30.11.15

The millennium falcon and Him.

מושגים שנכנסים לנו לחיים כשהילדים מגיעים. כאו שיש מצב שלא שמעתי בחיים אפילו פעם אחת. המילניום פלקון. כאילו, דא..???? הבן שלי אובססיבי. אני בטוחה שגם לכם יש כאלו, בדיוק באותו  נושא, לא..? אני בטוחה שאולי אפילו אתם/אתן באובססיה הזו, אבל לצערי, אני לא נחשפתי למלחמת הכוכבים כשהייתי ילדה, ולא היה לי שמץ של מושג שקיימת עוד דת בעולם. מזלי שלולי כאן, מייישר קו עם תרבות ההמונים.. לזכותו אני זוקפת את ההערצה הרבה לפני שהוא הבין שהסרט החדש מגיע,(וברור שיש לו כרטיסים לפרימיירה בחצות!! כאן המחירים הרבה יותר שפויים משאר העולם :))  וכל הטרפת הזו התחילה לתקוף את הגלקסיה.. מאז שהגענו הנה, שנה וקצת, הוא נחשף לסרטים של מלחמת הכוכבים, והם נהפכו לבסט פרינדס פוראבר :) 
וגם, מאז שאנחנו כאן, אנחנו לא ממש קונים צעצועים. מקסימום מקבלים מתנות, אבל קונים - לא. חס וחלילה לא חסר כלום. יש את הנגריה. אבל יש גם  יוצאי דופן... לגו אני מסכימה בכל הזדמנות חגיגית. אימא מגיעה לביקור, חגים, ימי הולדת, מעשים ממש ממש מוצלחים.. לא חוסכים כאן בלגו.. ואז, לולי החליט שבצי של לגו ה star wars שלו חסר רק דבר אחד. אוקי, אולי יותר, אבל אחד ממש בהול. המילניום פלקון. שעולה מלא מלא כסף...ובצירוף מקרים אחד גדול, פלקון, היא הציפור האהובה עליו.. 

את התמונה למעלה, לולה צילמה!!!

ואז בבוקר אחד, לפני חודש בערך,  לאבא וללולי היה רעיון. הם קמו ממש ממש מוקדם, וירדו לנגריה. אחרי כמה שעות, המילניום פלקון התחילה לתקוף את ה-dark side.. וכולם היו מרוצים. מאז, לולי לא מפספס אף הזדמנות להזכיר לנו כמה הוא מחכה לקופסאת הלגו הגדולה... ברור שהוא נהנה מחללית העץ, שהוא בנה כמעט לגמרי לבד (!!!) וצייר וצבע, אבל יש משהוא בציפיה לקופסאת לגו שאי אפשר לקחת משום ילד. לפחות לא מלולי שלי. זו הציפיה הכי מתוקה שלו.. הוא אפילו מתיישב לבד בעצמו בבוקר לתרגול קריאה. כמעט כל מה שאימא מבקשת. 
סנטה, לתשומת ליבך. יש כאן ילד אחד ממש ממש חמוד, שכרגע נמצא בציפיה הגדולה של חייו.  
I LOVE LEGO ואתם...? 

27.11.15

What is the plan for this afternoon?

*שניה לפני שההרשמה לסדנאת בולגריה ב-18 לדצמבר נסגרת, אני כאן כדי להזכיר :) להרשמה: efratlozanov@gmail.com

אז מה יש לעשות שם? שואלים אותי כל הזמן. באמת מה..? אנחנו גרים בעיר קטנה על הדנובה, שגובלת עם רומניה וסרביה. 10 דקות אנחנו ברומניה, חצי שעה בסרביה. העיר שלנו מרוחקת 4 שעות מסופיה הבירה. 
בעיר שלנו יש 30,000 תושבים, פעם היו כאן 100,000. הקומוניזם לא השאיר טעם טוב אצל הצעירים, והילודה היא שלילית לעומת העבר, וההגירה החוצה התגברה, במיוחד מאז שבולגריה נכנסה לאיחוד. היום יש קהילות ענקיות של בולגרים בגרמניה ואיטליה.. אז אין כאן יותר מידי צפיפות, וגם לא הרבה צעירים. 
יש לנו כאן שוק מקומי קטן, שהמבחר שם מאוד מצומצם. בגדול ההיצע בבולגריה לא גדול, ותרבות השפע הישראלית לא ממש מסתדרת כאן. את הפירות הבאמת טעימים שנרצה לאכול, נצטרך לקבל מתנה מחברים שמגדלים, או מהתוצרת שלנו. לנו יש ענבים ואגסים ותפוחים מעולים, וגם פטל שחור ועץ תאנה. אנחנו די מסודרים.. :) 


