27.7.13

See the beauty where ever you are.

הבולגרים המקומיים כאן שרואים את הצילומים שלי אומרים לי שהקוראים של הבלוג עלולים לחשוב שאני נמצאת בגן עדן. הם לא רואים את היופי של המקום הזה. המילה הכי פופולארית כאן ברחוב היא מיזריה. הכוונה היא לעליבות. קשה לי להסביר איך קרה שהחלטתי לראות את המקום הזה כאן, בעיניים כל כך אוהבות. זו לגמרי לא ההרגשה של "נסעתי לחו"ל" ואני מתפעלת מהנופים. זו לא ההרגשה של מקום חדש ומרשים. העיר הזאת נראית בדיוק אותו הדבר כמו לפני 10 שנים כשהייתי כאן בפעם הראשונה. מדרכות שבורות לא תוקנו, הן המשיכו להישבר לאיטן, פנסי רחוב לא הותקנו, החשכה כאן היא המציאות, החנויות לא שופצו, והן עדיין ממשיכות למכור את אותם הפריטים ההזויים האלו שלא ברור מי קונה. הזקנים הזדקנו יותר והילדים ממשיכים לנדוד לארצות רחוקות, לחפש מציאות הגיונית יותר. כבר כתבתי על זה הרבה בשנה שעברה בפוסטים של הקיץ הקודם, אני קיבלתי את ההחלטה שלי כנראה בפעם הראשונה שהייתי כאן. החלטתי לא לשפוט ולא לקטר, במקום זה לנסות להנות מהאחר המוחלט שיש לצפון בולגריה להציע לי. הילדים כאן לחלוטין בגן עדן. הם כל היום מסתובבים חצי ערומים, מחפשים מקפצות לכל מקור מים אפשרי. אם אנחנו לא בבריכה אז אנחנו בדנובה. אם לא בדנובה אז באחת המזרקות בעיר, אם לא במזרקות אז בגיגית במרפסת של סבתא, ואם לא שם אז בטח תמצאו אותנו בקראוון שותים בירה וקולה ואוכלים צ'יפס.




הילדים שלי כאן הם הג'יפסים הכי גדולים.. ואני אוהבת את זה. הדאגות הבנאליות של תל אביב לא מעיזות להתקרב לכאן. באנו לנוח ולברוח, ואנחנו בהחלט עומדים במשימה. 

זכרונות ילדות הם ההשקעה הכי טובה. הילדים שלי יזכרו איך זה לאכול ראש של ברבוניות על הדנובה בערב, איך זה לעבור גבול למדינה שכנה ואני מקווה שהם ילמדו למצוא יופי בכל דבר שלפניהם. זו תהייה הצלחה. 

הרבה לפני שאנחנו מגיעים לכאן אני עושה לי רשימות. מה אני רוצה להספיק. כי כמו שחמותי אומרת ימים קצובים טסים להם. זה הלא משנה אם אנחנו מגיעים לחודש, לחודשיים או לשבועיים, זה תמיד נגמר מהר יותר ממה שהיינו רוצים. בקיץ הקודם עשינו והספקנו המון.. אני מאוד מקווה שהקיץ יהיה גם הוא כזה. צריכה קצת להתגבר על הרצון העז לישון ולישון ולישון... :) 

יצאנו החוצה באחד מהימים, ועל המדרגות של הבניין חיכתה ללולה שקית. 


יש לנו כאן שכן נחמד, ג'ורג', שתמיד מפנק את הילדים בשקיות עמוסות בבלונים. הוא עובד במפעל בלונים..והפעם הוא הביא בובות מאיפה שהוא..לולה כמובן רצה לנגריה להשוויץ לסבא. 

אנחנו באמת לא עושים כאן דברים משמעותיים. לא מטפסים למגדל אייפל, לא מטיילים בותיקן ולא צולחים את הגרנד קניון. אנחנו עושים דברים רגילים לחלוטין, ובאיזי..החוויות שלנו הן בובות בשקיות או להפריח בלונים. קשה להסביר למה זה אחרת כשזה כאן. 



או מקסימום, חוצים את  הגבול לרומניה לשחק שח.

