Location, location location!

בזמן האחרון אני מרגישה כמו הבריטים. כל היום מתעסקת במזג אויר. ומה להלביש לילדים לגן. אבל חם, אבל יש רוח, אבל אין שמש, אבל מה עם הסנדלים החדשים של לולה?? ונעלי האצבע של לולי? אני כבר לא יכולה לחכות לראות אותם נועלים נעליים של קיץ. ושיגמר כבר הסרבול הזה של השכבות. לפחות מהגרביון שהיה דבוק ללולה לרגלים כל החורף נפטרנו. 
וכשמזג אויר קצת משתפר, מיד נשאלת שאלת המאה. אז מה עושים היום אחרי הגן?? האמת שלא משנה מה הוחלט, ברגע שאני פונה ימינה מהיציאה של הגן ולא שמאלה כרגיל, ההתרגשות עולה. כבר ברור להם שהולכים לעשות משהוא שהוא לה הגינה הקבועה. לולה ישר מתחילה לצעוק אוניה אוניה, היא כמובן מתכוונת לים. את הים הם הכי אוהבים. בחורף זה היה הרבה פחות ים ויותר לכיוון הנמל, אבל עכשיו, לאט לאט זה הופך לגמרי לים. 
תל אביב היא עיר מדהימה, בירה תרבותית של העולם. אבל משום מה אני לא מאלו שלוקחים את הילדים למוזיאונים, לשעות סיפור בספריה או לבית קפה קידס פרינדלי. אנחנו הולכים לים. 

אבל העניין בפוסט הזה הוא לגמרי אחר. כצלמת אני תמיד, אבל תמיד מחפשת מקומות, מה שנקרא לוקיישנים חדשים ופוטוגנים לצילום. זה די התפקיד שלי להציע ללקוח איפה מצלמים. לפעמים האובייקטים לא צריכים סביבה אמיתית, אלה רק בכאילו, ולפעמים הסביבהֿ, הלוקיישן עצמו עושה חלק גדול מאוד מהעבודה. מבחינתי זה יכול להיות אפילו קיר בצבע יפה, או משהו יותר מורכב. העיקר שיהיה מעניין ויחדש. 


אז אתמול אחרי הגן, נסענו עם האופניים לים. היה כיף גדול, וכמובן שאחרי הים תמיד רעבים. וכאן וידוי קטן. אני הג'אנקיסטית הכי גדולה שתפגשו מימכם. היתי מאוד שמחה לספר לכם כאן על אוכל אורגני, שלא לומר טבעוני, מזין וטעים, כחלק מהחיים שלי. אבל לא הפעם. כשאני רעבה אני חושבת על קוראסון חמאה. אם אין אז שקדים. אם אין אז כל פחממה אחרת ממותקת. ואם אין אז על מקדונלדס. נשבעת. מאוד ברור לי למה. קודם כל זה סיפוק מיידי, ולי זה טעים, מה לעשות? טוב, ברור שאני לא יכולה לאכול מקדונלדס כל יום, אבל פעם בשבוע - בזה אני עומדת. ומעבר להכל, מקדונלדס זה אייקון. יש לי משיכה גדולה לאייקונים. אני מעריצה את המיתוג והעיצוב שלהם. זה כמו שכשאני מאוד מאוד צמאה, ומספיק לי לראות בקבוק זכוכית קררר של קולה ולהרגע, ככה עם מקדונלדס. כשאני מאוד מאוד רעבה מספיק לי לראות אותיות צהובות מבצבצות מאחורי איזה בניין או פינה, אני יודעת שתכף הכל יהיה בסדר. מקווה שלא אכזבתי אתכם..

ופתאום אתמול, נדהמתי לגלות שפתחו סניף חדש וחתיך במיוחד של מקדונלדס בנמל! הילדים רצו פנימה, אוספים מכל הבא ליד - בלונים, הפתעות, צ'יפס והרבה הרבה קטשופ. מרוב שהייתי רעבה, נכנסתי, הזמנתי, התיישבתי, ולא שמתי לב. רק אחרי כמה ביסים גיליתי שאני בלוקיישן חלומי לצילומים. דרך אגב, את המונח לוקיישן, לוקיישן לוקיישן הטביעו מי אם לא מקדונלדס בקמפיין הראשוני שלהם...

