19.6.15

Good design.

אין משהו שאני יותר אוהבת ממסורת. בחיי. לפתח הרגלים של הדברים הקטנים בחיים, זה הכי כיף. במיוחד עם ילדים קטנים. ופוסט הספונסרים שלי שמופיע אחרי כל סדנה, גם הוא סוג של מסורת שאני אוהבת. אז הנה הוא, כי כמובן, בלעדיו, בלעדי הספונסריות הנפלאות והנדיבות של הסדנה, זה לא היה אותו הדבר.. :) 
לכל אחד מהמוצרים יש את הסיפור שלו, אני מקפידה שהמוצרים ידברו בדיוק בשפה שאני מכוונת אליה את הסדנה. אוסף מוקפד של אסטטיקה, ואיכות, פריטים שהמצלמה אוהבת. וגם מי שמקבלת אותם.. 

הפעם השתתפו - ׳נעמה מגשימת מתנות׳ עם חותמות אישיות מעץ במיוחד בשביל הסדנה (!!!) באריזות מושלמות לכל אחת, זה היה כל כך מרשים, תודה נעמה על חותמות כל כך איכותיות :)!!


שלומית אופיר הנפלאה, עם המשך הקולקציה שלה מהסדנה הקודמת, פשוט אי אפשר לעמוד ביופי הזה, ובמיוחד בנדיבות שלה!! הבנות קיבלו את התכשיטים בארוחת הבוקר האחרונה על מגש. מיותר לציין את ההתפעלות והאושר.. :) תודה שלומית על שיתוף פעולה כל כך כיפי!


טלי מחברת לוונדר  כי היה לי בראש סבון ליפה טבעי מפנק וחברת לונדר מקסימים, נדיבים ובמקרה גם מייצרים סבונים שכאלו מפנקים.  וגם פרו בולגריה מסתבר...

יולטה, כי אי אפשר להגיע לסדנה שלי בלי שיהיה לך על מה לכתוב בסטייל. (כולן בסופו של דבר שומרות את המחברת חדשה ונקיה ומבקשות איזה פיסת נייר... :)) וגם כי ציפורים ופרפרים זה מה שיש לי בראש! תודה יקירים!!
וטווילינגן המקסימה, שהגיעה כאורחת בסדנה הקודמת, השאירה מאחוריה (חוץ משובל של קסם נעים..) גם מתנות נפלאות למשתתפות הסדנה. אגרטלי האוריגמי שלה שהצטלמו כל כך יפה באפריל. ומה יותר טוב מתמונה שלה עצמה -  

מקווה שנהנתן לפחות כמוני מהמוצרים היפיפיים האלו, ואם במקרה אתן מעצבות/מיבאות משהו ממש ממש מגניב, שנראה ומריח כמו סדנאת צילום בבולגריה, אלגנטי ועדין, ובא לכן לשתף פעולה, אתן מוזמנות לכתוב לי למייל בהקדם. 
הפוסט הבא יסכם את הסדנה כולה, למקרה ושאלתן את עצמכן, אז מה לעזאזל קורה שם באמת. בבולגריה. האמת, שנראה לי שצריך להיות נוכחת כדי להבין :) 
פרטי הסדנה הבאה שתפתח ב-23 לאוקטובר מעודכנים בדף סדנאת בולגריה כאן למעלה. תחשבו, תתכננו, תזמינו חברה או אחות או אימא :) ההרשמה תפתח בתחילת יולי. עד אז, הולכת לעבוד על הפוסט הבא, ולארוז. תיק גב קטן, לא משהו רציני... :) 
צ׳או!!

12.6.15

let me tell you a secret...

תכירו את דני. אני חושבת שאם לא היה קורה הצירוף מקרים הזה שבו נפגשנו, היה נעשה ממש עוול, עוול אמיתי אם אף אחד לא היה מצלם את הפלא הזה שהיא יצרה בעשר אצבעותיה, בכפר קטן בצפון בולגריה. במוצ״ש האחרון הוזמנו לחגיגות בכפר קטן בעל יד העיר שלנו שבו גרה החברה הכי טובה של חמותי נורה. היה ברביקיו, היו ילדים והיו עוד קצת אורחים מלבדנו. והיתה דני. הגיברת המקסימה כאן למעלה. עדיין לא סיפרתי, אבל אנחנו עובדים כאן ממש קשה על הגינה החדשה שלנו, שינויי ממש גדול ממה שהיה עד עכשיו, ואני בעיצומו של התהליך, מחפשת עיצות מכל מי שיש לו טיפה אדמה מתחת לציפורניים :) וככה קרה עם דני. חיפשתי מישהו שיתן לי ייחורים של שיח ורדים מטפס בצבע וורוד בהירֿ :) והמארחת אמרה שבטוח לדני יש כי יש לה את הגינה הכי יפה בכפר. לא התאפקתי שניה נוספת, ושאלתי אם במקרה זה יהיה בסדר שנלך להציץ. אז הלכנו רק בויאן ואני, לא יודעים למה לצפות. בלי המצלמה, כי היא לא היתה איתי. מכיוון שהפוסט הזה עמוס בצילומים (אני לא מוותרת על כלום, בעיקר כדי לשמח את דני!!) אז זה הסיפור בקצרה. בשניה שנכנסנו פנימה, כבר ביקשתי להגיע שוב פעם עם מצלמה. דני חייכה, הא אמרה שעדיין לא ראיתי כלום, וכמה שהיא צדקה.. אז כבר ביום למחרת, אימא שלי (שהטיסה שלה חזרה לארץ היתה כמה שעות אחרי הביקור) אפתה עוגת גזר, וחגיגיים ונרגשים נכנסנו לגן הנעלם. פשוט ככה. ולא רציתי לצאת. לעולם. 
ועוד משפט ממש קטנטן  - עד לפני 10 שנים דני הייתה בוסית בכירה באיזו חברה, ולא היה לה שום מושג בגינות/גינון/גינה. ואז הכל השתנה. היא אומרת שקשה לה להרדם בלילה כי היא כבר רוצה שהבוקר יגיע כדי לחזור לגינה. את הכל היא בנתה שתלה וייצרה בעצמה. הכל. היא מכירה את הכל השמות של הפרחים בלטינית!! כמה עצוב היה יכול להיות אם הגינה המופלאה הזו לא היתה מתועדת, מזל שיש לי מצלמה :) 
זו היתה אחת החוויות הכי מרגשות שחוויתי כאן, על אמת. בואו איתי לגינה - 

















































הלוואי וכל הדברים בעולם היו נעשים בתשוקה כזו, הכל היה כל כך נפלא.. דני, אני מעריצה שלך, אבל כבר אמרתי לך את זה בבולגרית :)