27.12.13

Ice fields forever!

בהפתעה גמורה, שבווע לפני שהגענו הפעם, ההחלטה התקבלה. השנה גם נוסעים לסבתא וסבא בכריסמס. הדרך היתה מהממת, מעט ממנה פרסמתי בפוסט הקודם. השאלה הכי נשאלת בשבוע האחרון היא: "אימא, זה פלאי הטבע?".. לי קשה להכיל את כל היופי הזה, אז בטח לילדים, שבחיים לא ראו קרח נוצץ כמו יהלומים שמכסה עולם שלם.. שלג הם כמובן ראו, אבל היופי הקסום הזה שקורה כאן עכשיו כמעט בלתי נתפס. ביליתי שלושה חורפים קשים (!) בניו יורק, חורף אחד כאן בבולגריה, ומעולם לא ראיתי יופי כזה כמו עכשיו. הפוג הוא אינטנסיבי, וכמעט קשה לראות יותר משני מטר קדימה. מצד אחד האור בחוץ מסנוור, ומצד שני הוא כמעט איננו. לא צילמתי אפילו צילום אחד ראויי בתוך הבית, האור הוא מצרך יקר. אבל מספיק לצאת החוצה בשביל לפצות על זה. 
מאוד קשה לצלם בחוץ, בעיקר בגלל שקור אימים, בסביבות ה-0 מעלות ולפעמים פחות, האצבעות מחזיקות מעמד חמש דקות בלי כפפות, וכושר הריכוז מתחיל להעלם אחרי עשר.. הנופים מרהיבים, עוצרי נשימה, והמיסטיות נמצאת בכל פינה. אני גם קצת דואגת למצלמה שלא תקפא למוות, ואני לא אצליח לתעד את הקסם הזה.. 
אני נשבעת ביקר לי, שאלו הם הצבעים של הבחוץ, שום צילום כאן לא הומר לשחור לבן, אפילו לא אחד. הפוג עוטף את הכל בקאסט אפרפר, שלפעמים הוא מטריד ולפעמים הוא יפהיפה. אני לומדת כל יום משהו חדש על תנאי צילום במצבים קיצוניים, ונהנית מכל רגע. אחד הדברים שאני מתבאסת מהם הוא שלא קניתי את הפילטרים שהייתי צריכה לקנות לפני שהגעתי, הם היו מקלים מאוד.. וגם חצובה, בחורף הבא אני מגיעה מצויידת, עם אסיסטנט :) את עצמי אני בקושי סוחבת   בקור הזה :))) תכלס, עדיין לא צילמתי הרבה, עד עכשיו התפנינו למשפחה ולחג, מחר אני תוקפת את היופי הזה מכיוונים חדשים, מרטין גיסי הבטיח לשתף פעולה, ולצאת מהעיר למרחבים העצומים משש בבוקר. התרגשות!






צילום שפרסמתי בעמוד פייסבוק של הבלוג - זה הזמן להתחיל לעקוב אם אתם עדיין לא שם :) 



חוץ מזה חם ונעים לנו כאן עם האח הדולקת, סבא וסבתא, ארוחות חג וסנטה קלאוס אחד. זה באמת הפך להיות אחד החלומות המשמעותיים שלי בשנים האחרונות - לטייל בעולם. היעד הראשון ללא ספק הוא אלסקה! זה באמת חלום ישן שבשנה האחרונה התחיל לבעור לי, צריך רק למצוא איך... 

16.12.13

I HEART WINTER!

יש פוסטים שצריכים מילים, ויש כאלו שלא.. את הרומן שלי עם יולטה - היבואנים של מוצרי הנייר הכי מהממים שיש את ם כבר מכירים. את הרומן שלי עם כריסמס, גם כן :) אני מזמינה אתכם להתענג על הצילומים של המוצרים הכי מחממים לחורף הזה. מזל שהיה לי בן לוויה צמוד כל היום צילום, ומזל שהוא כל כך פוטוגני ושובה לב, אחרת לא הייתי מסכימה לו לבצבץ כמעט מכל פריים :) את האייל, המחברות, העטיפות, החותמות, התגיות, ובעצם כל מה שתראו כאן בהמשך, אתם יכולים להשיג באתר של יולטה, ממכר.. כשהמוצרים כל כך פוטוגנים אי אפשר להפסיק לצלם. מוזמנים למסע חורף מהמם עם יולטה ואיתי. חורף נעים, וכרגיל אני שמחה שאתם כאן!



















חורף נעים וחם, אל תשכחו להציץ באתר של יולטה :) צ׳אוו!!

1.12.13

Love Story.