סיימתי לאכול ומיד התחלתי לצלם. פשוט חלום של חלל, של אור של צבעים, מה לא. הכי מתאים לצילום ילדים בעולם :)))

אז אם יש לכם סודות שמורים על לוקיישנים מהממים ביופיים לצילום, מטר מהבית, ספרו לי. אני מבטיחה לשמור בסוד :)))
אצלנו במשפחה לא מחפפים בג'אנק. ברור שהיתה גלידה בסוף..

אני בטוחה שלא היתה לכם מחשבה על משפחה עם גינת ירקות ותרנגולות. אלו אנחנו, מקדונלדס ג'אנקיס. 

אם גם אתם רוצים לצלם את הילדים במקדונלדס, אבל אין לכם מושג מה עושים עם המצלמה, סדנת הצילום הבאה שלי נפתחת ב-17 למאי, ימי שישי בבוקר מ-9:00 עד 12:00 בסטודיו המקסים שלי ברחוב אילת בתל אביב. ההרשמה אוטוטו נסגרת, תמהרו. כל הפרטים בלשונית photography workshop בראש הבלוג. 
נתראה!
xoxo אפרת

our new castle. Amazing one!

אם תפגשו ילד שיספר לכם בגאווה גדולה שיש לו טירה חדשה, תדעו שהוא שלי.
 הי! השבוע הזה היה מאוד מאוד שמח. והכל בגלל שסוף סוף קניתי מחשב חדש, ולא סתם, אלא חתיך אמיתי! אני כבר רואה איך החיים שלי הופכים להרבה יותר קלים עם העבודה:) המחשב הישן שלי היה דונוזאור אמיתי. פצוע וזקן, ומאוד מאוד איטי. כשסוף סוף קיבלתי את המק החדש שלי הרגשתי שהחיים שלי היו הרבה יותר קשים קודם. כל עיבוד קטן של תמונה לקח דקות ארוכות, ועכשיו הכל טס לי במהירות שיא. זהו, אני סופר שמחה!! אבל יש כאלו שכנראה יותר מאושרים אפילו ממני - לולה, ובעיקר לולי. את המחשב קניתי מחנות מצויינת באילת, שחiוית השרות שם יכולה ללמד אפילו את מקדונלדס באמריקה. זה לגמרי לא תוכן שיווקי, אבל אני חייבת לפרגן להם, ויש לי בלוג :) זה הקישור לאתר שלהם www.buypro.co.il, שירות ומחירים ממש בלי תחרות. אז בגלל שקניתי אותו מאילת, ושלחו לי אותו ביום שישי עד (!!!) הבית, החוקים אומרים שחייבים לארוז אותו בקרטון נוסף. וככה היה. שישי בערב, הילדים אחרי מקלחת, ופתאום הוא מגיע. לולי שאל אם זו החללית של באז. אמרתח שכן, ושאף אחד לא יעז להתקרב! אני צריכה עכשיו ספייס, לא רוצה א; ילד/ילדה ברדיוס של חמישה מטרים. אצלנו בבית זו משימה, אז הם נצמדו לקירות. כבדרך אגב, אמרתי להם שהדבר היחידי שהם יכולים לגעת בו זה הקרטון החיצוני, החום. אז אני פותחת בעדינות, לאט לאט את האריזות המושלמות ביופיין של אפל, מתענגת על כל שנייה, לוקחת לי את הזמן, שהרגע לא ייגמר, יחקק לנצח בזכרון (הגזמתי קצת?). אחרי שעה פחות או יותר, אני מסתובבת אחורה בפעם הראשונהֿ, בכלל שכחתי שיש שני ילדים ואבא בבית, משום מה הם היו שקטים ונעימים. אני מסתובבת, ורואה שאבא בנה להם טירה מהחלומות! הילדים באקסטזה, אבא אפילו בנה מגלשה לאבירים מהחלק העליון כלפי מטה. לולי ולולה, עושים תור תור, משחקים בטירה היפה בעולם. לפעמים החיים הם סוג של אידילייה. 

