Borovetz Bulgaria with kids!

פעם בשבוע שבועיים בערך, מאז שעברנו לכאן, לבולגריה, אני מקבלת מייל מאוד נחמד ומנומס. בלי הגזמה,זה באמת קורה המון! במייל, אימא נחמדה מישראל מבקשת המלצה לטיול עם הילדים בבולגריה. הם כבר קנו כרטיסים, ומאוד מתרגשים, ושמעו שאני כאן עם ילדים, אז בטח אני יודעת משהו. אז כן ולא. התשובה שלי היא תמיד אחת. אם בא לכם טרקים אסור לפספס את שבעת אגמי רילה, ואני כמובן מקשרת לפוסט שכתבתי לפני שנה וקצת, וגם ממליצה להסתכל באוגוסט של שנה שעברה בבלוג, כי אז עשינו road trip בדרום בולגריה, ויש שם לא מעט מקומות שווים, לטיולים. אבל כמשפחה אנחנו מרגישים שעלינו על איזה סוד כמוס, ממש ממש שווה, ואני שמחה לספר לכם עליו.
בולגריה הרי ידועה בשני אתרי סקי שווים שיש בה. בנסקו (שאפילו אירח אולימפידת חורף לפני כמה שנים), ובורוביץ. את שניהם הישראלים מכירים היטב, הם אתרים לא רעים בכלל. אבל בעיני לא ממש זולים כמו שבולגריה יודעת להציע, ולפעמים משתווים לאתרים גדולים יותר באיטליה לדוגמא. בכל מקרה, אנחנו כאן לא בגלל סקי :) אז, מן ההגיון שאתרי סקי נמצאים גבוה על ההר, בלוקישן מרתק. הגיון פשוט אומר גם שבקיץ הם עדיין שם, כל הפסיליטיס, והפינוקים, והטבע הנפלא, רק בלי שלג, ועם הרבה שמש. ועם הרבה הרבה פחות כסף.. חופשה באתר סקי בקיץ עולה קרוב לשליש מהחורף, ולפעמים אפילו פחות, תלויי איפה.
אז בשנה שעברה ביקרנו בבקתות הפיניות בבורוביץ, והתאהבנו במקום, בטבע, בקסם של היער ובאוירה כולה. והשנה,  לכבוד היומולדת של לולה, הילדים ביקשו לחזור לשם, וכמובן שכולנו קפצנו על הרעיון להתרענן קצת מהלחץ של הבית (זה שאנחנו בונים!) וסידרנו לנו שלושה ימים נפלאים, עם חבר שהגיע מהארץ, לחגוג ללולה חמש שנים נפלאות, בהרים, כמו שהיא ביקשה.

זה היה יומולדת צנוע, שמחתי לברוח מהמסיבות במשחקיה כאן בעיר עם כוסות חד פעמיות של פו הדוב ועוגה מבצק סוכר. וגם, היינו כל כך צריכים לחזור שוב להיות ביחד אחרי חודשיים בהודו, שזרקנו את עצמנו לאינטנסיביות הלא ברורה ולחוצה של בניית בית. זה לא היה פשוט לחזור, והילדים לא כל כך מצאו נקודה רגועה לעגון בה. אז הסופ״ש הזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים. קנינו מלא אוכל טעים וטרי, כי בכל ביקתה יש מטבח, עם כלים וצלחות והכל, וגם לכל ביקתה יש מנגל קטן אם רוצים. הבקתות לא מפוארות, אבל נעימות ונוחות. יש שתי קומות, והילדים התלהבו נורא כבר בפעם הקודמת מבית משולש!

הילדים כבר מרגישים שם בבית, ומכירים את כל הפינות הסודיות בכפר (זה מתחם סגור של בקתות מעץ). הם מסתובבים חופשי, ומכירים בשניות את השכנים עם הילדים מהבקתות ליד, וזה כיף! בערב, המסורת המשפחתית שלנו היא להדליק מדורה, ותמיד יש מרשמלו ותפוחי אדמה עם פרמז׳ן... וכמובן, איך לא, לשחק באש..

הצצתי היום בפוסט הקודם שכתבתי אחרי שביקרנו שם, בבקתות בבורובץ, שם תוכלו לקרוא גם מה אפשר לעשות מחוץ לביקתות, באיזור, אם יתחשק לכם לעצור את הרביצה הכה ממכרת..  כל כך פשוט להיות שם, ולא לעשות כלום חוץ מלהעריץ את העצים והסנאים, כי אנחנו הישראלים... זה כל כך זר לנו.. ממליצה, שאם אתם בדרך לשם, אז לא לשכוח להביא ערסל!

אנחנו הגדולים פשוט ישבנו ונהננו לקשקש עם חבר טוב שלא ראינו מלא זמן, ותיכננו איך מפתיעים  את לולה למחרת בבוקר. התוכנית היתה פשוטה ומדוייקת! היא מתעוררת בבוקר לחדר מלא בבלונים (החדרים שם פיצים, וזה לא היה מסובך, מילאנו את החדר כמעט עד התיקרה!) המתנות מחכות לה עטופות בנייר זהוב כמו שהיא ביקשה) בחדר, ואחרי זה יורדים לעוד מסיבת הפתעה ביער עם עוגת פנקייקים וציפורים. פשוט ומדוייק. וככה היה. לא יכולתי לבקש תפאורה טובה יותר לאוירה המשפחתית והחמה שהיתה בסופ״ש הזה. הילדים צדקו. בורוביץ זה מקום נפלא לחגוג בו יומולדת חמש.

