31.12.12

It's all about the kids!




איזו שנה מהממת זו היתה, באמת! לולה הגיעה לחיים שלנו מיוחדת ומהממת כהרגלה..לולי  הפך לאיש קטן ומופלא ממש מול העיניים שלנו. אבל לפני שאתחיל בסיכומים מרגשים, הייתי צריכה להכין מתנות להרבה אנשים לכבוד הסילבסטר, לא את כולם אני מכירה אישית, ובכל זאת רציתי לתת משהוא. אם יש משהוא אחד שבולגריה נמצאת בו קצת מאחור (לא נעים לי להגיד הרבה..) זה נייר. הנייר כאן או שהוא יקר, או שהאיכות שלו מזעזעת. נייר טואלט, מפיות, מחברות, נייר אריזה - הכול! בפעם הקודמת שהיינו כאן הגעתי מצויידת עם כל מה שחשבתי שאצטרך לכבוד היומולדת של לולה שחגגנו כאן. והפעם, לפני שסיימתי לארוז, שאלתי את החברה הטובה שלי כאן מה היא רוצה שאביא לה מהארץ. היא לא חשבה הרבה ואמרה נייר! וזה מה שהיה. הגעתי עם חבילה שלמה של קוואליני. ניירות אריזה, מחברות, כרטיסי ברכה,  ותגים למתנות רק בשבילה. טוב, וקצת בשבילי כי ידעתי כמה זה יהיה שימושי. אז לכבוד ארוחת השנה החדשה הכנתי לכל האורחים (17!) רוטב שוקולד ביתי, ארוז מהמם. את הצנצנות קניתי כאן בשוק - לב אחד (המטבע המקומי) לשלוש, זאת אומרת שלוש צנצנות בשניים וחצי שקלים... מהניירות של קוואליני גזרתי רצועות, והדבקתי עם וואשי טייפ. דקה עבודה, והתוצאה יצאה מהממת. כולם מאוד שמחו לקבל אחד כזה..את המתכון אילתרתי, סתם כי לא מצאתי בקלות אחד ברשת. הרבה שוקולד, חמאה, סוכר ושמנת מתוקה. ודרך אגב, זה נשמר שבוע במקרר!!!



ואותה חברה מיוחדת  גם חגגה יומולדת, אז היא זכתה לאקסטרה מתנה...

המחברות של קוואליני מהממות! לי יש אחת כזו שכבר מלאה בקישקושים, שאני לוקחת לכל מקום. היא ראתה אותה בקיץ, ועכשיו גם לה יש אחת :) את כל ההירהורים שלי אני שמה במחברת הזו, היא איתי בכל מקום, ואפילו מצאתי לי שעה היום לטעון אותה בכמה מילים חדשות, החלטות קטנות כאלו לכבוד השנה החדשה. הרבה ממה שכתבתי בפנים קשור ישירות לבלוג האהוב שלי. אם יש משהוא אחד שאני רוצה להודות עליו באופן מיוחד, זה המקום המדהים הזה שיצרתי לעצמי בשנה האחרונה - הבלגן האהוב שלי...

ומעבר להכל, זו הייתה שנה של ילדים. ממשפחה מצומצמת של אבא, אימא ולולי, הפכנו לאחת קצת יותר מורחבת, לולה הצטרפה למסיבה שלנו. it's all about the kids!!! אני חושבת שבתת מודע קיבלתי החלטה שהשנים האלו שייכות לילדים. אני בטוחה שהרבה יחלקו עלי, אבל האמת, שכשאני מסתכלת אחורה על השנה שעברה, אני יודעת להגיד שהרבה אחוזים ממנה היו שיכים לילדים. ועשיתי את זה באהבה גדולה מאוד. בלי חרטות. בין לבין הצלחתי להגניב כמה שניות לעצמי, וכתבתי בלוג, ופתחתי סדנאות צילום, אבל הרוב היה של הילדים. דבר אחד גדול מאוד אני מוקירה מהשנה שעברה. כל אותם הצילומים שיש לנו. כל הרגעים הקטנים והמופלאים שלעולמים ישארו לנו בזיכרון, כי אף אחד לא מבטיח לנו לזכור אותם כל החיים. והרגעים האלו, כמה שהם יפים, כמה שאני אוהבת אותם. אני אומרת תודה ענקית למי שאחראי לשידוך ביני לבין המצלמה :) 


