28.10.12

I love kid's PJ...

הי! הפוסט הזה הוא אישי..סוג של, אולי לא בדיוק. יש רגעים בחיים של הילדים שגורמים לי להיות כל כך מאושרת, ממש לחייך פיזית. רציתי ילדים מגיל שנה. כשאני הייתי בת שנה. תמיד רציתי. כל החיים. יש מליון סיבות, שלדעתי כל מי שיש לו ילדים חולק אותן, כל הדברים המובנים מאילהם. ובנוסף יש לי כמה סיבות פסיכיות משלי. אחד הזכרונות ילדות הכי משמעותיים שלי, ויש לי ממש קצת - לא ברור לי למה הזיכרון שלי מרגיש שהוא גז ומתנדף לו לאיטו כל יום קצת  -אז אחד הזכרונות שלי הם של אחי ושלי יושבים בערב על הספה אחרי מקלחת, אני עם שביל באמצע מסורקת ועם צמה, ושנינו עם פיג'מות של ילדים. פיג'מות של ילדים זה אחד הדברים הכי שובי לב בעולם. במיוחד כשהם על ילדים מתוקים, רגועים ומקולחים :)
כבר כמה זמן שאני מתכננת להעלות פוסט על החיבה שלי לפג'מות של ילדים. לא מצאתי את ההקשר עד השבוע. באחד הימים בבוקר עברתי על יד החנות של מיננה, נכנסתי, הצצתי, וסימנתי לי את הפיג'מות שלהם. בדיוק באותו שבוע הילדים קיבלו המון בגדים חדשים מתנה מסבתא, וזה לא היה כל כך דחוף. באותו יום כמה שעות אחר כך, אני מקבלת מייל ממיננה (!) : יש לך בלוג מקסים, למה שלא תצלמי את לולי ולולה עם הבגדים של מיננה? באמת שלא היה צריך להוסיף כלום. אני רק חשבתי לעצמי איזה כיף לי! למחרת בבוקר עברתי בכיכר ליד החנות של ביבי דיור, חזרתי הבייתה ולא היה שום מייל..
מיותר לציין שאצלנו לובשים את הפיג'מות של מיננה כבר שנתיים, והן מהממות. עם פטיש כל כך גדול כמו שלי לפיג'מות של ילדים, זה אחד הפריטים הראשונים שאני מחפשת בחנויות בגדים. כמו שאמרתי, אין שום דבר שמשתווה לילדים מתוקים אחרי מקלחת עם פיג'מה מהממת!

ועוד רעג שבשבילו עשיתי ילדים - שבת בבוקר. כמעט כל שבת אנחנו אופים עוגיות שוקולד צ'יפס (לולי כבר מכיר את המתכון בעל פה- אימא: כוס ורבע קמח..) ומתפננים לנו עם פיג'מות בספה עד הצהריים. 
אחד הרגעים שלא לקחתי בחשבון כשעשיתי ילדים זה כמה פעמים אצטרך להגיד לא. ממש לא נעים לי להגיד ללולה לא כשהיא רוצה שוקולד ועוגיות. היא רואה את אחיה אוכל ממתקים, ולכו תסבירו לה שהוא לא ידע מה זה שוקולד בעצמו עד גיל שנתיים. והיא בסך הכל בת שנה! לא כיף להגיד לה לא. אז בלי שאף אחד ידע, אני מנסה להעלים את זה אפילו מעצמי, אני מגניבה לה חתיכות קטנות..
באחד הפוסטים הקודמים ראיתם את לולי רוכב על אופניים בלי גלגלי עזר. אין ספק שזה עוד רגע שבשבילו עשיתי ילדים. הלוואי ויכולתי לצלם את הרגע הכי נכסף מכולם. לולה עם לק בציפורניים. אני מחכה לזה כמו שאי אפשר לתאר. אני מחזיקה את עצמי כל יום, ואומרת שזה כבר מגיע, אוטוטו כאן, לא להתפתות עדיין.. אבל לראות את לולה עם לק  - שום דבר לא ישתווה לזה בעולם!
השבוע מישהיא עצרה אותי ברחוב, והציגה את עצמה כצלמת, ושאלה אם לולה תרצה להצטלם למשהוא של ילדים..האמת שלא חשפתי את הנתונים האמיתיים, שיש לה קרייה בלהצטלם, ואימא שלה צלמת, ואח שלה בדרך, סתם אמרתי לא תודה. אבל כן, לולה ולולי עושים כבר פוזות אחד לשני, ולולה היא הכי אוהבת את המצלמה. ולעומת זאת משהוא סוםר מגניב קרה לי גם השבוע  - באחד הימים פונה אלי בחורה מאוד נחמדה ואומרת לי שהיא קוראת את הבלוג שלי כל הזמן..היא זיהתה אותי בגלל הילדים. מי היה מאמין? עכשיו עם הסדנאות צילום יוצא לי קצת לפגוש את הקוראים, אבל כל כך מסקרן אותי מי הם, מי אתם? וכמה כיף שאתם כאן :) שואלים אותי אנשים לפעמים איך אני כותבת פוסט? מתכננת, חושבת, עושה סקיצות...אז התשובה היא: לא צריך להגזים!קודם כל שמתי לי כמטרה ראשית להינות מהבלוג. כשכיף לי, אז בבלוג יהיה כיף. לא לקחת את זה כמטלה. אין כאן ווים לסמן. הבלוג זורם עם החיים. ואני קודם כל מתעסקת בליצור אימג'ים יפים, אחר כך הכתיבה. לדוגמא: מה כבר אפשר להגיד על שני הצילומים כאן למטה? מה אפשר לכתוב?