יש לא מעט בתי קפה, רובם נסגרים בחורף. עובדים רק בקיץ. הם מגישים קפה בסיסי, בכוס פלסטיק חד פעמית. אבל יש את הבריטי! כשבולגריה נכנסה לאיחוד, אז מהגרים רבים מאנגליה קנו כאן בתים מבסיס בכפרים, לחיות את החלום של בית בכפר, תוצרת אורגנית, חיים נטולי לחצים וכו׳.. לא כולם שרדו, אבל עדיין יש קהילה מספיק גדולה כדי שיהיה לה בית קפה משל עצמה. אז ״הבריטי", פתח קפה נחמד על יד השוק. ושם אני שותה את הקפה של הבוקר עם סקונס עם חמאה וריבה. לא רע ב כ ל ל . 

יש לנו פארק באמצע העיר, אחד היפים שראיתי בחיי. הוא בנויי שדרה לא ארוכה מידי, מקבילה לדנובה, במרכז שלו חבויי בין עצי ערבה מלון יפהיפה, ששם נמצאת בריכת השחיה שאנחנו הולכים אליה בקיץ. כל זה חמש דקות הליכה מהבית שלנו. חלום. 

אין כאן חנויות של מותגים, אפילוו לא מקדונלדס. פעם היה בקניון כן ו לא (זוכרים..?) אבל גם זה נסגר. יש לנו שתי רשתות מזון גדולות, שאפשר למצוא שם כמעט הכל, עם הדגש על כמעט :) לטובתן אפשר להגיד שהמחירים לרוב מצחיקים, עד כמעט לא הגיוניים. למרות זאת, אנחנו לא עושים כאן קניות כמו שהתרגלנו בארץ. לסופרים הגדולים אנחנו מגיעים פעם בשבועיים בערך, אלא אם כן צריך משהו סציפי. את כל השאר אנחנו קונים על הדרך, בסיבובים שלנו בעיר. 

הכי קרוב אלינו נמצאת בוגרצ׳יק, שזו עיר קטנה עם פלא גדול. תעשו גוגל ותראו. יש שם מצוקים עצומים בצורות של דמויות משונות. אחד המקומות היפים בבולגריה לטיול של יום. העיר קרובה לכפר, הכפר שבו אני מעבירה את הסדנאות. ויש שם מוזיאון טבע עם פוחלצים מרשימים, ומלא ציפורים דורסות שממש חגות לך מעל הראש. קסם של מקום!!
בשביל לטייל כאן אחרי הצהריים, צריך אוטו. או שנוסעים רחוק, ליום יומיים, ואז האפשרויות לא מוגבלות, או שנשארים קרוב, ומבחינתי אני אומרת בלב שלם שגם אז האפשרויות לא מוגבלות :) התמונות מהפוסט הזה, הן מאחר צהריים ספונטני, של מזג אוויר מצויין, ששאלנו - מה עושים? אז אין לנו כאן משחקיות בקניון, אין לנו הרבה חברים בגילאים של הילדים, הקולנוע עובד רק פעמיים בשבוע, ובתי קפה זה לתל אביבים.. רוב הזמן מה שאנחנו עושים זה לנסוע לבוז׳וריצה. 


יש לנו שם את כל המרחבים שאנחנו צריכים, יש לנו שם ים של הרפתקאות, ומלא מלא רגעים קסומים שלנו, ביחד כמשפחה. האגם מהקיץ? נמצא שם. היער הזה? נמצא שם. זוכרים את הפוסט המושלג של לולה והדוב מהקיץ הקודם? גם שם. כזה עושר של אפשרויות... 



ואני מרגישה שהילדים כבר מקבלים את זה כל כך באהבה. את ה״מה עושים היום״ החדש. אני חושבת שבתל אביב הבעיה היתה הרבה יותר גדולה - אז מה עושים היום.. ? :) 
יש עוד מלא לספר על המקום הזה שאנחנו חיים בו.. מאוד לא פשוט, ובטח שלא מוכר, לנו שגדלנו בישראל. אני בטוחה שעד שנעזוב, אני סוף סוף אלמד לקבל באהבה את כל מה שהוא מציע. 
כמה שעות בבוז׳וריצה הן תמיד רעיון מצויין. 

