POSSIBLE.

אני קוראת לזה, או יותר נכון מזמינה את הבנות ל״סדנת צילום״. זה נכון, זו מטרת העל לשמה אנחנו מתכנסות, וזה מה שאני יודעת לעשות ואוהבת, אבל זה לחלוטין לא מתחיל ונגמר בצמד המילים האלו. אני מנסה כבר יותר משעתיים לנסח בפשטות, במילים ברורות מה בדיוק קורה שם, אבל קצת הולכת לאיבוד. אולי זה יהיה אחד מהפוסטים האלו שהצילומים יספרו הרבה יותר ממה שאפשר לתאר במילים, ואני אמשיך לי במנוחה הנעימה כאן בבולגריה, מציצה מהחלונות הגדולים שלנו בסלון, עדיין בדירה הישנה, איך העלים, בפשטות נפלאה, נושרים מהעצים. בלי הפסקה, מהבוקר. עלים צהובים, ואדומים וכתומים, מרחפים להם באויר וצובעים את המדרכות בשטיח קסום. אולי בגלל זה אני לא מוצאת את המילים המספיק יפות. כי נשארתי ללא מילים.. ממשיכה להנות מהשלכת, עד אמצע הפוסט לפחות. 

אני זוכרת שבתיכון הייתי חפיפניקית כזו. מין סוג של ישראלית, הכי ישראלית שיש. הכל היה ״סמוך״.. מכירים? יש מבחן? יהיה בסדר. י ש טיול של הצופים לארוז תיק? יהיה בסדר. יש פעולה להכין לשבת? עוד מעט. מין כזה בלאגן לא בוגר. והייתי מאוד מודעת לזה. לחלק הלא טוב בזה כמובן. ותמיד קינאתי בחברות (שרובן היו כאלה!) שידעו לנהל את החיים שלהן בשליטה מוחלטת, עם סדר והגיון ברורים. גדלתי והצלחתי לעשות שינויי. אימא שלי תגיד מה פתאום, אבל אני מדברת על שינויי הרבה יותר מהותי מלארוז תיק בזמן, או משהו כזה. בדברים שלי, בצילום שלי, אני הולכת עד הסוף. אין התפשרויות באמצע. בכלל לא. וזה מבחינתי הישג. ה״סמוך״ הישראלי, אז אין לו מקום בכלל בעשייה המקצועית שלי. אני עדיין אופטימיסטית חסרת תקנה (הי אורית :)) ותמיד ולעולם אומר שיהיה בסדר, כי פשוט אין דרך אחרת. הכל חייב להסתדר. אבל אין מקום לפשרות וקיצורים בעשייה הצילומית. וככה אני מתחילה לדמיין את הסדנאות שאני יוצרת. עם כל האלמנטים הכי הכי מדוייקים לרגע. אני בדרך כלל מקבלת השראה, או תחושה ראשונית של מה אני רוצה מהלוקיישן. זה כמעט תמיד מתחיל בלוקיישן. הסדנאות הראשונות בארץ בביתה של דנה הוא דוגמה מצויינת. העיצוב שלה הניע את כל הנראות של הסדנה. ככה גם היה עם הבית של עירית. היה ברור שהסטיילינג חייב להיות מדוייק עד לפרט הכי קטן, אבל עם זאת, שהכל יזרום בנעימות, כי כזו היא עירית. מין מארחת לתפארת. מקפידה על הפרטים הכי קטנים, אבל נינוחה. אושר. 
את עירית פגשתי כשהיא השתתפה באחת מסדנאות בולגריה שלי, ודי הרבה זמן הרגשנו שכדאי שנעשה משהו יחד. זה קצת התמהמה, אבל הטיימינג לא יכל להיות נכון יותר. עירית בתחילה היא מארחת מושלמת, שקשה שלא לשים לזה לב. מהאהבה שלה לבישול, היא החליטה שהיא צריכה גם לבשל כלים, והיום היא בעלת הסטודיו נאו פוטרי, שסמוך לביתה בשדה ורבורג. שם היא מבשלת כלים נפלאים ומינימליסטים. את האוכל והכלים צריך לצלם, לא? אז כן, היא גם מצלמת נפלא, וזה מה שחיבר ביננו. 

