***ספויילר!!!!!! - זה הכי לא פוסט על לונדון הקלאסית. ממליצה לאן ומה זו ממש לא אני. יש כאן קצת תמונות של הילדים המתוקים שלי, מהימים הספורים שביקרנו חברים טובים בלונדון. ****
הסיבה האמיתית שאני לא מעדכנת תכופות בבלוג היא אחת - בעיות טכניות. עדיין לא הצלחתי להתגבר על המכשול של איכות התמונות שלפתע ירדה בבת אחת, ביום אחד. זה מתסכל במיוחד כשהבלוג הוא של צלמת... :( אם יש מישהיא מהקוראים שיכולה לעזור אשמח!
לבנתים, החיים ממשיכים להתגלגל כאן בבולגריה. אתמול חזרנו מביקור בלונדון, ביקרנו חברים טובים טובים, ומשפחה, והיה הכי לונדוני בעולם. העיר הזו כל כך נחמדה לילדים, וחזרנו עמוסים בחוויות, הילדים בעיקר. אני בטח האחרונה להמליץ על מה עושים בלונדון (!!) כי לא הספקנו כל כך הרבה מצד אחד, ומצד שני, ראינו ונהננו כל כך הרבה, שזה הכי נחשב, לא..? חלקכן שקוראות את הבלוג, וקצת פייסבוקֿ, בטח יודעות שהילדים נמצאים השנה איתי בבית, ואנחנו לומדים יחד. הם לא הולכים לבית ספר וגן כאן בבולגריה. אז במסגרת ההום סקולינג של לולי, שאלתי אותו מה הוא היה רוצה לחקור ממש לעומק, השנה, והתשובה היתה זריזה וחד משמעית - דינוזאורים. כרטיסי הטיסה בתוך אירופה עולים כמו רכבת מתל אביב לחיפה בערך, אז אמרתי, למה לא.?
הימים האלו, היו עבורנו חופש אמיתי. כמעט ולא פתחנו מחשבים/איפונים וכאלה, ולהפתעתי הגדולה אפילו המצלמה לא עבדה קשה מידי. אמנם היא היתה איתי (או יותר נכון על הגב של בויאן) כל הזמן, אבל הייתי עסוקה מידי להתפעל מהאור הנפלא, וכמה שהוא אידיאלי לצילומים, שלפעמים שכחתי באמת לצלם. התמונות נשארו אצלי בראש..
כבר ביום הראשון סימנו וי על היעד המרכזי, ומשם המשכנו הלאה בלי מטרות מוגדרות. החוויה הזו שאנחנו עוברים כאן בבולגריה, אני מרגישה בימים האלו, ממש עכשיו שאנחנו בעיצומה. שאנחנו לגמרי באמצע שלה, שאנחנו במקום שאליו רצינו להגיע כשלקחנו את ההחלטה לבוא הנה. הכל נראה נגיש ואפשרי, והאנחנו פתאום זורמים בתוך הנהר של החיים, ולא בצדדים שלו.
היו לי תקופות בחיים של בלבול, וחוסר מעש, והכי גרוע, כשהיה משעמם. כשהחיים שיעממו. אלו היו הרגעים הכי פחות יפים שלי. וזה קרה אפילו לא מזמן. וכאן, בחיים שלנו בבולגריה, בהום סקולינג שהילדים חווים כאן, אחת המטרות הכי גבוהות בהיררכיה שסימנתי לי זה ללמד אותם איך להעסיק את עצמם, איך לקבל החלטה מה לעשות, איך לייצר סקרנות ואיך לשאול שאלות. וכל טיול כזה שאנחנו חווים כמשפחה, בין אם זה לראות דינוזאורים בלונדון, או ללמוד להדליק מדורה בהרים כאן מסביב, כל אחת מהחוויות האלו, היא בעצם שיעור.
ואני יודעת שקצת הצלחתי כשסיכמנו את הטיול הזה בדרך הביתה, ושאלתי אותם ממה הם הכי נהנו, והתשובות היו מרתקות. לולי אמר שמלהסתובב ברחובות עם לולה ואביגאיל (חברה מקסימה שלהם שיוצא לנו להיפגש פעם בשנה בערך, ובקיץ הקודם הם אפילו ביקרו אותנו כאן בבולגריה!). היכולת שלו להעמיד חוויה רגשית בראש, לפני הטי-רקס העצום שהוא ראה שם היתה מרגשת. לולה אמרה שמהחתול השמן שהיא פגשה ברחוב, ומנמו... כמובן.. אז לא ראינו את כל המאסט, ופיספסנו את הארמון, אבל היינו ביחד עם חברים טובים, והילדים היו בעננים.
והיום, כשראיתי את התמונות, גיליתי שגם אני, אחרי הסתובביות באירופה, הפסקתי לצלם תמונות מרהיבות של מונומנטים עצומים ומרשימים, ויותר מהכל רציתי לצלם את הילדים בתוך ההתרחשות עצמה. כשהייתי בפאריז לבד לפני כמה חודשים, הצילומים משם נראו לי קצת ״חסרים״, כשלא היו בהם לולה ולולי שלי..
האמת שאני רוצה לחזור ללונדון, ומהר. לחזור בשביל לצלם. אני רוצה טירה עתיקה, שסובבת בדשא ירוק ניאוני, עם הרבה הרבה עננים אפורים מעל הראש. אני רוצה שעשר נשים יסתובבו שם עם מצלמות, ונצלם עצים כל היום. אפשר גם וורדים, ואם יש איזה רוסט מעולה עם יורקשייר וגרייבי, גם הולך. נצלם ואז נאכל :) חלומות נועדו כדי לממש אותם. לבנתים בנות, נמשיך עם גן העדן הקטן הזה כאן, אפילו שהדשא של הבריטים הכי יפה בעולם..
ברביעי וחמישי הבאים אני מגיעה לארץ להעביר שתי סדנאות צילום יומיות וסופר סטיילישיות (מבטיחה, יהיה מהמם... הרי חזרתי עם מזוודות מלאות מלונדון, לא...?) בקיבוץ המעפיל על יד חדרה.
כרגע יש שני מקומות לסדנה של יום רביעי, מזמינה אתכן להצטרף אלינו, ליום שכל כולו צילום, ואוכל וחברה טובים!!
בנוסף, סדנאת הכריסמס המיועדת, כאן בבולגריה, תתקיים ב-18 לדצמבר, יש מקומות פנויים.
ההרשמה לסדנה בבולגריה תסגר בקרוב, כדי שבעלי הבקתות יוכלו להערך בזמן לקראת דצמבר.
מקווה לשמוע מכן!! להרשמה שלחו לי מייל ל: efratlozanov@gmail.com
ריגשת אהובה
ReplyDeleteעשית לי חשק ללונדון ולעוד סדנת צילום :)
ReplyDeleteאפרת את משו, תמיד מרגשת ומעלה חיוך
ReplyDeleteטוב כמובן שכל פוסט שלך מעורר השראה, אבל..הבגדים של לולה, תמיד הורסים אותי מחדש! הלוואי עלי קולקציה כזאת;)
ReplyDelete