Our first Halloween. BOO.


זה לא פשוט לחיות  בחו״ל עם ילדים קטנים בלי קהילה. קהילה יהודית/ישראלית הכוונה. בשמחה גם הייתי לוקחת אנטרופוסופית או כל מה שהוא אלטרנטיבי פלורליסטי. זה לא מה שיש לנו כאן. אני תמיד אומרת שהסיבה המרכזית שבגללה נחזור בקרוב לישראל היא אחת. מחסור בקהילה. כמובן שיש עוד הרבה סיבות, שבעיני הן זניחות לגמרי, לעומת מה שאנחנו מרוויחים כאן. הפלוסים של החייים שלנו כאן כרגע הם עצומים. קשה לי להסביר, זה הרבה יותר מ - יש לנו שלג, אנחנו עושים סקי. זה ההוויה כולה, של לחיות חיים שלא היינו מצליחים להשיג מבחינה חומרית, ורגשית כרגע בתל אביב. אוקי, זה דיון ארוך, ולעיתים מייגע, אפילו אותי. בגלל זה אני מניחה אותו בצד (הכי קל..) ופשוט משלימה עם כל הטוב שיש לנו כאן כרגע, וכשיגיע חלק ב׳, נראה כבר.. 
אבל באמת, כשאני יורדת לרמת הפרקטיקה ביום יום, אני לא מעט נתקלת בקשיים. למשל, החגים. לולי שלי, שבילה לא מעט שנים בגן בישראל, כבר בקיא ומכיר את כל הנהלים :) פלאפל ביום העצמאות, סופגניות בחנוכה, רימון בראש השנה. ואפילו קצת מעבר.. לולה, ספגה שנה אחת משמעותית בגן עירייה מבחינת חגי ישראל, ואז עוד כמה חודשים עד שעזבנו באמצע השנה. והגענו הנה, ליומיום הבולגרי, המזרח אירופאי. לא לחופשת קיץ קצרה כמו שהתרגלנו כל השנים, אלא ממש לחיים כאן. 
ופתאום, יש לנו כריסמס, ויש סוג של האלווין, ואין כל כך חנוכה, ואין רימון ותפוח בדבש. ומה נכון לעשות, וכמה להעמיס, ואיך להסביר, ומי זה בכלל ישו ואת מי אלוהים ברא. הם כבר לא מניחים עם השאלות המורכבות האלו, ואני שמחה. בשורה התחתונה, חשוב לי דבר אחד, שהם יבינו שבעולם הזה יש גם את האחר. ואם החבר הכי טוב של לולי לא יודע מה זה מצות בפסח, אז לולי יסביר לו, בסבלנות. אם הוא ישאל. ולבנתיים, אני גם לא רוצה שהם יירגישו לא שייכים במקום שבו הם נמצאים. את כריסמס אנחנו חוגגים כבר כמה שנים, כי בבית של סבתא חוגגים מאז ומעולם, הרי סבא איוון הוא נוצרי. אז כאן הבעיה לא באמת קיימת, אנחנו פשוט משתלבים במסורת של המשפחה. אבל אז הגיע האלווין.. 
אפילו הבולגרים עצמם לא ממש מבינים על מה ולמה לדעתי, אבל השגעת הזו, שתוקפת כל סופר באירופה, ומה לעשות אנחנו עושים קניות בסופר.. ככ פוטוגנית ושמחה, שהשנה החלטנו לחגוג בקטנה. 


 מצאנו מלא דלעות בשוק, וזו היתה פעילות משפחתית ממש כיפית לפסל בהן. לולי צייר על דף את קווי המתאר, ובויאן גילף. בלילה הן הפעכו למנורות לילה (כמובן שכיבינו את הנרות כשהילדים נרדמו) אטרקציה אמיתית. 
ומצאתי בלידל (אתן לא מכירות את לידל? רמי לוי של אירופה) קופסאת קאפ קייקס משודרגת עם כל מה שצריך כדי לאפות קאפ קייק בטעם מסטיק עם ציפויי ירוק... 