הי! כמעט חודש שלא כתבתי כאן, הכל מסיבות טובות של עבודה :) צילמתי החודש דברים מקסימים, נראה לי שהפוסט הבא יהיה על מה צילמתי.. בסדנאות שאני מעבירה אני מאוד מנסה לשבור את המחסום שיש לרבים וטובים לגבי תפעול טכני של המצלמה.. גם אני הייתי שם, לגמרי. בתקופת הלימודים בבצלאל הייתי מחפשת תרוצים לא להגיע לקורסים האלו, פשוט כי לא הבנתי. האמת היא שדי פחדתי, מכל ההתעסקות הזו באופטיקה, כפתורים, נוסחאות וכו׳. בקצרה, אחד ממשפטי המפתח שלי בסדנאות הוא שאני אחרונת הטכנוקרטים בעולם. אחת אחרי האחרון אפילו. יכול להיות שאני צריכה להפסיק להגיד את זה, לא בגלל שפתאום נהייתי מבינה גדולה בטווח הדינמי או משהו כזה, אלא בגלל שמזמן לא התרגשתי כל כך כמו השבוע, ביום שבו קניתי את המצלמה (והעדשה) החדשה שלי! ההתרגשות ממכשיר סופר טכני, עם יכולות מטורפות הפתיעה אפילו אותי. מי היה מאמין שאגיע לרגע הזה..

מאז אני לא עוזבת אותה. אם קודם הייתי מצלמת כל עוד יש אור יום, כי אני הרי לא מצלמת עם פלש לעולם, עכשיו אני מצלמת אפילו בבית בערב. בסדנאות אני מדברת על ״לרמות״ בצילום. זאת אומרת, שאם אנחנו רוצים צילום של הילדים שלנו מדליקים נרות חנוכה (והרי חנוכה זה בשעון חורף כשמחשיך מוקדם..) אז אני לגמרי בעד לעשות ״כאילו״ הדלקת נרות באחד הימים בבוקר, כדי לתפוס את האור הטוב, וכדי שתהיה לנו מזכרת פוטוגנית מחנוכה עם הילדים. מי היה מאמין שאצטרך להפסיק להגיד את זה.. אני חושבת שזה הצילום הראשון ever  שיש לי מחנוכה בזמן אמת

נכון, האור לא סקסי כמו שאני אוהבת, אבל עדיין, אין את הנוקושת של הפלש בצילום! מאז שהיפה הזו הגיעה, אנילא מפסיקה לצלם רגעים שרק חלמתי לצלם, ולא יצא. הילדים בערב בבית יכולים להיות הכי מתוקים שיש, והרי כל העיניין בצילום זה לשמר את הרגע, אני יודעת שמה שאני צריכה לעשות עכשיו זה לקנות עוד שני כוננים חיצונים לפחות :)

זהו. כאן אפסיק לדבר על המצלמה החדשה שלי, מבטיחה!

אחד הפוסטים שהכי יקרים לליבי שכתבתי בעבר הוא הפוסט הזה.  בערך באמצע כתבתי שם על וודי - קאובוי וודי. תציצו שניה בפוסט כדי שלא אכתוב כאן הכל מחדש, גם ככה אני כותבת יותר מידי לפעמים :) מסתבר שימיו של ווודי לא נגמרו בנקודה שחשבתי, עכשיו לולה עוסקה ביצורים המופלאים האלו 24/7. היא לא מניחה להם לשניה, כל היום מבקשת לראות צעצוע של סיפור, עם דרישות ספציפיות לאחד שניים או שלוש. בלילה במיטה אפשר למצוא את וודי, באז, וזורג באופן קבוע, ולפעמים פוטטו הד או יצורים אחרים. היא חוזרת מהגן וצועקת בכל הבית: וודי!! איפה אתה חמוד שלי קטן? ממש ככה, התפתחה לה אובססיה לא מוסברת, ואין מאושרת ממני בעולם. סוף סוף הם חזרו לחיים שלנו.



אבל הנאמנות שלה ראויה להערצה. נראה לי שכבר כתבתי את זה כאן, כשלולה נולדה, הגיעה יחד איתה בילד אין מיני מאוס. זו באמת אהבה עמוקה בינהן, והיא לא מוותרת עליה אפילו עכשיו כשהיא בחברה של גדולים מצעצוע של סיפור. מיני היא הצל של לולה. איפה שלולה, שם מיני.















היום בבוקר היה משבר רציני, כשהכובע של וודי הלך לאיבוד (עדיין לא מצאנו אותו!) ואני כמובן עם המצלמה ביד חמש דקות אחרי שהתעוררנו, מצלמת בלי להפסיק, מתפנקת על כל אותם הרגעים והפינות שלא יכולתי לצלם עם המצלמה הישנה והעדשות האחרות שלי, אני חייבת להגיד שאפילו הילדים התרגשו, ולולי הציע שנחגוג יום הולדת למצלמה, אז הכנו כדורי שוקולד :) בקיצור, כולם מחפשים את וודי, ואני מצלמת, ופתאום מבעד לעינים אני רואה שלולי מנסה להזיז את הפסנתר.. אופטימי  :)))





אני עובדת במרץ על פרוייקט חדש מאוד מאוד מרגש, וגם, ממש בקרוב האתר החדש שלי יהיה באויר! הבלוג האהוב שלי כמובן ישאר בדיוק כמו שהוא באותו מקום, ובנוסף יהיה אתר.

