28.8.13

we found a treasure. for real!!!



(כל הפרטים עך איך לזכות במקום חינמי לסדנאת הצילום שלי בפוסט הזה. ממש כאן למטה!)

החופש שלנו הסתיים.. אבל לגמרי לא חזרנו לשגרה עדיין. נחיתה מחופשה כל כך מושלמת לא פשוטה. מישהוא לקח אותי במשך חודש שלם למקום בלי דאגות...

כל כך הרבה צילמתי שם, והפעם, שלא כהרגלי פרסמתי פחות תוך כדי. התמסרתי כולי לחופש ולזמן הפנויי. צילום הוא לא עבודה בשבילי, הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים אחרי המשפחה המקסימה שלנו, ולצלם לא הפסקתי לרגע. אבל זמן מחשב צומצם קצת.. יותר דיבורים סביב השולחן עם סבתא, יותר זמן בדנובה, יותר עם הילדים. הגעגועים כבר כאן. אז מה אתם אומרים? נטוס בכריסמס או שהבולגרים יבואו  לכאן ? :)

חוב עצום מהזמן שלנו שם - אחת החוויות שלולי לא ישכח לעולם. על זה אני חותמת. בכמה מילים קצרות זה הרקע למעשיה:

בויאן החליט שבגלל אהבתו העצומה של לולי לפיראטים ולסיפורי מעשיות הגיע הזמן שהוא ימצא מפת אוצר שתוביל אותו למטמון הגדול. וככה היה. ההכנות התחילו באותו בוקר קסום. בויאן צייר את המפה שתוביל את לולי לאוצר.






בויאן נסע עם סבא (אבא שלו) לקנות 180 (!!!) מטבעות שוקולד. סבתא סיפקה את התיבה העתיקה מעץ. בויאן וסבא חפרו עמוק עמוק  באדמה על יד בית הכנסת הנטוש ממש מעבר לבית. יצאנו לדרך.


העמסנו את הקנו שסבא בנה על האוטו, ונסענו. הגענו לנקודה הנכונה, והורדנו אותו למים.

חיברנו את המנוע, מילאנו דלק, והפלגנו. לכיוון האיים של הפיראטים.

באמצע שום מקום, פתאום, ככה מול עיננו צף לו בקבוק בן מאה שנים, על פני המים. כולם, חוץ ממני קפצו למשות אותו מהמים!ההתרגשות היתה עצומה!
מזל שהצלחנו.. כמעט והיתה תקלה קטנה בדרך, כשלולי כמעט (!) גילה את הבקבוק מתחבא בקנו. מזל שהוא לא קורא עדיין :))))








לולי זיהה את כל המקומות שאבא צייר על המפה. הקראוון, בבה וידה (הטירה העתיקה שסביבו) וכמובן בית הכנסת הנטוש, שם התחבא האוצר.

כמובן שהסבלנות כאן כבר היתה קצרה, וכל מה שהוא רצה זה לחזור, לחפור ולמצוא את האוצר. סבא סימן לעצמו וי ענק על ביצוע המשימה בשלמות!

אמרנו בי בי לאיים המושלמים בדנובה היפהיפיה, מפליגים לעבר האוצר עם המפה.

וכאן הסיפור מתפצל לשניים. כולם חוץ ממני הפליגו לכיוון בית הכנסת לחפור ולמצוא את האוצר. אני ירדתי בדרך, ישר לקופת חולים לקבל זריקה. כנראה שחטפתי מכת שמש חמורה באותו היום, והסתחררתי לגמרי. חבל לי שלא הייתי שם לראות את הפנים שלו כשהוא מצא את האוצר, וחבלי לי שלא צילמתי, אבל ללא ספק הייתי נוכחת באחד הימים החשובים שלו עד עכשיו. להיות חלק מהחוויה הזו שהוא עבר, לראות את ההתרגשות שמגיעה לשיאים שלא הכרתי, לעשות בשבילו, לשמח אותו, לאהוב כל רגע ושניה שהוא הבן שלי. אלו החיים. אני מאמינה שהוא לא ישכח שניה אחת מהיום המטורף הזה שעבר עליו.