מזל שאביזרים של אבירים לא חסרים לנו בבית. ומזל שהמקים החדשים מגיעים ארוזים כל כך יפה ובפרופורציות נכונות בשביל שאבא יוכל לבנות טירה:) 

אני חוזרת לי לערמות העבודה על המחשב החדש, אעדכן אם יהיה איזה קרב אבירים חשוב. ועדכון ראשוני, קצת דחינו את החופש השנתי שלנו לכיוון יולי, לכן תפתח סדנת צילום נוספת בימי שישי ב-17 למאי. ההרשמה החלה, כמובן דרך המייל. כל הפרטים נמצאים בלשונית photography workshop בראש הבלוג. חייבת להגיד שזה כל כך משמח אותי לפגוש אתכן בסדנה כל פעם מחדש! 
מאוד מומלץ לנסות בית, טירות של אבירים מקרטון. וכמובן לא לוותר על המגלשה שדרך אגב, כשאביר מתגלש מלמעלה למטה שער הברזל הכבד של הטירה נפתח. 
xoxo אפרת. תמיד שמחה שאתם כאן!

Once upon a time in 2013

בסוף הפוסט יש את כל הפרטים לגבי שתי הסדנאות האחרונות השנה. אתם ממש לא רוצים לפספס את התאריכים האלו..

האמת, היה חופש מקסים. הרבה לא עשינו, אבל היינו יחד והתפנקנו . קצת קשה לקום ולהתארגן שעות, לארוז ולהכין כדי למצוא פיסת ירוק למנגל, כשאנחנו גרים חמישה צעדים ברגל מפארק הירקון. כל הפארק פרוש לפנינו, וחמש דקות אחרי שהילדים עייפים הם כבר במקלחת ועוד חמש דקות אחר כך במיטה.. 

לקחתי  את החופש הזה לאתגר את עצמי קצת בצילום. אנחנו אוטוטו עוזבים את הדירה שלנו, והאור המהמם שיש בה כבר לא יהיה שלנו יותר. הכלל הכי חשוב בחיפושים שלנו הוא דירה מוארת היטב :)) 
אם בדרך כלל הצילומים שלי מאוד מוארים ובהירים וקריספים, אז הפסח הזה היה רובו שייך לכהים. שום דבר יוצא דופן בחיים, לולה כרגיל מצחצחת שיניים עשרים פעמים ביום, והתחפושות חוגגות את הפסח גם הן. 

בימים הראשונים של הבלוג היה מיקס ומאטצ' של קצת קראפט וקצת מתכונים. אני מודה שהסטנדרטים שאני נתקלת בהם כל כך גבוהים, שבכיף השארתי את זה למומחים.. אבל, בפסח הקודם כתבתי פוסט מגניב שכדאי לכם להציץ בו. למה נזכרתי? סתם כי היה לי רגע משמח החג הזה. רגע של גאווה בלולי. מאוד ברור לו שאפשר לעשות דברים עם הידים, זאת אומרת ליצור מאפס, והוא אסף קרטונים מהשכונה, ככה בלי להסביר את עצמו, וכשהגיע הביתה פרש לפני את תוכנית הפעולה. קודם כל הוא היה צריך להיות קצת חמוד.. אני חושבת שזו אחת מהפעמים הבודדות (בחיי) שביקשתי ממנו להצטלם, ולשתף איתי פעולה. ראיתי אותו שוכב ככה על הכיסא, ולא יכולתי להתאפק. ביקשתי שיהיה נחמד ויתן לי לצלם אותו כמה דקות. 

ואז למשימה שלי. מהקרטונים האלו הייתי צריכה להכין לו כנפיים של באז בחמש דקות. למה חמש דקות? כי לא היתה לו סבלנות לחכותת. הוא ביקש שזה יהיה זריז..אז בלפתח מוצר אולי אני טובה, אבל בחמש דקות?? אלו הרגעים שאני מרגישה שהצלחתי במשהוא, כשהוא יודע להעריך כנפיים של באז שנות אור מקרטון.. 