אני אומרת תודה ענקית לדמיון המדהים של לולי, לכל המשחקים שהוא יוצר לעצמו ובעצמו, לדמויות שמרתקות אותו, לתחפושות שתפרו/קנו לו, לכל אותם מקומות מדהימים שהוא מגיע אליהם עם המחשבות, לזה שלרגע לא משעמם לו בחיים. ואני אומרת תודה ענקית ללולה הקטנה, שיודעת מהם הדברים שכדאי לה ללמוד מאחיה, ותודה עוד יותר גדולה על זה שהיא ידעה להיות אינדיבידואלית מהיום הראשון. 



ונראה לי שכבר מעכשיו אני מתחילה לזהות סימנים של תולעת ספרים קטנה, וזה משהוא שבטח אודה עליו כל החיים. לולה לא עוזבת לרגע את הספרים שסביבה, והיום אפילו מצאנו אותה מושיבה את הדוב ומספרת לו סיפור בהתפעלות. אלו בדיוק הרגעים שבונים חיים שלמים.

לולי, זה שהכניס בי שוב את האהבה לצילום אחרי שנים ארוכות שלא צילמתי, אותו לולי מיוחד ומקסים  - לו אני חייבת תודה גדולה. ילד החלומות של כל צלם. מעטות הפעמים שהוא בכלל מודע לזה שאי מצלמת אותו, הוא כל כך עמוק במחשבות כל היום, ומליונים של תודות על הרגעים העשירים שהוא מיצר לי נון סטופ. איתו אין רגע דל. אפילו אם הוא סתם יושב בוהה מתחת לעץ אשוח :)
כשהייתי בהריון עם לולה, לא העזתי לבקש כלום. מול העיניים נמצא מולי ילד אחד מושלם, שאיכשהוא סמכתי על העתיד, וידעתי שאני כנראה עושה משהוא בסדר. ידעתי שגם לולה תהיה מיוחדת בדרך שלה. אבל בשקט בשקט  שאף אחד לא שמע העזתי לבקש בקשה אחת קטנה. שהתינוקת תאכל. פשוט ככה. שלא יהיו לה בעיות עם אוכל, ושלא יעברו לפעמים שלושה ימים עד שתחליט להכניס משהוא לפה כמו השובב שהגיע לפניה. כנראה שמישהו שמע אותי.... ועל זה אני מודה. חיסכון גדול של זמן ושל כאב לב. אם אני משווה את השנה הראשונה של לולי לעומת השנה הראשונה שלה - איתה זה גן עדן! ולהוכחה, בצילום למעלה, היא אפילו אוכלת עגבניות בתאווה גדולה, בולגריה אמיתית!!!

זו הייתה שנה מלאה ברגעים מקסימים, לולי גילה את הכיף בלהיות אח גדול, ויש לו קהל 24/7.. לולה גילתה שיש לה מזל גדול, להגיע לעולם כשאח מדהים כמו לולי מחכה לה בקוצר רוח, ואנחנו, אנחנו מתענגים עליהם כל שנייה. לאותם רגעים שהצלחתי לצלם, ולאלו שלא, אבל אני מתאמצת חזק חזק לא לשכוח אותם לעולם, לכל היופי הזה שסביבנו, המון תודה. ולא, לא הכל ורוד וקל, אבל אנחנו שואפים רק למגמת עלייה :) שהשנה הבאה תהייה קסומה לא פחות מזו שלפניה, ואפילו יותר! 
ואם בעניין תודות, אז אתם גבוהה ברשימה:) לקוראים הותיקים והחדשים, המון תודה שאתם כאן איתי, למפרסמים בבלוג, לכל החברויות החדשות שנוצרו, ולכל הדברים הטובים שקרו לי באמצע הדרך. 

