זה עדיין לא קרה, שבוע שלם עם פוסט אחד. יש המון הסברים. כבר כמה זמן רצים לי שני רעיונות בראש לפוסטים, ואני ממש אבל ממש מנסה לכתוב אותם, רק שבעיות אין ספור צצות כל הזמן. הפוסט הראשון שתכננתי להעלות הוא על מנורת הלילה השווה שאני רוצה להכין ללולי (שכבר מרדים את עצמו כמעט שבועיים לבד, ומגיעה לו מנורת לילה הכי יפה שיש). רק מה, את המרכיב המרכזי אני לא מוצאת. כל יום אני אומרת לעצמי, מחר אמצא הפוסט יחכה עוד יום, אבל כלום. אני עדיין בחיפושים. אז הכוונה לפוסט הזה נמרחה יותר מידי ימים, ובלית ברירה החלטתי להעלות פוסט אחר. שבוע שעבר במאקו פירסמו את סופי הג'ירפה. כמה עובדות מעניינות היו: היא כבר בת 60, והיא בראש הפירמידה באמזון לצעצועי תינוקות. ואוו! הפריט הכי נמכר! חשבתי לעצמי, רגע, זה באמת הצעצוע הכי שווה שיש? ואז רצו לי בראש חמשת האביזרים שלולה שלי חושבת שהם, אבל הם הכי שווים שיש. ובשיחות עם אמהות מנוסות מסתבר שהם לא בטופ פייב רק אצלנו, הם גם חוצים יבשות. וככה נולד פוסט. כמובן שיש לנו את כולם (כל חמשת הצעצועים הכי שווים בעולם), ומיד רצתי לצלם את לולה משחקת/תוקפת אותם. אבל מה, לא תמיד יוצא מה שאני רוצה. הצילומים לא יצאו יפים, לולה הייתה עסוקה בלהתרגש כשנתתי לה צעצועים כל כך שווים, וכל הזמן זזה והתגלגלה, ופשוט לא יצא. וככה עברו עוד כמה ימים ועדיין אין פוסט. ואז החלטתי לוותר גם על הפוסט הזה, אבל, הנה הרשימה שלי: האמת שין מקום ראשון שני שלישי וכו' כי מאוד קשה להחליט מה יותר שווה. כולם עושים את העבודה כשצריך כמה דקות של שקט, או להחליף חיתול, אז בסדר אקראי לחלוטין הנה הם: חבילת מגבונים, עדיף חצי ריקה כדי שתרשרש יותר, בקבוק מים מינרלים, מפתחות של הבית, או של אוטו - עדיף עם שלט, שלט של הטלביזיה טלפון סלולרי אמיתי, עדיף איפון. אני בטוחה שלכל בית יש את הפריט חובה שלו, אצלנו אלו המובחרים :)
משני פוסטים מעוצבים ובנויים לתפארת יצא לי פוסט בלאגן. יש מישהוא אחד שמוכן לשתף פעולה כשהוא עייף, ומחזיק ביד בדיוק את מה שלא שלו. הם כבר התחילו לריב על צעצועים.
אז כשאין פוסט, אני לא רצה למחשב/איפון כל שניה לראות מה העיניינים, וככה יצא שמיום רביעי ועד לרגעים אלו (בוקר יום ראשון) לא פתחתי את הבלוג, הרגשתי קצת לא נעים כאילו לא חזרתי לחברה שהתקשרה אלי, ואני מתחמקת..ולא בדקתי סטטיסטיקות, ולא קראתי תגובות, וגם- לא פתחתי פייסבוק וכתבתי רק אימייל אחד. ארבה ימים בלי מחשב או אינטרנט הרגישו די מוזר. אבל היה לי זמן לאכול הרבה בשר ולצלם הרבה תמונות, היה חג רגוע..לולה היתה עסוקה בלהחליף בגדים כל שלוש ארבע שעות (ככה זה כשיש מלא שמלות חדשות מסבתא) ולגלות בפעם הראשונה כמה זה טעים עוגיית שוקולד -
ואחיה היה עסוק בנסיונות (אל תגידו לו אבל די כושלים) לשפר את יכולת המעוף שלו. אין סיכויי בחיים שאם הייתי רוצה לצלם פריימים כאלו מיוזמתי הייתי מצליחה. רק כשני די רחוקה ממנו, ולא מטרידה ברגע, שנייה, תעצור, עוד פעם וכו'.. זה יעבוד. איכשהוא לאחי יש תמיד את התמונות הכי יפות איתו..
וזהו. הרהורים על הגברת שחגגה יום הולדת לא מניחים לי. לא פשוט לחיות כאן, אבל עדיין נראה לי שמכל המקומות בעולם זה הבית שיועד לי. אני מאוד מקווה שהמחאה תפרוץ שוב הקיץ כי כבר לא אהיה בחודש תשיעי עם בטן ענקית ואוכל לצאת לרחובות עם כולם.
ממש ברגעים אלו אני מפנה לי שעה לפתוח פייסבוק ולהתעדכן בכל מה שפיספסתי. הכוונה כמובן, לכל הבלוגים האהובים שלא קראתי ואני מסוקרנת מה חדש שם..עכשיו אני מרגישה שחזרתי לאותה שיחת הטלפון שלא נענתה משבוע שעבר. יש פוסט. אמנם בלאגן גדול אבל לטעמי, וכן, הבלוג נושם מחדש :). למי שחושב שאולי בא לו אבל הוא לא בטוח לפתוח בלוג, מילה שלי זה הכי כייף בעולם!