הדברים שלא ראיתי. המקומות שלא הייתי בהם. החוויות שלא חוויתי. התמונות שלא צילמתי.. הרגעים שבהם לולי הגדול שלי שמח, והשתולל, וראה, וחקר, וגילה והתלכלך, ובכה, ובעיקר שמח שמח שמח..
החוויה הזו שהוא בטל לא ישכח לעולם. יותר מחמישה חודשים הילד הנפלא שלי מחכה למסע הזה. את כל המסע רקח ותפר הסבא שלו, האיש עם החזון.. מסע שמתחיל בעיר שלנו על הדנובה שכבשה אותנו מהרגע שפגשנו בה, אוי, כמה שהיא יפה.. וזורם מזרחה לכיוון הים השחור, על הגבול עם רומניה, עד לדלתא המפורסמת, אחת היפות באירופה, שהיא שמורת טבע מופלאה לציפורים מכל היבשת. סבא איון בנה קטמראן מהקנו שלו ומהקנו של החבר שלו. וככה, ביום חמסין אחד, הפליגו להם כל הבנים, והשאירו אותנו מנופפות מאחור. אני בעיקר מתרגשת בשביל לולי, ומאוכזבת ממחלת הים המטופשת שלי!!!
אבל עם כל האהבה בעולם, שיחררתי ((:) ואיחלנו להם מסע מופלא, עשיר קסום ומלא בהרפתקאות, כמו שבטח יהיה להם. התמונות היחידות שישארו למזכרת יהיו אלו שהספקתי לגנוב בגעים הקצרים שהיו לנו ביחד בבוקר של ההפלגה.
לבנתיים, אני שומעת מהם בשיחות קצרות על הימים והלילות המהממים שלהם שם, שטים להם בין איים בדנובה, מנפנפים לשלום ללהקות של ברבורי בר, שולחים נשיקות לשביל החלב המהפנט בלילות חשוכים אך מוארים, אוכלים את הפסטה המפורסמת של גד (החבר שהצטרף למסע מהארץ!) לולי אפילו מצא עוגן, צדפות חיות, סרטנים, פורלים, כדור ואלי בל אחד, את כוכב הצפון מלא פעמים, ומליונים של ציפורים! ממה שאני שומעת ממנו הוא בעיקר מחפש מקומות אטרקטיבים לתלות את החבל טרזן שלו כדי לקפוץ למים.. ברור, לא?? כמה שהייתי רוצה להיות שם איתם. וכמה שזה חשוב לייצר חויות לפעמים רק עם אבא. חשוב.
עד המסע הבא, שאליו כל המשפחה הקטנה שלנו יוצאת. גם לנו יהיה כיף, לא?? חייב להיות :)
ושלא תחשבו שלנו כאן מאחור לא כיף..
החוויה הזו שהוא בטל לא ישכח לעולם. יותר מחמישה חודשים הילד הנפלא שלי מחכה למסע הזה. את כל המסע רקח ותפר הסבא שלו, האיש עם החזון.. מסע שמתחיל בעיר שלנו על הדנובה שכבשה אותנו מהרגע שפגשנו בה, אוי, כמה שהיא יפה.. וזורם מזרחה לכיוון הים השחור, על הגבול עם רומניה, עד לדלתא המפורסמת, אחת היפות באירופה, שהיא שמורת טבע מופלאה לציפורים מכל היבשת. סבא איון בנה קטמראן מהקנו שלו ומהקנו של החבר שלו. וככה, ביום חמסין אחד, הפליגו להם כל הבנים, והשאירו אותנו מנופפות מאחור. אני בעיקר מתרגשת בשביל לולי, ומאוכזבת ממחלת הים המטופשת שלי!!!
לבנתיים, אני שומעת מהם בשיחות קצרות על הימים והלילות המהממים שלהם שם, שטים להם בין איים בדנובה, מנפנפים לשלום ללהקות של ברבורי בר, שולחים נשיקות לשביל החלב המהפנט בלילות חשוכים אך מוארים, אוכלים את הפסטה המפורסמת של גד (החבר שהצטרף למסע מהארץ!) לולי אפילו מצא עוגן, צדפות חיות, סרטנים, פורלים, כדור ואלי בל אחד, את כוכב הצפון מלא פעמים, ומליונים של ציפורים! ממה שאני שומעת ממנו הוא בעיקר מחפש מקומות אטרקטיבים לתלות את החבל טרזן שלו כדי לקפוץ למים.. ברור, לא?? כמה שהייתי רוצה להיות שם איתם. וכמה שזה חשוב לייצר חויות לפעמים רק עם אבא. חשוב.
ושלא תחשבו שלנו כאן מאחור לא כיף..
No comments:
Post a Comment