חשוב לי לשמור על המסורת שלי מהבית, לא תמיד זה מצליח. אבל הרבה פעמים, בלי לשים לב, זה קורה. אני מתגעגעת לארוחות שישי אצל אימא שלי. מתגעגעת מאוד.. ובורחת להאלויין כדי להתנחם.. 
אבל תכלס, היום כולנו כל כך בינלאומיים, לא? הזמרת האהובה על לולה היא טיילור סוויפט, כשאימא שלה היתה מהמחנה המובהק של ירדנה ארזי. הבדל קטנטן. 
ואם חשקה נפשכם באדום ובירוק של הכריסמס, באורות מנצנצים, ותפוחים אפויים עם מרנג יהלומים (ככה קוראים לזה כאן!) אז בואו! בואו לסדנה הכי חו״לית שיש, עם אוירת הכי כריסמס שאפשר, בלי נקיפות מצפון, כי הכל בשם הפוטוגניות שם.. :) יש עוד מקומות, אז יאללה, שלחו לי מייל ל: eftalozanov@gmail.com ונדסקס את פרטי ההרשמה יחד. 
עד אז, חגים שמחים, רגעים מאושרים, דלעות ורוחות רפאים!!




Thoughts about our Labrador (which we don't have..)

מאיפה להתחיל...? כבר מהקיץ, יולי, אוגוסט שמתי לב שהבלוג כבר לא נראה כמו שהוא היה פעם.. אם יש משהוא שאני אוהבת, זה to blog , והרגשתי שלקחו לי את זה בדרך ממש אכזרית.. הייתי מוצאת את עצמי מתלבטת אם להעלות פוסט או לא, בגלל שהתוצאת הויזואלית הייתה כל כך מאכזבת.. ולרוב, באמת לא כתבתי. לפעמים העלתי ״פוסטים״ לפייסבוק, מה שממש לא מצא חן בעיני, כי אפילו שהנתונים בבבלוג הזה לא רעים בכלל.. אני מרגישה שזה הרבה יותר אינטימי כאן, המקום הזה שייצרתי לעצמי. הרבה יותר משרת את המטרה שלי. אז לגבי מטרות.. כן. בשבוע שבועיים הקרובים, אני אנסה לעדכן כאן את כל מה שחסכתי בחודשים האחרונים. יכול להיות שיהיו לפעמים שני פוסטים ביום.. ממש ככה. אבל אני מרגישה שזה הדבר שהכי בא לי לעשות. לשמור על הרצף הזה, המיוחד בשביל הילדים. כמה עצוב להודות, שאפילו אני , עם הזמן, די הפסקתי להדפיס תמונות. וגורלם של קבצים דיגיטלים ידוע מראש.. אבל הבלוג הזה תמיד יהיה כאן. מפשילה שרוולים, ונכנסת לקצב.. לא בטוח שזה יהיה כרונולוגי, אבל בטוח שזה ישמח אותי מאוד, לראות איך הבעיה הטכנית בבלוג נפתרה, והכל שב על מקומו בשלום. 

מייד אחרי כל סדנה בולגריה, ביום שלמחרת, אנחנו, הילדים בויאן ואני נכנסים לאוטו, ונוסעים חזרה לכפר. את הכפר אני עוזבת יחד עם הבנות ב-23:00 בלילה שבין ראשון לשני. אני וחמותי חוזרות הבית מותשות, אבל הכי מרוצות בעולם. בבוקר, כולנו נכנסים לאוטו, הילדים יודעים שהם הולכים ״לגן עדן״ לחיות.. והפעם היתה ממש מיוחדת, כ״כ הרבה גורים מתוקים, שמריחים כמו גורים (מתה על הריח הזה!) מתכרבלים לנו בין הצוואר לשיער.. באמת שלא צריך יותר מזה כדי לספק את הילדים שלי. סטלה ובויאן, הבעלים של הבקתות מטפלים בעשרות חיות בכפר שלהם. יש להם 4 סוסים, ממש סוסי בר יפהיפיים, וסייח אחד בדרך!! חמור אחד, כמה כבשים, חתולים כלבים ותרנגולות, בהמוניהם, במבי אחד פצוע שמקבל טיפול מסור בכפר, ובטח עוד כמה ששכחתי. לולה הצליחה להדביק את אחיה באהבה הגדולה, הענקית שלה לחיות. אני מרוצה. 