היא קיבלה שימלה ורודה, וקסילופון. את הקסילופון הסופר מקצועי הזה סחבנו לה מהודו כהפתעה. יום ההולדת שלה היה אמור להחגג בהודו עם פילים וטיקות במצח, ככה הבטחנו לה, אבל החייים החליטו אחרת, וחגגנו בבורוביץ. ולפני שעזבנו את דלהי, יצאתי ליום קניות בלי אף אחד, משוטטת ומחפשת מתנות שישמחו את לולה חזרה בבולגריה, עם ריח הודי חזק ואהוב. את הקסילופון הזה היא ביקשה עוד באמצע הטיול, כשהיינו בקאסול, ולא רצינו לסחוב אותו כל המסע על הגב, ובמקרה, מצאתי אותו שוב במיין באזר, התרגשתי כמו ילדה קטנה. קניתי והחבאתי טוב טוב עד שהגיע היום. בכלל,  כלי נגינה בהודו זה אחד הדברים המומלצים לקנות לילדים. בדרך כלל הם ממש איכותיים, וזו תמיד מתנה משמחת, לא..?

היא היתה כל כך מאושרת.. לא האמינה שהצלחנו איך שהוא להביא את הודו , המקום שהיא כל כך אוהבת ליומולדת שלה. היא זכרה טוב טוב את הקסילופון שכל כך רצתה, ולא קיבלה אז.
חיכתה לה עוד הפתעה שהיא מאוד רצתה - קופסאת תכשיטים, ולתוכה אספתי בקפדנות חיות מיניאטוריות שסימלו את המסע שלנו בהודו.

ההפתעה הכי גדולה היתה כשפרסמתי תמונה אחת באינסטגרם שלי, ותייגתי את המקום, וחצי שעה אחרי ז הוואטס אפ שלי מצלצל: את כאן?! עניתי כן, זו היתה גילי הנפלאה בנשים, שהיתה אצלי בסדנה בארץ לפני כמה שנים טובות,  כשהסדנאות היו בימי שישי בסטודיו שלי.. גילי נכנסה לי ללב כבר אז, וזה היה כל כך משמח לארח אותה עם הילדים המקסימים שלה בחלקת היער שלנו. ישבנו מסביב למדורה עד מאוחר מידי בלילה, ושתינו סחלב חם מהארץ. באמת שהיה טוב. טוב מאוד. ובזכותה, ובזכות הטיול הנפלא שהם עשו בבולגריה כבר שבועיים, גילינו את אגם ישכר, שנמצא ממש שני מטרים וחצי מהבקתות, ולמחרת, בדרך הביתה, קינחנו בטבילה מרעננת באגם היפה הזה.

ושוב זה הפך לפוסט מאה מליון תמונות, פשוט כי היה כל כך יפה שם.. אם שרדתם עד הנה, תוכלו לגלות מה סבתא קנתה לה מתנה כשהיא הגיעה הביתה. ככה היה נראה הפרצוף שלה בכניסה לבנין כשהיא גילתה מה מחכה לה למעלה:

וככה נגמרה יומולדת חמש של לולה המדהימה. עם תוכי!

אז לאן כדאי לכם לנסוע עם הילדים בבולגריה? יש מלא מקומות. אנחנו מאוד מאוד אוהבים את הבקתות הפיניות בבורוביץ. בקיץ כשזה זול ולא מפוצץ בגולשים עם אדרנלין בדם.. חבל שאני לא מקבלת מהם עמלות!
לעוד המוון ימים שמחים, וחגיגות מהלב, בטבע, איפה שהכי כיף.

Our way.

הדבר הראשון שאני חושבת  עליו זה איך לגרום לפוסט הזה להיות תמציתי ולא ארוך ומייגע.. טוב, אנסה. 
כל כך הרבה דברים, עומס מטורף של חוויות, מקומות, החלטות (!!)  ובכלל.. חזרנו מה-road trip הראשון שלנו כמשפחה, ובכלל, לפני יומיים. התחלנו את המסע עם כיוון אחר ברור, וכל השאר היה הרפתקה לא כתובה מראש. רצינו שהדרך תוביל אותנו, והיא עשתה את זה בחכמה גדולה. יש שאומרים ש - the road not taken נכתב בתחושת החמצה, החמצה על הדרך שלא נבחרה, ולאן היא יכלה להוביל אותנו, אבל אנחנו לגמרי שמחנו עם כל ההחלטות שהולידו הימים. נכון, על כל אופציה אחת שנבחרה היו חמש לפחות שנשארו מאחור, אבל השבילים שצעדנו בהם בכל הימים היו כאלו מופלאים, והם היו שם במיוחד בשבילנו :) 