אמנם זה לא הצילום המושלם, אבל כמה ילדות (עם שורוק) הוא מכיל.. לולי ולולה ביום אחד לפני האחרון של 2012, יצאנו החוצה חגיגיים, לולי עם סוודר של Mei Mei לולה עם השימלה החדשה שלה מתחת לדובון, היה קור איימים, ובכל זאת, המצלמה מייד תופשת אותם מחוייכים :) שישאר ככה לעולמים! וש-2013 תחייך אלינו בחזרה!!!



27.12.12

Happy Holidays!

הכריסמס האמיתי הראשון שלי, ובמיוחד של הילדים. פריק קונטרול שכמוני, הייתי צריכה לשים את כל השרביטים שלי בצד בפעם הראשונה, ולתת לבולגרים לנהל את החג. האמת, שלא היה לי מושג איך בכלל חוגגים אותו, חוץ מהעץ והמתנות כמובן.. התפתח דיון רציני מה לעשות עם סנטה. הבולגרים רגילים שהוא מגיע בערב בזמן הארוחה, שואל את הילדים אם הם התנהגו יפה השנה, שותה את החלב, אוכל את העוגיות, וכמובן מחלק את המתנות וקורא הו הו הו הו הו... כאן נוצרה בעיה, כי הסנטה שלנו לא מדבר עיברית, ולולי כבר בגיל שהוא מזהה קולות, ובקלות כל הסיפור הזה יכול להתפוצץ...וגם, אף אחד לא סיפר לי שככה זה הולך, ואני ברוב חוכמתי כבר סיפרתי ללולי בשבועות האחרונים, שסנטה יזרוק את המתנות בלילה דרך הארובה, בזמן שהוא ירחף עם המזחלת והאיילים שלו, וכשיתעורר בבוקר (לולי) הוא יגלה אוצר גדול מתחת לעץ. וכמובן שלא רציתי לאכזב אותו, ושחלילה לא יתנפץ לו כל סיפור הסנטה בפרצוץ מוקדם מהצפויי. אז זה היה כמו שאני סיפרתי לו. עוד לפני שהוא פתח את העיניים בבוקר של כריסמס, הוא התחיל ללכת מתוך שינה אל עבר העץ. ונחת על הר של מתנות שוות. לולה כבר חיכתה לו ערה מהופנטת מכל הקופסאות והסרטים הצבעוניים. וככה זה היה. ישבנו כולנו סביבם, מתענגים על האושר שלהם...


ככה זה התחיל וככה זה נגמר. לולה עם הפיג'מה החגיגית שלה לפני שכולנו התעוררנו, ונגמר בנשיקות בין שניהם, כשהיא כמובן משתלטת על המתנות שלו. כבר די קשה למצוא אותה מסתובבת בבית בלי חרב ביד. חותמת גומי שהיא אחותו :) 

