אחד הפינים הראשונים שלי בפינטרסט היה אוהל אינדיאני לילדים - טיפי. מאז נעצתי עשרות אימג'ים של טיפי והשבוע בטעות מחקתי את כולם. זה לא העיניין, מה שרציתי לומר הוא - אני לא סגורה על חשיבותו של הפינטרסט בחיים. מה החוכמה, לשבת בבית מול המחשב, ולמיין זה כן זה לא. אנשים רבים וטובים עומלים שעות, ימים חודשים על כל אימג', אם מדובר בעיצוב, מתכון, אופנה ומה לא. ואנחנו יושבים בבית וכאילו מאשרים. כן, לא, לייק לא לייק. ומה עושים עם זה? החלטתי לקחת את העיניין ברצינות, ולממש. כמה אימג'ים ממש מסנוורים אותי בתיקיות שלי, כאלו שאני חושקת לעצמי כבר הרבה זמן. טיפי לילדים הוא הראשון בפירמידה. יש לנו חצר אחורית של כמה מאות דונמים..לא ממש אבל בערך. אנחנו גרים ממש על פארק הירקן, ואימצנו את הדשא והעצים במקום החצר האחורית שתמיד רציתי. אז הרגשתי בנוח לפתוח את הדלת ולבנות לי ולילדים טיפי קטן. למה לא? אחד הדברים הפשוטים שעשיתי בחיי, כמה מקלות במבוק, בד פשוט בצורת חצי עיגול, ארבעה ילדים וצבעי גואש. יש המון הסברים ביוטיוב, אז נקצר. חלק שני - את האימג' הזה מצאתי השבוע:
יש לציין שבניגוד לכל הצילומים בבלוג שלי את זה לא אני צילמתי, ניסיתי להגיע למקורות כדי לתת קרדיט ולא מצאתי אותם. נעצתי את האימג'. עוד באותו יום החולצה של לולי הייתה מוכנה. הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו מסוגלים בחיים הבוגרים שלהם (בעולם הלא כל כך פשוט הזה) לשתות בירה מול נוף עוצר נשימה אנד סאיי פאק איט אול. לא ממקום אגרסיבי, אלא פאוזה קטנה שמכניסה אותנו חזרה לפרופורציות. אז עד שלולי ילמד לקרוא ולהבין את המשמעות, הסלוגן הזה כבר חלק ממנו. אופס... בעיה. קיבלתי ביקורת מאבא שלו שאין צורך לציין שהוא הכי פאק איט אול בעולם. וכאן התפקיד שלי כצלמת - בעיקר ילדים, מקבל משמעות ואחריות גדולה ממה שחושבים. לצילום יש כוח וגם למילים. יש קוד אתי די ברור בצילום ילדים שלא כדאי לחצות. אחרת כל השמרנים למיניהם צצים. כן, אצלנו בבית יש כל מיני תמונות, אבל לא את כולן אני מפרסמת. וזה הרגע לחשוף את הצלמת האהובה עליי בכל הזמנים. סאלי מאן. ההקדמה הכי תמציתית תהיה זו:
צלמת אמריקאית שעוררה פרובוקציות בסמוך לפירסום סדרת הצילומים שלה - משפחה מיידית ב-1992. כל המצולמים הם הילדים שלה. בשביל לא להכביד על הפוסט הזה שאמור להיות בניחוח הטיפי, הכי טוב שתחפשו אותה בויקיפדיה, סיפור מאלף. ו...? אז בזמן שהתפננו לנו בטיפי בשבת שמשית עם החולצה שאומרת הכל (גם על המצב רוח של השובב הקטן) כשרוב הזמן אנ רואה דרך העדשה, תפסתי פרים שהצחיק אותי מאוד. ואז הרוחות געשו. מה פתאום, את לא יכולה, זה לא אתי, זה על חשבון הילדים, מה את חושבת לעצמך וכו' וכו'. נרגיע את הרוחות, רציתי לצאת בסדר עם כולם, אז מה אם הבן שלי מצא בקבוק בירה ריק ושיחק אותה לוגם לרוויה? צונזר. לשמחת כולם.
כשאני מצלמת ילדים של אחרים תמיד אבקש אישור מפורש וחד משמעי להשתמש באימג'ם. אף פעם לא אעלה על הדעת לפרסם צילום שהוא פרטי של מישהוא אחר ללא הסכמה. אם אתם בתחום, כדאי לשים לב. אוף, כמה כובד, ומה על הטיפי? היה סבבה, מעולה, כיף גדול. הילדים במיוחד נהנו לקשט אותו ולולה שלי הקטנה מצאה לה מחילה בדיוק לגודל שלה והשקיפה על כולם מתוך האוהל. נראה לי שבקרוב היא תקבל טיפי פרטי הבייתה, כזה עם תחרות וטלאים וקישוטים של בנות. ואחיה? הוא ילד טוב, באמת. יש לו את הקריזות שלו, כמו לכל ילד אני מאמינה, והוא בטח חשב שזה ספרייט .. ואני? אני לא נותנת לכבדות של החיים להשתלט עלי. ומי אני בכלל שאעורר פרובוקציות? הרי הכל כבר נעשה וצולם ותועד, וסאלי מאן יש רק אחת, והיא מעולה.
ואיזה כיף שהחברות שלי משתפות פעולה כשאני מודיעה - אינדיאנים תתכוננו, יום שבת בונים טיפי!
אז מה היה? פינטרסט זה פול גז בניוטרל, אתיקה וצילום במפגש פיסגה עם ילדים, טיפי אחד, סאלי מאן הגדולה מכולם, וכמה בני משפחה כעוסים. אני באמת לא כאן כדי להתסיס, אותי זה פשוט הצחיק. ולא, אין לי זמן לצדקנות. יעבור להם. והכי חשוב, בראש הפרמידה עומד חינוך מוסרי. זה התפקיד של כל אימא. גם שלי. יאללה בי.
