כל הצילומים בפוסט הזה הם של התלמידות המוכשרות והנדיבות שלי, במהלך הסדנאות בשנתיים האחרונות. מי מגיעה לסדנה? בעיקר נשים מרתקות ומוכשרות.. :) כאלו שלא נגעו במצלמה לפני, וכאלו שלא ידעו מה עושים עם המצלמה וגם כאלו שצילמו טוב, ורצו לחדד את הביצועים. בשישי הקרוב נפתחת הסדנה האחרונה השנה, ועדיין יש שני מקומות. מקווה שהצילומים הנפלאים האלו יעשו לכן חשקֿ!
אז איך מכניסים ילדים למוד (mood) של להצטלם? אני תמיד אומרת שכשטוב לילדים והם שמחים, הם גם יהיו מוכנים להצטלם. זו אולי השאלה הכי נשאלת בסדנאות צילום שאני מעבירה. איך לגרום לילדים להנות מפעולת הצילום, ולא להרגיש מאוימים, נבוכים, חסרי חשק או עניין. את סיפור החיפושיות ולולי כבר סיפרתי כאן באחד הפוסטים האחרונים, ולפני כמה שבועות חברה גילתה לי שיש מופע בזאפה של הרכב ישראלי ששר את שירי הביטלס לכל המשפחה, ובעיקר לילדים : ) קנינו כרטיסים, והתרגשנו! לולי האמין שאמרתי לו שבשביל להכנס למופע אנחנו צריכים להתלבש כמו הביטלס, או לפחות כמו היפים.. זה חילחל לו עמוק בראש, הרבה אחרי שאני שכחתי מזה. שעה לפני שיצאנו מהבית בשבת בבוקר, לולי נכנס לפאניקה שאין לו מה ללבוש :) גיליתי לו שסתם צחקתי איתו, וכל העניין הזה הוא לגמרי בצחוק, אבל התמימות של ילדים כל כך טהורה, שלא התעקשתי איתו ואמרתי שיש לנו שעה להכין משהו. בהתחלה חיפשתי סרט לקשור לו על המצח, וכשמצאתי הוא התלונן שזה לא נוח. אחר כך חיפשתי עניבה, מצאתי, אבל לא מצאתי חולצה מכופתרת שעולה עליו.. ואז בויאן הציע שנצייר את האותיות של הביטלס על חולצה. מצאתי גופייה לבנה מהחורף, גזרתי לה את השרוולים כי היו 100 מעלות אותו יום, והבאתי טוש פרמננט שחור. זה כל מה שהיה לי. בעניינים האלו תמיד אפשר לסמוך על בויאן, הוא העתיק את האותיות מושלם, וכולם היו מרוצים. ואפילו נשאר לנו קצת זמן לסשן צילומים.
מה שהכי הפליא אותנו זה שמאז החולצה עברה כבר 3 כביסות והאותיות לא זזו מילימטר! אבל לעינייננו - כשהאוירה טובה, ויש איזה ערך מוסף לרגע, כמו האוירה של ההופעה, והחולצה (שהיא גם פרופס מושלם לצילום מעניין ופוטוגני יותר) , אז לחלוטין גם הילדים נהנים יותר מול המצלמה..
יכולתי להמשיך ולצלם אותו שעה שלמה, אבל היו רק 5 דקות לפני שצריך לצאת.. לפחות תפסתי את הרגע, ואני בטוחה שהמזכרת הזו תשמח אותו ביום מן הימים.. בשישי הקרוב נפתחת סדנת צילום חדשה, אחרונה להשנה (חוזרת לסדנאות באוקטובר) ועדיין יש שני מקומות! מאוד אשמח לפגוש קוראות חדשות/ותיקות. בסדנאות אני מדברת על איך לייצר רגעים כאלו, ואיך לצלם אותם מצויין מבחינה טכנית. הסדנאות מיועדות למתחילים ולחובבנים, מתמקדות בצילום ילדים, עם טיפים לצילום מוצר, סטיילינג לצילום, הרבה קומפוזיציה ואור. מקנחים בקצת פוטושופ שיביא את הצילומים שלכם לרמה אחרת.. בקיצור, כל מה שאתם צריכים זה מצלמת רפלק או דמויי רפלקס, ולשלוח לי מייל להרשמה.