כל הסיפור הוא שלולה היפה מאוד יודעת מה טוב לה. היא לוקחת את השלט, ומבקשת במילים שלה את הפרק של מועדון החברים של מיקי מאוד כשגופי חוזר להיות תינוק. אין הרבה סיבות לשתף את העולם בזה, אבל צילמתי, והאימג'ים יפים בעיני, וזה בלוג ללא צנזורות. אם בא לי אז זה כאן :) בעיניין הסיבות שעשיתי ילדים, טלביזיה והצפיה בה בטוח לא הייתה חלק מזה. אני א רואה טלביזיה יותר משעה בחודש. באמת. לא ברור לי איך הילדים כל כך נמשכים לזה..עדיף לשים לק בעיני..
וככה נולד לו פוסט. אחרי שבוע של אין צילומים כי לילדים הייתה דלקת עיניים, תקפתי אותם בשבת בבוקר, שקיוויתי שתהיה קצת יותר חורפית ממה שהיא הייתה, עם המצלמה והפיג'מות המהממות של מיננה, שדרך אגב לא רק הפיג'מות שלהם מהממות ומאוד איכויתיות, מצאתי שם נעליים אדומות ללולה הכי מושלמות בעולם, ויש להם אחלה קולקציה צבעונית וכיפית לחורף. שווה ביותר. לולי כאן רואה את הסרט שודדי הקאריבים, ומדגיש לג'וני דפ שגם הוא פיראט. לא רק הוא. שיהיה ברור. משהוא לא צפויי שגילינו השבוע זה שללולה יש רווח בין שתי השיניים העליונות. אז שינינו לה את השם ל- לולה פראדי. האמת? הולם אותה מאוד..
אז פיג'מות של ילדים זה הדבר. בשבילי אין משהוא שמעביר תחושה של ילדות יותר מהן. הרגע הבא שאני מחכה לו זה מסיבת פיג'מות. נראה לי שאוטוטו זה כאן..ולכל מי שמתעניין - נשארו מקומות בודדים לסדנה של ימי חמישי בערב. שישי כבר מלא. אם אתם בעיניין תשלחו לי מייל efratlozanov@gmail.com . 
XOXO  אפרת.

21.10.12

what a joy!

הי! 
לכל מי שתהה, ולא היה בטוח, לכל מי שעדיין בהתלבטויות, באמת שאין לי הרבה מילים להוסיף - תראו את התוצאות של שתי הסדנאות הראשונות שהסתיימו. רובן המכריע הגיע ללא כל ידע בסיסי איך לצלם ידני, אחת הגיעה עם נסיון בצילום, אחת הגיעה עם תפיסה נכונה של קומפוזיציה. כל השאר התחילו כמעט מאפס. אני מאוד מאוד גאה בהן, וכמו שאמרתי להן כבר - יש לי אליהן פינה חמה בלב, הן היו הראשונות לתמוך בסדנאות שאני מעבירה. יחד איתן קיבלתי את הביטחון ויחד איתן הבנתי שיש לי את העבודה הכי שווה בעולם! כולכן מקסימות, ואני זו שאומרת להן תודה גדולה הפעם. המון תודה! נתראה בסדנאות המשך :)

כל הצילומים בפוסט הזה הם של 12 המשתתפות בסדנאות הראשונות. תהנו! 