אני שמחה מהעבודה שלי, מפריצת מחסומים אישית (קניתי מכשיר מאוד מתוחכם ואני גאה בזה!) , מרגעים פוטוגנים, מילדים שאוהבים להצטלם  - או יותר נכון שלא עושים מזה עיניין, מהבלוג הקטן שלי, ממיני מאוס המתוקה, אבל בעיקר מזה שוודי ובאז שנות אור חזרו לחיים שלנו. זה האושר האמיתי של החודשים האחרונים! לדעתי לולה שיחקה אותה עם טעם משובח ואנין בתרבות ילדים, יחסית לשנתיים וקצת שיש לה..

אני ממליצה לכם בחום להתאהב בצילום. אחד הדברים הטובים שקרו לי בדרך.. ..




30.10.13

Style your kids!

בסדנאות צילום שאני מעבירה, יש את המפגש השלישי, שהוא הכי אני. מה הכוונה? אנחנו מדברות הרבה על איך לסגנן צילום, מה שנקרא סטיילינג. בעבר הרחוק שלי עבדתי כמלבישה בהפקות אופנה ובטלביזיה. זו היתה תקופה מקסימה ומספקת. סטיילינג הוא בעצם הסיבה שנטשתי את הצילום לכמה שנים טובות.. העין שלי תמיד הציצה מבעד לעינית המצלמה, מאוד סיקרן אותי מה עושים הסטיליסטים על הסט. ואז החלטתי לשנות מקצוע :) וככה היה. חמש שנים מקסימות של הרבה בגדים ונעליים.. אבל אני חייבת להודות בלב שלם, שסטיילינג אצל ילדים הוא הרבה, אבל הרבה יותר כיף! וככה אני מוצאת את עצמי משתעשעת עם הבגדים והנעליים שלהם בצילומים. אז במפגש השלישי בסדנה אנחנו מדברות על זה הרבה. טיפים, צבעוניות, טקסטורה, הכנות ועוד..
שואלים אותי לא מעט איך זה שהצילומים שלי כל כך צבעוניים ושמחים. אני תמיד עונה שהדגש שאני שמה על מה מצטלם הוא גדול. והיום אפשר באמת להשיג פריטים מהממים בארץ שלנו אז זו לא בעיה כל כך גדולה.. לפני שהיו ילדים אהבתי לעשות שופינג. היום זה כבר לא ממש ככה.. אני מעדיפה להשקיע בפריט שווה מאשר בכמה פושטים :) בשנה שעברה מאוד רציתי לקנות ללולה האנטר בוטס, וכשהגיע החורף כבר חיסלו את הכל בחנויות, ולא מצאתי את המידה שלה. השנה הייתי זריזה, ועשיתי את זה כבר לפני שבועיים :) !! רק המחשבה על כמה הן יצטלמו יפה ריגשה אותי. יש אנשים שאוכלים במסעדות, כאלו שנוסעים לבתי מלון, אני אוהבת האנטר בוטס! אני לגמרי בטוחה שהפרטים האלו הם מה שעוזר לצילום להיות יותר מוקפד ותופס את העין.

אני תמיד בחיפושים אחרי פריטים יפים, בין אם זה לילדים שלי, אבל בעיקר ללקוחות. בהפקות, תמיד צריכים אביזרים משלימים וטוב לדעת מה קיים. השבוע קיבלתי מייל בנושא יריד הנעליים ״שופוני״ ונדהמתי לגלות כמה דברים מהממים יש שם לילדים! הנעליים שלולי נועל כאן למעלה הן של בן-סימון לדוגמא. אם אי פעם הייתי מעצבת נעליים הייתי בטוח, אבל בטוח רוצה לעצב כאלו בדיוק. הן פשוט שיא היופי והפשטות בעיני. ומצטלמות מקסים, אז זה בכלל בונוס :) ורגע.. ידעתם שהשם משפחה הקודם שלי הוא בן סימון...?

לצערי אין לי את הפוקסיה שלהם לבנות, אבל הן בהחלט ברשימת ״אני רוצה״ שלי ושל לולה. הן מתוקות, ונוחות והכי חשוב, סופר פרקטיות לגן!

נעליים כאלו מגניבות לא ראיתי עדיין  - ושלא תטעו, אלו לא נעלי בית, הן לגמרי שמישות לנעילה בחוץ. על קוליג׳ן שמעתם?



מתיקות אמיתית. יש להם כל כך הרבה דגמים וצבעים, שממש קשה לבחור! בהפקה האחרונה שצילמתי השבוע זה ממש התבקש שנשתמש בהן -


 את כל הנעליים השוות האלו תוכלו למצוא בהנחות בסופ״ש הקרוב ביריד שופוני בנמל יפו. ואת כל הבגדים הנפלאים האלו תוכלו למצוא בחנות של מיי מיי ברחוב בזל תל אביב, במכירה חדשה!

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני תמיד חושבת על איך יצטלמו הבגדים והנעליים של הילדים שלי.. : )
נראה לי שעומד לרדת גשם.. צ׳או!