קיוויתי שאחרי המאמץ שהשקעתי בלטפטף טיפה אחר טיפה של שעווה לתוך קליפת אגוז, הפיראטים יקבלו מקום של כבוד אצלנו בבית. להשיט אוניות פיראטים זה כיף, לעוף זה יותר. אחרי הכל אוניות מאגוזים לא כתובות בהיסטוריה, סופרמן כן. ביום שאחרי ליל הסדר, הגיע לבקר אותנו אצל סבא וסבתא החבר הכי טוב, ואיתו השמש והבלאגן. אחרי ארוחת צהריים חגיגית יצאנו לגינה. אימא חרוצה, דואגת לקצת פעילות.ללולי שלי יש קצת בעיה עם מגע. יותר נכון להגיד עם ליכלוך, כנראה שיש יותר מידי מגבונים בשלוף בחיים שלו. כנראה שהבעיה לא אצלו. האוניות מאתמול ננטשו טובעות בקערת המים, והגלימה נקשרה מחדש מוכנה למלא את כל המשאלות. כבר כמה ימים שהוא מזכיר לי שלא סגרנו את פינת הטייטס והחולצה והמגפיים האדומים של סופרמן. אימא, גלימה זה לא הכל. יש עוד. כן, וגם מסיכה. מזל שאת הבלורית הצלחנו לעצב לו והוא החליט שזה מפריע לו במצח אז ירדנו מזה. הזכרתי מגבונים וליכלוך, אז הכי הייתי שמחה כשהחבר הוביל את המהלך, והפך צבעי ידיים לצבעי גוף :)
לולי שלי רואה שישה צבעים שונים ובוחר אדום. בן של אימא!
משום מה הייתה לי השערה שכשאתן להם צבעי ידיים וניירות לבנים אקבל חזרה ניירות עם טביעות צבעוניות. לילדים יש קול משלהם.
ההוגה הגדול. החבר!
החיוך על הפנים שלו כשהבין שהוא מתקרב בצעדי ענק ללהיות סופרמן היה ענק, אבל הידיים האלו שאבו את המצלמה אליהן...
בפוזיציה הזו הוא עמד איזה 10 דקות, וכששאלתי אותו מה קורה?? הוא אמר שהוא מחכה לרוח שתיתן לו תנופה. בחוץ היו 31 מעלות ללא זכר לרוח...
זה ה- golden age האמיתי, ושלא יספרו לכם סיפורים... גלימה של סופרמן, קצת צבע אדום, שמש וחבר טוב, כל רגע כזה נראה כאחד מרגעי השיא שלו..וכשהרוח תגיע הוא גם יעוף!
בין לבין זה מה שאבא שלו עשה -
ימי סופרמן שולטים, מעניין עד מתי...לפחות הוא זנח את המחשבה שאימא צריכה עכשיו לדאוג לתוכי שישב לו על הכתף כשהוא פיראט.
האמת היא שהפוסט הזה הוא הצצה קטנה לאוצר שגיליתי..איפה שהוא באמריקה, שני אבות יצירתיים החליטו ליצר צבעים, ולא סתם צבעים, צבעים שווים מאוד באריזות מהממות שרק עושים חשק לקנות את כל הקולקציה ולהניח על שולחן קטן לילדים קטנים עם אצבעות קטנות. לא ארחיב יותר כי זה קצת סוד שמור, רק שתדעו שבקרוב מאוד יוברנד חברה מעולה שכבר סיפרתי לכם עליה (זוכרים את קופסאות האיחסון??) תשווק אותם לכל מי שרק ירצה. עוד קצת וזה אצלכם..מבטיחה לעדכן! אח.. הצבעים של פיקולינו...
האמת היא שהפוסט הזה הוא הצצה קטנה לאוצר שגיליתי..איפה שהוא באמריקה, שני אבות יצירתיים החליטו ליצר צבעים, ולא סתם צבעים, צבעים שווים מאוד באריזות מהממות שרק עושים חשק לקנות את כל הקולקציה ולהניח על שולחן קטן לילדים קטנים עם אצבעות קטנות. לא ארחיב יותר כי זה קצת סוד שמור, רק שתדעו שבקרוב מאוד יוברנד חברה מעולה שכבר סיפרתי לכם עליה (זוכרים את קופסאות האיחסון??) תשווק אותם לכל מי שרק ירצה. עוד קצת וזה אצלכם..מבטיחה לעדכן! אח.. הצבעים של פיקולינו...
No comments:
Post a Comment