COME WITH ME TO MOROCCO.

אני שמחה ומתרגשת מאוד, לכתוב את הפוסט הזה. באפריל של השנה, נסענו בויאן ואני למרקש. את הכל אתם יכולים לקרוא בקישור הזה. נסענו עם מטרות מדוייקות, חלומות גדולים, ואני שמחה לכתוב שההכנה שלנו היתה לא פחות ממושלמת. בתחילת החודש, קבוצה נפלאה של נשים, הצטרפה אלינו לדבר האמיתי. סדנת צילום במרוקו. לא יכולתי לבקש נשים מרתקות יותר, היה לי העונג כל שניה ושניה להיות בחברתן, ואני יכולה לכתוב, מהגינה הסתוית שלי כאן בבולגריה, שהסתימה לה סדנה נהדרת, חזרנו כולנו מוצפים בחוויות, ורגעים קסומים, הפאזל האמיץ שניסיתי להרכיב הסתדר בהרמוניה ענוגה, וקראמה.. היא דבר טוב.
וכמובן, שדברים טובים משתפים עם אנשים שאוהבים, וכמובן שהתאהבתי קשות במרקש, ואני רק מחפשת סיבות לחזור לעיר הנפלאה הזו, עם האוכל הכי טעים שיש, עם הריאדים (מלונות קטנים) הכי מפנקים שיש, עם המדבר המכשף, עם אנשים מרתקים. אז שאתחיל להסביר מה הפעם?
אוקי אוקי. הסדנה תתקיים באותה מתכונת של הסדנה הראשונה, מסיבה מאוד פשוטה, הבנות סיכמו שהיה מושלם ואין צורך לשנות כלום.. אה, כן.. משהו אחד ישתנה - יותר זמן לשופינג. הפנמתי :)
הולכת להטביע את הפוסט בצילומים מהסדנה, כרגיל היה לא פשוט להפסיק לצלם, והאמת, נמאס לי לערוך את עצמי, אז החלטתי פשוט לפרסם כל מה שמתחשק לי. תסמכו עלי, ישאר לכם טעם של עוד. מרקש היא עיר כל כך פוטוגנית וחושנית, המצלמה נבראה שם כנראה.
אבל שניה לפני שאני מתחילה, פרט קטן וחשוב - הסדנה הבאה שתתקים ב 2-7 למאי 2019 פתוחה לנשים וגברים. כן, כזו אני, צריכה לעבור טבילה עם נשים, ואז הגברים מוזמנים. אבל מוזמנים מכל הלב, אז נראה אתכם..?
הפרטים הטכנים כולם בסוף הפוסט, כולל איך נרשמים. ד״ש מבולגריה היפה x

מאחורי כל סדנה מוצלחת עומדים כמה דברים. הקוצים שיש לי לעשות כל הזמן, ובויאן. זה תמיד מתחיל בזה. בלי בויאן שום דבר לא היה קורה. הפעם הוא היה עם עצמו על הגגות של מרקש, בשאנטי שלו, כמעט התבלבל וחשב שהוא בהודו.. היה לו סופר טוב, חופשת חלומותיו הוא אומר. וזה בעיקר כי הפעם בחורה בריטית מקסימה בשם אמה, הצטרפה אלי להפקה של הסדנה. עוד במרץ השנה התחלנו לדבר, והיא היתה הישורת האחרונה במרוץ הזה של הסדנה שהפכה אותה למושלמת. אמה התלוותה אלינו במשך הסדנה, ובזכותה הגענו למקומות נפלאים. זו היא כאן למעלה, ובטח תראו בהמשך כמה נהנתי לצלם אותה.

היו לבויאן ולי יומיים להתפנק לפני שהבנות הגיעו בריאד נפלא, הספקנו לתכנן הרבה, לאכול מלא, ובעיקר להתרגש עם אמה לקראת הבנות. האמת, שנינו התרגשנו מאוד. וככה הכל נראה שניה לפני שהבנות הגיעו. קפיצה קטנה לשוק הפרחים המטריף, והריאד קיבל תחושה של ג׳ונגל פריזאי..

ההתרגשות היתה באמת גדולה כשהן נכנסו בדיוק בשעה שקבענו (סחתיין עליכן!) ובפנים חיכה להם ריאד ריחני, עם פינוקים בכל פינה. וכמובן, מתנות שהבאתי מבולגריה וממרוקו, יום שיטוטים עם אמה וקניית מתנות נחשב עבודה? ..