למחרת בבוקר התעוררתי (אחרי שישנתי שעות ארוכות מסוחחררת וחלשה) לראות אצלי במיטה שני ילדים מתוקים, ותיבת אוצר אחת נפלאה.

עדיין יש מחלוקות במשפחה של מי היה הרעיון, הביצוע וכו'. אני יודעת שבויאן אחראי על חלק לא קטן בהרפתקה, אבל ללא ספק גם סבא.  או בשמו החדש - קפיטן!

ובעניין אחר -

היום נפתחת ההזדמנות לזכות במקום חינמי לגמרי (!) לסדנאת הצילום שלי שנפתחת בימי רביעי ה-4 לאוקטובר בתל אביב. חשבתי הרבה איך לבצע את ההגרלה, ההחלטה היא כזו -
המקום החינמי מוצע לסדנה הקרובה של ימי רביעי בלבד. לא ניתן יהיה להשתמש בזכיה לסדנה אחרת. אני בטוחה שלא כל מי שאוהד את הדף של הבלוג בפייסבוק מעוניין בסדנה, לכן אצטרך מכם עזרה לעזור לי לדעת שאתם מעוניינים. את הזכיה אפשר להעביר לכל מי שתרצו.

כל שעליכם לעשות הוא SHARE ללינק photography workshop שאפרסם היום בעמוד של הבלוג בפייסבוק. הצילום הוא של לולי עם משקפת הים הצהובה. לצילום זה יתלווה לינק שמוביל ללשונית שמופיעה באופן קבוע בבלוג למעלה. בשביל להקל עליכם  אני  מצרפת כאן לינק ישיר.




 ולאחר מכן, לחזור הנה ולהשאיר תגובה קצרה למה דווקא לכם מגיע לזכות.



כמו שהבטחתי, מי שהשתתפה בבלוג קנדי הקודם של  lalaka תיספר פעמיים. אבל מכיון שאני לא רוצה להוריד את סיכויי הזכיה עם ספירה של קולות שהזכיה הזו לא רלוונטית עבורם, אנא, השאירו כאן תגובה שהשתתפתן בהגרלה הקודמת. אני בטוחה שהקוראים שלי הם הגונים!

בגלל אופי ההגרלה (העובדה שישנם קולות שזכאים לשתי ספירות) , אבחר מספר ראנדומאלי בין המשתתפים.

דרך התגובות שלכם כאן אוכל לדעת מי מעוניין להכנס להגרלה, אז אל תשכחו לעשות זאת. וכמובן, SHARE בפייסבוק :)

ההגרלה תיסגר ביום שבת ה-14 לספטמבר בשעה 20:00.  הזוכה תוכרז ביום ראשון  בבוקר.

ההרשמה לסדנאות של ימי רביעי ושישי באוקטובר בעיצומה. נותרו שני מקומות  לשישי, ושלושה לרביעי. ההגרלה פתוחה לכולם! גם לאלו שנרשמו כבר. במידה וזכיתם, העלות תוחזר במלואה.

אז קדימה, באמת הגיע הזמן שתלמדו קצת צילום, לא? ...

ותפקחו את העיניים, אולי תמצאו אוצר... שנת גן/לימודים נפלאה לכולם!!!

20.8.13

B-Day. Memories. Childhood. Love. Family.

