29.12.15

As Simple.

אני  כל כך מנסה לשבת ולכתוב את פוסט סיכום הסדנה האחרונה, לעשות סדר במחשבות מתי התאריכים הבאים ואיפה, לתכנן את החופשה החורפית של המשפחה שלנו, אבל איך שהוא, כל מה שבא לי לעשות זה לצלול לתוך שיגרה נעימה של בית. 


לעשות את הדברים הפשוטים שלנו, כמו לקום בבוקר, להכין ארוחת בוקר, לשבת לקרוא, לשחק, להתכרבל. בלי שיאים מטורפים, רק פשוט להעביר את היום בשקט ובשלווה. שלווה אמיתית כזו שנותנת מנוחה לכל המחשבות, לכל התכנונים, לכל הרשימות שמצטברות כמו קן נמלים פעיל, לפחות אצלי. תמיד יש משהו בתכנון, בעבודה, צריך לסיים, צריך להתחיל לחשוב, צריך לנסוע, צריך להכין/לקנות למצוא, צריך תמיד משהו. 
מדהים אותי איך הילדים מסתגלים לאורח חיים אחר כל כך מהר, אפילו בשניות. אם אני בשבוע לחוץ, הם עושים דברים בטילים, בדיוק כמוני. אם אני רוצה שגרה שקטה, הם מתמסרים ברגע. ממש כמו שהיה לנו היום, אחרי הרבה זמן.. גם כאן יש את ״אחרי החגים״ שזה אומר אחרי הכריסמס וה- new year. השנה החלטתי לחתוך מייד אחרי הכריסמס, כי אני חייבת שיגרה. חייבת לקום כל יום באותה השעה, לאכול פחות או יותר את הדברים המוכרים, לשחק עם הילדים בדברים הפשוטים שיש לנו בבית, לחפש חצי מהיום איזה חלק של לגו שאבד, או את הארנב הקטן (לא אמיתי!) שהוא החפץ הכי פעיל אצלנו בבית באופן כללי. 


הרגשתי שבין לבין, הפוסטים המוקפדים, המושקעים של הסדנה, כאלו שלוקח לי יום שלם לכתוב אותם, ושבועות שלמים לגרום להם להיות, אני צריכה פאוזה גדולה, ולכתוב קצת על עוד יום פשוט בבית שלנו. לא עשינו הרבה, לא רצינו לעשות  הרבה. מסתובבים מהחדר, לסלון, למטבח, פיפי, מיץ פטל (אחי פינק אותנו בבקבוק מלא!) סיפור בסלון, סיפור במיטה וארוחת צהריים. הטלפון לא מצלצל בכלל, וזה בגלל שאין לי כאן טלפון. באמת. אני לא מחוברת לטלפון נייד, ורק כשמתחשק לי או כשצריך, אני מפעילה את הוואטס אפ באייפון, וככה מתקשרת עם העולם שמעבר. הצלילים כאן בבית השם בעיקר של ג׳וני מיטשל, מפוחיות וקלרינטים. וכשהילדים משתלטים על המוזיקה זה הופך לג׳סטין טימברלייק (לולה מעריצה מושבעת) טיילור סוויפט (לולה + לולי אבל הוא לא יודה בזה) one republic (לולי, וכל  שאר הבית ממש לא...!) ומייקל ג׳קסון (שניהם). אבל הכי הרבה שומעים לאחרונה את הקולות של ה- lightsaber של לולי. 


החורף ממש לא רוצה להגיע, והאמת שזה קצת מטריד אותי.. בשנה שעברה בתקופה הזו היינו כבר אחרי לא מעט ימים של סקי, מזחלות שלג, אנשי שלג, התכרבלויות כל היום עם שמיכות מול האח, והרבה הרבה אפים אדומים. היום היו כאן 16 מעלות, וזה מרגיש לא בסדר. אבל הי, מקבלים את זה באהבה. לא יודעת אם ניסיתם להלביש שני ילדים בדרך החוצה יום יום במשך 3-4 חודשים כשבחוץ 10- מעלות. תכלס, זה מבזבז את כל היום! 

תודה שקראתם את הפוסט הפשוט שלי, אני יודעת שהרבה מכן מחכות לשמוע על תאריכים חדשים לסדנאות, מבטיחה לתת למוח לנוח עוד קצת, ולחזור הנה עם על הפרטים. גם הפוסט המסכם של הסדנה יצוץ כאן ממש בימים הקרובים. אז אני הולכת לעשות דברים פשוטים, דברים רגילים, אולי משעממים, לפחות שבוע ברצף. לאכול כל יום את אותו הדבר, להישאר עם פיג׳מה רוב השעות, ולחשוב על מעלות נמוכות נמוכות שאולי יביאו איתן פתיתים לבנים שאנחנו כל כך אוהבים. תחזרו לכאן לבקר, טוב..? 




8 comments:

  1. אוי,איזה פוסט כיפי.נשמע שאת מקננת לא פחות ממני :-) בדיוק השבוע סיפרתי שמבחינתי יום עבודה מוצלח הוא כזה שאני יכולה להעביר אותו בבית בפיג'מה, לכל היותר להחליף את הקפה שהתקרר בקפה חם, ולהינות מהנוף ליער ומהשקט. תהני מהשלווה ומהביחד עם הילדים. כל השאר מחכה לזמן שלו.

    ReplyDelete
  2. פוסטים כאלה בדיוק גרמו לי להתאהב בבלוג שלך��. תמשיכו לעשות הרבה כלום רגיל��

    ReplyDelete
  3. כנה ונהדר. יש ימים פשוטים שהם השיא מבחינתי

    ReplyDelete
  4. פשטות קסומה. גם אצלנו סופי השבוע האהובים עלי הם אלה שאין לנו בהם שום תוכניות. תמיד קורים דברים נהדרים כשאין תוכניות

    ReplyDelete
  5. רעות פרנקלWednesday, December 30, 2015

    איזה כיף זה שגרה וימים בפיג׳מה.. פוסט כיפי!
    חזרה נעימה לשגרה וחורף טוב!

    ReplyDelete
  6. הפוסט שלך הגיע ממש בזמן!
    שבוע הבא אני חוזרת לעבודה אחרי חצי שנה של "חופשת לידה" ואני בדיוק מתלבטת אם לתת פוש אחרון ולהספיק כמה שיותר לפני שחוזרים לשגרת העבודה המטורפת
    או, שפשוט לנוח ולהירגע
    נראה לי שהתקבלה לה ההחלטה :)
    תודה לך על פוסטים נהדרים ותמונות מקסימות.
    קוראת תמיד את הבלוג שלך בשקיקה.

    ReplyDelete
    Replies
    1. אני באמת לא מאמינה שאני חלק מהחלטות כל כך חשובות.. שמחה שאת כאן :)

      Delete