עוד אחר צהריים ביער. האמת שהיתה סיבה. לולי שלי מבקש כבר מלא זמן ללכת לחוג טיפוס. אבל כאן, חוץ מג׳ודו למתקדמים במתכונת של 5 פעמים בשבוע (כן..) ועוד כמה חוגים זניחים ברמה לא מי יודע מה.. העניין כאן בבולגריה זה שסביב האיזור שלנו יש הרבה מקומות בטבע לטיפוס מצוקים, וזה ספורט פופולארי. בלא מעט מהפעמים שייצאנו לטיולים בחלק הצפוני של המדינה, איפה שאנחנו גרים, נתקלנו במטפסי מצוקים, והילדים היו מהופנטים. בעיקר לולי. כבר כמה זמן שאנחנו מבטיחים לקחת אותו לסופיה, לעיר הגדולה :) שם האפשרויות הרבה יותר גדולות. אבל איך שהוא יצא, שבשנה וקצת שאנחנו כאן, הגענו לסופיה פחות מחמש פעמים. ליתר דיוק שלוש. אני כמובן לא סופרת את הגיחות לשדה תעופה, אלא רק את הימים שנסענו במיוחד לעשות משהו ספציפי בעיר. שלוש פעמים.
יש ימים שאנחנו כמעט רק בבית. אבל הם מעטים. במיוחד כשקר. אחת המסקנות הראשונות שלי מהום סקולינג, זה שלא חשוב מה קורה בחוץ, אנחנו צריכים לעשות מאמץ לצאת לפחות לשעה אחת במשך היום. להוציא קצת אנרגיה, להחליף את האויר, ולהנות מהטבע הזה שיש סביבנו בכל פינה. הכי כיף זה מובן לראות איך הכל מתחלף. לכן אנחנו בחוץ כל השנה. אפילו כשממש קר, מושלג, גשום כו׳. לפחות לזמן קצר.
אם היינו נכנעים למזג אויר לא היינו מגלים את המראות הנפלאים האלו. היער הערום, הזרדים החומים והיבשים שיוצרים את הנוף כולו, ובין כל זה הקיסוס הירוק הקסום, באמצע שום מקום. כמו פסלים של דמויות אצילות המתרוממות גבוה גבוה לצמרות. אחד המראות היפים שראיתי.
אז בין התפעלות, להשתוללות, הילדים השאירו טונות של אנרגיה שם ביער, ולולי קיבל את מה שרצה, שיעור טיפוס אמיתי, בטבע, עם אבא.
בהזדמנות זאת אני ממש רוצה להמליץ לכן על תוכנית לחוקרים צעירים (ופראיים!) ברשת. ( זה הלינק החדש למי שניסתה קודם ולא הצליחה. סליחה. ) אנחנו הצטרפנו ממש בתחילתה, וכמות החוויות שצברנו תוך כדי היא עצומה. מידי כמה זמן (תלויי בקצב שלכם) תחכה לילדים משימה מצולמת. אצלנו זה ה- high light של הלימוד בבית. לולי עוקב באדיקות אחרי כל משימה, ומבצע אותן בהתרגשות גדולה. אני בטוחה שהילדים יגידו לכם תודה.. לפני כמה ימים הגיעה אלינו בהפתעה גמורה חבילה בדואר, עם מלא מתנות מהיזמית. זה באמת היה מרגש.
בויאן אומר שגם הוא מאוד אוהב את wild explorer club. זו הזדמנות בשבילו לטפס קצת על עצים, ולירות ברוגטקה..
ולולה, היא הגרופית הכי גדולה של לצאת החוצה. היא תמיד הראשונה לעמוד בדלת מוכנה ולבושה, לכל הזדמנות.
בחוץ כיף, אבל גם בבית.. אין כמו להכנס בסערה הביתה אחרי יום שלם בחוץ, להתפשט מהמעילים, המגפיים, הצעיפים, ופשוט, להיות בבית.
ההגרלה הסתימה. הזוכה היא תמר סלוצקי.
