24.5.17

It's more than a feeling..

אני מסתכלת אחורה בפוסטים ישנים של הבלוג. לפני שנתיים, שלוש בערך. והשינויי הוא עצום. הפוסטים היו כל כך ספציפים. כל כך ממוקדים בנושא אחד קטן. גם הייתי מקפידה (וטכנית, מסוגלת) לעדכן תכופות. ופתאום, אינ רואה שמצטברים לי מליון תמונות, ומליון רגעים, שאני כל כך רוצה לשתול בבלוג, וקצת קשה לי לשים אותם מתחת לכובע אחד, עם שם מהודק וישיר, שיגריד את המילים והתמונות של הפוסט. אבל כנראה שאלו החיים, שמביאים איתם שינויים, ובעיקר, דרך ראייה אחרת עם הזמן.
השבוע קיבלתי הארה ענקית. הצלחתי להבין למה אני מצלמת כל רגע בחיים האלו. למה חשוב לי כל כך לתעד. זה הזכרון שלי. הוא גרוע. אם גדלתם כמוני בניינטיז, וגראנג׳ היה החיים, אז בטח התעצבתם לשמוע על כריס קורנל ממש כמוני. יצא ככה, שאחרי כל השנים האלו שעברו, כבר כמה חודשים, שאני אולי לא מעיזה להגיד את זה בקול רם, אבל כנראה שזה משבר גיל ה-40 (ששש.....!!) שאני חופרת עמוק אחורה במוזיקה שליוותה את הילדות שלי. אין כאן רדיו ששווה להיצמד אליו, ונמאס לי להכין פליליסטים כל היום. אז החלטתי לשמוע אלבומים שלמים. ככה מההתחלה עד הסוף, מה שלא עשיתי שנים. ומילה הובילה לשיר, שהוביל לאלבום שהובילו לזכרונות כל כך רחוקים... ופתאום שמתי לב, שאני כבר לא כל כך זוכרת את כל הסיפורים ההם מהנינטיס, על מי היה הסולן של מי, איך ההוא מת, ועל מה נכתב השיר הזה.. אבל לא ממש. כי עם כל שיר, עם כל להקה שצפה לי פתאום ביוטיוב, התחילו להתקלף להם זכרונות, ורגעים שלמים' אמנם לאט לאט,  של חיים חזרו לי למוח. אז כן, שכחתי שנים רבות מהילדות שלי, או שהדחקתי או שלא ברור בדיוק מה היה שם, אבל הייתי צריכה רק איזה זעזוע אחד מדוייק, שיציף שוב את השעות הארוכות ההן, שישבתי עם החוברות של הדיסקים מנסה לצלול למילים של השרים.
כנראה שידעתי כל החיים, שהזכרון שלי מתעתע, ובגלל זה בחרתי בצילום. כדי לא לשכוח כלום. כי כל רגע הוא עולם עצום, עם מליון תחושות והשלכות והרבה הרבה געגוע, שאוי לי אם אעז לשכוח שוב. וככה, אני מצלמת את החיים שלי, כאילו אין מחר. כל היום מקליקה. לא רוצה לשכוח כלום. והמוזיקה שליוותה אותי  בחיים, אני לעולם לא אשכח אותה. אפילו אם ברחו לי מילות השיר שדיקלמתי מתוך שינה בין 94-98, השכחה הזו היא מה שהובילה אותי לבחור לצלם. ואין שמחה ממני על המתנה הזו. השירים תמיד שם, ותודה לאלוהי היו טיוב שבשניות זורק אותי לכל רגע שאני רוצה, בחיים האלה. וכריס קורנל, שהעמיק את הזעזוע של כמה זכרונות, וכמה רגעים משמעותיים היו לי בילדות וכמעט אבדו לעולם.. כמה המוזיקה היתה נוכחת ומשמעותית.. ואין שיר בעולם שיכול לתאר את זה יותר טוב. שיר שכתבו על שיר. אמנם מהסבנטיז, אבל אפילו נירוונה אהבו אותו :) תגבירו חזק! בוסטון!!



