15.5.17

Some realy beautiful moments here..

יש לי פתאום הרגשה שנורה, חמותי המדהימה, לא מקבלת מספיק חשיפה, כאן בבלוג, במיוחד אחרי סדנאות. וב מ י ו ח ד  שהיא זאת שאחראית על החלק הקולינרי בכל הסדנאות (חוץ מהלפני האחרונה, נו, זו הגורמה, עם עירית :)) אז נורה, למרות שלפעמים את גונבת את ההצגה, אין מרוצה ממני שזה קורה! להנעים זמן של אנשים דרך הקיבה זו אמנות, וצריך הרבה מקום בלב כדי להצליח לעשות את זה כל כך טוב. אז תודה נורה. וכן, האוכל שהיא מבשלת, במיוחד התפריט שבנינו יחד עבור הסדנאות, שמלווה אותנו כבר יותר משנתיים, אז הוא מדהים. נקודה.

לפני כמה ימים הסתיימה לה כאן בביתי בבולגריה סדנה נפלאה. היה כל כך נפלא הכל. זו סדנה שניסיתי להוציא לפועל כבר המון זמן, סדנה באמצע השבוע, ולשמחתי זה סוף סוף הצליח. הגיעו בנות מקסימות, והיו לנו שלושה ימים מאוד מאוד רגועים, עשירים, מסביב לשולחנות עמוסים בכל טוב, ואין ספור רגעים פוטוגנים שגרמו לנו לא להניח את המצלמות לשניה.
האביב כאן בשיא שיאו, הכל ירוק ופורח, העצים מתחילים להתמלא בפירות, הירגזים פרחו מהקן ושמח אצלנו בגינה.
אבל הכי כדאי להתחיל כבר לשתף אתכן בצילומים, לא....?
אני מכורה לרגעים האלו שלפני הסדנה. איך שהוא יוצא שאני כמעט תמיד לבד עם עצמי. ואז יכולת הריכוז שלי ממש ממש מחודדת, ואני עומלת להכין את השולחן באהבה עצומה, ובתשומת לב גדולה. יצאתי בהכרזות על סדנה לבנה, ובראש, היו לי מפות לבנות, כוסות קריסטל, ענפים של ערבה, ומרשמלו לבן. וככה בדיוק היה. פלוס מרטיני וסן פלגרינו , כי בכל זאת.. קצת צבע למצלמה..










הצחתי אפילו להכין את הילדים בזמן, מקלחות וכזה, אבל זה היה מיותר, כי הם בכלל הופיעו רק בבוקר שלמחרת. לפחות הלכו לישון נקיים :) והרויחו תמונה עם התרנגולות החדשות שלהם, שעוד אכתוב ממש בקרוב פוסט שלם על הגבירות היפות האלו..




 שעון הקיץ הנעים הזה סידר ככה שבפעם הראשונה אפשרי לצלם את כל הצילומים גם תוך כדי ובהכנות לארוחות הערב, שיוצא שהן הכי חגיגיות ופוטוגניות. ההבזקים של האור, והקרניים הבלתי יאמנו האלו סידרו לי כמה פריימים אהובים במיוחד.
וכאן למעלה, זה היה רק שולחן הקפה והעוגות.. מיד אחרי זה הגיעה שעת ארוחת הערב. הבנות מתארגנות במלון, ואני עורכת שולחן חגיגי...






אפילו הצלחתי להגניב כמה תמונות תוך כדי הארוחה, הבנות היו כל כך פוטוגניות וחייכניות..




זו היתה סדנה ״חדשה״. כמעט כל הכלים היו בה חדשים, מכיוון שחלק מהבנות שומרות כשרות. בכלל לא טרחה בשבילי, יש יותר כיף מלהתחדש בסט צלחות, סכום וכוסות חדשים..? לא אצלי. אפילו הגדלנו והגאלנו את הסירים (יש גבול, לא רוכשת סירים חדשים :)) ממש ממול בית הכנסת הנטוש. יש יותר כשר מזה...?



ואז הגיע היום השני. בבוקר גילינו צ׳יטה שפשוט דפקה בדלת, וקפצה לקפה. הילדים הם לגמרי חלק מהסדנה, כשמתחשק להם. בפוסט הבא, אשתף בסשן צילום הילדים שעשינו, ואז תראו כמה הנוכחות שלהם היא חלק בלתי נפרד מהסדנה..

וכאן התחלנו במרץ. מנסות להספיק כמה שיותר, לגנוב עוד כמה רגעים משלושת הימים העמוסים בכל הטוב הזה. הרצון של הבנות ללמוד כל כך משמח אותי, הן עסוקות בשאלות רבות, מנסות להפנים, והתוצאות, ביום האחרון של הסדנה, במצגת בערב, הן תמיד תמיד מפתיעות לטובה. זה לגמרי אחד מרגעי השיא בכל סדנה, כשהבנות מרוצות, מופתעות ושמחות לגלות את הפירות של הימים האלו. אז כן, צילמנו, והשתדלנו לא להפסיק..






בין תרגולי פורטרטים, לעומק שדה, וטבע דומם, השולחנות המשיכו להערך, ולהתחגג לקראת כל ארוחה, ואפילו בספונטניות הבנות קטפו עלים של גפן מהגינה שלי, והתחילו לגלגל. פתאום נבנה לו מיני סשן גם איך מגלגלים עלי גפן, וגם איך מצלמים את זה... וקטפנו גם עלים של חובזה מהגינה שלי!! וכמובן שגילגלנו ואכלנו גם אותם..





כאילו שהיה חסר אוכל OMG!!!!










הצילומים, משדרים כל כך נאמנה את החוויה. היינו כל כך עסוקות בלצלם, והרבה, להיות נוכחות סביב השולחן, והרבה, ובעיקר להתבונן. יש מין ריכוז כזה, שקשה לי להסביר ולדייק במילים כלפיו, שמופיע אצלי רק בזמן סדנאות. ואני חושבת שהוא נוכח גם אצל שאר הבנות (מקווה שאני לא טועה) ריכוז שגורם לכל החושים להתחדד, ןותנועות להיות מדוייקות, ולמחשבות להתאפס. פתאום יש יכולת לעשות בדיוק מה שהרגע מבקש, ומה שנעים, בלבד. אני, מאוד, אבל מאוד אוהבת את הסדנאות האלו..
בפוסט הבא אשתף אתכם בספונסרים שהיו, בסשן צילום ילדים ובעוד כמה מילים.
הסדנה הבאה תתקיים בתחילתו המופלאה של הקיץ - סוף יוני ,יחד עם קרן שביט שבטח תביא איתה איזו שמש או שתיים, ועוד כמה הפתעות בקנה.. ההרשמה סגורה, אבל בהחלט תפתח הרשמה נוספת לסדנה האחרונה לשנה הזו, בסוף אוגוסט. ההרשמה תפתח ממש אוטוטו, תישארו איתי, כדי שתוכלו לשריין את המקום שלכן בזמן. כיף כאן, מאוד!!




שמחתי לארח את הנשים הנפלאות שהגיעו עד בולגריה, זה תמיד מצליח לרגש אותי מחדש, הצעד הזה שהן עושות ומגיעות לכאן, לאי של שפיות/טרוף בצפון בולגריה, אי שם בקצה של שום מקום. כמו שהן צריכות את הניתוק הזה, והחופש הזה מהיומיום, גם אני כמהה לחיבור עם נשים ישראליות, שמגיעות מידי פעם לשמח לי את הלב. אז, תמשיכו, אני כאן ממתינה לכל מי שמתחשק לה לקחת חלק בחלום הזה.
אפרת

No comments:

Post a Comment