27.1.14

POLICE birth day party



אני נשבעת שזה הפוסט האחרון השנה על היומולדת של לולי, מיד אחריו נעבור לדברים יותר רציניים...
החגיגה עם המשפחה היתה בשבוע שעבר, נשאר רק להזמין את החברים מהגן. אני מניחה שבא לכם עוד קצת פוסט יומולדת, נכון? לולי רצה יומולדת משטרה, ובמקום להתבאס ולהגיד לו שזה רעיון הזויי לחלוטין, החלטתי לזרום איתו רק בגלל שאני סומכת עליו :) אס החלטנו יחד שזו תהיה גם יומולדת משטרה, וגם תחפושות, שיהיה שמח.
 הזמנו את כל הבנים מהגן, הבנות יצטרכו לחכות עד שהוא יעבור את השלב של ״אני שונא בנות״ והיה ממש מוצלח! החלטתי לא לזרום עם ההשקעות הכספיות המטורפות של להזמין מפעיל, ואני (!!!) הייתי גם האימא של לולי, גם ועדת קישוט, וגם הליצנות. לא באמת ניסיתי להצחיק אותם, אבל כן הראתי להם את כל המשחקים שאני גדלתי עליהם בתור ילדה. זה נראה לי מוזר שהילדים גדלים בלי לדעת לחתוך חפיסת שוקולד בסכין ומזלג עם טונות של בגדים עליהם, או להכניס נר לבקבוק עם הטוסיק, או להדביק לניידת את הצ׳קאלאקה (על משקל הזנב לחמור :)) הכי קשה היה לתמרן בין כל אלו, ועוד לשאוף לצלם כמה תמונות למזכרת תוך כדי. אבל הייתי חייבת, ואמנם לא ישבתי שניה עד שהאחרון הלך, אבל אז נפלתי למיטה וישנתי עד 6 בצהריים! לשעשע 10 בנים זו לא משימה קלה. אבל נהננו מכל רגע, ואני יודעת שגם הילדים המקסימיםֿ! הלוואי וכל יום היה יומולדת, להתעורר בבוקר ולראות בלונים תלוים בכל הבית זה ממש חגיגה, כבר מתחילים את היום יותר טוב. היומולדת הזו של גיל 5 כל כך העסיקה אותנו שבוע שלם, שאנחנו שוקלים לפרוש בשיא, ולעצור כאן, למרות שלולה שאלה היום בבוקר, אם גם היום יש מסיבה..

אז לזכר כל אותם המשחקים הפשוטים והמקסימים שגדלתי עליהם, ולבקשתו המפורשת של לולי, שהוא רוצה יומולדת משטרה, הפכנו את הבית לזירת ארוע לכמה שעות. היה סופר כיף ושמח!

















19.1.14

The most happiest day of my life (part 1)

החלטתי שבפוסט הזה לא אכתוב כלום, הכל יהפוך לרגשני מידי, ואת המילים האלו אני משאירה ביני ובין לולי, שהוא כבר בן חמש... יש רגעים מצולמים בחיים שלנו שלא מגיעים לבלוג, וכאלו שלא מגיעים במלואם. זה אחד מהם, אני משאירה את הרגעים שלו ״בבית״, אבל מכיוון שיום אחד אני יודעת שארצה להפוך את הבלוג הזה, והפוסטים שבו לספר זכרונות לילדים, אני לא יכולה לחסוך לגמרי את היומולדת הכי רצינית שלו, כמו שהוא אומר, עד עכשיו :)








אצלנו במשפחה יום הולדת זה Big deal! אין משהו שמח יותר מהימים שהילדים שלי נולדו בהם, ואני רוצה שהם יבינו כמה אנחנו שמחים לחגוג את הימים האלו, וכמה הם חשובים. לתת להם את ההרגשה שהיום הזה הוא הכי חשוב ושמח בשנה! אז הרחבנו את החגיגות לשבוע שלם :)
מאחלת לכולכם, ימי הולדת שמחים ומאושרים, מלאים בחגיגות ושמחה! 

