מכירים את הכל המשפטים האלו בפינטרסט? אלה שכתובים על נוף עוצר נשימה, בפונט טרנדי, והכל כל כך נכון, וככה בדיוק אתם מרגישים, אבל תמיד הייתם בטוחים שזה בשביל אחרים, לא בשבילכם..? אז זה.
בפעם הראשונה חזרתי מסדנאת בולגריה יחד עם הבנות בטיסה. הפעם זה לא יקרה. הפעם אנחנו נשארים, כן, הפעם גם כולנו טסים. ולפני שכולנו טסים כולנו מקפלים כאן הכל. טוב, שניה נעשה סדר. אז משפחת לוזנוב, כולה, עולה על טיסה לבולגריה ב-1 לדצמבר, עם מזוודות מלאות בבגדי חורף וקיץ. עם כרטיס לכיוון אחד. ועם מלא מקום בלב להרפתקאות!
ככה נפלה ההחלטה, אחרי שבועות ארוכים של שיחות לתוך הלילה, מחשבות, חששות, דמעות מהלא נודע, ודמעות של שימחה. קיבלנו את ההחלטה שאנחנו דוחים כבר שלוש שנים. אני בכלל הייתי צריכה להיולד צועניה. המחשבה על גבולות פתוחים, טיסות של שעה ב-50 יורו, רכבות שוות ומהירות ללונדון, כמה קילומטרים יותר קרוב לאלסקה (טוב, זו אני, לא להיבהל, כנראה שלא יתממש החלום שלי לגור באלסקה בקרוב, אבל פיזית נהייה יותר קרובים, לא?) חורף אמיתי, שלג, וחליפות סקי שכבר מחכות לילדים שם! ועוד מלא מלא דברים של חורף, שאני כל כך אוהבת, ואחר כך דברים של אביב, ואז של קיץ, ואז.. כנראה שנחזור לתל אביב :) לולי שלי עולה לכיתה א׳ בספטמבר, וזה כנראה יקרה כאן. אז אנחנו אוספים את עצמנו, מקפלים את הדירה, מעבירים הלאה את רוב החפצים שאנחנו לא צריכים, וטסים עם 4 מזוודות, לסבא וסבתא בבולגריה. הראש שלי מתפוצץ ממחשבות, וחלומות ותכנונים, ובטח שפחדים.. בויאן ואני רוצים לתת לילדים חוויה שהם לא ישכחו, כזאת שאולי תהיה חלק ממי שהם יהיו כשיגדלו. אנחנו ניצור והרבה, נטייל והרבה, ונלמד בעיקר תוך כדי, ממה שקורה סביבנו.
אני עוד אכתוב על ההרפתקה הזו לא מעט, לפני, ותוך כדי, אבל חשבתי שטוב לעדכן כאן.. הסטודיו שלי ימשיך לעבוד כרגיל, עם מינוס אחד - סדנאות הצילום בתל אביב יוצאות לחופשה. אלו שבבולגריה ממשיכות וימשיכו באביב!! ימי צילום לגמרי אפשריים, אם אתם לקוח ותיק בטח כבר קיבלתם ממני את המייל עם כל הפרטים, ובמידה ולא, אל תהססו ליצור איתי קשר במייל, מתי שבא לכם! אני אהיה בארץ לפחות פעם בחודשיים, אם לא יותר (תלויי בימי הצילום) ואשמח לצלם עבורכם!!
ואם אתם משפחה נחמדה שגרה באירופה ויש לה ילדים בגיל של לולי ולולה, ובא לכם להיפגש או לארח אותנו, נניח באירלנד? בדרום צרפת? באיסלנד? אז תהיו בטוחים שנבוא :) !!
מרימה כוסית וירטואלית (למרות שאני בכלל לא שותה אלכוהול..) לחיי כל הצוענים בנפשם, ההרפתקנים והאמיצים, שתמיד יראו לנו שיש עוד דרך חוץ מזו שאנחנו כבר מכירים, הבטוחה יותר.. אז נכון, אנחנו טסים עם הרבה חששות, והרבה לא נודע, אבל יצר ההרפתקנות שבי (במיוחד בי..) כל כך גדול, שלא זכור לי שאי פעם סרבתי לקפיצה קטנה ליבשת אחרת.. אז מאזור הנוחות שלי, אני מעמיסה את שני הזאטוטים ובויאן, וכולנו מסתכלים קדימה, רק קדימה אל פסגות מושלגות, שממש בקרוב, נתגלצ׳ מהן למטה עם חיוך ענקי!