הילדים מאוד רוצים חיה. היה לנו כלב 11 שנים. זה היה קצת מסובך.. הוא טס איתנו לניו יורק, חזר, היה בבולגריה 4 פעמים, בגדול הוא היה מאוד מפונק, כמעט העיפו אותנו מדירה בניו יורק כי הוא לא היה מחונך מספיק. הוא נבח כל היום. לא היה לנו קל איתו.. אבל הוא היה חלק ככ משמעותי מהחיים של בויאן ושלי יחד.. היה עצוב מאוד כשהוא מת. בשיבה טובה. לולה עוד היתה קטנה ולא ככ הבינה, ולולי למען האמת, העצובה מאוד, לא היה ככ מחובר אליו. כי רורו (הכלב) לא נתן. אני כותבת את זה ממש בעצב, ובגלל שאני רוצה להזכיר לעצמי, שאנחנו כמשפחה חייבים חוויה מתקנת. הייתי רוצה שהילדים ירכבו על גב של לברדור ענק ומפנק, שיתכרבלו לו בפרווה, ויאהבו אחד את השני כל החיים.. אבל איך שהוא, אנחנו מוצאים את עצמינו בנדודים רבים מידי בשנים האחרונות, ומי בכלל יודע מה יהיה בעוד חודש. אז עד שנשתקע, בבית עם גינה, הלברדור יאלץ לחכות וגם הילדים. לבנתיים, יש את החיות של סטלה :) זה גם משהו.. וכמובן את מימי ומדי, החתולים של סבתא נורה.  


אחד הטיפים שנתנו לו בימי בצלאל, להשיג תמונה טובה, היה לשלב בה או חיות או ילדים.. מעניין איזו ביקרות הייתי מקבל על התמונות האלו. תכלס, אני נמסה לראות אותן. לא רק כי הן פוטוגניות נורא, אלא כי אני נזכרת כמה הרגעים האלו היו מושלמים עבור הילדים. באמת. 

מי שלא שמה לב לחצאית החתולים של לולה, ולחולצת הסנאיים.. זה ממש לא בסדר :) 
עד הפוסט הבא (בטח היום או מחר לכל המאוחר) אני ממשיכה להרהר על החיים שלנו בלי הלברדור. לבנתיים. 
ולולה כאן, מוסרת כמה פרצופים, כי היא פשוט כזו. 


26.11.15

OMG! Free spot to my workshop!


עדכון: 00:00 הבעיה נפתרה, ויש מישהיא שתגיע לסדנה על חשבוני. אין מאושרת ממני! תודה :) 
כבר בפוסט הזה התמונות חזרו למצב תקין. בקרוב בשאר הבלוג.. 

אני בדילמה ענקית. התייעצתי כבר עם שלושה אנשים, ואין לי פתרון לנראות של הבלוג שהשתנתה בפתאומיות לפני כמה חודשים. מאוד מתסכל אותי להמשיך ולהעלות כאן צילומים שנראים בעיני מאוד לא מחמיא. לכן, אני מציעה למי שהפתרון יהיה בידיה (א בידיו) מקום חינם בסדנאת הצילום שלי בבולגריה. כן ממש ככה. מה זה אומר? להחזיר את הבלוג למצב הקודם שלו, שבו הצילומים הועלו תואמים למקור. אשמח לשמוע מכל מי שהפתרון יכול להיות אצלה/אצלו. *סדנאות הצילום שלי בבולגריה מיעדות לנשים בלבד, ככה שאם גבר יצליח לפתור איתי את העניין, אין בעיה להעביר את המתנה הלאה, כמה שצריך. 