נועה ר.

נופר מ.

טל מ.





קרן ל.
 שרית י.

טל ח.
 קארין ד.
אורית כ.

 מוכשרות  אתן!!! אני מסתכלת על הצילומים ונהנית..את הצילומים של הדי וסיוון אשתף בהמשך. ההרשמה לסדנאות צילום בעיצומה. כל הפרטים בלשונית photography workshop למעלה:)

18.10.12

NEW DATES !!!



שתי סדנאות צילום, כנראה אחרונות ל-2012 (מי אמר בולגריה בכריסמס...? :))) יפתחו בתחילת נובמבר. האחת בימי חמישי משעה 18:00 עד 21:00  מתחילה ב-8 לנובמבר. ובשישי בבוקר משעה 9:00 עד 12:00 מתחילה ב- 9 לנובמבר. ארבעה שבועות ברצף. כל מה שצריך זה מצלמת רפלקס/דמויי רפלקס. סדנאות צילום למתחילם, בסטודיו מקסים ברחוב הרצל בתל אביב. עלות - 800 ש"ח. כל הפרטים נמצאים בפוסט הזה- תקליקו!

להרשמה שילחו לי מייל לכתובת: efratlozanov@gmail.com

תמיד מתרגשת לפגוש קוראות (וגם קוראים! יש שני בנים בסדנאות הנוכחיות!!!) חדשות. בסופ"ש אעלה פוסט עם הצילומים של הבנות מהסדנאות הראשונות, הצילומים פשוט מקסימים! ולחלקן לא היה ידע בצילום, אפילו מינימאלי לפני הסדנה...

נתראה? :)
xoxo!!

17.10.12

now HE is big!

בחודשים האחרונים זה נהיה חד משמעי. אני מודה למי שצריך להודות (....) על הזכות שיש לי לדעת לצלם. את הבלוג הלא כל כך קטן יותר שלי קוראים כבר הרבה אנשים שלא מכירים אותי אישית, אלו שכן מכירים אותי יודעים על ההיסטוריה "הקרייריסטית שלי."...קצת מזה קצת מזה, כמעט כל מה שעיניין אותי בחיים מצא את עצמו ממומש, והופך לחלק ממני. אבל עכשיו, בלי ספק אחד קטן בכלל, זה ברור לי שהצילום הוא כאן בשביל להישאר, ולהרבה זמן. הסיפוק שאני מקבלת מליצור אימג'ים יפה הוא עצום, ההנאה שבסדנאות שאני מעבירה (שלא לדבר על כל הבנות המקסימות שאני פוגשת בדרך..) והתגובות כאן בבלוג כמובן. כל ההקדמה הזו בכלל כאן, סתם כדי שיהיה לי תרוץ לדבר על צילום:) שני רגעים בשבוע שחלף, שהמצלמה שלי (כמובן!) הייתה שם כדי לתפוס. איך הייתי מתבעסת אם לא הייתי צלמת..
לפני הכל - הכוכב הגדול של השבוע האחרון! אני מתרגשת להציג את לולי, לולי שרוכב על אופניים בלי גלגלי עזר!
הוא כבר שנה וחצי  מסתובב פרא ברחובות תל אביב על האופניים מהעץ, אלו בלי הפדלים. אימא שלי האלופה סחבה אותם מפאריז, ומיד הן הפכו לכלי תחבורה מרכזי. לכל מקום הוא נסע איתם. לקראת יומולדת שלוש היו דיבורים באוויר על אופניים של גדולים. אני קצת הייתי נגד, גם כי הן הרבה פחות פוטוגניות מאלו מהעץ, וגם כי למי יש כוח להרים אותן לקומה שניה בלי מעלית עם תינוקת בידים, וגם - שיגדל לאט! מה הוא מטיס לי אוירונים פתאום?? טו מייק א לונג סטורי שורט  - לכבוד כיפור הוא קיבל מסבתא (זאת שקנתה לו את הרכב הראשון...) אופניים של גדולים. מכיפור עבר פחות מחודש של אימונים, ובנטו ברבה פחות, והיום יצאנו לפארק. טו מייק א לונג סטורי שורט שורט שורט - הוא עלה על  האופניים בלי גלגלי העזר, ופשוט רכב הלאה, אל השקיעה. אמיתי. זה באמת היה ככה. עלה, פידל, נסע, ובמקרה גם הייתה שקיעה. עכשיו אני מחפשת אשמים בזה שלולי שלי נהייה כל כך גדול בחצי שניה. אבל כנראה שאין את מי להאשים...
אפילו יצאנו מצויידים במקל, שנעלם תוך שניות בין מאות הצופים של שבט החורש. בטח עוד חצי שניה הוא גם יגיד לי - אימא, היום יש פעולה של הצופים...