כמה שעות אחרי שנחתנו ניצלתי את העובדה שאנחנו בסופיה - העיר בירה, וקפצתי לקניון להשלים כמה מתנות שלא הספקתי קודם. נכנסתי על לולה ל H&M והיא לה ביזבזה שניה. נשבעת! היא התחילה לאסוף בגדים ותיקים מהקולבים ולמדוד. אחרי עשר דקות היא כבר היתה עם שתי שמלות בידים, חצאית על הראש, שני תיקים, עומדת על יד מדף עם חולצות לא מצליחה להבין איך היא יכולה לקחת עוד משהוא. ועם עיני עגל מסתכלת אלי שאני אחזיק בשבילה... ברור שעזרתי לה. ובבוקר כריסמס היא גילתה שחלק מהדברים שהיא אספה הם באמת שלה.. כמו החצאית והחולצה האלו שמלעלה...ואז, הגיס המוכשר שלי אירגן לנו סרט. ראיתי בפעם הראשונה את 
How grinch stole christmas  עם ג'ים קארי שלמדתי לאהוב עם השנים. סרט הורס מצחוק, וכל, אבל כל המשפחה נהנתה, חוץ מלולה שישנה שנת יופי.. מאז, הגרינץ' הוא חלק בלתי נפרד מהכריסמס שלנו, לולי כל היום שואל עליו ומתעניין בו. באמת שסרט מגניב!!!
אחרי הבוקר העמוס יצאנו החוצה לשתות קפה, וכל מטר מימיני ומשמאלי נראה כמו גלוייה. הפוסט הזה עבר סינון רציני בשביל לא להעמיס עליכם, אבל שתדעו - הכל כאן פשוט מהמם!

הדלות, והפשטות הלא כל כך אסטטית שראינו כאן בקיץ - הכל נעלם. הכל נצבע בלבן חגיגי ונקי. מהרגע שאני יוצאת מהבית כבר לא בא לי להיכנס חזרה, אני מפחדת שהכל ימס, יעלם עד הפעם הבאה, ובגלל זה אני משתדלת לצאת כמה פעמים ביום, ולצלם הרבה!!! אמנם קר כאן, אבל לא מידי, וזו בעיה.. אנחנו רוצים לראות את השלג מרחף בקלות באויר, ומכסה את העיר.. לולי רוצה שלג בפעולה, קצת לא ברור לו העיניין הזה של איך בדיוק הוא מגיע, ולאן הוא נעלם... מחזיקה אצבעות  שיצא לנו לראות שלג נופל מהשמיים :) 
אבל האטרקציה האמיתית בטוח לא תעלם עד שניסע - השלג שכבר ירד, ועכשיו הוא המגלשה של הילדים. כל יום מתחיל בשאלה - אימא? מתי יוצאים להחליק על השלג?? 
וכל יום מחדש אנחנו עוטפים אותם בציוד הכבד שלהם שאם שאלתם את עצמכם, אז קנינו במיוחד.. ניצלתי בחוכמה את ה black Friday בארצות הברית והזמנתי להם מעילים סופר שווים בחמישים אחוז הנחה! וכמובן שקפצתי לג'ודי Mei Mei. הכובע שמחובר לצעיף ומחמם בצורה נפלאה הוא ממנה. היום ומחר היא עושה מכירה מהממת בבזל, עם עוד חברה מהממת יוברנד, ואני כבר הזמנתי ממנה את הפיג'מות המעלפות שלה. המכירה הזו והעונה של The Voice קצת מבאסות אותי שאני לא בתל אביב, אבל לא מתלוננת!!  אז מתעטפים, ויוצאים לתקוף את השלג. אני מחזיקה מעמד שעה עד שאני מתקשרת לחברה שתבוא לקחת אותי לשתות קפה..לולה חוזרת הביתה לסבתא, ולולי ואבא ממשיכים לצייר שבילים על השלג עד שהאף שלו אדום - זה סימן שצריך לחזור כבר. 
הזמן טס לו, הכריסמס היה ונגמר, נשארו החגיגות של השנה החדשה, ואז אנחנו חוזרים... ביקשתי אישור מיוחד מסבתא להשאיר ללולה את העץ עד שנעזוב. קשה לתאר כמה הוא מרתק אותה..כשאני מאבדת אותה לשניה בבית, אני יודעת שהיא שם - על יד העץ, מחזיקה איזה קישוט, וסתם יפה מתמיד...


זו אמנה לא חופשה של 4 ימים, אלא קצת יותר, אבל פתאום גיליתי שכבר יש לי שניים מתוך שלושה צילומים שיכולים לסכם את החופש הזה הכי טוב - 
הצילום השלישי כמובן הוא של לולי. אני סומכת עליו שהוא יספק את הסחורה... אז כמו שאומרים כאן -
 Happy Holidays! 