מרי אוליבר אמרה את זה נפלא במשפט הזה:
xoxo אפרת
ככה נפלה ההחלטה, אחרי שבועות ארוכים של שיחות לתוך הלילה, מחשבות, חששות, דמעות מהלא נודע, ודמעות של שימחה. קיבלנו את ההחלטה שאנחנו דוחים כבר שלוש שנים. אני בכלל הייתי צריכה להיולד צועניה. המחשבה על גבולות פתוחים, טיסות של שעה ב-50 יורו, רכבות שוות ומהירות ללונדון, כמה קילומטרים יותר קרוב לאלסקה (טוב, זו אני, לא להיבהל, כנראה שלא יתממש החלום שלי לגור באלסקה בקרוב, אבל פיזית נהייה יותר קרובים, לא?) חורף אמיתי, שלג, וחליפות סקי שכבר מחכות לילדים שם! ועוד מלא מלא דברים של חורף, שאני כל כך אוהבת, ואחר כך דברים של אביב, ואז של קיץ, ואז.. כנראה שנחזור לתל אביב :) לולי שלי עולה לכיתה א׳ בספטמבר, וזה כנראה יקרה כאן. אז אנחנו אוספים את עצמנו, מקפלים את הדירה, מעבירים הלאה את רוב החפצים שאנחנו לא צריכים, וטסים עם 4 מזוודות, לסבא וסבתא בבולגריה. הראש שלי מתפוצץ ממחשבות, וחלומות ותכנונים, ובטח שפחדים.. בויאן ואני רוצים לתת לילדים חוויה שהם לא ישכחו, כזאת שאולי תהיה חלק ממי שהם יהיו כשיגדלו. אנחנו ניצור והרבה, נטייל והרבה, ונלמד בעיקר תוך כדי, ממה שקורה סביבנו.
אני עוד אכתוב על ההרפתקה הזו לא מעט, לפני, ותוך כדי, אבל חשבתי שטוב לעדכן כאן.. הסטודיו שלי ימשיך לעבוד כרגיל, עם מינוס אחד - סדנאות הצילום בתל אביב יוצאות לחופשה. אלו שבבולגריה ממשיכות וימשיכו באביב!! ימי צילום לגמרי אפשריים, אם אתם לקוח ותיק בטח כבר קיבלתם ממני את המייל עם כל הפרטים, ובמידה ולא, אל תהססו ליצור איתי קשר במייל, מתי שבא לכם! אני אהיה בארץ לפחות פעם בחודשיים, אם לא יותר (תלויי בימי הצילום) ואשמח לצלם עבורכם!!
ואם אתם משפחה נחמדה שגרה באירופה ויש לה ילדים בגיל של לולי ולולה, ובא לכם להיפגש או לארח אותנו, נניח באירלנד? בדרום צרפת? באיסלנד? אז תהיו בטוחים שנבוא :) !!
מרימה כוסית וירטואלית (למרות שאני בכלל לא שותה אלכוהול..) לחיי כל הצוענים בנפשם, ההרפתקנים והאמיצים, שתמיד יראו לנו שיש עוד דרך חוץ מזו שאנחנו כבר מכירים, הבטוחה יותר.. אז נכון, אנחנו טסים עם הרבה חששות, והרבה לא נודע, אבל יצר ההרפתקנות שבי (במיוחד בי..) כל כך גדול, שלא זכור לי שאי פעם סרבתי לקפיצה קטנה ליבשת אחרת.. אז מאזור הנוחות שלי, אני מעמיסה את שני הזאטוטים ובויאן, וכולנו מסתכלים קדימה, רק קדימה אל פסגות מושלגות, שממש בקרוב, נתגלצ׳ מהן למטה עם חיוך ענקי!
מרי אוליבר אמרה את זה נפלא במשפט הזה:
"Tell me, what is it you plan to do with your wild and precious life? "
