחד מכם.
 כשתרשמו, נשמח לפרט עבורכם אפשרויות נוספות במידה ותצטרכו עזרה. קחו בחשבון שמרסי הוא השדה הנוח, והקרוב ביותר ללוריס. 40 דקות נסיעה. 

מחיר? 1750 יורו לחדר יחיד, ישנם רק שניים כאלו, ו- 1550 יורו לחדר זוגי, לרשותינו 3 חדרים זוגיים. 

אפשרויות תשלום -  ההעברה בנקאית לחשבון הבולגרי שלי,  או בהסדר אישי ביננו.

מה כלול במחיר?
תוכן הסדנה. נלמד יסודות הצילום, צילום במנואל, קומפוזיציה, צילומי נוף וטבע דומם. 
לינה במלון שכולו לרשותינו כולל בריכת השחיה. 
איסוף/מונית משדה התעופה במרסי בלבד, והסעה חזרה לשדה. 
3 ארוחות ערב
3 ארוחות בוקר
3 ארוחות צהריים
נישנושים בקבלת הפנים
פיקניק על גדות הרון
שיחה מרתקת עם האורח שלי,  ז׳אן מארק
הנוכחות של מספר הסיפורים המוכשר בויאן , שכל הזדמנות עבורו לדבר על אמנות היא חגיגה גדולה!
סדנת הדפס  - פיגמנטים מהטבע בסטודיו בלוריס
יין משובח בארוחות
נשנושים מוקפדים ותוצרת מקומית לאורך כל הסדנה. 

מה לא כלול במחיר? 
טיסות
ביטוח נסיעות

לכל מי שמעוניין להקדים את ההגעה או להאריך את השהות ולהנות מפרובנס כמה שרק אפשר, אני ממליצה לפנות ליובל. הוא האיש שאתם מחפשים. זו באמת התקופה היפה בשנה בחבל הארץ הזה, ויש כל כך הרבה מה לראות מסביב. yuvalba@gmail.com

מדיניות ביטול -  לצערי ההרשמה היא סופית ואין ביטולים. וודאו שהתאריכים מתאימים לכן מראש. אני ממליצה לרכוש ביטוח נסיעות כבר כשקניתן כרטיס.

מה עכשיו  - מהרו. כתבו לי למייל שאתם בפנים, או לחלופין אם יש לכם כמה שאלות לפני שנסגור את ההרשמה, אני עונה מאוד מהר, מבטיחה. מייל הסדנאות הוא: mylovelymessworkshop@gmail.com

המקומות מוגבלים מאוד ביכולתנו לארח 8 משתתפים סך הכל. אל תהססו לפנות אלי בכל שאלה, ולשריין את המקום שלכם במהרה.