וככה התחילה הסדנה שלנו. בחגיגיות מטורפת, סביב שולחן צהריים עמוס. כבר באותו יום העברתי סשן camera setting ולאחריו יצאנו לחזות באור המדהים של שעת הזהב במדינה. העיר העתיקה. תרגולים, צילומים נפלאים, וחזרנו עמוסות בטוב לריאד, לארוחת ערב מפנקת.

 וככה המשכנו לטרוף את מרקש שישה ימים, מדלגים בין שני ריאדים קסומים, וחויה בלתי נשכחת ללילה אחד במדבר האפגני, בתוך אוהלים מדהימים. לא כותבת עוד. בתחתית הפוסט תמצאו את הפרטים לסדנה הבאה ב 2-7 למאי 2019. את כל השאר תצטרכו לגלות אם תצטרפו אלינו..

איפה? מרקש מרוקו, והמדבר האפגני.

הכל כתוב בלשון נקבה אבל בהחלט פונה הפעם לשני המינים!


מתי? 2-7 למאי 2019 צ׳ק אין במרקש ביום חמישי ה-2 למאי משעה 12:00 צ׳ק אוט ביום שלישי ה-7 לאוקטובר אחרי ארוחת הבוקר.

טיסות? לא כלולות במחיר, באחריותכן. בעלות דרכון זר יכולות לנחות ישירות במרקש ללא ויזה, בעלות דרכון ישראלי יכולות לנחות אך ורק בקזבלנקה, ולהוציא ויזה מראש בעלות של עד 40$.  אשמח להפנות אתכן לנציגה שלי בקזבלנקה. מקזבלנקה אפשרי להגיע למרקש במונית, אוטובוס או רכבת, לבחירתכן. אנחנו הגענו במונית בעלות של 100 יורו שעתיים נסיעה. המפגש יהיה בריאד. כמובן שיש אפשרות להאריך את הטיול לא במסגרת ההרפתקאה המשותפת שלנו. את הטיסה חזרה יש אפשרות לקחת ממרקש גם לבעלות דרכון ישראלי, ככה אנחנו חזרנו וחסכנו את המונית לקזבלנקה.

למי מיועדת ההרפתקאה? ההזמנה שלי פתוחה לנשים וגברים! , מגיל 18 (ללא ילדים) בכל הרמות של הצילום. נשים שמעונינות לחוות יחד את הדברים שמרגשים אותנו כיוצרות. אוכל, עיצוב, צילום, חברה והרפתקנות.  עקב היות הקבוצה מאוד מצומצמת ואינטימית, יהיה לי מספיק זמן להתעכב עם כל אחת ואחת באופן פרטני על שאלות בצילום. כמובן שאת הסדנה נתחיל בסשן קצר ומדוייק איך לתפעל את המצלמה הכי נכון ופשוט שאפשר. מוזמנות נשים יחידות, חברות או קבוצה. שימו לב שמספר המשתתפים מאוד מצומצם, 8 לכל היותר.

מחיר הסדנה? לרשותינו עומדים שלושה חדרים זוגיים עם מיטות נפרדות, או זוגיות, ושני חדרים ליחידות. סך הכל 8 משתתפוים. המחירים נקובים ביורו, והתשלום יבוצע לחשבון הבולגרי  שלי כמקדמה על סך 50% במעמד ההרשמה, והיתר בתשלום נוסף עד ה-1 פברואר לכל המאוחר.
המחיר למשתתף בחדר זוגי הוא 2950 יורו
המחיר למשתתף בחדר פרטי הוא 3100 יורו
*במדבר תהיה אותה מתכונת, אוהל זוגי ואוהל יחיד במתחם אחד, קרובים אחד לשני.


מה כלול בסדנה? 
מופלטות. סתם.. :) 

פינוקים רבים מיד בהגעה. ואוסף מתנות מוקפד ועשיר ממני שיחכה לכן בחדר, יחד עם וורדים כמובן :)

5 ארוחות בוקר

5 ארוחות צהריים

5 ארוחות ערב

תפריט: תפריט מיוחד ומשודרג ייבנה מול כל אחד הריאדים לכל ארוחה במיוחד עבור ההרפתקאה שלנו. צמחוני ובשרי אפשרי, אבקש את ההעדפות שלכן במועד הקרוב לסדנה. התפריט אינו כשר. בקשות מיוחדות יתקבלו בברכה, ונעשה מאמצים במסגרת האפשרויות למלא אותן בשיתוף עם הריאדים שאני עובדת מולם.