אני אחלק את המסע שלנו לכמה פוסטים, הראשון הוא על שלושת הימים הראשונים שהיינו בבורוביץ. בטח חלקכן מכירות את בורוביץ מושלגת ולבנה, עם ציוד סקי על הכתפיים, אבל אחד הדברים שלמדתי להעריך כאן בקיץ, זה אתרי הסקי. כן דוודא בקיץ. זה זול יחסית, וזה יפהיפה! שכרנו בקתת עץ לשלושה ימים, שלדעת כולם זה לא הספיק. בדרך חזרה הביתה בסוף הטיול עברנו שוב על יד בורוביץ, והילדים בלי לחשוב פעמיים ביקשו לחזור לשם לעוד לילה אחד. לצערנו זה לא היה אפשרי, אבל אנחנו בהחלט נחזור, אפילו עוד בקרוב מאוד. הבקתות ממוקמות בתוך יער מדהים, שרק להסתובב בו כל היום ולחקור מסביב זה תענוג אחד גדול. הילדים היו כל כך עצמאים, והעסיקו את עצמם ממש יפה.  באחד הימים יצאנו לרכב על סוסי פוני (הילדים כמובן) ממש בתוך היער המדהים, ובאותו אחר צהריים, יצאנו לטיול ארוך מחוץ לשטח הבקתות, ביער הפראי של בורוביץ. לקחנו איתנו אוכל ומים ובילינו שם כמעט יום שלם. ביום האחרון עלינו לפסגת מוסלה, עם הרכבל. לצערי לא טיפסנו עד לפפסגה עצמה, היה ערפילי, והמסלול לא מתאים לילדים. בפוסט הבא אשתף על מוסלה. 

 על יד כל ביקתה יש אזור מדורה. הילדים אספו עצים כל ערב, זו היתה ממש מסיבה מבחינתם. 

לולה חוגגת יומולדת 4 בסוף החודש, ורשימת המתנות שלה לא כוללת שום דבר שקונים או מכינים. היא כוללת בלבד חיות. להחזיק חיות, ללטף חיות, לקבל חיה אמיתית (או שתיים או שלוש) לראות חיות חדשות, לדבר על חיות וכו וכו. לכל מקום שהגענו, התבקשנו על ידה לברר איזה חיות יש באיזור, וכמה קרוב אפשר להתקרב אליהן. 
ביער שבו טיילנו ביום השני, הגענו לאחו ענקי באחד משלבי ההר, והוא היה מכוסה באלפי צרצרים, אולי מאות אלפי, לא יודעת. קולות הצפצופים עדיין מהדהדים. זה היה מטורף. איפה שלא דרכנו, פתאום קפצו מאה צרצרים לגובה חצי מטר. סוג של פעילות לילדים, להקפיץ צרצרים :) 

אם אתם במקרה מתכננים להגיע לשם בקרוב ממליצה לכם להזהר מכל המלכודות שהילדים המתוקים שלי השאירו בשטח. אני נפלתי לפחות ארבע פעמים.. 

השובבה הזאת שם, מתחבאת מאורי העץ... 
ביום האחרון, ממש שניה לפני שעזבנו, לולה (איך לא..) מצאה סנאי קטן מסתובב סביב הבקתה שלנו. הוא לא פחד להתקרב, ולא ניסה לברוח כשהיא החזיקה אותו. שיערנו שהוא קצת חולה או פצוע. אחרי מליון ליטופים ונשיקות, הילדים השאירו אותו בבית שהם בנו לו עם כל טוב בולגריה. איצטרובלים, קרקרים דגים ותפוח. שיהיה. 

התמונה שלמעלה נחתכה לי במקום ממש לא טוב, אבל אני מאוד אוהבת אותה, אז היא עברה את הסינון.. (לא טוב לחתוך ידיים מתחת למרפק.. ) 
היה לנו מעולה בבורוביץ, התחלה מצויינת למסע שבא אחר כך. נסענו שני הורים ושני ילדים, לראות את בולגריה האמיתית. לא פחדנו מהמרחקים, עברנו יותר מ-2000 ק״מ. השתדלנו להישאר יותר מיומיים במקום אחד, כדי להספיק לחקור, להכיר, להנות, ולצבור כוחות ליעד הבא. טיילנו לגמרי בקצב שלנו, ולא חיפשנו להשיג מטרות, אלא להנות מהדרך. וברגע שהבנו שזו הנוסחה, המסע שלנו היה לכיפי. מבורוביץ הדרמנו למטה, לכיוון הרי רודופי. ואני רק אומר, שההרים של בולגריה, הם אחד המחזות היפים שראיתי בחיי. אני מוכנה לחזור לשם עוד היום, עוד הרגע. 

זה היה הספוט הראשון שלנו במסע. כפר קטן עשויי בקתות עץ פולניות, למרגלות פסגת מוסלה. שימו בג׳י פי אס בורוביץ ותגיעו :) 
מחר, פוסט נוסף, על פסגת מוסלה. וגם, על צילום... כי הרי בשביל זה אתן כאן, לא..? :) 
xxx אפרת