ועכשיו, אני כאן כדי לשתף ביומיים המהממים שחוויתי בארץ, עם בנות מקסימות ומרתקות בשתי הסדנאות שהעברתי. לפני שאני מתחילה להציף את הפוסט הזה בתמונות ורודות, זהובות ומנטה, עם קצפת פרחים ונחושת, אנ רק רוצה לעדכן שסדנאת הכריסמס, זו שמיועדת לקרות ב-18 לדצמבר, מחכה לעוד כמה בנות שיצטרפו אליה :) ההרשמה תסגר סופית ביום שבת הקרוב, ככה שיש/אין קצת זמן לחשוב, ולהחליט, ולחזור אלי מהר מהר, כדי שנתחיל לזרות פתיתי כסף מושלגים שם בכפר..  כל כך הרבה תכנונים מנצנצים יש לי על הסדנה הזו, אז יאללה, יהיה מהמם, יהיה טעים במיוחד, יהיה מרתק, ויהיה חם על יד האח הבוערת!! אני ממש רוצה לפגוש אתכן שם איתי, ולדבר על צילום, ולצלם, ופשוט לשכוח מהכל לשניה. פשוט ככה. 
הסדנאות האחרונות בארץ נראו ככה - 
הסדנה בכריסמס הבולגרי תראה ממש אחרת.. לפני כל סדנה יש לי כמה קווים שמנחים אותי, מה תהיה הנראות הכללית שהפעם. זה כמו שורשים חזקים, שמהם מסתעפים להם עוד מלא פרטים קטנים. ככה אני גם מחליטה מה יהיה בגודי בג לבנות שנרשמו.. 
הספונסריות הנדיבות והכה מוכשרות הפעם היו עדי ניסני הקרמיקאית המוכשרת, עם הוורוד המהפנט שלה שכל כך לא אופייני לה, אבל דווקא כן משתלב מצוין. 
וכמובן שעוד פריטים קישטו את הסדנה (או יותר נכון את העוגות של הבייקרי :)) מסביב, והיו חלק חשוב בסטיילינג הסופי. קרמיקה היא לגמרי אהבה מודחקת שלי, אין סדנה שעוברת בלי שיתוף פעולה עם קרמיקאית מוכשרת, ועדי היתה עוד ספונסרית בסדנה הראשונה בבולגריה. האמינה ותמכה ממש בהתחלה, ואני חושבת שהיא אחת המוכשרות שיש היום. באמת. 


כמה שהצלחת שמתחת לקראנצ׳ שוקולד וחלבה מושלמת... 

מיכוש. מי לא מכיר את מיכוש :) היה מאוד קשה לבחור מהמוצרים האגדתיים שלה, המחברות האיכותיות עם הכריכות שלא נותנות מנוח באיזו לבחור.. אבל הכי הכי שמחתי לפגוש את הסוסים שלה בסדנה. הם הצטלמו נהדר. אפילו אני לא ידעתי שיש לה מגשים כל כך יפים, עם הדפסים קסומים. תודה מיכל! הכל הצטלם נפלא, ושימח את כולנו!




טל. גרי עיצובים בבטון.  אנחנו לא מכירות אישית (אבל יש לנו מכרות משותפות מהממות..) ובשניה שראיתי את הכפתורים האלו זה היה ברור שהם חייבים למצוא דרך לסדנה. מוצר מהמם, פשוט, מינימליסטי, הכי פרקטי שיש, ואחד הפוטוגנים שראיתי... :)!! תודה טל, מחכה לראות מה עוד את מייצרת..! 
הם השתרברבו להם באלגנטיות כמעט לכל צילום.. 
תמר מטאיו פינקה אותנו במדבקות הקיר המוצלחות שלה (לנו יש את הלבבות הוורודים פוקסיה בחדר ילדים, רק בצד שלה!!! ואני הכי ממליצה על המדבקות האיכותיות האלו. כשקניתי את שלי לא היו הטיפות, שיש עכשיו, וגם המשולשים.. שווה במיוחד.) אלמנטים גרפיים תמיד משתלבים מצויין בכל הסדנאות שלי. יש בתוכי איזו גרפיקאית חבוייה כנראה.. 


הוכחה שהכל עובד ביחד מצויין, ומצליח לשמח את כל מי שמגיעה. אני באמת מקפידה לבחור בפינצטה את מה שהופך את הסדנאות שלי לחוויה לא רק צילומית, אלא אסטטית ועיצובית יחד. 
אה הא.. שאלתן את עצמכן מה זה הנים טג המושלם הזה.. אז בטח כבר הבנתן דרך הפייסבוק, אבל מי שאחראית לצד המיתוגי של הסדנאות היא דבורה מסטודיו ביקיט. הרעפתי עליה מחמאות בכל מדיה אפשרית, כי אני באמת חושבת שהיא עשתה עבודה מעולה, סופר מקצועית, והכי חשוב, התוצאה השאירה כמה פיות פעורים.. 
דיברנו במייל, אמרתי לה שהפעם יש סנדוויץ׳ גורמה, קופסאת סלט ותה קר מלונדון. ואת הכל אני רוצה ממותג בלוגו המהמם שחבר שלי עיצב לי כאן בבולגריה, עם הסלוגן FASTPHOTOFEST. כבר במיל הראשון הבנתי שהיא ואני מדברות באותה שפה, ואמרתי לה תעשי מה שאת חושבת, סומכת עלייך :) דבורה, ממש חבל ששלחתי לי כמה אופציות לאישור, הרי כולן היו מהממות!!! רק בשביל הניירות והטופרים שלה בא לי לחזור לארץ לעוד שלוש סדנאות ברצף.. אני ממליצה לכל מי שעומדת לחגוג אירוע מפונפן כל שהוא, לפנות לדבורה. היא הסטודיו בשבילכן. הי דייקנית, פרפקציוניסטית ומבינה משהו קטן/ענק בסטייל. תודה דבורה!!!!!!!!







