הילדים שלי. קשה להוציא אותם מהמים. למזלנו יש כאן הרבה אפשרויות. בימים האחרונים הדנובה היא המועדפת. אנחנו מגיעים לשם בסביבות שש בערב, כשהחום קצת נרגע, ופשוט יושבים במים. לולי עושה את הצעדים הראשונים שלו בשחיה, אבל אני חא בטוחה שעד שנחזור הוא ילמד לשחות. לפחות יש לו הרבה ביטחון ידש שזה נפלא.
מיד אחרי שאנחנו יוצאים רטובים מהמים, בדרך כלל אף אחד לא טורח לקחת מגבת, אז מתיבשים מהאויר.. אז מיד אחרי כן אנחנו הולכים לקראוון. או בשמו המפורסם יותר קראוונקה. ביצוע מופשט למה שנקרא בית קפה :) ככה זה נראה, וזה ממש שתי שניות מהפרצה בחומה שמובילה לדנובה. מהמים ישר לקראוונקה.
מימין הקראוונקה, באמצע בבה וידה הטירה העתיקה ומשמאל.. טוב משמאל אין ממש משהוא מעניין. חוץ מהגרפיטי הבולגרי.
כל האיזור הזה נמצא ממש באמצע הפארק, והבית של סבתא וסבא נמצא חמש דקות הליכה ברגל משם. או דקה על האופניים.
האור בשעה הקבועה שבה אנחנו מגיעים לקראוון ממש מהפנט. אור אחורי עם פוג לא ברור, והרבה דרמה.
בשבוע שעבר בשבת בבוקר הלכנו לשוק יש שנייה שיש כאן בעיר. 99.9 אחוז מהדברים שמוכרים שם פשוט לא נראו לי הגיוניים. לא היה שום ראציונאל בעובדה שמישהו טרח, הביא אותם למקום ומבקש עליהם כסף. טוב, אולי חוץ מהאפרוחים שיום אחד אולי יטילו עבור מי שקנה אותם כמה ביצים. בכל מקרה, ברור שלא משנה איפה תשימו אותי אמצא מה לקנות, ואיך לראות פוטנציאל בערימות של זבל. כבר כתבתי כאן פעם שאני לא מעריצה גדולה של וינטג', אי מעדיפה פריטים חדשים ונקיים, אבל איך יכולתי לעמוד בפני זה -
טוב, ברור שלולי לא ממש שולט באמנות הסקייטבורד, אבל תאמינו לי שזה זמני. הקורדינציה שלו, והיכולת לאזן את עצמו ממש מעולות. גם לא נראה שהוא מסכים להיפרד מהמציאה הזו כל כך מהר.. זה הפרצוף שלו כשהוא לא הצליח לעשות תרגיל כמו הילדים הגדולים כאן בשכונה -
וגם, תראו מה העירייה בנתה כאן ממש לפני שהגענו. כאילו מישהו ידע :)
באותו יום מציאות גדול בשוק מצאתי גם את אלו- יש משהו מרגש כמו נוסטלגיה טובה על הבוקר? לולי כמובן מעדיף את הסקייטבורד, אבל אני בטוחה שבימים הקרובים יגיע זמנם של הפישר פרייס היפים האלו.
מיד אחרי שאנחנו יוצאים רטובים מהמים, בדרך כלל אף אחד לא טורח לקחת מגבת, אז מתיבשים מהאויר.. אז מיד אחרי כן אנחנו הולכים לקראוון. או בשמו המפורסם יותר קראוונקה. ביצוע מופשט למה שנקרא בית קפה :) ככה זה נראה, וזה ממש שתי שניות מהפרצה בחומה שמובילה לדנובה. מהמים ישר לקראוונקה.
מימין הקראוונקה, באמצע בבה וידה הטירה העתיקה ומשמאל.. טוב משמאל אין ממש משהוא מעניין. חוץ מהגרפיטי הבולגרי.
כל האיזור הזה נמצא ממש באמצע הפארק, והבית של סבתא וסבא נמצא חמש דקות הליכה ברגל משם. או דקה על האופניים.
האור בשעה הקבועה שבה אנחנו מגיעים לקראוון ממש מהפנט. אור אחורי עם פוג לא ברור, והרבה דרמה.
בשבוע שעבר בשבת בבוקר הלכנו לשוק יש שנייה שיש כאן בעיר. 99.9 אחוז מהדברים שמוכרים שם פשוט לא נראו לי הגיוניים. לא היה שום ראציונאל בעובדה שמישהו טרח, הביא אותם למקום ומבקש עליהם כסף. טוב, אולי חוץ מהאפרוחים שיום אחד אולי יטילו עבור מי שקנה אותם כמה ביצים. בכל מקרה, ברור שלא משנה איפה תשימו אותי אמצא מה לקנות, ואיך לראות פוטנציאל בערימות של זבל. כבר כתבתי כאן פעם שאני לא מעריצה גדולה של וינטג', אי מעדיפה פריטים חדשים ונקיים, אבל איך יכולתי לעמוד בפני זה -
טוב, ברור שלולי לא ממש שולט באמנות הסקייטבורד, אבל תאמינו לי שזה זמני. הקורדינציה שלו, והיכולת לאזן את עצמו ממש מעולות. גם לא נראה שהוא מסכים להיפרד מהמציאה הזו כל כך מהר.. זה הפרצוף שלו כשהוא לא הצליח לעשות תרגיל כמו הילדים הגדולים כאן בשכונה -
וגם, תראו מה העירייה בנתה כאן ממש לפני שהגענו. כאילו מישהו ידע :)
באותו יום מציאות גדול בשוק מצאתי גם את אלו- יש משהו מרגש כמו נוסטלגיה טובה על הבוקר? לולי כמובן מעדיף את הסקייטבורד, אבל אני בטוחה שבימים הקרובים יגיע זמנם של הפישר פרייס היפים האלו.
No comments:
Post a Comment