נסענו 5 קילומטרים, בציפיה לראות חוץ לארץ! במעבר גבול כולם עברו בקלות חוץ ממני. היחידה עם דרכון ישראלי. עד מתי הדרכון הזה ימשיך לעשות בעיות??? הגענו לעיר הקרובה לגבול, קוראים לה קלאפט. שום דבר שונה מבולגריה. אולי טיפה יותר נקייה.. מסתבר שכל האיזור הזה מיישר קו עם עצמו. חיפשנו מה עושים, לא ממש הצלחנו להבין. השפה שלהם מאוד נעימה לאוזן בעיני, אבל שום מילה זהה לבולגרית. לא ממש הצלחנו לתקשר. נסענו קצת מסביב, הרגשנו שמיצינו, היה חם מאוד, והילדים לא ממש גילו עניין בלראות משהוא שהוא בדיוק כמו העיר שלנו בבולגריה, רק שנמצא בצד השני של הגשר. תכלס, צודקים. בדרך יציאה מהעיר פתאום לולי צועק -  מאמא!! תראי! וככה מצאנו את עצמנו משחקים שח בעיר שקוראים לה קלאפט, ברומניה. 

הולכת לחפש השראה ליומולדת שנתיים של לולה! זה הדובדבן של הקיץ נראה לי.. נסיכות או פיראטיות?? צ'אוו!!!

25.7.13

our summer is here!

אנחנו בחופש! למרות כל המחשבות שאולי הקיץ זה לא יצא לפועל, אנחנו סוף סוף כאן. כמה שהיינו צריכים את זה!!! לקוראים החדשים של הבלוג, בכמה מילים קצרות - אנחנו בבולגריה אצל סבא וסבתא של הילדים. כל שנה אנחנו מגיעים לכאן בקיץ, והשנה היינו אפילו בכריסמס! פעמיים! אתם מוזמנים לראות כאן את הפוסט הראשון של הקיץ הקודם שלנו. וכמובן לגלול קדימה:))
הטיסה הפעם היתה קלה ביותר, עברה בשלום למרות שכמעט אי אפשר להיכנס לבן גוריון מרוב שהוא מפוצץ. כולם בחופש?? לולה יצאה מהשדה תעופה בסופיה מנומנמת כולה אחרי שישנה כל הטיסה, כמה כיף להיות מסוגלים לישון במטוס :) הגענו אחרי נסיעה ארוכה ומתישה לבית של סבא וסבתא, שנמצא בצפון בולגריה, ממש על הדנובה בגבול בין רומניה וסרביה. נכנסנו פנימה, ובלי היסוס אחד קטנטן נכנסתי למיטה. השעה היתה שתיים בצהריים. התעוררתי למחרת (היום..) בתשע בבוקר!!! כאילו שאין לי שני ילדים לטפל בהם, לבשל להם, להאכיל אותם, לקלח אותם, להרדים אותם.. זה לא מה שנקרא חופש? ממש ממש כן. אי אפשר לבקש חופש יותר ממה שאנחנו חווים. הפיצויי על זה שסבא וסבתא לא רואים את הנכדיםחודשים ארוכים כנראה משתלם..:) 

גם הילדים ישנים כאן טוב.. 
ואוכלים טוב..
כמובן שחיכתה לנו בניצה חמה וטריה מיד כשהתעוררנו.. 
וכבר שבוע לפני הטיסה לולי הכין אותנו מראש, שלא משנה מה, ביום שמגיעים לבולגריה הולכים לבריכה. וככה היה. אמנם הוא הלך עם סבא באותו היום כי אימא ואבא חרפו שעות ארוכות ורבות, אבל היום עשינו יום בריכה יחד. 


אחד הדברים שלעולם לא אטוס בלעדיו לחו"ל עם הילדים הוא כמובן במבה :) וככה היא נכנסה כמעט לכל הפריימים. 
האמת, שאני כותבת את הפוסט בעיניים מאוד מנומנמות. כנראה ש-19 שעות שינה רצופות לא מספיקות. 
הקיץ הזה יהיה מדהים, ממש כמו הקיץ הקודם, וממש כמו החורף האחרון. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לקיץ בולגרי אמיתי, בעיר נידחת ושוממת על הדנובה. החיים נמצאים איפה שהשמחה נמצאת. וגם אם אנחנו לא בניו יורק או בלונדון, אפילו העיר הקטנטונת הזאת כאן יכולה לשמח אותנו עד השמים. 