עמדנו שתינו המומות בצד, לא ידענו מה להגיד. וכאן, נקודת השיא - מזל שיש לי מצלמה. ממש מזל. כמה הייתי שמחה לראות ממש עכשיו תמונות שלי מהילדות, רוכבת בפעם הראשונה על אופניים בלי גלגלי עזר. 
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לצלם, ולכתוב עליהם בבלוג, אפילו התחלתי להיות (קצת) יותר מאורגנת, וכבר יש לי מחברת קטנה עם רשימת פוסטים, ומה הולך להיות..אבל כשאני נתקלת ברגעים כאלו אני חייבת אבל חייבת לשמר אותם קצת יותר גבוה וטוב, אז אני רצה למחשב, פורקת תמונות וכותבת פוסט בלילה גמורה מעייפות למרות שנשבעתי שהיום אני מחסלת סופית כולל וידויי הריגה את הבלאגן בבית. לא קרה גם היום. ובכלל כשיש לי אייטימים (ביג סמיילי!!) כאלו אני בהיי. או כאלו למשל  -
לולה היפה גילתה את הקונספט: החדר של האח הגדול. במיוחד כשיש אצלו חברים. היא מעבירה את כל ההתרחשות לשם, ופשוט תוקעת דגל נוכחות. היא שם רוב היום. אפילו את הכרית המהממת שקיבלה מתנה מחברה טובה היא העבירה לשם. רואות את הכרית שכתוב עליה לולה? ככה זה כשיש לך בלוג - אני זוכה לפגוש אנשים מהממים! למי שלא מזהה זה מפפיט :)) אז רוב היום היא שורצת אצלו בחדר.
מנסה לשדוד לו את האוצר מהאוצר שהוא קיבל מתנה (ברור שמסבתא..). 
במשך כל הקרב לא היה להם שמץ של מושג שאני שם מאחורי הדלת מאוד מאוד מרוצה ממה שהם מייצרים לי. ברור שאני מאחורי המצלמה..
עד שהוא גילה שהוא נתפס על חם.. אלו בדיוק הרגעים שבהם אני אומרת מליון תודות על זה שאני מצלמת. מקווה שהצלחתי להחדיר קצת מוטיבציה להרים את המצלמה. אני לא יודעת מה היייתי עושה בלעדיה. ודרך אגב, את ה-20 מטרים הראשונים של לולי בחיים בלי גלגלי עזר צילמתי בוידאו באייפון, ואין לי מושג למה זה לא נשמר. לא קיים. לכו תסמכו על משהוא שהוא לא מצלמת רפלקס דיגיטלית...

ובעניין אחר לחלוטין, בין כל הרשימות שלי לפוסטים יש משהוא קצת אקטואלי. תכננתי (אולי זה עוד יקרה) להעלות פוסט על איך מתחילים בלוג. שואלים אותי את זה המון. האמת, לא נראה לי שיש כלים מוגדרים, או לפחות בטח לא לי. מה שאני כן יודעת זה שהויזואליות צריכה להיות מרשימה, ואם יש טקסט הוא צריך להיות כתוב טוב. ממש בקרוב נפתחת סדנה לכתיבה במיוחד לאימהות. שתי בחורות מגניבות מעבירות אותה בתל אביב. אם אתם בעניין של לפרסם טקסטים, נראה לי מאוד יעיל ונכון. והאמת נראה לי סופר כיף. את כל הפרטים תמצאו כאן. ובכלל אלף בית של בלוגים בעיני זה היכולת לפרגן. בגלל שזה כל כך מקובל בעולם הזה (של הבלוגים) אז הוא כל כך יפה...
הפוסט הבא? אהה...הצילומים של הבנות בסדנא. אתם תהיו בשוק. שוק טוטאלי וחיובי כמובן :)

9.10.12

אז איזו מצלמה לקנות?