אז קדימה, מחכה לשמוע מכם ומתחילה לראות את החופש מתקרב.. ודרך אגב, ההופעה הייתה מגניבה, וכולם נהנו. ממליצה :)
כשהייתי בהריון, בשניהם, תמיד התפללתי בלב בשביל הילדים. התפילה הראשונה כל יום היתה שהם כמובן יוולדו בריאים, ואחר כך הגיעו כל מיני תפילות משונות, שממש, אבל ממש רציתי שהן יתגשמו. בהריון של לולי התפללתי חזק שהוא יקבל את העיניים של אבא שלו. בגלל שידעתי כמה הן מהפנטות בנות :) התפללתי שהוא יאהב דייסת שיבולת שועל, ופירות יער. כי זה מה שאכלתי כל ההריון, וקיוויתי שטעים לו תוך כדי. התפללתי שהוא יהיה סקרן ויאהב לקרוא. גם עם לולה התפללתי כמעט לאותם דברים, אבל איתה במיוחד התפללתי שהם יגדלו להיות אחים אוהבים. חלק מהדברים התגשמו, וחלק לא. לולי לא מסוגל להריח דייסת קווואקר, ולולה יכולה לחיות על זה. לולי קיבל את העיניים של אבא, רק יותר יפות, ולולה נולדה לבית עם אח גדול שמאוד מאוד אוהב אותה, וזה אולי הכי חשוב. אבל הדבר המשמעותי שהתממש, זה שלא שכחתי להזכיר בתפילות שלי אפילו יום אחד זה האהבה שלהם, של שניהם לספרים.
בלי תאום ותכנון מראש, כשאימא שלי הגיעה לבקר אותי בחודש השביעי להריון של לולי בניו יורק, היא הגיעה עם מזוודות עמוסות בבגדי תינוק, ומוצצים, ובקבוקים, ומה לא. היא גם הביא איתה עשרות של ספרי ילדים חדשים. כל הקלאסיקות הישראליות המעולות. היא ידעה מי אני, ואיזו אימא אני רוצה להיות.
היום, אני כל כך גאה בילדים שלי, שלמדו לאהוב סיפורים, וספרים, והם מתעקשים על מינימום שניים שלושה סיפורים כל יום לפני השינה. דווקא בתקופה ה אחרונה יש לי קצת בעיה לסנכרן את סוג הסיפור ששניהם יכולים להקשיב לו ולהנות.
בחופש פסח התחלתי לספר ללולי את נרניה, ואנחנו כבר בכרך השלישי, ולולה עדיין לא בשלה לסיפורים מורכבים מידי, אז אני מנסה למצוא סיפורים שהם התפשרות באמצע.
הילדה פשוט אוהבת ספרים, וזה מרגש. היא הולכת לישון איתם מתחת לכרית, ומתעוררת איתם בבוקר. ביום שישי האחרון, לולי ביקש לא ללכת לגן, יכ זו הזדמנות לסיים את הנסיך כספיאן, כשלולה לא בבית, ברור שויתרתי לו :)
את מעשה בחמישה בלונים, שניהם יודעים בעל פה, והם עושים תור תור ((:) מי מספר למי. בכלל את הפוסט הזה החלטתי לכתוב, גם כי יש לי עשרות רבות של צילומים של הילדים עם ספרים וגם כי מאוד רציתי להמליץ על ספר.
את כל הקלאסיקות הישראליות כולם מכירים, ואני איישת מאוד אוהבת קלאסיקות אמריקאיות. אני לא יכולה לחכות לרגע שבו אוכל לספר ללולי על טום סוייר, או ללולה על בית קטן בערבה. לבנתיים, יש סופר צעיר שקוראים לו אוליבר ג׳פרס, מאירלנד, שפרסם בשנים האחרונות כמה ספרי ילדים, שאת כולם אני ממש ממש אוהבת, וגם הילדים. אז כדאי לכם לחפש אותו בחנויות.
ואני חוטאת בשנים האחרונות, ולא מוצאת זמן לקרוא ספרים, אבל לפחות אני נהנית עכשיו כשלולי מתחיל לשמוע ספרים רצינים. זו לגמרי ילדותי השניה!
מה אתכם? איזה סיפורים אתם מספרים לבני שנתיים וחצי וחמש? המלצה טובה תמיד מחממת את הלב :)
בטח לא ישנתן לילות... :) כתובת המייל שעלתה באקראיות מוחלטת (!!) בהגרלה היא של טלי (או לפחות ככה היא מתחילה). אני לא מפרסמת כתובות מייל של אחרים בלי אישור, אז המייל לטלי כבר בדרך, ובמידה ואחרי 48 שעות לא יצרו איתי קשר אגריל מחדש. אז המגבת המקסימה בדרך אלייך, טלי, ותודה גדולה ליולטה הנדיבים, והיבואנים הכי מוכשרים שיש:) והצילום הזה הוא טיזר לפוסט הבא, מקווה להספיק להעלות אותו עוד היום :)
אני באמת מודה על זה שאתם כאן! ועניין טכני קטן - היו לא מעט נרשמים חדשים לרשימת תפוצה שלא אישרו את המייל החוזר שקיבלו, אז זו הסיבה שאתם לא באמת מנויים. רק אומרת :)....