הנופים כאן עוצרי נשימה, היערות ירוקים מירוק, העצים עבותים ופראיים, הזמן כמו שאני תמיד אומרת על המקום הזה - עצר מלכת. כמו בפעם הראשונה שביקרתי את נוף הילדות של בויאן, לפני 12 שנים, ככה הוא נראה בדיוק היום. יש קסם במקום הזה שאף אחד לא יכול להבין. רק אם נמצאים כאן באמת, ומתמסרים להוה המוזר הזה, שלא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. 

אני מבטיחה לכתוב לעיתים ממש קרובות (כי יש לי מלא זמן... דא!!!) אז תקפצו הקיץ לבלוג,  מה שבטוח יהיה יפה בעיניים. 
כמו שהילדים אומרים - ביי וצ'אוו!!

1.7.13

השנה שהיתה.

ילדה תמיד נשארת ילדה. אצלי סוף שנה זה היום הראשון של יולי. ככה אני מחשבת את תחילתה וסופה. מתחילה בספטמבר עם שנת הלימודים, ןמסתיימת ביולי כשמגיע החופש הגדול. היתה לי שנה מבורכת שאין כמותה! מאחלת לכל הקוראות המקסימות והקוראים הנפלאים של הבלוג שנים טובות כאלו :) שורה תחתונה, לגמרי, אבל לגמרי, הכל בזכות הבלוג. הוא נתן לי את אותה הפינה שחיפשתי לי כמה שנים. את המקום שלי לכתוב, לצלם, ולפגוש אנשים מקסימים, לא פחות ממקסימים, נפלאים! זו היתה שנה ברוכה ביצירה, חברויות חדשות, לקוחות נפלאים, וסדנאות, כן 14 (!!!) סדנאות צילום מרגשות שעברו כל כך מהר כאילו התחילו אתמול.. הי שרית :) זוכרת איך הכל התחיל..? אז שניה לפני שאני יוצאת לחופש.. רציתי להודות לכל האנשים הנפלאים שפגשתי השנה בדרכים, לבנות הסדנאות (ושני הבנים..), ללקוחות החדשים והחוזרים, ולחברי הפייסבוק המפרגנים וכמובן כמובן לקוראים של הבלוג. הצלחתם כולכם לעזור לי לממש את החלום שלי. אז בלי להיות צ'יזית של ממש, אשתף אתכם בכמה מההפקות הנבחרות שהיה לי העונג לצלם השנה. באמת שאין היררכיה, כולן יקרות לליבי באותה מידה :) ולכל מי שלקח חלק במימוש של ימי הצילום האלו אני מודה המון!!
חוזרת לפול טיים עבודה בתחילת ספטמבר, תישארו מעודכנים.. סדנאות הצילום הבאות יפתחו ממש אז :)

Pepite אהובתי. מאחלת לכל אהובי לקוחות מהממים כמוה, ומוכשרים כמוה, למרות שזה קשה...

Mezoome  - ההפקה עם הסטיילינג הכי שיש! מאותם ימי צילום שכבר לא יודעים מה לבחור מרוב שהכל מקסים!

Ayo Aya - לצלם בבית של צרפתייה עם טעם משובח.. לא צריך לדאוג לכלום, הכל שם פשוט מושלם!


Hook n' Loops - בכלל אין לי מה להגיד. היא הפכה לחברה אמיתית :) אני כל כך אוהבת את הקו שלה. ואת הכלים שלה, ואת הבלוג שלה. הכל!


  Baby Rock  -כשהחברות שלי שמעו שצילמתי לביבי רוק הן מיד רצו לראות את הדגמים החדשים, מהמותגים הממכרים האלו שאתה חומד את הכל!
Star Jelly - מעצבת אחת הכי תל אביבית שיש, כיכר הבימה הלבנה, אור מהמם, ולני המקסים. יום צילום מושלם מכל בחינה!