הי! הרבה דברים רוחשים כאן בבית שלנו, ילדים עבודה עניינים. סופסוף התפנתי לכתוב את הפוסט שיעשה קצת סדר בהחלטה. להחליט איזו מצלמה לקנות:)

לפני הכל אני (מאוד) גאה לספר ששני המחזורים הראשונים של סדנאות הצילום שלי הסתיימו, ואני לא יודעת אם הבנות שמו לב, אבל היה לי מאוד עצוב להיפרד מהן..אבל ההתרגשות והשמחה שלי  על זה שהצלחתי להרים את העניין הזה היו יותר גדולות! וחוץ מזה יש כבר דיבורים על סדנאות המשך אז בטוח נתראה...בחמישי הקרוב נפתחות עוד שתי סדנאות (חמישי בערב ושישי בבוקר) ואין מאושרת ממני!!! אני מתכננת להעלות ממש בקרוב פוסט שלם עם הצילומים של הבנות ותאמינו לי הם ממש שווים! זהו עינייני התרגשות, בואו נבין איך קונים מצלמה...



הפוסט הזה יהיה ברובו מילים, אבל תישארו סבלנים, כי אם אתם בדרך לחנות כדאי שתבינו במה מדובר.

אחד המשפטים הראשונים שאני יורה לאוויר בסדנאות הוא: צילום זה תחביב יקר. תשלם יותר תקבל יותר, כנראה שהמציאו את המשפט הזה יחד עם הצילום. אז לפני הכל צריך להגדיר את התקציב. מצלמה זה משהוא שגודלים איתו, ובעיני עדיף לקנות אחת שתשמש אותנו כמה שנים קדימה (לפחות!). וזה בהחלט לא אומר שצריך משכנתא. היום היצרנים נמצאים בתחרות כל כך גדולה שהם באים לקראת הלקוח בביצועים וכל הזמן משפרים ומוזילים (לצערי לא את כל הדגמים..) ותמיד אפשרי למצוא משהוא בתקציב שלנו.

ואחרי שאני אומרת את זה אני גם אומרת: טכנוקרטיות ממני והלאה. אני אחרונת הטכנוקרטים בעולם.  המצלמה והעדשה הכי הכי בעולם לא יניבו תוצאות אם אין לכם את הכלים הבסיסיים להתחיל. פשוט מאוד. צילום זו אמנם אמנות, אבל כאן יש קצת צורך בידע טכני. מה לעשות?

הקומפקטיות - (point and shot) מגיעות עם עדשה מובנית שלא ניתנת להחלפה, ועם מפתח צמצם די מבעס.
הדמויי SLR מגיעה גם היא עם עדשה שלא ניתנת להחלפה ועם מפתח צמצם סביר.
ה-SLR זה הדבר האמיתי. גוף מצלמה איכותי ובעל ביצועים מרשימים (לרוב) עם אפשרות להחליף עדשות.
אם אתם לא בטוחים שיש לכם את הזמן והרצון ללמוד ולהתפתח בצילום, רוב הסיכויים שהדמויי SLR זה מה שאתם צריכים. לגבי הקומפקטיות, היום בעידן האייפון נראה לי שהן לא השקעה כל כך מוצלחת.

קנון? ניקון? האמת, מי אני שאחרוץ דעה. השם של שתי החברות האלו הולך לפניהן עם סיבה. אני מצלמת עם קנון. למה? כשהחלטתי לקנות מצלמה סימנתי לעצמי כמות לא קטנה של צלמים שאני אוהבת וביררתי במה הם מצלמים. כולם אבל כולם צילמו בקנון. אז ככה קיבלתי את ההחלטה האישית שלי. צריך להבין שמצלמה זו חתונה קטולית. קניתם גוף, לא תוכלו להרכיב עליו עדשות של חברה אחרת. אז קחו את זה בחשבון אם יש לכם כבר עדשות בבית. ולכן, ההמלצות שלי יהיו לגבי קנון. אתם מוזמנים לכתוב תגובות...:)

כמה פרמטרים שחשובים בזמן קניית גוף מצלמה: גודל חיישן, פיקסלים, כמה פריימים לשנייה.