*כמובן שנקדיש מספיק זמן לאוכל רחוב משובח במיוחד בהמלצותיה השוות של אמה.

לינה בריאד לה ברבר שני לילות

לינה באוהלים במדבר לילה אחד

לינה בריאד אפ שני לילות


הסעות מאורגנות ברכבי שטח למדבר



טיפול אחד לכל משתתפת בחמאם/ספא לבחירתכן!


סשן סטילינג לשולחן צהריים מהאוספים שלנו במשך הימים והשיטוטים יחד, סשן מפורט עם הדגמות בבחירת סטיילינג וטיפים לצילום

סשן הדגמת לייטרום ועריכות, הדגמה ועזרה אישית לכל אחת.

כניסה למוזיאון YSL במרקש ולגנים בנוסף.

כניסה לשני ארמונות במרקש

קפה תה נשנושים ופירות מעוררי תשוקה במשך כל היום

יום קניות מרוכז עם מפה ששווה לכן הרבה מאוד כסף וזמן יקר

מפגש עם מוכר השטיחים הכי נחמד במרקש, שיתן לכן 10% הנחה על מחיר באמת אמיתי ושווה, מנסיון.

חברות בקבוצת פייסבוק סודית לקראת הנסיעה שתתגבש, עם זמינות מלאה לכל שאלה, לנרשמות בלבד.

אלכוהול

פרחים, הרבה וכל הזמן.

לא כלול במחיר הסדנה: טיסות והגעה אל מרקש מהשדה, ועזיבה לשדה. מחיר המונית משדה התעופה במרקש הוא 20 יורו (שימו לב! רק לבעלות דרכון זר) מונית מקזבלנקה 100 יורו לארבע נשים, אשמח לעשות תאומים לבנות שינחתו בזמן דומה.
המפגש ביננו ייערך בריאד לה ברבר במרקש.

מדיניות ביטולים - התשלום יתבצע בשני תשלומים. הראשון במועד ההרשמה לחשבון הבולגרי שלי, השני לא יאוחר מה-1 פברואר. שימו לב שאתן פנויות להגיע להרפתקאה. בגלל הייחוד בהפקה הזו, הפרוצדורות, התשלומים המקדימים וההכנות המרובות -  התשלום הוא סופי, ולא יוחזר במידה של ביטול, אלא אם כן מצאתן אתן משתתפת חלופית.
ההרפתקאה הזו היא ומיוחדת, הפקה מאוד גדולה שדורשת הכנות חודשים מראש ומעורב בה צוות הפקה גדול.

יתכנו שינויים מינורים בלו״ז בשל אופי ההפקה.
מזג האויר צפוי להיות זהה למה שהיה לנו עכשיו באוקטובר, שזה במילה אחת מושלם. קריר בערבים וחם ביום.

לבנתיים, אני הולכת לישון עמוק הלילה, ולהרהר בשבוע הקסום, שבו מרקש אירחה את בויאן ואותי ועוד שש נשים עם זרועות פתוחות, והרבה אהבה. מאוד מקווה שתמצאו גם אתן את הניצוץ הזה שאני ראיתי מבעד למסך, ותרצו לצלול יחד איתי למים ורודים ונעימים. הדלתות שלי תמיד פתוחות.
אפרת

מה עכשיו? ההרשמה דרך המייל בלבד. בבקשה לא לשלוח הודעות דרך הפייסבוק/אינסטגרם, המייל היא הדרך המסודרת ביותר עבורי לטפל בהרשמה. כתבו לי ל: mylovelymessworkshop@gmail.com מייל שכותרתו: הרשמה להרפתקאה במרוקו. 

נתראה? 
ותודה לתמי האלופה על הצילום הזה שלי שאני כל כך אוהבת וזה לא פשוט לרצות אותי.. את מוכשרת מותק! xxx

Greece with kids - the best time!