אז במקום לצלול לתוך השחור האפל הזה של שנות ה-90, תרשו לי לשתף אתכם בהרבה אור ואהבה מהבית שלנו. אולי יותר מתאים וודסטוק של 69'?
אז מתנצלת, שום דבר קונקרטי, רק הרבה רגעים יפים אצלנו בבית, רובם מסביב למטבח, כי המזג אויר ממש משוגע, והכל רטוב כבר חודש, אבל כיף כאן, ושמח במטבח, ומיצרים זכרונות, וכדי לא לשכוח אני מצלמת. ברקע כבר שלושה חודשים מיטב המטאל והגראנג׳ :)!! שיגעתי את הבית...




































תרשו לי לתת לכם טיפ קטן. המצלמה שם בשביל לשרת אותנו. אם נחביא אותה בארון ונחשוש שמשהו יקרה לה, כי זה חפץ יקר, ואנחנו לא מצלמים בגלל זה, אז יצאנו מופסדים. אצלי המצלמה תמיד, אבל תמיד במקום הכי מרכזי בבית. בבית הנוכחי זה השולחן במטבח. באמצע. אורחת הכבוד, בכל רגע נתון. תמיד שם, תמיד עם בטריה וכרטיס. טיפ קטן.

22.5.17

BEAUTIFUL THINGS AROUND.


ראיתי מול העיניים סדנה שכולה לבן. מפות לבנות פרושות על השולחן, ועננים של מרשמלו. אבל האביב, כמו שרק הוא מסוגל, הצליח לצבוע העל בירוק זרחני, ולא העזרתי להתחרות בטבע. אז היו אלמנטים לבנים, אבל אין ספק שהירוק השתלט.. וטוב שכך, לא? היה כל כך פורח בסדנה האחרונה כאן בביתי בבולגריה, שהשמחה פשוט חדרה פנימה, והחגיגיות של האביב הוסיפה קסם שרק הטבע יכול לייצר. אז היו מפות לבנות בערב הראשון, והיו עננים של מרשמלו (שהכנתי בעצמי!!) ארוזים עם פתקים על כותנה לבנה, והיו שרשראות דגלים לבנות, שהבנות גם קיבלו מתנה ממני, כדי לזכור את החגיגה האמיתית שהיתה לנו כאן.
לא הספקתי לצלם את כל תהליך ההכנה של המרשמלווהאריזות של הדגלים לצערי, אבל יש לי איזה שתי תמונות מפעם קודמת, שאני מאוד אוהבת. מרשמלו זה הדבר הכי כיפי להכין, והילדים ממש מעריצים אותך אחרי זה!

זהר שחם  היא קרמיקאית נפלאה, ששיתפה פעולה עם הסדנה האחרונה. הקרמיקה העדינה שלה  הגיעה עד בולגריה, תודה זהר, הכל השתלב נפלא כאן :)




וכמובן יולטה האלופים, שסתם שתדעו, ממש ממש בקרוב (אנחנו בפינישים אחרונים עם החדר ילדים תודה לאל!)  יעלה כאן פוסט סופר חגיגי בשיתוף כל המוצרים הקסומים של יולטה, והבית החדש שלנו. אז לגמרי יש למה לחכות, לבנתיים, אין סדנה שהיא שלמה בלי מחברת מפנקת ועפרונות אביביים מהם, כדי לא לשכוח את   כ-ל   מה שלומדים כאן... :)
*בתוך שקיק הכותנה הלבן יש שרשרת דגלונים קטנה, כמו זו שהיתה תלוייה בחצר.





בסדנה שהיתה, החלטתי לפנק עם כמה מתנות קטנות ממני. אז כמובן המרשמלו המעולים, שאני ממש גאה בהם, ובביצוע...