ברור שגם היא רצתה, ולא נראה לי שכל כך הפריע לה שלא ציירתי לה את הקווים, כל עוד מה שתלויי לאחיה על הגב תלויי גם לה. 

צילמתי כל כך הרבה הפסח הזה, בסדנה כולן שואלות, ומה את עושה עם כל הצילומים האלו?? יש לי תמיד תשובות, אבל הפעם גם אני קצת מבוהלת מהכמות. בשביל זה יש לי בלוג! אי יכולה להעלות ולשמור לנצח נצחים את הרגעים הגדולים של החיים. כמו זה, אותו הרגע שבו לולה החליטה שאין מצב, לא משנה מה אומרים לה, היא את הפופקורן שלה אוכלת עם כף. 

הסדנאות הקרובות יפתחו בתאריכים הבאים:
17/4 ימי רביעי אחה"צ משעה 17:00-20:00
19/4 ימי שישי בבוקר משעה 09:00-12:00
ארבעה מפגשים רצופים חד שבועיים של שלוש שעות. 
אלו כנראה יהיו הסדנאות האחרונות השנה, אז כדאי לכם להיות זריזים, ולקבל החלטה שהפעם אתם מגיעים! 
ההרשמה כרגיל דרך המייל. efratlozanov@gmail.com.
החופש הגדול אוטוטו כאן, ואתם לא רוצים יותר צילומים בינונים של הילדים, נכון? מבטיחה לעזור לכם לשפר את הביצועים, וכמובן מבטיחה אוירה נעימה, שלוש שעות רק לעצמכם.. 
ולולה רוצה להזכיר לכם כמה זה טעים לחם של פסח עם ריבה בבית קפה בשבת בוקר, וכמה זה כיף שיש לה כל כך הרבה צילומים מהרגעים הבאמת חשובים בחיים שלה - כמו ללקק ריבה :))

great finds!! ll

הי, אני כאן לשתי שניות לפני כל החגיגיות הזו שתכף מגיעה..חייבת לספר לכם על שתי המתנות השוות של לולי ולולה לחג הפסח. מי שבאמת מכיר אותי יודע שאני בדרך כלל לא קונה מתנות לילדים שלי, מסיבה פשוטה, סבתא עושה מעל ומעבר, נכדים ראשונים, אתם יודעים. וחוץ מזה, זו לא היא שצריכה לסדר  את הבלאגן של הצעצועים כל יום. היא מסתפקת בפנים המאושרות שלהם, ואני נשארת עם הבלאגן. אז כחלק מההתיעלות שבאה עם הילדה השניה, אני לא ממש קונה צעצועים. 

אז אני כאן לשתי שניות לספר לכם על המתנות הסופר שוות של לולי ולולה, פשוט לא הייתי יכולה לשמור את זה רק לעצמי..אתם חייבים להכיר - 

ה- ברווז בה' הידיעה!!פוף מהמם מקנבס וסופר איכתוי של סטודיו בובה בלה. לולה פשוט מתה עליו. את הפרצופים הרגועים בצילומים למעלה אתם רואים, כי כשהיא במיטבה ומשתוללת עליו כמו שצריך אין סיכויי לצלם בלי שהיא תמרח על כל הפריים בטישטוש גדול.. היא הכי אוהבת להפיל את עצמה קדימה ולמעוך לברווז את הפנים... תפרגנו לילדים מתנה מקורוית לחג (שלא עושה בלאגן בבית בכלל!!!) אני אוהבת אותו לפחות כמו שלולה אוהבת להשתולל עליו.. ולפעמים יש לו שני לקוחות במקביל אז בכלל שמח. והכי הכי חשוב, מעוצב ומיוצר בישראל. שווה!!

ובדיוק באותו עניין, חברה יקרה כבר חודשים ארוכים מספרת לי שהיא מפתחת מוצר, והסקרנות שלי בעיצומה, מתה לדעת במה מדובר! אז גם משחק הכבישים הזה מפותח ומיצר כחול לבן, עם ריח חזק של חו"ל. חזק חזק. 

