18.8.15

Our way.

הדבר הראשון שאני חושבת  עליו זה איך לגרום לפוסט הזה להיות תמציתי ולא ארוך ומייגע.. טוב, אנסה. 
כל כך הרבה דברים, עומס מטורף של חוויות, מקומות, החלטות (!!)  ובכלל.. חזרנו מה-road trip הראשון שלנו כמשפחה, ובכלל, לפני יומיים. התחלנו את המסע עם כיוון אחר ברור, וכל השאר היה הרפתקה לא כתובה מראש. רצינו שהדרך תוביל אותנו, והיא עשתה את זה בחכמה גדולה. יש שאומרים ש - the road not taken נכתב בתחושת החמצה, החמצה על הדרך שלא נבחרה, ולאן היא יכלה להוביל אותנו, אבל אנחנו לגמרי שמחנו עם כל ההחלטות שהולידו הימים. נכון, על כל אופציה אחת שנבחרה היו חמש לפחות שנשארו מאחור, אבל השבילים שצעדנו בהם בכל הימים היו כאלו מופלאים, והם היו שם במיוחד בשבילנו :) 


אני אחלק את המסע שלנו לכמה פוסטים, הראשון הוא על שלושת הימים הראשונים שהיינו בבורוביץ. בטח חלקכן מכירות את בורוביץ מושלגת ולבנה, עם ציוד סקי על הכתפיים, אבל אחד הדברים שלמדתי להעריך כאן בקיץ, זה אתרי הסקי. כן דוודא בקיץ. זה זול יחסית, וזה יפהיפה! שכרנו בקתת עץ לשלושה ימים, שלדעת כולם זה לא הספיק. בדרך חזרה הביתה בסוף הטיול עברנו שוב על יד בורוביץ, והילדים בלי לחשוב פעמיים ביקשו לחזור לשם לעוד לילה אחד. לצערנו זה לא היה אפשרי, אבל אנחנו בהחלט נחזור, אפילו עוד בקרוב מאוד. הבקתות ממוקמות בתוך יער מדהים, שרק להסתובב בו כל היום ולחקור מסביב זה תענוג אחד גדול. הילדים היו כל כך עצמאים, והעסיקו את עצמם ממש יפה.  באחד הימים יצאנו לרכב על סוסי פוני (הילדים כמובן) ממש בתוך היער המדהים, ובאותו אחר צהריים, יצאנו לטיול ארוך מחוץ לשטח הבקתות, ביער הפראי של בורוביץ. לקחנו איתנו אוכל ומים ובילינו שם כמעט יום שלם. ביום האחרון עלינו לפסגת מוסלה, עם הרכבל. לצערי לא טיפסנו עד לפפסגה עצמה, היה ערפילי, והמסלול לא מתאים לילדים. בפוסט הבא אשתף על מוסלה. 


 על יד כל ביקתה יש אזור מדורה. הילדים אספו עצים כל ערב, זו היתה ממש מסיבה מבחינתם. 













לולה חוגגת יומולדת 4 בסוף החודש, ורשימת המתנות שלה לא כוללת שום דבר שקונים או מכינים. היא כוללת בלבד חיות. להחזיק חיות, ללטף חיות, לקבל חיה אמיתית (או שתיים או שלוש) לראות חיות חדשות, לדבר על חיות וכו וכו. לכל מקום שהגענו, התבקשנו על ידה לברר איזה חיות יש באיזור, וכמה קרוב אפשר להתקרב אליהן. 
ביער שבו טיילנו ביום השני, הגענו לאחו ענקי באחד משלבי ההר, והוא היה מכוסה באלפי צרצרים, אולי מאות אלפי, לא יודעת. קולות הצפצופים עדיין מהדהדים. זה היה מטורף. איפה שלא דרכנו, פתאום קפצו מאה צרצרים לגובה חצי מטר. סוג של פעילות לילדים, להקפיץ צרצרים :) 








אם אתם במקרה מתכננים להגיע לשם בקרוב ממליצה לכם להזהר מכל המלכודות שהילדים המתוקים שלי השאירו בשטח. אני נפלתי לפחות ארבע פעמים.. 




