13.12.15

BOYAN - The Balloon Catcher.



בויאן.
לוכד הבלונים 
17.12.15-23.1.2016

פתיחה: יום חמישי, 17 לדצמבר, 20:00
שביל המרץ בניין 8 קומה 4 תל אביב. 

בויאן ואני נשואים  כבר הרבה שנים... טוב אולי 8 זה לא ממש הרבה, אבל אנחנו ביחד 15, שזה כן הרבה. נפגשנו כשהוא היה צייר, והוא צייר עד היום. יותר מהכל הוא צייר. אבל צייר אמיתי, מהאסכולה של פעם. ההקרבה העצומה שאנחנו עושים כמשפחה בתקופה האחרונה, העובדה שעזבנו הכל והגענו הנה לבולגריה (לעיר הולדתו) מאוד הושפעה מהצורך של בויאן לצייר, ורק לצייר. אם אתם לא מכירים מה הם חיי אמן בתל אביב, אז כנראה שלא  תבינו כמה זה מסובך, מתסכל וקשה. ואם רק הייתם יכולים לראות כמה יפים הם חיי אמן כאן בוידן, זה היה מעלה חיוך על השפתיים שלכם : )

ביום חמישי הקרוב, תפתח תערוכת יחיד של בויאן בגלריית RAW ART GALLERY  בתל אביב. חשבתי שזו הזדמנות מעולה לתת לכם להציץ לסטודיו שלו. הסטודיו, למי שלא מכירה את הסיפור מהעבר של הבלוג, נמצא בחלק האחורי של הנגריה. הנגריה של המשפחה היא בעצם חלל עצום שהיה הבית קולנוע הראשון בעיר. החלק העליון, הפך להיות הסטודיו של בויאן בשנים האחרונות. יש ימים שאנחנו לא רואים אותו מהבוקר עד הלילה, או מהלילה עד הבוקר, אבל תמיד יודעים איפה למצוא אותו. יותר מהכל, יותר מכל מקום אחר בעולם, הוא מעדיף להיות שם. בסטודיו. עד שהצלחתי להעלות את המשפחה לטיסה ללונדון לפני חודשיים, דחינו את זה כמה פעמים, בגלל הסטודיו. כי הכי טוב לו שם. מובן, לא..?

בסטודיו הוא עושה קסמים. באמת. ככה הילדים אומרים. בבוקר לולה יכולה להתעורר עם רצון עז להיות נסיכה בארמון, והנה, זה כבר מתחיל לקרות. בציור. לולי, הגדול יותר, מבלה שם לא מעט. הוא בכלל מבלה בנגריה, וב״מתחם״ היצירתי של המשפחה הרבה זמן. אבל יחד עם אבא בסטודיו, הם עובדים על תערוכה משותפת, שאולי, בעתיד הקרוב תקרה. יש להם כמה יצירות משותפות, שהם מציירים האחד בהשראתו של השני. ממש ככה. לבויאן יש הרבה סבלנות להושיב את לולי יחד איתו בסטודיו, וליצור יחד. ולא פעם הוא אומר שלולי הוא השראה גדולה בשבילו.  יום אחד גיליתי שהילדים שלנו חושבים שלכל אבא יש סטודיו. הם התפלאו לגלות שלאבא של אחד החברים אין באמת סטודיו, והם שאלו, אז איפה הוא מצייר? ככה זה טבוע בהוויה שלהם, כל כך עמוק, זה באמת חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. 