פעם ראשונה ביוון? אז כן! למרות שאנחנו גובלים עם הארכיפלג המדהים הזה, עדיין לא מצאנו את הזמן לקפוץ לשם. מזלנו שהזמן הגיע, כי היתה לנו חופשה משובחת במיוחד.
רוב הצילומים כאן הם של מים צלולים וילדים קופצים. אה, וכן.. מחנות אוהלים.. מתנצלת מראש על העריכה הלוקה בסינון, זה מסוג הפוסטים שאני בעיקר כותבת עבור הילדים, עבור הזכרונות המשפחתיים שלנו. ועל הדרך, אשמח לשתף אתכם בכמה המלצות, למרות שידוע שאי אפשר להתחרות עם הישראלים בעניין יוון, אז קטונתי. אני כאן רק לספר על הימים הנפלאים שהיו לנו שם, בין הטורקיז לסלעי, בין סרדינים למפלי שמן זית בין אוהל כחלחל לעששית כתומה וירח דם..
העמסנו את האוטו, ומעגל של ציוצי ציפורים צייץ לנו מסביב לראש - מים צלולים, סרדינים טריים, חופים נטושים, יוון. אנחנו מכירים את הסטלבט הזה טוב מאוד מגואה, ולא היה לנו ספק שאנחנו בדרך הנכונה. היציאה היתה ספונטנית, ואחרי ריפרוף באיר בי אן בי, הבנו שלא אנחנו נשלם את ה-100 יורו לבית קטנטן לא על החוף עם מרצפות קרמיקה חסרות חן ומצצעים משנות ה-80. וכנראה שגם לא אנחנו נשלם מלונות פאר מפנקים, כי פשוט לא. עם המון מוטיבציה, קפצנו ללידל ולקאופלן השכונתיים שלנו והתחלנו להעמיס, כיסאות, מחצלות, עששיות, מזרנים מתנפחים, כל מה שהיה חסר. וככה, די בזול, סידרנו לנו לינה יומית בסביבות ה-25 יולו ללילה! לא הזמנו דבר מראש, יצר ההרפתקנות, והסקרנות לראות אתרי קמפינג שונים הוביל אותנו ספונטנים דרומה ליוון.

הכיוון היה מוגדר, תכנו להגיע לאחת משלושת הלשונות של האיזור שנקרא חליקידיקי. החלונות פתוחים, אנחנו מתבדרים ברוח הנעימה עם מוזיקה בפול ווליום, נסענו בערך שש שעות עם עצירות והגענו ממש לגבול עם יוון. 15 דקות משם. חששתי שנהיה קצת עייפים לצלוח את כל הדרך בפעם אחת, ומראש חיפשתי אפשרויות לינה באיזור סנדנסקי בבולגריה. מצאתי גסט האוס מקסים שמנוהל על ידי שני בריטים ממנצ׳סטר, יש אפשרויות לישון באוהלי טיפי מגניבים, או חדרים בבקתה האקולוגית/אורגנית המגניבה שלהם. יצא שפגשנו שם אנשים מרתקים, והארכנו בספונטניות את השהייה שם לשני לילות. הרבה בזכות הבריכה האטרקטיווית שהיתה בכפר, 6 שקלים לכל היום. סקור! הגסט האוס ממוקם בליבו של כפר בולגרי אותנטי, קרוב מאוד לאחד הפלאים שבולגריה ידועה בהם, מעיינות גופרית חמים. כמובן, שיצאנו לטיול רגלי לשם, חצינו מסילות רכבת מדהימות, הילדים ממש הרגישו שהם חיים את הסיפור של ילדי המסילה שקראנו בשנה שעברה. הדרך לשם היתה נפלאה, הגענו, טבלנו, באמת שמומלץ! אורחים מזדמנים הגיעו לגסט האוס, פגשנו שתי פולניות מגניבות על אופנועים כבדים שעושות נסיעת צדקה עבור ילדים בסיכון בפולין. תציצו בעמוד הפייסבוק של האגודה.  כמובן שבחור ישראלי מרתק גם מצא את עצמו לאותו כפר נידח בדרום בולגריה :) ובנוסף, בחור בולגרי צעיר, איש ידע וטייל גדול, עם המון דעות שחלקנו עליהן, אבל כושר חברות נהדר, הראה לנו בטוב ליבו את הבית שבו גרה המכשפה המפורסמת, הגדולה והכבירה של בולגריה. הרבה אגדות סבבו סביבה, והסתבר שחברה של חמותי, בזמנו לפני שהיא נפטרה, היתה הדמות הקרובה אליה ביותר. טבלנו, טיילנו, למדנו, היה באמת מספק, וביום השלישי חצינו את הגבול ליוון.