לולה היפה כמעטו בת שנתיים! המשכנו את המסורת משנה שעברה. חגגנו לה עם דני הבן של נורה חברה שלי, שהוא בן שלוש בהפרש של יומיים:) אותו בית בכפר משנה שעברה,  אותם ילדים מקסימים, וקונספט קצת אחר. אחרי הכל היינו צריכות להפיק מסיבת יומולדת עם אפשרויות מוגבלות.. כאן קשה למצוא אפילו צבעים.. אבל הצבעים הם בלב ובראש, וחגגנו להם יומולדת מהאגדות. קישטנו את החצר והבריכה באמצעים מינימאלים, סבא בנה דוכן לימוננדה, והשאר היסטוריה. רשמית זו מוכרזת כאחת המסיבות שהייתי בהן, אם לא ה! הילדים כבר ביקשו עוד פעם. .לכו תסבירו להם מה זאת שנה שלמה.. 


אפיתי לה עוגת קונפטי מושלמת! קצת מתוקה מידי, אבל בדיוק כמו לולה! 

דוכן הלימונדה. ההצלחה המסחררת של היומולדת. סבא בנה, ותודה לפינטרסט! הילדים לא זזו מהדוכן עד שרוקנו לכל ההורים את הכיסים ממטבעות. קנו, מכרו, שתו, ונהנו כל כך! אני חושבת אפילו להביא את הדוכן איתי לארץ, איך אשאיר כזה דבר מאחור???


כמויות הלימונים שסחטנו.. 

ואיך אפשר בלי מלחמת בלונים? לא משנה כמה עשרות בלונים תמלאו במים, זה אף פעם לא יספיק.. 

מצאנו כאן בלונים קטנטנים במיוחד בשביל זה :) 







בעיקר לולה היתה זו שהצליחה! וכשניגמרו הבלונים הם מיד חזרו ללימונדה. 

לולה קיבלה מתנות מקסימות, שעל כולן התעלתה השמיכה המושלמת שנורה חברה שלי סרגה לה עם המון המון אהבה.. מאז הן לא נפרדות לרגע. לולה והשמיכה.. מחכה לה עוד מתנה סופר שווה מסבא, היא לא תאמין כשתראה. 

ניסינו גם קצת צבעים ותפוחי אדמה ועוד כל מיני יצירה.. אבל כשיש ילדים, בריכה, מים ושמש, זה לא מחזיק יותר מחמש דקות. באחריות. 

לולה החליטה שגם היא רוצה לצלם. אני שמחה לחשוף כאן לראשונה את הצילום הראשון שלה בחיים. אבסטרקטי משהו- 

רק תראו כמה היא היתה מאושרת כשנתתי לה באמת להחזיק את המצלמה וללחוץ על הכפתור בעצמה. זה די וטו אצלנו בבית, אולי כשתהיה בת שלוש ארבע היא תהיה מוכנה :) 

היה שמח, היה כיף, היה רגוע ונטול דאגות. 

כמעט שכחתי, ללולה תפרו שימלה בהזמנה אישית! היא אפילו היתה במדידות פעמים!! כאן למעלה זו היצירת מופת :) 





זה הכל בפשטות. כמה שהיה פשוט ככה היה כיף, הייתי חוזרת למסיבה היום, קצת עצוב שנגמר, וגם החופש שלנו אוטוטו נגמר, וגם הזמן עם סבא וסבתא.. 

אלו הרגעים הלא כיפים. אבל אנחנו יודעים שבשנה הבאה אנחנו שוב כאן, כמו בכל שנה.. לפחות יש לנו זכרונות מצולמים של הרגעים המושלמים שלנו כאן.. 

וממש כמו בשנה שעברה, אותה מסורת שהתחלנו, גם הפעם כשהשמש שקעה, הפרחנו פנסי נייר לשמים. 



לולה היפה - יום הולדת שמח. את מיוחדת במינך. ממש כמו החופשה השנתית שלנו כאן. ואנחנו נתראה בפוסט הבא שיהיה שווה במיוחד, כל הפרטים על איך אפשר לזכות במקום אחד חינמי לסדנאות הצילום החדשות שלי

17.8.13

When life gives you Berries - smile!