הי! זה העץ כריסמס שלנו, או לפחות קצת ממנו. זה העץ הראשון של המשפחה שלנו, שהוא לא בבית של סבתא. וכן, הוא מפלסטיק... נחשוב אולי לקנות עץ אמיתי קצת יותר קרוב לתאריך..
אני כל כך מתרגשת שסדנאת כריסמס יוצאת לפועל, ומתנצלת בפני כל הבנות (שנזכרו מאוחר מידי!!!) שלא נותר להן מקום, אבל מבטיחה לעדכן בכל מיני דברים חדשים ממש בקרוב..
הכריסמס הזה, הכפר ההוא... יהיה הכי יפה שאפשר. העץ הזה הוא טיפונת בים של סטיילינג שאני מפיקה עבור הסדנה הנוכחית. אני קצת מקנאה במשתתפות.. יהיה להן כל כך יפה וחגיגי מול העיניים.
תעזרו לנו להתפלל לשלג?
אבל.... לכל מי שלא הצליחה להרשם הפעם (וגם לאלו שכן!!) אני מרגישה שאני חייבת לתת קצת בחזרה. לפני כמה ימים בחורה מוכשרת מצאה פתרון לבעיה שהיתה לי בבלוג, אותה בעיה שמנעה ממני להפוך אותו למה שרציתי כל הזמן הזה. הבעיה מנעה ממני בעצם לכתוב, ולפרסם. אבל לא עוד.
אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לשתף, ולכתוב, ולצלם.. וכל כך הרבה פוסטים עומדים אצלי בראש, וממש תכף מוצאים את הדרך לכאן. ויותר מהכל אני מרגישה שאני צריכה לתת קצת בחזרה.
מהיום, למשך כל הימים הבאים עד לנר אחרון של חנוכה, אני אוספת מתנות קטנות. אוספת אותן, אורזת אותן, ושולחת אותן לאחת מכן. רק לאחת. כל המתנות ימצאו את הדרך לזוכה אחת כל כך מאושרת. אתן מכירות אותי, את הטעם שלי, ומה משמח אתי. אלו בדיוק הדברים שיהיו בקופסאת המתנות. וגם הרבה דברים עם ניחוח בולגרי. פריטים גדולים, וקטנים, אלו שיודעים בדיוק איך לשמח את מי שתזכה לקבל אותם. הכל יהיה מוקפד, ומדוייק, חלק בעבודת יד, חלק אקנה וחלק מה״שאריות״ הכל כך שוות שיש לי מהסדנאות האחרונות. תאמינו לי, זו לא חבילה שתרצו לפספס... ממש ממש לא.
אפרסם כמעט כל יום את המתנה שהצטרפה למשלוח בעמוד הפייסבוק של הבלוג. בנוסף למתנות שאפרסם יתווספו עוד מתנות ככה שחלק מהמשלוח יהיה הפתעה...
אוקי, אז איך זוכים..? פשוט מאוד.
לעשות לייק לעמוד של הבלוג בפייסבוק.
להשאיר תגובה כאן מתחת לפוסט.
עזרו לי לסקרן קוראות חדשות ויכול להיות שהמתנות הכי לא צפויות ינחתו דווקא אצלכן!!
אז מתחילים??? ממש מהיום. קדימה. אם עדיין לא עשיתן לייק, זה הזמן. זה העמוד.
התאריך הסופי להשתתפות הוא ה - 14 לדצמבר, נר אחרון של חנוכה, בשעה 24:00.
הזוכה תבחר בצורה ראנדומלית מסך כל התגובות שיושארו כאן בפוסט הזה, וכמובן לא לשכוח לעשות לייק בפייסבוק. איסוף החבילה יהיה עצמי, מתל אביב.
מתרגשת לראות מי תזכה, ועוד יותר מתרגשת להתחיל ולאסוף עבורה את המתנות!!!
