יש סברה כזו שאימהות שכותבות בלוג עפות על החיים. הכל כל כך מואר ואורירי, הכל טעים, מסודר, עשויי בעבודת יד מעניין, שלא לומר מרתק אצלהן הכל זורםכאילו החיים הם עננים של מרשמלו. אז זהו שלא. לפחות לא אצלנו. השורה התחתונה של הפוסט הזה היא: אנחנו ישנים ארבעה במיטה. כן. וזה לא שכל אחד שם את עצמו מתי שבא לו, אלא אימא צריכה להיות שם לידו עד שהעיניים הקטנות שמסרבות להעצם יסגרו לגמרי, לחכות עוד עשר עשרים דקות, שהמלאכים לא יחליטו במקרה להתעורר, לוודא שהשינה כבר עמוקה. ואז אימא מתפנה סוף סוף ליום שלה, לזמן של גדולים בלי פיפי קקי בקבוקים, כתמים של בננה (על הג'ינס החדש מזארה!!!) פלמובילים שנתקעים ברגליים, כבאים וסופרמן אחד. והשעה? בסביבות עשר עשר וחצי. כן בלילה. מה נשאר? חצי שעה שעה של עירנות והעיניים נופלות. איפה טעיתי??? ולא לדבר על זה שכל היום אני עפה בדמיון עם החוויות של היצורים האלו:
כל בוקר, צהריים וערב הם מסביבי. בכל פינה בבית. מפליגים, נחים משחקים קלפים. ואני עוד צריכה להחיות אותם בדיבורים כשלולי מבקש שאשתף פעולה. אז לפעמים אני ספידרמן ששוכב על ערסל ואין לו הרים של כביסה וערימות של כלים וארוחת ערב לא מוכנה. לפעמים אני סתם פיראט שעוד שנייה שודד יהלום ענק ואיזה כיף! אבל לרוב אני אימא. אימא של שני מלאכים שרק עוזרים לחיים שלי להיות יותר יפים ושלמים. ועוזרים גם לייצר מכונת כביסה אחת ביום. לפחות.
אחרי הלילה האחרון אני מכריזה: לא עוד. שני אנשים במיטה זה מספיק. אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה, אבל עם כל הכיף שבחיבוקים ובליטופים הרבים שאי מקבלת מהם, זה בסדר מבחינתי לצמצם את זה רק לשעות היום. הערב - מקלחת בשש וחצי ארוחת ערב בשבע הפלגה לקאריבים עד שמונה ובשמונה פיזור במיטות. שלוש מיטות יאוישו היום בארבעה אנשים. אמן.
כל בוקר, צהריים וערב הם מסביבי. בכל פינה בבית. מפליגים, נחים משחקים קלפים. ואני עוד צריכה להחיות אותם בדיבורים כשלולי מבקש שאשתף פעולה. אז לפעמים אני ספידרמן ששוכב על ערסל ואין לו הרים של כביסה וערימות של כלים וארוחת ערב לא מוכנה. לפעמים אני סתם פיראט שעוד שנייה שודד יהלום ענק ואיזה כיף! אבל לרוב אני אימא. אימא של שני מלאכים שרק עוזרים לחיים שלי להיות יותר יפים ושלמים. ועוזרים גם לייצר מכונת כביסה אחת ביום. לפחות.
אחרי הלילה האחרון אני מכריזה: לא עוד. שני אנשים במיטה זה מספיק. אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה, אבל עם כל הכיף שבחיבוקים ובליטופים הרבים שאי מקבלת מהם, זה בסדר מבחינתי לצמצם את זה רק לשעות היום. הערב - מקלחת בשש וחצי ארוחת ערב בשבע הפלגה לקאריבים עד שמונה ובשמונה פיזור במיטות. שלוש מיטות יאוישו היום בארבעה אנשים. אמן.
מה באמת? לא יכול להיות!!!
ReplyDeleteאת לא עפה על עננים של מרשמלו כל היום, יוצרת בנחת תוך כדי פיזור חיוכים לכל עבר עם ילדים מושלמים שמגרגרים מילות הנאה מול היצירות המושלמות שלהם?
לא יכול להיות בכלל!!
( אמא לשלושה בעצמה, אמא עסוקה מאד ביום, ומנסה להיות בלוגרית עסוקה בלילות. אגב, אנחנו חמישה במיטה :)
היה פה חיוך בסוף
Delete:)
אני לא רוצה להאמין, חמישה במיטה????!!!! שמישהו כבר יושיע את כל ההורים שישנים בצפיפיות...בהצלחה גם לך :)
Deleteהתמונות שלך כל פעם משאירות אותי עם פה פעור!!
ReplyDeleteאני ממש אוהבת תמונות של הדברים הקטנים משגרת היום
וזה פשוט יוצא לך מושלם!!
ואוו, הזדהתי כמעט עם כל מילה. סדרת החינוך שלנו החלה לפני כמעט חודש והחיים ורודים.כמובן שיש נפילות. אבל אני לא קמה יותר עם צוואר תפוס או מחוץ למיטה
ReplyDeleteבהצלחה!