24.12.12

It's winter, and we love it!

איזה כיף כאן! באמת.. שנים שלא ראיתי  שלג, ועוד כזה אמיתי. הכל מאוד מאוד לבן, הקור נסבל לחלוטין, אין רוחות, כל מה שנשאר לעשות זה להינות מחורף אירופאי במיטבו. אנחנו בכלל לא תקועים בבית כל היום, הילדים רק מחכים לרגע שנתתחיל לעטוף אותם במעילים, צעיפים, כפפות ומה לא, כדי שיצאו לשחק בשלג. 
נראה לי שהחופשות האלו, יותר משהן סופר כיפיות (ופוטוגניות :))) עושות משהוא מקסים לילדים. כשאנחנו בבית, אין עוד ילדים בסביבה (לרוב) וכל מה שיש להם זה אחד את השני. וכמה שהם אחים מקסימים! נראה לי שכל זה נבנה בחופש הגדול כשהינו כאן. אז הנה משהוא טוב שיצא מהחופשות בבולגריה. 




היום הכרב זה ערב כריסמס, ואני חייבת לציין שכל הטרוף האמריקאי בכלל לא מורגש כאן. עד לפני עשור וחצי בכלל לא חגגו בבולגריה את הכריסמס, בגלל הקומוניזם. לא היה מקום לדת במדינה, וכולם זרמו עם המשטר הנוראי. מה שהם כן חגגו זה את ערב השנה החדשה. בשנים האחרונות הכריסמס חזר לשוק, וחוגגים אותו גם כאן, כמעט דומה לזה האמריקאי. אבל בצניעות. כאן לא תראו אורות מנקרי עיניים, וחנויות של קרטייה עטופות בסרט אדום על שדרה שלמה. ממש לא. כאן יש עצים יפים בבתים, ארוחת חג, סנטה ומתנות בצורה פרופורציונאלית. בלי הגזמות. גם הקישוטוים כאן מתונים. אתמול למצאתי בסופר ספריי סבון עם שבלונות כריסמסיות שמציירים על החלונות. כזה סוג של קישוטוים. 
סבתא פתחה בבוקר את העץ, וארגז של קישוטים משנים קודמות. עד היום לא היה את מי להרשים כי זו השנה הראשונה שלנו כאן בתקופה הזו. אז לכבוד הילדים היא קנתה עוד כמה קישוטים חדשים, והעוזרת הקטנה שלא לא הפסיקה להתרגש. לולה לא זזה מהעץ עד שהוא היה מקושט לגמרי, ולא נשארו יותר קישוטים בארגז. ככה היא - יסודית. 
ואחר כך היא התפנתה למסיבת תחפושות קטנה. היחסים שלה עם הבובה הולכים ומתפתחים יפה יש לציין. במשך כמה שבועות חיפשתי בתל אביב את הבובה האחת שתלווה אותה חודשים ארוכים. האמת שזה לא היה כל כך פשוט. ובסוף מצאתי את אמנדה (ככה קוראים לה!) באימג'ינריום. היא עדיין לא המושלמת מבחינתי. ממשיכה בחיפושים..
את המילה "שיינה" אני שומעת כבר מאז שהגענו. הכוונה היא לא ללישון, אלא לכלי רכב הזה של הילדים בזמן השלג. ככה קוראים לזה בבולגרית. אז לבינתיים יש לנו אחד, אולי נתארגן על אחד נוסף השבוע. אם רק הייתם יכולים לשמוע את קולות הילדים כשהושבנו אותם על זה בפעם הראשונה - שום צילום דו מימדי לא יצליח לתאר את החוויה הזו, אבל לפחות ניסיתי :) יצאנו החוצה בצהריים, הכל, אבל הכל לבן ומושלג ומואר מדהים. אני כמובן שכחתי להעביר את הפוקוס במצלמה ממנואל לאוטומט ברוב טיפשותי, וגם אני התרגשתי מהחוויה.. אז רוב הצילומים לא כל כך יצאו בפוקוס,אב ל יש לנו עוד שבועיים להחליק על ה"שיינה", וואני מתכוונת להשתפר! לולה היתה הראשונה לעלות על השיינה, ולולי התרגש מאוד שהוא זה שמסיע אותה. כמעט לא צריך מאמץ, כי הפלסטיק מחליק בקלות על הקרח, ואפשר אפילו לרוץ עם זה. אז היא עלתה, והתמכרה!