חנוכריסמס שמח :)
אפרת
הם החברים הכי טובים. הם כל היום ביחד. כל היום. חוץ ממקרים ממש יוצאי דופן. לולי מכין לה ארוחת בוקר, והיא ממלאת לו את הבקבוב של המים לפני השינה, כדי שיהיה לו. היא יודעת שהוא צמא באמצע הלילה. כשהוא מוצא חרק חדש, הוא מיד קורא לה, והיא תעזור לו לחפש את החלק הזה של הלגו שהלך לאיבוד לפני שבוע אלוהים ידע איפה, כל היום.
הם חזית אחת מול אימא ואבא תמיד. זה לעולם לא יהיה רק הוא או רק היא. כשאחד רוצה משהו, שניהם מגיעים כמו צוות. באש ובמים. אני מנסה להיזכר במערכת יחסים שלהם לפני שהגענו הנה, ולא ממש זוכרת. את רוב היום הם היו מבלים בנפרד בגן, מארבע עד שמונה היינו יחד סביר להניח, ובשמונה אפס אפס הם כבר היו במיטות. סיפור רבע שעה וזהו. נגמר היום. ארבע חמש שעות ביום לעומת הנון סטופ של כאן זה ממש משמעותי.
בארץ לולי לא היה מוכן לשמוע שלולה רוצה לישון איתו באותה המיטה. בזמן הסיפור בלילה, היינו מתכרבלים שלושתינו במיטה של אחד מהם, וכשהסיפור נגמר, כל אחד היה חוזר למיטה שלו. לולה רצתה כמעט תמיד להישאר במיטה שלו, אבל הוא לא הסכים. היום הם ישנים במיטה זוגית שניהם יחד. אף אחד מהם לא עוצם את העיניים אם השני לא על ידו. ברור לי שזה עלול להשתנות, והאידיליה הזו לא בהכרח תשאר, אבל עכשיו, אני מרשה לעצמי להתענג על הרגעים האלו, ולצלם אותם יחד כמה שאפשר, כדי שהם יוכלו להיזכר בילדות שלהם בעוד 30 שנים. לולי אמר לי היום, שכשהוא יהיה בגיל שבע (שזה אוטוטו!!) הוא ייקח את אחותו באמצע הלילה, ליער. לשבוע שלם. הם יבנו מחנה, ויחיו על מרשמלו שהביאו מהבית. הם ייקחו איתם המון פעמונים, לגדר סביב האוהל, אם במקרה חיית פרא תרצה להתקרב אליהם. הוא לא יפחד, ושאני לא אדאג. זו רק הרפתקה, והוא כבר מספיק בוגר. שיתפתי פעולה, ושאלתי שאלות, בעיקר בעינייני בטיחות, ופתחתי במשא ומתן. אמרתי גיל 12, הוא עלה לשמונה, ירדתי ל-11 הוא עלה לעשר ולא הסכים להתמקח יותר.
בסוף היום, אני יכולה להניח את הראש על הכרית, ולהבין שאני לא רק מגדלת ילדים, אני מגדלת חוקרים קטנים וסקרניים. את המשפט המקסים הזה צרפה אישה מוכשרת לתמונה של לולי באחד ממסעות הגילויי שלו, שפרסמתי באינסטגרם שלי. והיא חתמה את המשפט ב- רק אל תעזבו רחוק מידי מאיתנו, יקרים... ממש ככה.
עוד יום של הרפתקה קסומה. יצאנו ליער, אחרי שבוע שלם של קרה רצינית, השמש החליטה לצאת, וגם אנחנו. לקחתי איתי את עדשת ה-50 ממ 1.4 האהובה שלי, שלא הייתי מוותרת עליה לעולם. לצלם רוב הזמן בצמצם הפתוח ביותר זה קצת סיכון. הפוקוס יכול להתפקשש במילימטרים. שויץ קטן, אני קצת מיומנת.. ואני מוצאת את עצמי מתפתה לצלם סיטואציות ארוכות בצמצם 1.4. אבל הכלל הוא תמיד לבדוק במסך האחורי של המצלמה.. לעולם לא לצלם רצף ארוך של תמונות, בלי אינדיקציה מה באמת קורה שם בקובץ. בכל הסדנאות שלי אני אומרת שצמצם הוא מבחינתי הדובדבן שבקצפת בצילום, ואני כל כך אוהבת ללמד את התפעול שלו, והתוצאות. ככ הרבה שליטה בכפתור אחד מתוכחם.