התערוכה החדשה של בויאן, בעיני, היא היפה ביותר שהיתה לו עד עכשיו, בלי לחשוב פעמיים. כל ציור, יותר יפה מהקודם, וכשהציורים נארזו למשלוח, הרגשתי צורך עז, ממש, להחביא כמה מהם ולא לשחרר. שישארו קרובים אלינו. אני חושבת שהציורים שלו  מדברים לגמרי בשפת האגדות שיש לנו כאן, לזמן קצוב. בכל ציור יש שכבה דקה ואלגנטית של ניצנוץ מופלא, מין רגע או מקום שכל כך הייתי רוצה להיות בו,  לא כצופה, אלא שם, בפנים. ברור מהציורים שאלו הרהורים על אגדות, מקומות רחוקים, אבירים ופיות. על קסם של זמן שלא קיים, על געגוע, אבל לא חסר אונים, אלא געגוע מרגש, נעים וכל כך כל כך קסום. היכולות הטכניות שלו, הביאו אותו עם הזמן לשים על הקנווס משפט כל כך מדוייק, בצבעוניות חדה שהיא רק שלו. 
אני חושבת שהחיבור הראשון שלנו, עוד כשהיינו סטודנטים לאמנות, היה האסטטיקה.שנינו דיברנו באותה שפה מהיום הראשון. אהבנו את אותם אמנים, אותה מוזיקה, אותם מעצבים, אותם סרטים, והכי הכי אהבנו שנינו את הצבע האדום. החיבור האסטטי ביננו היה כל כך חזק, וככה הוא נשאר עד היום. אנחנו המעריצים הכי גדולים האחד של השני. כמעט בלי יוצא מן הכלל : )
יוצא מן הכלל יכול להיות הסטודיו.לא הייתי מתנגדת למנקה פעם בשבוע, אבל אני לא מעזה לדבר בנושא. זה המקום שלו, והוא אישי, ומיוחד. וגם סופר פוטוגני :)  - 

האמת שהסטודיו של בויאן זו ממש חוויה, ויש לו חברים כאן שבאים בבוקר, ועוזבים בלילה. תמיד יש בסטודיו אנשים, הוא כמעט ואף פעם לא לבד, אלא בפעמים שהוא מצווה על כולם לצאת. וזה קורה. אבל המקום הזה כל כך פורה, שהוא ממגנט אנשים מכל העיר להגיע אליו. הסטודיו עצמו הוא אינסטליישן אחד מדהים בעיני. כל כך הרבה חפצים, ממקומות, ומרגעים שונים בחיים שלנו, מצאו את הדרך לאחד הקירות שם. והכל כל כך הרמוני בעיני.. ֿ








יצא ככה, שלצערנו הרב, אני לא אהיה בפתיחה, וגם לא הילדים. בויאן נסע לבד הפעם לתל אביב, איתנו בלב שלו.. אנחנו בטוחים שתהיה לו פתיחה מהממת, כל החברים שלנו שם כדי לתמוך ולפרגן. ואני באמת רוצה להזמין כל אחת ואחד מכם, שקוראים את הבלוג שלי, ומסתקרנים מהחיים האחרים שלנו כאן, בואו לראות את הצד של בויאן, זה ישלים את הסיפור כולו. אני מאוד רוצה שתבואו, ותראו את התשוקה הענקית שלו לציור דרך הציורים הנפלאים האלו.. התערוכה פתוחה למשך חודש שלם. 
היום, ירדנו לולי ואני לטיול קצר בדנובה לבקר את הדינוזאור מהאבנים שהוא ואבא השאירו לפני שהוא נסע, (שלומו מצוייין, הדינוזאור.) ואחר כך התגנבנו לסטודיו לצלם כמה תמונות לפוסט הזה. הסטודיו כל כך מזמין, שאפילו כשבויאן לא שם, מצאנו את עצמנו משתעשעים שם איזה חצי שעה.


גיליתי מלא יצירות חדשות משותפות של שניהם, שלא הכרתי בעבר, וגם לא מעט ציורים ישנים  של לולי תלויים על הקירות שרק מראים כמה הוא השתפר עם הזמן.. 





ורק כדי לתת לכם הצצה קטנה, איך התערוכה של בויאן תראה, ספקתי להגניב צילום אחד שניה לפני שהוא המריא לו עם הציורים. את המסגרות העוצרות נשימה, סבא איוון גילף בעצמו, אחת אחת. ככה זה משפחה של אמנים.. 

