1.8.13

things are quite here, and we love it + a giveaway is on the way!!!

הפוסט הזה אמור היה להית מחולק לשניים. אמנם ככה זה יהיה אבל לא בדיוק כמו שרציתי. באמת הגיע הזסמן לאיזה בלוג קנדי נחמד וכיפי.. לא? אז הנה הצצה למה שמחכה לכם בפוסט הבא. כל הפרטים על איך ומה יהיו שם, אז תשארו מעודכנים!

רמז קטן, זו החברה הטובה שלי כאן שאחראית על הבלוג קנדי הסופר שווה הזה!





אפשר לומר שנכנסנו לשיגרה כבר. עבר שבוע וקצת מאז שהגענו ומצאתי את בויאן ואותי מדברים כבר אתמול על זה שהזמן אוטוטו ננגמר. החברים גם הם התחילו להגיע מארצות אחרות, וכל הילדים מתאספים להם לדבר ולשחק בשפת הילדים. רובם מבינים בולגרית, וחלקם אפילו מדברים אותה. אצלנו זה לא ממש ככה. אפשר לומר ששניהם מבינים מצויין, אבל רק לולה מדברת באמת. איך שהוא לולי לא ממש שיתף פעולה עם אבא כשהיה קטן יותר, ובויאן הרגיש קצת מתוסכל שהוא לא עונה לו, ודי ויתר. אני מאוד התעצבתי.. אבל בשנתיים האחרונות הוא דווקא מראה סימנים של רוצה לדעת ולדבר, במיוחד כשאנחנו כאן. בארץ הוא מעדיף את שפת הקודש.. 

יש כאן חוף אחד שהוא די קרוב. הכוונה היא לחוף "כאילו" מסודר. יש רצועת חול גדולה וארוכה והדנובה נושקת לה. החול כאן הוא לא ממש חול, זה יותר אבנים קטנטנות עם מרקם מוזר. הרבה אנשים מגיעים לכאן בסופי שבוע. לא מזכיר את תרבות הים שאנחנו רגילים אליה בתל אביב. 

אנחנו בדרך כלל לא עושים ביג דיל איפה נטבול היום, וכל פרצה של חומה לעבר הדנובה היא פתח כניסה לילדים שלי לשחות. גם אם זה לא כל כך מאורגן. בסופ"ש האחרון הגענו לחוף הזה, ולא כל כך ידענו למה לצפות.. 


מיותר לציין שהילדים נהנו עד השמיים! בילינו שם שעות ארוכות. השמש שוקעת בסביבות תשע, והכי כיף לטבול במים בשעות המאוחרות האלו. אבל לפני שהיה כל כך כיף, זה מה שעבר עלינו: כדי להגיע לחוף היינו צריכים לפלס דרך לאוטו (שהוא לגמרי לא ג'יפ!!) בדרכים סלעיות וסבוכות. אחרי שהחננו היינו צריכים לחצות ביצה. כן ביצה. עד גובה הברכיים, טובלים בביצה מסריחה, כל אחד עם ילד על הכתפיים. טוב עברנו את הביצה, זה לא נגמר. היינו צריכים ללכת אולי חצי קילומטר ברגל על החול הלוהט בעולם. ממש ככה. אמנם היו לכולנו כפכפים, אבל אף אחד לא הכין אותי לכוויות בבהונות מהחום של החול. זה היה לוהט!! וכל זה בשביל למצוא פיסת צל. אף אחד לא חשב להשכיר לרוחצים שם שמשיות. ולשבת מתחת לשמש כשבחוץ 40 מעלות זה קרייזי! מזלנו שלגדות הדננובה משני העברים שלה יש תמיד עצים. לא תמיד הם קרובים לחוף, כמו שהיה כאן. אתם קולטים את המרחק של הצל שבו אנחנו נמצאים מהמים?  - 
אבל באמת שהיה כיף גודל. איך שהוא ההפרדה הזאת מהמקום שיושבים בו למים היתה נעימה. לא הייתי צריכה להיות מוטרדת שאחד מהשובבים שלי רץ למים בלי שאשים לב.. 
ככה זה נראה מכיוון אחד, ומהכיוון הנגדי זה ככה-  מלא עצים ומלא צל! - 


אה.. ולולה קיבלה את הנשיקה הראשונה שלה מבן שהוא לא לולי, אבא או סבא :))
וזה מה שהיא חשבה על זה - 

הצילום הזה סתם שתראו איך אוכלים צ'יפס בבולגריה על הדנובה. טובלים בחול, ואוכלים. 

האינטרנט כאן מוציא אותי מדעתי. הוא מתעייף מאוד מהר, ועושה מה שבא לו.. בולגריאן טיים זון. 
אחת המסקנות הכי ברורות שהגעתי אליהן כאן היא שאני הכי רוצה שתהיה לי טרמפולינה! אמנם אין לי ממש איפה לשים אותה, אולי היא תגיע עם וילה.. מוציא האנרגיות הכי טוב שיש בעולם. הילדים התמכרו. 

 הפארק המרכזי כאן הוא גם רצועה די ארוכה, עם כל מיני אטרקצית לילדים. הטרמפולינה היא אחת מהן. וגם הצועניה הזאת שמגיע הכל יום שבת עם הקרטון שלה, שהיא פורשת עליו כל מיני צעצועים זולים שמשמחים ילדים. סימנתי לעצמי שדי נדרש פוסט שלם לכבוד הצוענים. זה האופי האמיתי של בולגריה הישנה הרי..עובדת על זה. לולה כבר יודעת שכשהיא שם מותר לה ללכת לבחור משהו אחד קטן. תכלס הכל שם קטן, אבל מהקטנים שמשמחים ילדים :) 

אז תשארו בסביבה, ממש אוטוטו אפרסם את כל הפרטים לבלוג קנדי. מבטיחה שהוא שווה במיוחד!!
צ'אוו!

8 comments:

  1. אויש היא כזו משהו הלולה הזו! תמשיכו להנות ותמשיכי לצלם לנו.. :-)

    ReplyDelete
  2. עשית לי חשק לצ'יפס. עם חול כמובן

    ReplyDelete
  3. הכול עושה חשק;) ואולי פעם אני אזכה בבלוג קנדי;)))

    ReplyDelete
    Replies
    1. אולי.. מקווה בשבילך, הולך להיות סופר שווה!!!

      Delete
  4. תודה מיוחדת על הפוסטים הבולגרים הללו. ההורים שלי נולדו וגדלו בבולגריה ועלו לכאן כילדים. בשנת 96 הם חזרו פעם ראשונה לבולגריה אחרי שלא היו שם 48 שנים... התמונות שלהם משם לא נראו אפילו קצת כמו הסיפורים שהם סיפרו לנו ולא עוררו בנו שום חשק לנסוע ולראות את מחוזות ילדותם. והם צילמו את הדברים שנראו טוב לא את המיזריה ולא את הזינגנריה (בילדותי זאת היתה המילה שאמא שלי השתמשה בה כדי לתאר בלאגן, בשילוב של טינופת...). הכול נראה קצת אפור ובלוי ואקס קומוניסטי...מאד לא דומה לזיכרונות העליזים שסיפרו לנו.התמונות שלך מצליחות להחזיר אחורה בזמן כך שחלק מהסיפורים שלהם מקבלים צורה וצבע וממשות. תודה.

    ReplyDelete
  5. בשמחה דנא! מבינה על מה הם ואת מדברים :)

    ReplyDelete