ערכה מודולרית של כבישים מקרטון קשיח עם לימינציה איכותיית, מעסיקה את לולי דקות ארוכות... בקופסה יש גם תמרורוים, מחסום רכבת ואפילו תחנת אוטובוס ותחנת דלק. את המכוניות והרכבות מביאים מהבית, הזדמנות מצויינת להגיד שלום לתומאס ופרסי וכל החברים שהוחלפו בפאוור רינג'רים למינהם. 

לולה מצייתת לכללים, וחוצה רק במעבר חציה, או פסי רכבת...  :)))

את הכבישים, או בשמם הפוטוגני להחריד -  אורבניקה אפשר להשיג בדיאדה ובאתר של יוברנד. 

שתי מתנות מקסימות לפסח, אנחנו ממש בעדן, והכי חשוב, כחול לבן :))

רגע, גם אני קיבלתי מתנה, מעצמי.. יש לי עדשה חדשה!! עכשיו אני יכולה לצלם את הילדים מלמעלה על כל ה-1.60 בקושי שלי..

בלי לעמוד על כיסא, או להזיז סולמות בבית (כן, גם זה קורה לפעמים..). ואבא? הוא קיבל אותנו. הכי מתוקים שיש. 

חג מאוד מאוד שמח לכולכם!!

xoxo

אפרת

Childhood dream job

הכל בסדר, לא באמת מצב חירום. טוב, תלויי את מי שואלים. ידעתם שלפי הגארדיאן הג'וב החלומי בתקופת הילדות אצל בנים הוא להיות כבאי? בשביל לולי זה היה מצב חירום. הכל עצר ביום שסיפרתי לו שהולכים לפגוש את סמי הכבאי האמיתי. טוב, הוא נבון ופיכח, וישר אמר אימא, איזה מצחיקה את, סמי זה רק בכאילו, בטלביזיה. ואז הייתי צריכה לשלוף עוד שפנים, ואמרתי לו שהולכים לתחנת כיבויי אמיתית לכבות שריפה. דלינג!! העיניים שלו נפתחו, ומאותו רגע הוא חי בשביל להגיע לאותו יום מיוחל. בשבת כשאנחנו אצל סבא וסבתא, הוא קופץ להגיד שלום באופן קבוע לכל הכבאים בתחנת כיבויי ליד הבית. דודי הכבאי אפילו נתן לו קסדה אמיתית. אבל שום דבר לא הכין אותו לאותו אחר צהריים אינטנסיבי -  ההשקה החגיגית לכבוד העונה החדשה של סמי הכבאי. לא יודעת של מי הסיפוק היה גדול יותר, שלו, או שלי שראיתי אותו מתמוגג בכל שניה..

לא היה לזה סוף. הכבאים היו סופר נחמדים, וכל משאלה קטנה של לולי התגשמה בחיוך. בהכל נתנו לו לגעת, על הכל היה מותר לטפס, קסדות בכל הצבעים נחבשו על הראש הקטן שלו, מסיכות חמצן, כפפות נעליים, באמת שלא היה לזה סוף. 

ואז, פתאום משום מקום, אחרי תצוגת תכלית מגניבה של חילוץ ממכונית, בובת ענק של סמי הכבאי, כמובן השיר המדובר, מנופים, ממתקים ועוד כל מיני דברים זניחים (חכו לדבר האמיתי!!) - 

פתאום... אש!! אפילו לא אנסה לתאר את תגובות הילדים. כמובן שההתרגשות היתה בשיאה.. ואני? פתאום גיליתי שאש זה דבר פוטוגני בצורה קיצונית. וצילמתי וצילמתי.. ולולי הקטן, הלב שלו דפק מהתרגשות.. כמה כיף להגשים להם משאלות לעיתים...

הדבר היחיד שלא הבנתי זה למה העונה החדשה של סמי הכבאי צריכה השקה חגיגית. זו לא התוכנית עם הכי הרבה אחוזי רייטינג בטלביזיה? :))) תודה לערוץ הופ, היה נפלא!
ועכשיו, מה עם לולה? איך אגשים לה את החלומות? לקנות המון זוגות נעליים זה לא כך כך חינוכי בגיל שנה וחצי..מצאה לעצמה תחום עניין. 
חג שמח מאוד מאוד לכל הקוראות (והקוראים) הנפלאים שלהבלוג!!!! סיכויי גדול שאספיק לספר לכם לפני החג על המתנות השוות של לולי ולולה..
xoxo

The coolest.