מחר אנחנו עוד פעם יוצאים להרפתקה. לא משהו מורכב, סתם טיול ביער, מעניין מה נגלה הפעם.
הדרך הכי פשוטה ללמד את הילדים מה זה סכר. האגם שפקדנו בקיץ כמעט כל יום, ככה הוא נראה עכשיו. האגם הזה הוא שטח פרטי, והבעלים החליט לפתוח את הסכר החורף מכל מיני סיבות... כבר כמה שבועות שהוא מתדלל ממים, וזה מרתק לראות את השינויים מהקיץ. ככה זה היה נראה בקיץ כמעט מאותה הזוית של הצילום למעלה:
כמה זה קל ללמד את הילדים מדוגמאות חיות. כמו למשל, איך היו מודדים פעם את מפלס המים בסימנים על קנה, מה זה סכר, ואיך האדם מתערב בטבע..
אני בחיפושים תמידיים אחרי מקורות לימוד אטקרטיבים לילדים, ותמיד שמחה לקבל עיצות ממנוסות ממני. חבל שהקהילה האינטרנטית של לימוד ביתי ביתי לא עשירה וזמינה כמו אלו שבחו״ל. לפעמים אני ממש מקנאה בקהילתיות שנוצרת סביב העיניין הזה. כמובן הרבה חומר איכותי, שיטות יעילות, רעיונות מעולים, וחברויות חדשות. אני משתדלת להיות יצירתית, ול״רתק״ את לולי בזמן שאנחנו ״לומדים״.. זה לא תמיד מצליח, אבל לפעמים זו הצלחה מסחררת.
לפני כמה ימים הצעתי מעל דפי הפייסבוק מקום חינם לסדנה שלי בבולגריה, תמורת עזרה טכנית בבלוג. קיבלתי ככ הרבה פניות, ועצות.. למזלי הגדול, (רק!!) אחת מהן פתרה את הבעיה, ועוד בשניה וחצי.. :) ואני כאן, חושבת לעצמי, למה לא לשאול עוד שאלות שיש לי. הפעם אין לי מה להציע, אבל אשמח ללינקים כאן בתחתית הפוסט, שעוסקים בהום סקולינג, ישראלי וטוב. חומר באנגלית, מארצות רחוקות יש בלי סוף. דווקא מה שחסר לי זה הזיקה העיברית/ישראלית . ובנימה חיובית שכזו, עם הרבה אהבה ללמידה, ולזמן הקסום עם הילדים בבית, או שיותר נכון לכתוב בעיקר בחוץ.. אני מחכה בהשתוקקות לכמה לינקים איכותיים מכן.
יצאנו היום להרפתקה קצרצרה באגם, אחרי שלא ביקרנו בו מאז ספטמבר. הילדים לא רצו לחזור הביתה, האויר הקריר היה כל כך נעים לעומת החום המחניק של החימום בבית, וסוף סוף הצלחנו להסביר ללולה שבתחתית האגם אין באמת מפלצות, ויש סיכויי שבקיץ הקרוב היא תניח לטרמפולינה לשניה, ובאמת תטבול במים.. :)
אני חושבת שזה חיוני שאעלה לכאן את הפוסט מהימים באגם, זה שלא העלתי כי היתה בעיה בבלוג, שנפתרה :) כל כך הרבה תמונות מופלאות יש לנו משם, זה ללא ספק היה הקיץ שלנו. אבל למדנו לקבל כל עונה בברכה שלה, השלג כבר ביקר אותנו פעמיים השבוע!
זכרונות מהקיץ שהיה ...