הדרך לחופשה שלנו עברה בסלוניקי. נכנסנו דרך העיר בבוקר, לחטוף ארוחת בוקר טעימה באחד מבתי הקפה שם, להגיד שלום לפסל של אלכסנדר מוקדון, ולהמשיך הלאה. גוגל מאפ ממפה מצויין אתרי קמפינג באיזור, ומהמלצות שקיבלנו מחברים בחרנו את הלשון האמצעית של חליקידיקי שנקראת סיטוניה. שעת הצהריים הגיעה, וחנינו באתר קמפינג השני או השלישי שראינו, שנקרא מיטרי.  לטירוני קמפינג כמונו, האתר היה מרשים. היו בו כל המתקנים הדרושים להעביר את הקמפינג בשיא הנוחות. כמעט בכל אתר קמפינג יש מרכול קטן שמציע מצרכים טריים וגם יבשים, אפילו בשר טרי, באתר הזה היתה מסעדה קטנה שהגישה חמישה מאכלים מסורתיים כמו מוסקה וכו, הכל מאוד מתוקתק שם, נקי, מאורגן לתפארת. הופתענו מכמויות הציוד ששועלי הקמפינג הותיקים סוחבים איתם ממדינות אירופה השונות. הקמנו את האוהלים שלנו, שנראו לרגע מגוכחים לעומת הקראוונים והקמפרים המפונפנים שהיו שם, אבל היה לנו כל כך טוב, הרגשנו באמת גאים שהגענו עד לרגע הזה. היינו מצויידים בהכל, לא חסר לנו כלום. אחרי שהאוהלים היו פרושים, מתחנו חבל כביסה ארוך, זה אומר שאנחנו בעיניינים, כי ככה כולם עושים. החוף של האתר הזה היה קטן ונעים, המון משפחות מכל אירופה התקבצו לאורכו כל שעות היום, קופצים לרגע לאוהל/קראוון להתקין ארוחת צהריים או להתקלח. הלילה הגיע, ואיתו הצרות. לא דאגנו לסגור את האוהל כמו שצריך בערב, וחגיגת יתושים גדולה במיוחד מנעה מכולנו להרדם עד השעות הקטנות של הלילה. טירונים, אמרתי? לקצר סיפור ארוך, זה לא קרה יותר והלילות שלנו הפעו לענוגים אחרי המלחמה ההיא. בלילה השלישי זכינו לשיעור מעלף מאסטרונום אמיתי שהגיע עם טלסקופ סופר מקצועי, וכל ילדי המחנה התקבצו לראות את ליקויי החמה, את ירח הדם המופלא שהגיח בחצות. זה היה לילה קסום במיוחד, שבו (שוב כמו טירונים) גילינו את האפליקציה הנהדרת לאיפון שנקראת sky view מאוד ממליצה! על יד כל אתר קמפינג יש עיירונת פיצית שמציעה מסעדות וכל מיני שטויות שילדים מאוד אוהבים. בקיצור, לא משעמם בכלל.  נשארנו במחנה הזה 4 לילות, והבנו שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו במחנה קצת פחות בורגני, קצת יותר פראי, קצת יותר אנחנו. וככה, קיפלנו את הציוד שלנו, מאושרים עם נסיון קמפינג עשיר מאחורינו :) אל היעד הבא.