מיותר לציין שאחר כך התחילה מלחמת עולם קטנה מי מתגלצ' בירידה עם אבא. ניסינו לעשות תור תור, וזה לא כל כך עבד. לולה לא ויתרה הבקלות, וכשניסינו להחליף בינהם היא צרחה. כמה ימים ויהיו לנו שניים...

לולי כבר הפך לאלוף קטן, והגיע לשלב שהוא לא צריך שאבא ימשוך אותו. הוא מתגלצ' בירידה התלולה בעצמו, ומכוון לבד. הוא אפילו סוחב את עצמו ואת השיינה כל הדרך למעלה לבד. גבר!

עכשיו אני מתחילה להבין את התענוג שבחופשות סקי. האמת? עד עכשיו לא ממש הבנתי את ההתלהבות שמאחורי זה. וכשהחופשה שלנו לא עולה מליונים לאיזה ריזורט עמוס באיטליה, אני יותר נהנית! קצת שלג וחורף לנשמה, זה מה שהייתי צריכה כנראה.
ואחת המסקנות שלי  מהחופשה הקודמת היתה - שאין מצב שאני חוזרת בלי תמונות שלי עם הילדים. חייבת לצין שיש שיפור קל, אני יכולה כבר לספור איזה שתיים שלוש :) 
בעלי מצלם אותי..נראה לי שהוא צריך איזו סדנה זריזה, לא? בעניין הזה בדיוק - הבטחתי תאריכים חדשים לסדנאות צילום בינואר, כמה סידורים אחרונים ואני שוב כאן מפרסמת אותם, כמה ימים :) אז תחזרו להתעדכן. 

23.12.12

White Christmas!

נסענו! או יותר נכון טסנו. אנחנו אצל סבא וסבתא בבולגריה המהממת! כמה שהיא יפה כשהיא מושלגת...
אחרי יותר מעשר שנים (!!!) שאנחנו ביחד, זו הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים בשיא החורף, בכריסמס.. כל שנה אנחנו מחתימים דרכונים בסביבות יולי אוגוסט, והפעם אנחנו כאן באמצע דצמבר! נראה לי שהגיע הזמן שהילדים יכירו את השלג :) 
ועוד חריגה מהשיגרה, החלטתי שהפעם אני חוזרת מצולמת. חורגת בגדול מהמנהג הלא הגיוני שלי לא להצטלם..

כמה יומיים, והתוכניות השתנו, אבובן שרציתי להעלות פוסט ארוך ומושלג, אבל באופן לא צפויי נשארנו בסופיה. היה כל כך כיף וחגיגי!!! לולה מככבת כי את לולי אין סיכויי לתפוס עם כל ההתרגשות שלו מלהעיף עלי שלג. אבל גם זה יגיע. 
אז אנחנו כאן, מתחממים לנו מהאח בבית, מחכים לנו ימים מקסימים, הולכים לנוח קצת אחרי הנסיעה הארוכה, תקפצו לבקר בשבועיים הקרובים, יהיה לבן :)