אמנות היתה ותמיד תהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. קשה לי לתאר את בויאן לא מצייר. הוא לא יהיה אותו בן אדם. וכמה שזה קשה, לא מעט פעמים, אני אסירת תודה שהחיים שלנו מורכבים מפסיפס כל כך עשיר של יצירה, ואסטטיקה ותשוקה לעשות, ולהגיד משהו. לא רוצה ששום דבר ישתנה. 
אז מכל הלב, ואני באמת באמת מתכוונת לזה, כל מי שעושה מאמץ ונכנסת מידי פעם לקרוא את הבלוג הקטן שלי, יש לך הזמנה אישית ממני, לראות את התערוכה הכי יפה בעיר. בויאן, ואנחנו, המשפחה כל כך מתרגשים, ושמחים שיש לנו את הפריווילגיה לעסוק באמנות, כי זה מה שזה. זה אמנם צורך בשביל אמן, ליצור כל הזמן, אבל כן, זו גם פריווילגיה. 
אני מאושרת שכל היופי הזה סובב את החיים שלנו כל הזמן. יש לנו אוניות טרופות בים, וטירת וארמונות, ומלא מלא סוסים. יש לנו את השמלות הכי נוצצות, וכתרים על הראש, ומלא מלא צבעים. יש לנו אמנות בחיים, ואנחנו מודים על זה. 

תלכו, תראו את התערוכה, היא באמת שווה את זה. ואני אשמח אם תחזרו לכאן לכתוב משהו קצר. 


בהצלחה אהוב שלי, אבא שלנו, אמן מוכשר. אוהבים אותך המון. 

12 comments:

  1. מקסים כתבת אפרת, אהבתי במיוחד את התמונה של לולי בתוך כל הבלאגן

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה!! הוא כל כך אוהב להיות שם..

      Delete
  2. פוסט רגיש ונוגע.מרגישים את האהבה דרך המילים :)
    מקנאה בבויאן שיש לו את פינת הקסמים האישית שלו..
    בהצלחה בתערוכה.אשתדל להגיע
    נשיקות

    ReplyDelete
  3. הם צודקים הילדים שלך. כל אבא צריך סטודיו, וגם אמא. חבל שזה לא ככה....
    בהצלחה בתערוכה!

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה! פעם עוד אכתוב על הסטודיו שלי.. רמז: זהבה ושלושת הדובים :)

      Delete
  4. פוסט מקסים ומקנאה קצת.שחף בעלי אף פעם לא למד לצייר ומצייר מדהים,אף פעם אין לו זמן לשבת לרגע ולעשות משהו שהוא באמת אוהב.יש לכם מזל גדול,תודו יום יום על הברכה שקיבלתם.

    ReplyDelete
  5. וואו, מקסים ומרגש ונותן השראה
    התברכתם במלא כישרון ויצירתיות
    תהנו מכל השפע הזה :)
    מוריס

    ReplyDelete
  6. הייתי הבוקר בתערוכה ממש במקרה. הייתי בתערוכה אחרת ראיתי אנשים במרפסת הבנין (שהסתצבר בדיעבד כאורחים של אולפן שכן שלא קשור לענין) נכנסתי עליתי וגיליתי עולם מדהים ואת אחת התערוכות הטובות שראיתי לאחרונה בישראל. כל כך נהנתי והתרשמתי שבאתי פעמיים באותו יום :) שמענו מבויאן על המעבר ועל בית הקולנוע שהוא עובד בו אבל כמובן שלא הצלחנו לדמין . כשחיפשתי את בויאן באינטרנט מצאתי את הבלוג שלך ובכתיבה רגישה וצילום מקסים השלמת לי את התמונה והנה הבויאן השלישי שלי היום :) תודה לך ולבויאן אתם אכן אומנים אמיתיים

    ReplyDelete
  7. הייתי אתמול בתערוכה ומאד נהנתי ,תערוכה רגישה ונוגעת מלאה אופטימיות והמסגרות מדהימות תגידו לסבא...וגם אני הכי אוהבת אדום
    והכלוג שלך רגיש ומקסים לא פחות מהציורים תודה ויום מהמם
    דפנה אלון

    ReplyDelete
  8. הייתי אתמול בתערוכה ומאד נהנתי ,תערוכה רגישה ונוגעת מלאה אופטימיות והמסגרות מדהימות תגידו לסבא...וגם אני הכי אוהבת אדום
    והכלוג שלך רגיש ומקסים לא פחות מהציורים תודה ויום מהמם
    דפנה אלון

    ReplyDelete
  9. Hello I am so delighted I located your blog, I really located you by mistake, while I was watching on google for something else, Anyways I am here now and could just like to say thank for a tremendous post and a all round entertaining website. Please do keep up the great work. palloncini modellabili

    ReplyDelete