השובבה הזאת שם, מתחבאת מאורי העץ... 
ביום האחרון, ממש שניה לפני שעזבנו, לולה (איך לא..) מצאה סנאי קטן מסתובב סביב הבקתה שלנו. הוא לא פחד להתקרב, ולא ניסה לברוח כשהיא החזיקה אותו. שיערנו שהוא קצת חולה או פצוע. אחרי מליון ליטופים ונשיקות, הילדים השאירו אותו בבית שהם בנו לו עם כל טוב בולגריה. איצטרובלים, קרקרים דגים ותפוח. שיהיה. 










התמונה שלמעלה נחתכה לי במקום ממש לא טוב, אבל אני מאוד אוהבת אותה, אז היא עברה את הסינון.. (לא טוב לחתוך ידיים מתחת למרפק.. ) 
היה לנו מעולה בבורוביץ, התחלה מצויינת למסע שבא אחר כך. נסענו שני הורים ושני ילדים, לראות את בולגריה האמיתית. לא פחדנו מהמרחקים, עברנו יותר מ-2000 ק״מ. השתדלנו להישאר יותר מיומיים במקום אחד, כדי להספיק לחקור, להכיר, להנות, ולצבור כוחות ליעד הבא. טיילנו לגמרי בקצב שלנו, ולא חיפשנו להשיג מטרות, אלא להנות מהדרך. וברגע שהבנו שזו הנוסחה, המסע שלנו היה לכיפי. מבורוביץ הדרמנו למטה, לכיוון הרי רודופי. ואני רק אומר, שההרים של בולגריה, הם אחד המחזות היפים שראיתי בחיי. אני מוכנה לחזור לשם עוד היום, עוד הרגע. 

זה היה הספוט הראשון שלנו במסע. כפר קטן עשויי בקתות עץ פולניות, למרגלות פסגת מוסלה. שימו בג׳י פי אס בורוביץ ותגיעו :) 
מחר, פוסט נוסף, על פסגת מוסלה. וגם, על צילום... כי הרי בשביל זה אתן כאן, לא..? :) 
xxx אפרת

8 comments:

  1. הו אפרת! תודה על ההשראה,
    מאחלת לך בועות כאלו של גילוי ואושר לאורך כל הדרך
    ומודה שצירפת אותנו למסע שלכם!
    רונית

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה יקירה!! התגובות כאן ושלך במיוחד גורמות לי להרגיש שהבלוג הוא לא מונולוג אחד ארוך...

      Delete
  2. :) תמונות מדהימות כמו תמיד. מקווה שמשרד יחסי הציבור של בולגריה משלם לך...
    כי אין ספק שעשית לי חשק לנסוע!!!

    ReplyDelete
    Replies
    1. אז זהו, שאולי כדאי שאעשה משהו עם התגובות האלו על יחסי הציבור... תמלוגים אולי ? :)

      Delete
  3. נהדר! עושה חשק לארוז מזוודה ולהגיע לשם עם הילדים עכשיו!
    מחכה להמשך המסע שלכם בבולגריה ובחיים בכלל

    ReplyDelete
  4. מלבד יופיה של בולגריה והקסם בתצלומים שלך הפוסט שלך מעורר מחשבות. למשל: למה כשיש טבע כל כך מרהיב אנשים מעדיפים לגור ולבלות את מירב זמנם בקופסאות בטון?
    דבר נוסף ששמתי לב אליו שהילדים נהנים מחוויות אמיתיות ויוצרים קשר ביניהם עם סבא וסבתא וכמובן איתכם מבלי שהם עטופים במותגים ובעודף חפצים.
    תודה

    ReplyDelete