19.12.12

Grocery list

שנה שעברה בזמן הזה פחות או יותר התחלתי לכתוב את הבלוג. במשך שלושה או ארבעה חודשים היו אנשים ספורים שקראו אותו. משפחה וקצת חברים. האמת שכמעט אף אחד לא קרא כי כתבתי באנגלית, ולא היה לקוראים כח כנראה. אז הסתכלו בתמונות.. ומאז הבלוג עבר איזה גילגול או שניים, וקיבל כמה חשיפות שוות פה ושם, וככה הוא נחשף ליותר ויותר אנשים. והרבה הרבה דברים טובים קרו לי בזכות הבלוג, רק האנשים המרתקים שפגשתי תוך כדי שווים את כל ההשקעה. אז מבחינתי הבלוג לא ממש חוגג יומולדת שנה, נראה לי שאשמור את המסיבה לעוד חודשיים שלושה, כי כמו שאמרתי בחודשים הראשונים הוא כמעט לא היה שם באמת...אולי אימא שלי וחמותי ועוד קצת עוברי אורח נכנסו :)
אז לקראת השנה החדשה אני מתכננת פוסטים סופר מגניבים, ובאוירה אחרת לגמרי, שווה לחכות!

 שמתם לב לבאנרים בצידי הבלוג? אני מדברת על זה:



אני שמחה להזמין אתכם לפרסם את המוצרים השווים שלכם אצלי בבלוג. יתקבלו בברכה רבה כל מי שמוכר/מיצר מוצרים מעניינים ברוח הבלוג ועם קשר לילדים/אימהות/הורים. אני הכי אוהבת חנויות אטסי!!! הפרסום הוא לחודש מלא עם קישור לאתר/פייסבוק לבחירתכם. לפרטים נוספים שילחו לי מייל עם קישור לאתר שלכם efratlozanov@gmail.com. ככה המתחילים שנה חדשה, לא? 

ומה עוד? בסוף השבוע הקרוב אפרסם תאריכים חדשים לסדנאות צילום. תכינו את עצמכם לשבוע השני של ינואר :) 

ובכל זאת חיפשתי איזה צילום או שניים שיסכמו שנה שלמה של כתיבת בלוג, סתם בשביל לסמן לעצמי שעברה שנה. נראה לי שלא יכולתי למצוא משהוא טוב יותר מאלו - 

ואפילו מצאתי לעצמי פרוייקט ממש מגניב להתחיל איתו את השנה החדשה. חבל שלא גיליתי אותו לפני שלוש שנים לפחות, היה יכול להיות מעניין. זה הלינק
הפוסט מרגיש לי כמו רשימת מכולת.. אז מה צריך? 

*מלא בגדים חמים?
*אוירה חגיגית
*מפרסמים חדשים
*תאריכים חדשים לסדנאות צילום
*סיכומים בתמונות
*פרוייקט חדש להרבה שנים קדימה
*הבלוג בן שנה אבל לא ממש...

וגם...הגיע הזמן לאיזה בלוג קנדי חדש ואיכותי, לא?? נראה לי שיהיה ממש שווה כאן בסופ"ש, נתראה!
xoxo



17.12.12

Don't say cheese!!!



אם אתם כמוני, אז כל שנה אתם שולחים שנות טובות למשפחה :) אחרי הפוסט הקודם שבו חיפשתי תירוצים לחגוג את היופי  של כריסמס, אני צריכה להתוודות על משהו.. אצלנו לא צריך תירוצים, אצלנו באמת חוגגים. התחתנתי עם בולגרי שאימא שלו יהודיה ואבא שלו נוצרי (והתחתנו ברבנות אחרי שבעה מדורי גיהנום, אל תשאלו...). אז אצלנו לא באמת צריך תירוצים, כי חוגגים גם וגם! וכמו כל שנה אני שולחת למשפחה מעבר לים ולחברים שלנו שנות טובות. גם בראש השנה אני כמובן שולחת..
וכמו כל דבר במשפחה שלנו - הכל טררם. חייבים מיני הפקה לכל סיבה למסיבה, והמסיבות שלי הן צילומים, לא חלילה ברים באמצע הלילה.. אז אספתי את המיטב שבחיים - הילדים הנפלאים שלי, ויצאנו להצטלם כדי שסבתא תראה את הכרטיס לכל מי שהיא פוגשת ברחוב ובעבודה, ותוכל להתגאות! וגם, לצלם את הילדים במיטבם פעם בשנה, ולהסתכל אחורה כשעוברות השנים - זה איך שאני מעבירה את הזמן שלי. מסתכלת על צילומים של הילדים ומתמוגגת. בכלל, זה מיני פרוייקט נפלא, להוסיף כל שנה צילום של הילדים ממוסגר לקיר. כמובן שהכרטיס שלמעלה יהפוך כבר בימים הקרובים לצילום גדול וממוסגר בחדר שלהם. 