השבוע האחרון היה ממש עמוס. בכל טוב! בעיקר אני מתכוננת ליומולדת שנתיים של לולה היפה.. וגם פתחתי הרשמה לסדנאות הצילום החדשות השנה, שזה מרגש בפני עצמו. והדובדבן של השבוע או הברי (berries) זה שעונת ה - berries כאן ממש בעיצומה, ואין משהו שאני יותר אוהבת בעולם מלאכול כאלו, מסתבר שגם לולה ירשה את זה ממני. מאוד מתסכל שערימה כזו בארץ עולה מעל 100 שקלים, וכאן פחות מיורו אחד. מאוד מתסכל.. 
אחד הלקחים שלי מהחופש בשנה שעברה היה שהפעם אני צריכה לבזבז את הזמן בדנובה, וכמה שיותר. כשאנחנו חוזרים לארץ, אחד הדברים שהכי מתגעגעים אליהם חוץ מסבא וסבתא כמובן הוא הרביצה בדנובה. זה אחרת לגמרי מהים (השווה! אין ספק!) של תל אביב. זה מוד אחר לחלוטין, שלווה שאי אפשר להסביר. בשבוע האחרון היינו בדנובה כל יום. ממש ככה. הריטואל הקבוע: בבוקר עושים דברים אחרים (תראו בקרוב..) בצהריים נחים, אחה"צ שורצים בדנובה, ובערב בקראוון. כל יום. כל יום. רוב הצילומים שלי מהשבוע האחרון הם מהרגעים שלנו על הדנובה. איזו כמות של זכרונות ילדות אנחנו מייצרים בשעות האלו.. 










פיסת החוף הזאת ממכרת. אני כבר לא רוצה לעזוב, למרות שהסוף אוטוטו כאן.. מחר אנחנו חוגגים ללולה יומולדת, זה אמנם לא התאריך, אבל אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות עם המשפחה הבולגרית :) 


בשנה שעברה בקיץ הילדים התלוננו שאין כאן ארטיקים. רק גלידות, ולא הכי טעימות.. השנה גילינו את הסורבה האלו מפירות יער שהילדים לא מפסיקים ללקק, הצילומים למעלה צולמו כמעט בשמונה בערב, השמש כאן שוקעת מאוחר, ולזמן קצר זה כיף, לא הייתי בטוחה שארצה שהסידור הזה יהיה קבוע.. רוב הילדים שבילו איתנו את הקיץ ממדינות רחוקות כבר חזרו הביתה. נשארו לולי ולולה ועוד שניים. קשה להעביר במילים או בתמונות את החיבור של השנים האלו.. אין משהו שמשמח אותי יותר מזה. 

השנה היינו לארג'ים :) הזמנו הנה חבר טוב של בויאן, בשביל לא לשמור את כל הכיף רק לעצמינו.. לכבודו פתחנו את עליית הגג, ומצאנו שם אוצרות. 
אימא של נורה חמותי, ככה מספרים היתה מוסיקאית בחסד. ניגנה בפסנתר ובכינור. מצאנו את הכיננור הישן שלה בעליית הגג. היה מרגש. 
הכרזתי על עליית הגג כפינת התרבות החדשה. חבר של בויאן הביא איתו ספרים מהארץ, משהוא שלא מצאתי את הזמן לעשות כאן בכלל. אולי בשבוע האחרון אמצא לי פינה שקטה לקרוא קצת אחרי שהיומולדת תעבור. זה יכול להיות סיום מושלם לחופש הזה. 
אנחנו ממשיכים בשיגרה המולפאה שלנו כאן, יום יום, לולה משקה את העציצים עם סבתא, לולי חורפ את שנות היופי שלו בצהריים,

תודה לאל , הכל על מי מנוחות. היום אנחנו הולכים לחפש את האוצר האבוד עם הקנו משנה שעברה, זוכרים? אבל הפעם יש לנו תוכנית באמת שווה. שכוללת מפת אוצר, מטמון והמון המון זהב..