12.9.17

We have a pond!

החופש הגדול מעולם לא היה כל כך מלא במשמעות כמו זה האחרון שרק הסתיים. היה לי חלום שהגיע יחד עם החלום לשפץ את הבית. חלמתי להיות גננת. כזו שעובדת בגינה, עם האנטר בוטס, כובע קש וידים מלאות באדמה. שהפרחים פורחים בשבילה כל בוקר, והציפורים אוכלות לה מהיד. המציאות רחוקה שנות אור. הגעתי למסקנה שזה שאפתני ויפה לרצות לעשות את הכל לבד, אבל בפועל קשה מאוד. בתחילת מרץ זרענו דשא בגינה שלנו, שהיא יחסית גדולה. כל השטח כולל הבית הוא חצי דונם, אז זה משאיר לא מעט גינה. זרענו, לקח המון זמן, אבל בסוף הדשא צמח, והיה מדהים. לא אלאה כאן בהשתלשלויות, אבל עיצת אחיטופל מגנן מאוד גרוע, גרמה לנו לעשות משהו שהמית את  הדשא לחלוטין, ומאז זרענו פעמיים מחדש, והדשא לא השתקם. אז החלטנו שבאביב הבא, נזמין גנן מקצועי, כי אנחנו מאוד מאוד רוצים דשא ירוק ונעים למסיבות תה של לולה, לחתולים של השכונה, ובכלל.. גם כל הפקעות ששתלתי לא ממש צמחו, כנראה ששתלתי אותן הפוך או משהו.. לא ברור מה קרה להן. עכשיו מחכה לי שקית עצומה עם פקעות שקניתי השבוע, ושוב, החלטתי לא לשאוף גבוה מידי בעניין הזה, והזמנתי את אחת הזקנות כאן בשכונה להדריך אותי בדיוק מה לעשות. כי ספטמבר מסתבר זה זמן מצויין לשים פקעות באדמה.
בכל אופן, ירוק כאן מאוד, העצים משתלטים על הכל, וכל עצי הפרי היו מאוד פוריים השנה, אז לא הרגשנו חוסר בירוק חס ושלום. גם היו לנו שני בתי קינון פעילים, עם גוזלים, ובכלל היה קיץ שמח ונעים. הרבה חברים עברו כאן, מישראל, מבולגריה, מארצות הברית, מקנדה, מבלגיה, ערבוביה של שפות וסיפורים. היה באמת נפלא. אבל, וזה אבל ממש גדול, זוג חברים אחד, יהושוע ואלישבע,עם שלושה ילדים מקסימים, שהגיעו באמת לזמן די ארוך, הצליחו להשאיר מאחוריהם יצירת מופת. אצלנו בגינה. הכל התחיל כשהמורה הנפלא שלנו לאנגלית (מהפוסט הקודם) הגיע באחד הימים עם ספר מתנה לילדים מהאוסף הפרטי שלו, כנראה מהזמן שהילדים שלו היו קטנים. ספר מעולה, שנותן ים מוטיבציה לילדים ולמשפחה להתחיל ״פרוייקטים בטבע״. עם המון תמונות והסברים, פרוייקטים פשוטים אבל עם המון ערך מוסף, ודרייב. כאלו שבאמת רוצים ועושים. לא כאלו שנשארים בספר. מדפדוף ראשוני בספר, הדבר שהכי תפס את תשומת ליבי היה ה- POND קצת מוזר לי להגיד את זה בעיברית - אגם מלאכותי? בכל אופן זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית, וזה מה שרציתי. וככה סתם זרקתי לאויר בזמן שהילדים ואלישבע ויהושוע היו כאן, כמה נחמד יהיה להפתיע את מייקל המורה לאנגלית, שכשהוא יחזור מהחופשה שלו, הוא ימצא פרוייקט כזה מדהים בגינה שלנו, ובזכותו. כאן התחילה והסתיימה התרומה שלי לפרויקט הזה, כי אלישבע ויהושוע לקחו את כל האחריות, על כל השלבים, והגישו לנו ממש ביום האחרון שלהם כאן ביצוע מושלם לPOND  הכי יפה בבולגריה.. אלישבע היא בכל אמנית, פסלת, וזו יצירה שיצאה לה באהבה מהידים, ויהושוע הוא כנראה האיש הכי חיובי שפגשתי בחיים, אז הכל נאסף לחווית עשייה נפלאה, והילדים (בעיקר הבנות) היו חלק גדול מכל השלבים. אני בטוחה שאם אתם מתעניינים איך ומה, יש באינטרנט מלא דרכים שמסבירות איך להתחיל ומה צריך.