Baby Teva  - ביבי טבע היו ממש מהראשונים לפרגן לבלוג :) וכמה חודשים אחר כך כבר נפגשנו בצילומים מקסימים עבור המותג שלהם. אז תודה גדולה!!
Boten - חנות מהממת של שתי נשים מקסימות, שמחזיקות  את המוצרים שאני הכי אוהבת.

Shemer - הספות שכבשו את העולם, פשוט כי הן הכי יפות שיש, אז לכל מי ששאל אותי, ככה קוראים למותג. ממליצה :)
Comme il faut -  בין כל הילדודס התגנבה הפקה אחת אחרת. אם הייתי צריכה לשלוח צילום כלשהו שאני הכי אוהבת, בטח הייתי שולחת אחד מההפקה של קום איל פו. יש בצילומים האלו את כל הדברים שאני בדרך כלל מחפשת.. :)
Mei Mei - נראה לי שדרכנו נפגשו ממש בתחילתו של המותג, ומשם הוא עבר דרך מאוד מוצלחת.. למיי מיי, חוץ משיש להם בגדים מעלפים באופן קבוע, יש גם חנות חדשה במתחם בזל. לגמרי שווה קפיצה!

Minene -  לא יודעת להסביר בדיוק למה, אבל כשהתקשרו ממיננה הכי התרגשתי. לולה שלי מאוהבת בפיג'מות שלהם, וסתם שתדעו, אנשים מקסימים עומדים שם מאחורי המותג... הקטלוג שלהם יצא רק באוגוסט, אז אחשוף קצת יותר..

שתיים רוקמות. חופות רקומות - ללא ספק היום צילום הכי מאתגר שהיה לי. חיכיתי קצרת רוח שכבר יגיע, זה הכי כיף למתוח את הגבולות.. תקשיבו, הן מוכשרות. ממש שווה בדיקה אם אתם בדרך לחופה..
Pockets - מעצבת אחת מוכשרת במיוחד. אין אצלה פחות יפה ויותר יפה. הייתי מסדרת לתינוק שלי חדר כזה בול. והכל שם של פוקטס!
משק צוריאל - היה גם קצת אוכל בין לבין השנהֿ,  והיה תענוג גדול. הצוות היה מושלם. אין ספק שכיף גדול לצלם אוכל.. ואלו היו גם הצילומים הראשונים בסטודיו החדש שלי -
Studio Ve - שני מעצבים תעשייתים ומוצרים סופר מגניבים. מרוב שהם מגניבים, חלקם כבר אצלי בבית..
רהיטי טל - מותג ענק של רהיטי ילדים. ללא ספק הפרוייקט הגדול של השנה. במשך שבוע צילמנו קטלוג שעתיד לצאת מקסים! מוכנה לצלם עבורם כל יום :)
שמופי - טקסטיל לתינוקות. זה לגמרי מה שנקרא אנשים טובים באמצע הדרך. כל כך שמחתי לצלם עבורם, מאחלת לעצמי עוד ימי צילום כיפים כאלו.
שתיים - טוב, אם הייתי ממש חייבת לבחור צילום אחד השנה, אז ללא ספק זה היה של שתיים. לא רק שיש להן את השמלות הכי מושלמות בעולם, לולה שלי ממש מכורה לשלה. ואפילו אני לא הצלחתי לבחור צילום אחד מההפקה הזו, אז הנה שניים -


Mal Begs  - יום צילומים מפתיע ביותר, מהיום לעוד שלושה ימים, עם מעצבת מוכשרת בטרוף, פרזנטורית מהממת, בגדים משובחים, מה עוד אפשר לרצות?
הצצה ראשונה למשהוא חדש שעדין לא פורסם. לא מגלה עבור מי עדיין : ) -
היו עוד אלפי צילומים בין לבין, אלפים של רגעים מקסימים. אז איך לא אאחל לעצמי עוד שנים יפות כאלו??
אני אמנם יוצאת לחופש בקרוב, אבל הבלוג האהוב שלי תמיד כאן עם צילומים, ומילים והרבה ילדים.. השנה שהיתה.
צ'אוו...