המשכנו לנסוע בידיעה שהדרך תוביל אותנו למצוא את מה שאנחנו מחפשים, בדיוק עליון. עצרנו לארוחת צהריים בעיר יחסית גדולה ששכחתי את שמה, ולא רק שזו היתה ארוחה נפלאה, המלצרית הובילה אותנו אל המקום שאליו רצינו להגיע, ועדיין לא ידענו א זה. בהמלצתה, אחרי ארוחת מלכים הדרמנו עוד קצת, לגדה השניה של סיטוניה, תרים אחרי camping katerina. בדרך עצרנו להציץ בכוד כל מיני אופציות שנקרו בדרכנו, מגלים עולם ומלואו של תרבות קמפינג מפוארת. סבים וסבתות עם הילדים, הנכדים והנינים. תהינו אם גם אנחנו התחלנו איזו מסורת משפחתית באותם ימים.. גילינו חופי מסיבות של צעירים, חופי יוקרה עם קמפינג הכי מעוצב שיש, חופים סגורים לקהל, חופים נטושים, והרבה תנועה בדרך. חייבת לציין שחוץ מהמחשב שלי שנועד לפריקה של צילומים מהכרטיסים, ואיפון בשביל הוויז, אנחנו לא מטיילים עם אייפדים או כל שטות אחרת שגורמת לי לאבד את הילדים לטובת פיקסלים. פעם ביום צפינו דרך הנטפליקס בסדרת טלויזיה שהם בחרו, הפעם זו היתה ״האסופית״ ומעבר לזה הם התבקשו למצוא לעצמם תעסוקה בדרכים. משחק נחמד הוא לבנות פלייליסט, כל אחד מבקש בתורו שיר, וככה נבנה רצף אישי של כל אחד, וגם נשמר הלאה לנסיעות הבאות. בגדול הילדים שלי מדברים נון סופ, אז לא היו רגעים של ״אנחנו מאבדים את זה״ כי תמיד קורה משהו. לטוב ולרע. קצת שקט לא היה מזיק, אבל הנסיעות ביוון מאוד לא  ארוכות, ככה שבאמת אין על מה להתלונן.
אחרי הצצות לחופים הומים, ולכאלו שהומים פחות, הגענו ליעד שלנו - קמפינג קתרינה. שוב, להפוך סיפור ארוך לקצר, זה כמובן היה המקום שדמיינו בו את המשפחה הקטנה שלנו. בדיוק מה שהיינו צריכים. הבעלים של האתר היה חביב במיוחד, השטח היה מאוד מרווח, החופים שסבבו אותו היו נפלאים, ובעיקר, ההון האנושי היה משמעותי. הילדים שלי פגשו שני ילדים איטלקיים מקסימים, שלא דיברו מילה באנגלית, ובאותה נשימה שיחקו יחד במשך 10 ימים..

הפעם באמת התמקמנו. תקענו יתדות ארוכים באדמה, ועשינו הכל כדי ליצר נוחות מקסימלית. ידענו שמכאן, נסע רק חזרה לבולגריה. הילדים מצאו מהר את הפינה שלהם, המוני ילדים מכל אירופה, זה כמו חנות ממתקים גדולה. כל אחד עם המשחקים שלו, התרבות שלו, השפה, הכל הפך ערבוביה של ילדים מאושרים. את הימים בילינו בחיפושים (מוצלחים במיוחד יש לציין) אחרי סלעים גבוהים לקפוץ מהם, את הצהריים בסייסטה נעימה, ואת הערבים באיזי, עם ספרים, גיחות קצרות לעירה הסמוכה, טבילות אחר צהריים במים, וסתם בדיבורים אין סוף מסביב לאוהל.

גילינו שאנחנו אוהבים את הקונספט הזה. היה לנו טוב באמת. שום קיטורים לא נשמעו, חוץ מלפעמים, כשהילדים שאלו ובצדק, איך ההורים של כולם לא שכחו את האופניים של הילדים בבית ואתם כן?!?! האמת, לא חשבנו על זה בכלל, והם היו הילדם היחידים בלי אופנים. בפעם הבאה זה לא יקרה. וגם, קצת פזילות לכיוון הקמפרים החדישים והמאובזרים, ואז הצצה לאוהלים שלנו, ואז לקמפרים, ואז לשכנע אותם ששלנו יותר מגניב. כמעט הצלחנו אבל לא..
אנחנו לא מהאורזים הכפייתים, שפוחדים לשכוח דברים בבית, או חלילה לא להביא את כל האופציות בעולם להעסיק את הילדים. בויאן ואני חושבים שיש ים וזה מספיק. עם כל השאר תתמודדו. כן ארזנו צבעים ודפים, את ספר הטבע  nature anatomy שאנחנו לא זזים בלעדיו  כבר כמה שנים טובות (למרות שהוא רלוונטי יותר לצפון אמריקה, אבל יש בו המון חלקים מקבילים לשאר העולם)  שח מט, פריסבי וספרים לקרוא. וכמובן כמה קופסאות פלסטיק למקרה שלולה תמצא חיות אקזוטיות ותרצה לחקור אותן ימים ולילות כהרגלה. באמת שזהו, ארזנו לייט לגמרי, והילדים התחלקו עם מה שהם הביאו מהבית עם מה שהילדים האחרים הביאו מהבית.