עדשות - זו הוירטואוזיות האמיתית. כל הכיף. בעדשה שלנו נמצא הצמצם. עדשות עם מפתחי צמצם גדולים (1.2 1.4 1.8 ) הן יותר יקרות לייצור ויכולות להגיע לאלפי דולרים. מפתחי צמצמים כאלו נותנים לנו אפשרות לצלם כשהאור לא אידיאלי, כשאין מספיק אור. וכמובן- ככל שהמספרים יותר קטנים נוכל להגיע לטישטוש של הרקע שרובנו כל כך אוהב...עדשות עם מפתחי צמצם בינונים יותר זול ליצר כמו 4, 5.6 .גם איתן ניתן להגיע לתוצאות יפות, אך עם רקע פחות מטושטש, ונצטרך הרבה אור כדי לצלם.

אם אתם שואלים אותי עדיף גוף מצלמה סביר (לא גרוע חס ושלום!) ועדשות מעולות. 

כמה שאלות אחרונות שכדאי לכם לשאול את עצמכם:
מה אני מצלם? פורטרטים? נוף? ילדים? טבע דומם? לכל אוביקט הצרכים שלו.
איפה? בבית? בחוץ? כשיש הרבה אור או קצת?
באיזה שעות? שוב, עניין האור. כמה יש/אין. כשאין צריך צמצמים פתוחים, זאת אומרת יותר יקר...
באיזה תדירות? פעם באף פעם? אז לא צריך להשתגע. הרבה? אז צריך משהוא עמיד. צריך להבין שמצלמה היא עוד משהוא שצריך לסחוב..במיוחד כשיש ילדים. קחו את זה בחשבון. שימו לב שהמצלמה לא כבדה לכם מידי.
אם תדעו לענות לעצמכם בכנות על השאלות האלו תהיה בידכם המצלמה המושלמת לצרכים שלכם. חשוב מאוד להרגיש את המצלמה בידיים, ולהחליט אם נוח לנו לצלם איתה.

כשמתיעצים איתי אני תמיד אומרת שההעדפה שלי היא לקנות את הגוף עם עדשת נורמל 50 מילימטר צמצם 1.8 לעומת עדשות הקיט המוזלות שמציעים בחנות. למה? ראשית עדשות קבועות (שהן לא זום) הן בהכרח יותר חדות. שנית מפתח הצמצם 1.8 מאפשר צילום עם מעט אור (בבית למשל), והרקע המטושטש..הו הטישטוש..שלישית - אם זו הוגדרה כעדשה הכי פופולארית ומומלצת בעולם כנראה שיש דברים בגו. אני מתה על העדשה הזו, ומצלמת איתה המון. והכי חשוב - היא ממש זולה!!!

אז מה תכלס? אני ממליצה על כל הדגמים של קנון בקטגורית ה-REBEL. מה- T1 הלאה עד ה-T4. טווח המחירים שלהן נע בין 2300-3700 ש"ח לגוף המצלמה, והעדשה שהמלצתי עליה עולה פחות מ-500 ש"ח. כמובן שגם עדשות הקיט המוזלות הן אופציה התחלתית מעולה.
עדכון ינואר 2016: canon 700d היא הדגם הנמכר והמומלץ בעיני כרגע. 

לא, זה לא פוסט ממומן (אמן, אני וקנון זה יכול להיות שידוך מוצלח...) ואני בטוחה שיהיו שיחלקו עלי. זו ההמלצה שלי לרכישת מצלמה. אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם בתגובות. ושוב, אני לא אוטוריטה בתחום קניית מצלמות, אבל עוד לא חזר אלי חבר מאוכזב מהטיפים שנתתי לו.
וכמו שהוא אומר - יאללה ביי. מה הייתי עושה בלי מצלמה... תמונה מהעבר -