היום בצהריים המוקדמים התקשרו מהגן. ישר נבהלתי, שאלתי מה קרה. אז הוא נפל במגלשה, נשך את השפה, קצת קיבל מכה, אחר כך הקיא והם התקשרו. טסתי על האופניים ובשעה 12:30 אני מגלה שיש לי זמן איכות עם לולי לגמרי שנינו לבד, עד שלולה מסיימת את הגן. מה עושים? אז חשבתי לנצל את ההזדמנות שהוא איתי ולקנות לו סוף סוף נעליים חדשות כי תכף באים אלי מהרשויות  על הזנחה פושעת. חיפשנו בעיר ולא ממש מצאנו. הרי ברור שבסוף הקיץ הזה יגמר בחרישה על קרוקס בין אם אני ארצה ובין אם לא.. אז החלטתי שהגיע הזמן לתספורת הגונה. ארבע וקצת שנים אני מספרת אותו בעצמי בחוסר מקצועיות, סתם כי מספרה זה לא מקום ידידותי בעיניו. כל הנסיונות שלי לשכנע אותו לא הצליחו. והיום, כשהוא טיפה מסטול מהמכה (הכל בסדר!! אל דאגה!!!!) פתאום הוא אמר כן. אז בלי למצמץ אפילו, שלא יחשוב על להתחרט בכלל, העברתי להילוך גבוה את האופניים, והכל היה לטובתנו. המספרה פתוחה, הספר הגאון פנויי, ולולי במצב רוח נפלא. 
הדבר היחיד שעשיתי הוא כמובן להביא את המצלמה מהבית. מזל! וככה ישבנו לנו בהמתנה, כדי לספוג את כל החוויה, מעלעלים בלאישה ובספטמבר אישו. 

היו קצת היסוסים בהתחלה, והוא ביקש לשבת עלי. על פניו זה הגיוני, ובטח הרבה ילדים יושבים על אימא שלהם בתספורת הראשונה, אבל אז מי יצלם???

ואז התנפלנו עליו. מצלמה, חלוק, מספריים, שפריצר, איפונים רעש של פן, אבל אז הגיע האיפון עם  המשחקים והשקיט את כל הרעשים מסביב. ככה עברה לה תספורת שלמה עם אנגרי בירדס ואפילו לא זעקת אימא אחת. בכלל לא הזיז לו. איפה היינו ארבע שנים? הוא יכול היה להיות חתיך הורס כבר אז...

מספיק לראות את אורן ורועי והבגדם והנעליים שלהם, כדי להיות רגועים שהתספורת הולכת להיות מהממת.. בעלי אפילו אומר שהם מאסטרים:)  אורן, המון תודה על חוויה נפלאה!

 ואחרי דקות לא כל כך קצרות, שהלב שלי דפק כמו משוגע, דואג לכל סנטימטר שנופל בין האצבעות והמספרים, בזמן שאני רק מתפללת שלא יראה מוזר אחרי התספורת, שלא יהיה גדול מידי, בוגר מידי, ילד מידי, שישאר התינוק הראשון שלי.. אחרי הדקות הארוכות האלו, פתאום הוא היה מוכן. והוא היה מהמם! נקי, ומסודר, והעיניים הענקיות שלו, והחיוכים שלו מול המראה. הוא שלי ואני מאוהבת! 

אתם מצלמים את המהפכים הקטנים / גדולים האלו בחיים? היום הרגשתי שהחשיבות של לצלם את התספורת הראשונה שלו זה מינומום כמו להזמין צלם לחתונה. אולי זה רק בגלל שהזכרון שלי כבר כל כך מתעתע בי.
נראה לי שמחר תורי. להסתפר :) 
בשישי הקרוב סדנה חדשה, ולפי החישובים שעשיתי, יהיו רק עוד שתי סדנאות השנה. גם בקיץ הזה אנחנו מתכננים חופש ארוך וכיפי.. אז יש מקום אחד אחרון בהחלט. shoot me an e-mail :)))