ב
אחד מהימים קיבלתי וואטס אפ מושלם. דגנית הנפלאה שהיתה כאן בסדנאת הקיץ האחרונה, זיהתה דרך האינסטגרם שאנחנו בסביבה, בדיוק כמוה. לצערנו הרה הם בדיוק עזבו, אבל הורישו לנו המלצת חוף מעולה. נשלחנו ישירות לחוף השווה ביותר בסיטונה לדעתי, שנקרא: טיגניה מצאנו את עצמנו מדברים כמה נפלאה היא הדגנית הזו, שחשבה עלינו, וגררנו לשם גם את האיטלקים, ועוד כל מיני משפחות נחמדות, ובילינו שם ברצף 3 ימים.

הפוסט הזה מתארך, אבל תרשו לי רק עוד משהו אחד, אולי השווה מכולם. אנחנו נוסעים בכביש, על מצוק גבוה, לשמאלנו שני הרים קטנים, בינהם עמק. באחד ההרים חצובה דרך עפר מתפתלת, מלמעלה עד למטה. למטה? חוף בתולי נטוש. הכחול כבר כואב בעיניים. זה היה כמו כוס גזוז קר בקיץ לוהט. חייבים להגיע לשם. וככה עשינו. ונתגלתה לנו רצועת חוף נפלאה, פרטית, מרתקת. יום שלם בילינו שם, לבושים, ולבושים למחצה :) כי זה היה רק שלנו! היו שם אבנים יפהיפיות ומים צלולים. לאחר כמה שעות פלשה יאכטה מבהיקה לכיוון החוף, והילדים שלי הבריחו אותם בצעקות פיראטיות ובחיוכים. הם עזבו להפתעתנו, והמשכנו למלוך. בויאן הכין לילדים כלי נשק, ותקענו דגל והיה יום שייזכר שנים רבות . איך מגיעים לשם? אני לא כל כך זוכרת.. אבל אולי תצליחו לזהות מהצילומים אם תהיו באיזור.

וככה עברו להם שבועיים, בלי מאמץ, בלי טרחה, בלי דאגות. וחזרנו הביתה עם כל הקלישאות. עייפים אך מרוצים, מתי הקמפינג הבא, איזו מדהימה יוון, כמה כיף היה. וכל אחת יותר נכונה מקודמתה. כי זה טיבן של קלישאות, לא?
חזרנו ומיד התעופפנו לשבוע בישראל, כי מישהו צריך לסגור את הים ואת הקיץ. ועכשיו אנחנו שוב כאן, בבועה המיוחדת שלנו בבולגריה, חוזרים לסוג של שיגרה. ביום שני מתחילים אצלנו הלימודים, ואשקר אם אגיד שאני מלאת בטחון ומוכנה, אבל לא אשקר אם אגיד שאני נרגשת. לפחות את עליית הגג של הילדים הצלחנו לשמור מסודרת ונאותה לפתיחת שנה חגיגית. הרבה אתגרים מחכים לי, לפעמים אני מרגישה שהם ממש אורבים לי, מנסים להעמיד אותי על הקצה, מתנדנדת, רוצה להפיל את עצמי לפעמים, אבל בסוף לא מוותרת, ונלחמת למצוא איזון. ככה זה עם הבחירות שעשיתי בחיים, אף אחד לא הגיש לי אותם דרך שביל עטור בורדים, כמו שאני אוהבת.
כן, היה לי הרבה יותר קל אם העולם הזה היה נשאר פשוט כמו שהכרתי אותו כשהיית קטנה. כמו שהכרתי אותו כשהחלטתי ללמוד צילום. אבל 20 השנים האחרונות היו הוריקן בלתי נסבל של שינויים, שאני נלחמת בהם יום יום. ואני רק רציתי לצלם, ולא לדאוג לכל הדברים הנלווים שמסביב. זו הילדות שאבדה, או ההוריקן ההוא?
ובצעד נדיר, כאחת מהשאיפות שלי לשנה הקרובה, אני מחפשת יועצת, אחת שתעזור לי לארגן את כל הפרפרים שיש לי בראש, והם המון. אז אם המרי פופינס הזו היא מישהיא שאתן מכירות, תקשרו ביננו :)
לבנתיים, אני בפול גז הסופ״ש הזה בכל מה שקשוק בהרפתקאת מרוקו הקרובה שאני ועוד נשים מקסימות יוצאות אליה באוקטובר. נותרו מקומות אחרונים, ואתן תצטערו אחר כך שלא שריינתן אותם בזמן.. רק אומרת.
ובנוסף, תאריך חדש וחגיגי לסדנה סתוית כאן בבולגריה. הכל במרחק קליק אחד.
סליחה על העומס, אני מהאסכולה השניה, לא זו של less is more :)

the end