12.1.14

Our Pez collection

האטליה. המקום הכי נחשק אצלנו במשפחה. כולם רוצים להיות שם כל הזמן. אפילו ממש עכשיו. מכל המקומות בעולם, גם אני וגם בויאן וגם הילדים הכי רוצים להיות שם עכשיו. האטליה זה הנגריה של סבא איוון. שם נוצרים חלומות. שם בעיקר יוצרים. הפריטים הכי שוים אצלנו בבית הגיעו במשלוח אוירי ישר משם :) האטליה היה בית קולנוע, הראשון בצפון בולגריה, והיה שיך להורים של חמותי נורה. מבנה עצום, משופע כמובן, חשוך מבפנים, ואור יום יש רק בחלל כניסה, ובגלריה. עם השנים הוא הפך לתאטרון בובות, וכל התחפושות המדהימות נשארו במשפחה, כולל הסנטה קלאוס שעדיין בשימוש.. בתקופת הקומוניזם בבולגריה, הלאימו את המבנה והעסק, ורק כשהקומוניזם נפל הוא חזר למשפחה. מאז הוא משמש כנגריה. זה המקום הראשון שבויאן רץ אליו כשהוא מגיע לבולגריה, ואני, אני תמיד מגיעה עם תוכניות מפורטות לפרטי פרטים, עם מה אני מתכננת לחזור. האטליה אף פעם לא מאכזב. השנה, בויאן הגיע עם משימה מאוד ספציפית, ולי לא היה יותר מידי זמן לפרוייקטים גדולים (אוטוטו יולי, לא..?) והגעתי עם משימה אחרת  - לחזור עם צילומי נוף מהממים, שממש בקרוב אעלה אותם לאתר החדש שלי, והם יוצעו למכירה. הם באמת משהו מיוחד.. לעניין האטליה - תמיד קורה שם משהו, מישהו תמיד יוצר משהו, ולהיות שם שעות ביום זה לגמרי להשקיע לטווח ארוך :)

לולה, כשאיוון לפעמים לא נמצא, או שהדלת נעולה מבפנים, מתיישבת עם הרבה סבלנות על המדרגה, ומחכה. היא יודעת שאיוון תמיד יגיע. וממול לאטליה יש את המכולת של טוני, שאף פעם לא תיתן לילדים לחכות לאיוון בלי ארטיק בקיץ, או מיץ תפוחים בחורף. הדלת כבר תפתח.


כמעט ובלתי אפשרי לצלם בפנים עם התאורה החמה שיש שם בלי פלש. את הצילומים למטה צילמתי עם 2500 ISO והעיבוד שלהם הוא דרסטי.. אבל אני חושבת שהם לגמרי מעבירים את החלל העצום הזה.


בתקופת החגים, הנגריה בחופש, ולא עובדים בחלל המרכזי. אבל יש את החדר האחורי, שנועד במקור לשחקנים ולאביזרים, שהוא מחומם ועיקר הפעילות נמצאת שם. בחדר האחורי הזה, בויאן ישב ימים שלמים ופיסל, עם תמיכה גדולה מהמאסטרו.. ולולה, כמובן שם בכל הזדמנות.

הצילומים האלו ממש מרגשים אותי, אני כמעט בטוחה שבעוד כמה שנים לולי ישב לבד על הכיסא הזה, עם כלים משלו, ויעשה קסמים כמו אבא.

ואנחנו חזרנו לארץ עם PEZ חדש לאוסף.ידעתי שהאטליה לעולם לא מאכזב...


10.1.14

Too Much To Do So Little Time

אז למה הכי מתגעגעים? לולה בטח הכי מתגעגעת לסבתא נורה.. לעמוד איתה במטבח, להיות השוליה והצל התמידי שלה.

לכריסמס הכיפי, ולמסורת שהיא כבר חלק מהמשפחה לגמרי, לפתוח את אותה קופסת קרטון עם הקישוטים מהשנה שעברה, ולגלות את אותו הכוכב ואותם הכדורים שמחכים לנו שם..

לסנטה קלאוס שבהתחלה הילדים לא כל כך התלהבו מהעובדה שהוא אוטוטו יכנס בדלת, וההבעה שלהם היתה משהו כזה -

 ואחרי שהבינו כמה הוא מצחיק וכמה מתנות מגניבות הוא מביא, ביקשו שלא יגמר לעולם..

לארוחות המשפחתיות הגדולות מסביב לשולחן שאף פעם לא נגמרות לפני חצות, לזה הילדים בעיקר מתגעגעים, אפילו לא פעם אחת נשמע: ילדים, למיטות...
לשבת כולם סביב השולן הגדול ולצייר עם הכן ציור החדש של לולי, שהתגלה כמתנה הכי שווה בעולם-

ולייצר ולצייר זכרונות עם הבת דודה הכי חמודה שיש לנו מעבר לים, כמה שהם מתגעגעים אליה כבר..