אל תחשבו לרגע שלקחו לי שעות רבות של הכנה, או צילומים לייצר את האימג' הזה. הכל היה כל כך פשוט וכיפי. הם בדיוק התעוררו משנת הצהריים שלהם בשבת, אחרי מקלחת כמובן - שיהיו נקיים וחגיגיים, הבגדים והאביזרים כבר היו מוכנים להעמיס לאוטו, הגענו לפארק מעבר לבית כשהם במיטבם. לא עייפים, לא רעבים, לא מלוכלכים - פשוט מלאכים. צילמתי פחות מעשרים דקות, ואלוהים, כמה שהיה לי קשה לבחור. אבל ניסיתי להישאר נאמנה למקורות - כרטיס שנה טובה/כריסמס צריך להיות חצי רשמי, מוקפד וכזה שמראה כמה הילדים שלי מחונכים ומושלמים (טוב, מחונכים לא ממש תמיד אבל מושלמים בעיני...) . אז זה שלמעלה נבחר לייצג אותו מעבר לים. ובכלל, גם כאן. הרי 99% מהזמן אנחנו בכלל בשיטת התאריכים הלועזיים, אז למה שלא נברך את 2013 כשהיא מגיעה?? 
וזה מה שהיה בין לבין - לא מייד יצא הצילום הזה שלמעלה, הם היו חייבים להשתולל קצת באמצע. והשעון הזה של בנטן שנדחף לכל פריים בחצי השנה האחרונה מוציא אותי מדעתי!!!


ואם אתם שואלים את עצמכים מה זה הבגדים המהממים האלו אז עוד שנייה. 



כמו שאמרתי כל סיבה לצילומים חגיגיים אצלי היא ממש טררם. אז הכנתי את  עצמי מראש, רציתי שהילדים יהיו מאוד חגיגיים, מוקפדים, ושהבגדים יצטלמו מהמם ויוסיפו לאווירת החג. מזל שלפני כמה שבועות יצא לי לפגוש בחורה צעירה ומקסימה שקוראים לה ג'ודי גדות Mei Mei . היא מיבאת בטעם טוב טוב טוב פריטים מקסימים לילדים מגיל 6 חודשים עד 10 שנים.  לבינתיים היא מוכרת את הבגדים (גם פיג'מות, מגפיים, צעיפים ואביזרים מגניבים ביותר) אצלה בבית -באוירה סופר נעימה ומזמינה - במתחם בזל בתל אביב. השירות הוא אישי ומפנק, והבגדים הורסים ביופיים!!! המחירים שפויים כאלו שתרשו לעצמכם להתפנק איתם:) מותגים כמו אוקידי ג'ינס (כמו שלולי לובש!!) קטמיני (כמו שלולה לובשת!!) קנזו,  ועוד ועוד. ב - 26-28 לחודש היא מקיימת מכירה חגיגית ביותר, ממליצה לכם לקפוץ. ואפשר גם לקבוע איתה אישית כשנוח לכם - 054-6449790. אני מאוד אוהבת!

ומה אתכם? מכינים כרטיסי שנה טובה למשפחה? יאללה, תארזו את הילדים תלבישו אותם יפה ותצלמו :)