ותסלחו לי מעצבות מוכשות ונדיבות, אבל בזכות אישה אחת הסדנאות הלו יכלו לקרות. אימא שלי. בהתרעה של יום וחצי היא התבשרה שהיא זו שתאכיל את הפיות הרעבים של הבנות, אלו עם הסטנדרטים הגבוהים..היא נרתמה למשימה אחרי היסוס קל הייתי אומרת, אבל היה ברור לי שאין מישהי מוכשרת יותר ממנה בעולם כולו.. היא עמלה כל היום להכין את האוכל בדיוק כמו שדמיינתי, אמא, את אחת ויחידה. נשיקות!!! ופתאום כשאני חושבת על זה, איך כל המשפחה מתגייסת לעזור לי לחלום.. חמותי היא הממונה על הבישול בסדנאות בולגריה, אימא שלי בארץ.. ולכל מי שהיתה בבולגריה וחולמת עדיין על סלרי אפויי ואורז עם תרד ולחם פודינג, אז כאן בבולגריה, המוחות לא נחים.. רק שתדעו. ושוב, תודה אימא!!!! 
בכל סדנה שאני מעבירה יש תמיד שולחן פרופס, או איזו ״פעילות״ שמקבצת את כולן יחד עם המצלמות. ותוך כדי אחנו מתרגלות את כל מה שדיברנו על יבש קודם.. ביקור קצר בלונדון, ולא יכולתי להשאיר על המדפים את כל האריזות היפות האלו. אז מלח, טראפלס, שמפניה, מיץ עגבניות ועוד כל מיני ״אוכל״ מצאו את מקומם לשולחן הפרופס שלי, ועשו עבודה מצויינת, לא..? 







ותוך כדי הרכבת עוגה, צילמנו, אכלנו, דיברנו על צילום, והאמת, אני די בטוחה שכולן נהנו. כי אני הייתי ממש בעננים. הכל היה כל כך מדוייק, ונעים בבית ה״אין לי מילים יותר״ של דנה מרן המעצבת






הסדנאות הבאות כבר בעבודה, יש כמה תכנונים שונים הפעם ...ואני בטוחה שקצת מנוחה לא תזיק לי. אנחנו כאן לפני החורף הגדול, האמת נרגשים לקראתו, ואני מאוד מקווה שסדנאת כריסמס תצא לפועל, ואזכה לפגוש עוד בנות  יצירתיות ומרתקות כרגיל.. 
כתבתי, ההרשמה חייבת להסגר לסדנאת בולגריה ביום שבת הקרוב. אז בכל עניין הקשור להרשמה, שילחי לי מייל, ואהיה זמינה לענות על השאלות שלך. efratlozanov@gmail.com ולשאר הפרטים, לחצי או על הלינק הזה כאן, או על הרובריקה למעלה שמפנה לסדנאות בולגריה. 
אני תמיד בציפייה לעוד שיתופי פעולה, עוד בנות מרתקות, עוד לוקיישנים קסומים, ותמיד תמיד חולמת על הפעם הבאה. 
אז נתראה בבולגריה?? 
*ואני בטוחה שלא שכחתן את ההצעה המפתה מתחילת הפוסט.. איך להגיע לסדנאת בולגריה בחינם.. אז אם ביכולתכן (באופן ברור וחד משמעי) להציל את הבלוג שלי, אני אשמח לשמוע, ואולי אפילו ייצא לנו להיפגש בבולגריה, לא? 
צ׳או, אפרת xxx