קצת קשה לי להגיד, אבל אני די בטוחה שלולה מאוד מתגעגעת לבהיות הארוכות שלה מבעד לחלון, לגרור כיסא, ולהביט דקות ארוכות על העשן שיוצא מהארובות, על הציפורים שנודדות, וסתם פשוט לעמוד שם, מקסימה כמו שרק היא יכולה להיות..

אני מתגעגעת לחופש הזה של לצאת בשש וחצי בבוקר לצילומים, בנוף הכובש של בולגריה האפורה, ולא להיות מוטרדת מכלום, פשוט לצלם ולחזור מתי שבא לי, לבית החם ולמשפחה המקסימה שלנו..

אבל הכי הכי מתגעגעים לרגעים הקטנים. לא לסנטה ולמתנות, לא לשולחן עמוס באוכל, מתגעגעים לרגעים הכי פשוטים עם המשפחה, וכמובן שבתוספת כמה אורות מנצנצים הכל הרבה יותר נעים. עד לקריסמס הבא בבולגריה, יש לנו את הקיץ בין לבין! סופרים את הימים ליולי, נראה מי יגיע ראשון לדנובה :)



*ב-24 לינואר, יום שישי, נפתח קורס צילום חדש. כמו תמיד, אני שמחה לפגוש משתתפים חדשים, אז המהרו להרשם! כל הפרטים כאן למעלה, בלשונית photography workshop.

**כל כך הרבה דברים להספיק, וכל כך מעט זמן.. כל כך הרבה דברים שאני רוצה לשתף כאן, והרבה מהחופש בבולגריה.. שמחה שאתם כאן עוקבים, פשוט תמשיכו :)
xoxo אפרת

5.1.14

Mickey mouse club sandwich

חזרנו בשלום, אחרי מנוחה חלומית. כל כך הרבה צילמתי, בעיקר את הנוף והמזג האויר הכל כך מסתורי שהיה. הפעם לא זכינו לשלג כמו בשנה שעברה, אבל זכינו לקרח, שבעיני, זה אמנם פחות חוויתי לילדים, אבל הרבה הרבה יותר פוטוגני.. :) החופש היה קצר אבל בדיוק מה שהיינו צריכים. חוזרים כבר מחר בבוקר לשיגרה, שאני די אוהבת כאן. החלומות על מדינות רחוקות וטיולים בעולם  מתעצמים מחדש, במיוחד כשאנחנו חוזרים מבולגריה. זה טרייד אוף - אם יש לנו שקל מיותר וכמה ימים חופשיים אפשר לנסוע לראות את איסלנד, או לראות את המשפחה בבולגריה.. עד היום הבחירה היתה חד משמעית, וכנראה שככה זה ישאר :) אם יהיו לנו שני שקלים מיותרים, כנראה שמיד נתעופף לנו לאלסקה או משהו.. 

אחת החויות הכי כיפיות בבולגריה זה השוק יד שניה שם. בכל נסיעה שלנו לשם אני חוזרת עם שלל וינטג׳י מהמם, פתאום שמתי לב שלא שיתפתי כאן בבלוג כמעט אף אחת מהמציאות השוות שלי שם. אז זו בהחלט הזדמנות נפלאה! השוק פתוח כל יום שבת והפעם זכינו רק לשבת אחת, מה שאומר שהציד היה קצר, אבל בהחלט שווה כמו בכל פעם. תמורת 12.5 ש״ח שהם 5 לב (המטבע המקומי בבולגירה) חזרתי הביתה עם טוסטר מצנם של דיסני בן כמה עשרות שנים, שלהפתעת כולם עובד מצויין! על הרומן של לולה עם מיקי וחבריו נראה לי שכתבתי לא מעט, על מידת ההתרגשות שלה לא נראה לי שצריך להוסיף :) 

תסלחו לי על הבלאגן במטבח.. כנראה שאף פעם לא יהי מספיק מקום לכל הדברים שיש למשפחה אחת. או שאולי צריך פשוט לסדר קצת ולזרוק :) הלהיט האמיתי בטוסטר מצנם הזה, הוא שבפנים יש שתי פלטות בצורת מיקי מאוס, שברוב הפעמים מציירות את הפנים שלו על הצנים! טריגר אמיתי לגרום לילדים לאכול טוסט עם דבש וטחינה בבוקר.. 











ועד הפוסט הבא, עם צילומים מבולגריה יפים יפים, שתהיה לכולכם שנה נפלאה, משמחת, יצירתית, מלאה
 בחוויות, והכי חשוב - הרבה הרבה צילומים של הילדים, כי זה מה שנשאר מהילדות.. שנה מצויינת! xoxo