את התוויות הדפסתי בחנות הצילום היחידה כאן בעיר שלי, נייר שמגהצים על בדי כותנה. כזה מהניינטיס.. וזו היתה התוית המושלמת למרשמלו.
לפני כמה חודשים, מצאתי כאן יצרן מקומי של שמנים למאכל/קוסמטיקה, והתאהבתי במוצר. מאז אני בקשר איתם, והבקבוקונים הפוטוגנים והכיפים האלו גם מצאו את הדרך לשלל של הבנות בסדנה.
אז תודה זהר ויולטה שהייתם חלק מהסדנה האביבית כאן.

ביום האחרון של הסדנה, אחרי שהבנות קצת משופשפות בצילום ידני, ולא כל כך חוששות מהמצלמה, אני מארגנת סשן של צילום ילדים. הפעם, ממש התחננתי לשנים שלי שישתפו שעולה. לקטנה ממש אין בעיה, היא הכי זורמת, אבל לולי, הוא ממש לא בעניין. אבל כשראיתי במנגו את הג׳קט שהוא לובש, בביקור בארץ, הייתי חייבת למצוא סיבה לקנות לו אותו. הוא פשוט צעק את השם שלו. ובשביל לבושכזה צריך גם צילומים ראויים, לא? אז התחננתי על נפשי, ובאופן חד פעמי, ככה הוא הכריז, הוא שיתף פעולה. וככה נולד הסשן האהוב הזה. שני ילדים, חץ וקשת, ענפים של ערבה, וכמובן החלל האהוב הזה, כאן מעבר לפינה, שמשמש אותי כבר שלוש סדנאות. הקירות בו מתקלפים בקסם שלא יתואר, הטפט מושלם, האור חלומי, והאוירה מחשמלת. קצת מוזיקה, הרבה ווליום, והילדים אפילו הצליחו להנות. שיתפתי לא מעט באינסטגרם סטוריס, כדאי לכם לעקוב לפעם הבאה.







ואז היתה ארוחת צהריים מפנקת, וקצת נחנו אחרי, ולקראת הדימדומים יצאנו לצלם בפארק המופלא שלנו, שאני כל כך אוהבת. אפילו הצלחנו להגניב תמונה קבוצתית.
היתה סדנה מעולה, האוירה היתה כל כך נינוחה, הצלחתי להנות מכל רגע, ומהנשים הנפלאות שהגיעו עד לכאן..




ומה עכשיו?
אז בסוף חודש יוני הולכת להתקיים כאן חגיגת קיץ מדהימה!! יש לי שתי אורחות מאוד מכובדות שיגיעו לפזר אבקת קסמים יחד איתי על העיר המנומנמת שלנו. אספר על שתיהן בפוסט הבא, עם הרבה אהבה וציפיה, למסיבה אביבית של נשים מוכשרות ויוצרות.

ממש בימים הקרובים, אכתוב כאן על תאריך אחרון לשנה הנוכחית, שיסגור את חגיגת הסדנאות הפורחת כאן בבולגריה. אז מי שלא הצליחה להרשם לסדנה הקרובה, שהתמלאה לה בשניות, מוזמנת לשריין את סוף חודש אוגוסט, כי זה אוטוטו מגיע, ואני כמובן מתחייבת להפיק סדנת סוף קיץ נפלאה. אז תישארו בסביבה.

התוכניות שלנו לקיץ הולכות ומתגבשות, אנחנו נארח כאן הרבה חברים יקרים, ונצא למסעות בבולגריה היפה, קפיצה קטנה לחול אולי תהיה בקרוב, ואם לא יצא, אז קפיצה גדולה בטוח תהיה אחרי הקיץ.. למקומות שאליהם יגיע הקיץ :) אנחנו רוצים להיות שזופים כמה שיותר..
מתרגשת לראות מה יוני יולי ואוגוסט יביאו איתם, בטוחה שהרבה אור וחום ואהבה.
נתראה כאן או שם...?

ו.. אין מצב שלא ראיתם מה קורה בגינה שלנו, נכון? אז אני עמלה על פוסט ארוך ארוך, שיסביר איך קרה שמהלבן הלבן ההוא של החורף, פתאום יש את זה -