את הבוקר פתחנו בגינה של עירית, עם שולחן מדוייק עם הפריטים הנכונים. הקונדיטורית שמלווה אותי כבר סדנה שלישית, או יותר נכון הממתקאית - רונית צין היתה אחראית לקנאלה המפורסמים שלה, עוגיות המדליין וכמובן, טארט התפוחים הצרפתי, שדיגדג את שערי גן עדן בשלמות המתפרצת שלו. ככה היא רונית, תמיד מעלה את הסטנדרטים, ומספקת לי אובייקטים מושלמים לצילום, עד שכמעט גורמים לי לשכוח את עצמי... עירית, בקלילות הוציאה מהמטבח בליני עם סלומון ויחד עם שמפניה, קוראסונים  ופירות יער, פתחנו את היום הנפלא הזה. 

קצת לפני שהתיישבנו לארוחת הצהריים תרגלנו קומפוזיציות עם אור צידי. 

הצילום כאן למעלה הוא המנה הטעימה שאכלתי בחמש השנים האחרונות לפחות. טורטליני זנב שור אלוהי... והמחמאות כמובן לעירית.. 
למדנו למדנו למדנו. היה כיף. תרגלנו לייטרום, דיברנו על קומפוזיציות, ואז הגיעה לילו, לסשן הפורטרטים האהוב עלי במיוחד. בכל סדנה יש לי מנוע מרכזי, משהו שהכל יסוב סביבו. הפעם היו אלו ורדים. סידורי פרחים משגעים עם ורדים אנגליים, עשו לנו נעים בעיניים כל היום. והגיעו לשיאם בסשן בחורשה עם לילו. 

את הימים העשירים האלו אני יוצרת תודות לאנשים מוכשרים שתמיד מוכנים לקחת חלק בחגיגיה הזו. הספונסרים המתחלפים והקבועים. הפעם גם ליקטתי דברים שאני אוהבת מהודו ובולגריה, והם היו חלק מהמתנות הנעימות למשתתפות. 

יולטה עם פנקסים מתוחכמים, חנות הנייר האהובה עלי, שאוטוטו מתחדשת בחצי נוסף חדש, זאת אומרת עוד מלא מלא דברים שווים...

גיליתי לי חנות קטנה ומטריפה בנווה צדק. אתן בטח כבר מכירות אותה, אבל אני הפכתי כבר להיות על תקן תיירת..OMG. אפיסרי, שזו גם מעדנייה שווה, וגם חנות לכלי בית מפנקים, עם ריח צרפתי מאוד מאוד נעים.. בדיוק מה שחיפשתי. סיגל המקסימה היא בעלת החנות, תמסרו לה ד״שׁ :) מפיות הכותנה הלבנות ומגבות הפשתן הנפלאות (גם באיכותן וגם כפרופס מושלם לצילום רך ומזמין) הן מאפיסרי. 

שתיים רוקמות, דפי הנפלאה, שמעצבת ורוקמת חופות מרגשות כבר כמה שנים, היתה לי הזכות לצלם עבורן ומאז אנחנו במחשבות :) אחת המתנות הרגישות שאי פעם ניתנו בסדנאות שלי. דפי רקמה על כל מפית לכל אחת מהמשתתפות מילה מאמרותיה של האחת והיחידה עליסה בארץ הפלאות: 

She begun to belive that very few things are indeed impossible. 

ואין מישהיא יותר ממני שמאמצת את המשפט הזה לחיכה בשנים האחרונות. תודה דפי, על המחשבה הנפלאה. 

למה שוב הטורטליני זנב שור הזה? כדי שעירית תהיה בטוחה מה להכין לי בפעם הבאה שאני קופצת לביקור :) 

זו ברכה להיות מסוגלת ליצור, ואני מודה על זה כל יום מחדש. 

סדנאת הכריסמס בבולגריה כבר מלאה, אפשר להצטרף לרשימת המתנה.. 
שתי סדנאות נוספות ייפתחו במהלך ינואר פרטים ממש בקרוב - האחת באמצע השבוע (!!!) והשניה כנראה למתקדמות. דברו אלי אם אתן בעניין סדנת מתקדמות חורפית, נשית, עמוקה, ומרגשת.. 
סדנה נוספת בארץ עדיין לא מתוכננת, אבל כל הדברים הטובים סופם לקרות, לא..? 
xxxאפרת