בין ההתחלה לסוף עברו כמעט שלושה שבועות, ובאמצע קרו עוד כמה דברים נפלאים, כמו למשל ההטלה הראשונה של התרנגולות שלנו. לכבוד זה, עשינו מסיבה לביצה, כי אצלנו הרי כל סיבה למסיבה היא מסיבה עצומה..
אז פשוט הנחנו את הביצה באמצע שולחן עם טארט טאטן, תותים, גלידה, תה קר, ואפרוחים קטנים מפלסטיק. כי ביצה..אה, כן, וגם קישטנו, או יותר נכון לולה קישטה את התרנגולת השחורה שידועה בשמה החד משמעי B.O.S.S.  כי היא די הבוסית של כולן בלול, בחצאית טוטו ורודה. חוץ מזה שהיתה מסיבה לביצה, היה גם רגע עצוב, כשנאלצנו להיפרד מהתרנגול שלנו. השכנים התלוננו על הרעש שהוא עושה, ומסתבר שבכלל אסור לגדל תרנגולים בתוך העיר, אלא רק תרנגולות. הוא גם התחיל להיות  אגרסיבי, וניקר את לולה די חזק  בירך. לא היתה לנו ברירה, והחזרנו אותו לחוות התרנגולים שהוא הגיע ממנה. הוא ממשיך לחיות שם חופשי, בין הרבה תרנגולות, ושמענו שטוב לו. אבל עדיין, הפרידה היתה עצובה. לולה, עם אהבת החיות העצומה שלה, חיבקה אותו חזק, למרות שבבוקר הוא כמעט חתך לה את הרגל! יש לנו עוד כל כך הרבה סיפורי תרנגולות, אני כבר חודשים מתכננת פוסט שלם על הלול, והלידיס, גם זה יגיע.











בזמן שהPOND נבנה לו, בין דרינק, לארוחת ערב, לפיצה בחצר, הילדים התחילו להראות אותות מצוקה :) החופש היה אינטנסיבי מידי, עם המון חוויות שהצטברו, המון מקומות שנראו, המון אנשים סביבם, והרגשנו שקצת סדר בימים שלהם יכול לעשות רק טוב. אז ככה, לאט לאט, חזרנו לשולחן הלימודים. לא עשינו הרבה בהתחלה, וגם, באלגנטיות לא אמרתי שחוזרים ללמוד, אלא רק חזרות לקראת השנה החדשה. וגיליתי, שאפילו ישיבה אחת ביום של שעה, שעה וחצי, עם לוח זמנים מאורגן, וידיעה מה הדבר הבא, ועמידה במשימות, כל זה מאוד חשוב להם, וחשוב גם לרוגע הכללי שלהם. הם התנהלו טוב יותר במשך היום, והיו פחות חסרי מנוחה. היום, אנחנו כבר ביום לימודים רגיל, וזה מרגיש לא רע בכלל. יש עוד נקודות שצריך לחדד, בצפיות שלי מהם, בצפיות שלם מהיום יום, אבל בגדול, אנחנו לומדים, מתקדמים ומאוד נהנים על הדרך.


















ה-POND הלך וקיבל צורה, הילדות אספו אבנים מהדנובה, אצות, צמחי מים, רק עם הקרפדות לא היה להן מזל, אבל יש לנו אחת בגינה, מחכים כל יום שתיכנס למים ותתחיל להתרבות איך שהוא :) יש דגיגונים קטנים, והרעש של הפיכפוך זה הצליל הכי נעים שיכולתי לדמיין לעצמי שקיים בעולם.






ומאז שאלישבע ויהושוע נסעו, הפונד שלנו כולו מפכפך, לא מפסיק לרגע. הצמחיה כולה נקלטה באדמה, קיסוס, סוקלנטים, אצות, טחב, הכל פורח ומוריק. החברים שלנו היו כל כך חכמים, שהם אפילו מיקמו בול עץ קטן, במיוחד בשביל לולה. שם היא יושבת ומשתכשכת במים, ואפילו תפסתי אותה עושה מקלחת לעכבר שלה!






תודה יהושוע על הדרייב המופלא להתחיל ולעשות, ואלישבע על הקומפוזיציה המופתית של הצמחיה ובכלל, איזה כיף שבאתם!
ומשהו אחר לחלוטין, אנחנו אוטוטו מגיעים לביקור בארץ! ממש כיף להתרגש לקראת. נשאר לי יום אחד פנויי לפני סוכות לצילומים, אם אתם מעונינים, כתבו לי למייל שמופיע למעלה בcontact me הכי אשמח לצלם עבור מעצבות מוכשרות, או מעצבים כמובן :)
שבוע מצוין!

2 comments: