26.6.18

A frozen moment in time.

ברוכים הבאים לחלום שלכם. ככה זה באמת הרגיש לי, מקווה שבצילומים הקרובים אצליח להעביר לכם פנטזיה שבאמת התממשה.
זה לא סוד שאני מאוד אוהבת את עירית בירן. היא מוכשרת, זה מספיק לגמרי. כל השאר אקסטרא, אז זה אפילו עוד יותר כיף. הצלחתי לסחוב אותה לבולגריה בפעם השלישית. היא אומרת שהיא אוהבת ריטואלים, אני אומרת, רק בואי :)
לפני כשבוע הסתיימה לה סדנת צילום, סטיילינג וקולינריה מוצלחת ומיוחדת. הגיעו הנה 8 נשים הרפתקניות, ועוד גברת אחת מאוד מיוחדת, שלה אקדיש פוסט שלם בפני עצמו - דגנית מהמותג SU. 
לפני הכל, אשמח להכיר את כל הקוראים החדשים שהתווספו לבלוג, אני רואה אתכם :) ואולי זו הזדמנות מעולה לספר קצת מה אני עושה, לפני שאני גודשת את הפוסט הזה בערמות של צילומים אהובים - לי במיוחד.
אני רוצה להצליח להעביר דרך הצילומים את התשוקה העצומה שלי לצילום, ולנסות להדביק גם אתכם בחשק הזה, ללמוד לצלם, להפיק את המיטב, ולפשט. את החיים העמוסים, את היום יום, ולמצוא מקום מפלט נעים, כאן אצלי בבולגריה, למרות שזה רק לשלושה ימים, אבל הם יושבים בול. זו כבר השנה הרביעית שאני מקיימת סדנאות צילום במקום שאני גרה בו. לא אומרת בית, כי בתור ישראלית אוהדת שרופה, קשה לי להגיד שישראל היא לא הבית שלי, ולעולם אחשיב אותה כהבית בה׳ הידיעה. וגם כי אני נוודית בנפשי, לא אוהבת להתחייב, רודפת אחרי הרפתקאות. אז כן, אנחנו גרים  כבר שלוש  וחצי שנים בצפון בולגריה, בעיר הולדתו של בויאן בעלי. הגענו לכאן כחלק מהרפתקאה, ונשראנו כאן כחלק מהחוויה. הבית שבו מתקיימות הסדנאות הוא הבית שבו אנחנו גרים. בית ששיפצנו לפני שנה וחצי, מבנה בן 100 שנים ששיך למשפחה. הבית עוצב ושופץ בהתאם לצרכים של הסדנאות. יש לנו חצר נפלאה, לארח כמה שיותר מכם, וגם הרבה מקום בלב.
הסדנאות מתקיימות בעיקר בחודשי האביב הקיץ והסתיו, וסדנה אחת חגיגית כל שנה בכריסמס, כשהכל מושלג כאן ולבן וחגיגי.
כבר מזמן הסדנאות פנו שמאלה, ימינה, שמאלה, ועוד פעם ימינה ושמאלה, והפכו הרבה מעבר לסדנאת צילום נטו. אני מנסה להעשיר את הסדנה קודם כל באוצרות שסביבי, וזה הטבע. העונה מכתיבה את הקונספט, והיציאות שלנו ליערות, איים, חופים שבסביבה, הם נותני הטון החד משמעיים. בשנה האחרונה מצטרפות אלי בשלניות/שפיות על, נשים מוכשרות ואמיצות, שמגיעות לפנק את המשתתפות באוכל מטריף, לרוב מקומי, עם טויסט גורמה. האוכל, ההתעסקות סביב השולחן, הסטיילינג, כל אלו הם לא רק מזון לקיבה, אלא מזון אלים למצלמה שלי, ושלכם. אנחנו בונות יחד סיטואציות מורכבות יותר או פחות, מסגננות, לומדות ואוכלות מצויין תוך כדי.
הסדנאות מעתה ואילך פתוחות גם לגברים, ומיועדות לכל מי שרוצה לקחת חלק בחוויה המעוררת הזו, לצלמים מתחילים ומתקדמים כאחד. במהלך הסדנה אני מלמדת, מדריכה, איך להפיק את המיטב מהמצלמה, איך לבנות סצנות, איך לקרוא את האור, וגם עיבודים בלייטרום. שזה הכי כיף. ביום האחרון לפרוק את כל הצילומים ולהתענג על התוצאות.
אז נתראה בקרוב? בסדנה הבאה? הפרטים בתחתית הפוסט. ועכשיו, נרגשת לשתף אתכם בחלק הראשון של הסדנה האחרונה, שבשבילי היתה חוויה פוטוגנית יוצאת דופן.





לשמחתי הגדולה עירית הגיעה כב ביום רביעי, מה שהשאיר לנו יומיים וחצי להנות במטבח, לצלם בנחת, לדמיין סצנות, וממש לבצע אותן בלי דד ליין, עם הרבה אוכל טוב סביבנו, מצלמות ותשוקה לעשייה. בויאן ואני פונקנו במנות מיוחדות שהזמנו, בשר והרבה.. היומיים האלו סבבו סביב הפריחה המטורפת שיש אצלנו בשכונה בתקופה הזו, ובראשה שיחי ההורטנזיה שמתפוצצים מכדורי צבע אדומים, לבנים וכחולים. בקרןן רחוב, כאן ממש מעבר לפינה, גדלו לתפארת השיחים שבצילומים כאן למעלה. שבועיים לפני הסדנה, בניתי לי בראש את הסיטואציה הזו, שהגיעה לידי שלמות עם העוגה והמישמישים הצרובים של עירית. הזלפנו למעלה סירופ דובדבנים מתוק וסמיך מהדובבנים שבגינה שלי. האור היה לטובתנו כל משך הסדנה, ואפילו כדורי הברד הענקיים שירדו דקות לפני שהבנות הגיעו לא הצליחו  לשבש לנו את כ-ל התוכניות שתכננו. הסצנה למעלה היתה ממכרת, אני חושבת שהיו צריכים לגרור אותי בכוח להפסיק לצלם. אלו לא ההנאות הקטנות של החיים, אלו ההנאות העצומות, המתפוצצות, שמגיעות עמוק מבפנים. ככה נהתי לפחות .

הלוחמים צריכים לאכול, והצילומים כאן למעלה, היו מעבר להיותם פוטוגנים במיוחד, היו באמת ארוחת הצהריים של שלושתינו, בויאן עירית ואני. לחשוב שזו לא רק תפאורה לסדנאות, לחשוב שהגינה הזו, הכלים האלו, האוכל הפשוט והמענג הזה, כל זה שלנו, ולכנס את הכל לרגע אחד קטן וכל כך נעים בחיים, זה מפעים אותי. וגם, האוכל הרבה יותר טעים כשהכל ככ מוקפד מסביב, ובטח ובטח כשעירית אופה.מבשלת ומצלחתת בכזו נון שלנטיות. רגע אחד בחיים. הזמן קפא, ובאמת הייתי אסירת תודה.


מצאתי פלטת ברזל מדהימה בשוק, והרתך הגיע בדיוק בזמן עם רגליים לחבר לה. היה לנו את הפרופס המושלם, את הפרחים הנפלאים, והתישבו לארוחת ערב, שוב שלושתינו, מתנחמים בבשר המעולה שעירית בישלה רק לכבודינו, שותים את המשקה הקיצי האהוב בהמלצתה - קמפרי ותפוזים. הערב הגיע, המטבח נכנס למנוחה, הריחות מטריפים, ועוד פעם הזמן עצר, וניסיתי לשמר לי בראש את הזכרון מהרגע הזה, ההתכנסות של שלושה אנשים, שנפגשו בנסיבות כאלו או אחרות, נסיבות מפתיעות ולא צפויות, שלושתם יוצרים מאהבה גדולה, יושבים ומפרקים בתאווה עצומה צלעות מסביב לפונד עם קרקורי צפרדעים בבולגריה. סוריאליסטי, בדיוק כמו שהאור שנפל על אותו שולחן באותו ערב היה. ושוב, אסירת תודה.

אני מחממת את המצלמה, מכינה אותה לעומס של הימים קרובים. לבנתיים, בוקר הסדנה, והמטבח שוב רוחש, וריחות של מרווה טריה שנקטפה מהגינה עוטפים אגוזים קלויים עם קליפות לימון. מחבת מטריפה עם בשר, דובדבנים טריים ושזיפי בוסר שנקטפו מהעץ בגינה שלי. חלמנו שתינו על המנה הזו הרבה לפני הסדנה, ועירית סיפקה ביצוע מושלם. ביום שני בבוקר, כשהבנות כבר נחתו חזרה בישראל, משפחת לוזנוב התישבה לארוחת צהרים, ורבה על הקציצה האחרונה. הילדים טרפו את המעדן הזה, בויאן לא האמין למזל שלו, ואני אמרתי שבגלל שאני הבאתי את עירית לכאן, הקציצה האחרונה שלי, וככה היה.
את הבנות קיבל מבול אביבי מטורף, והן רצו פנימה מחויכות ומרוצות. תשע נשים, שלא מכירות אחת את השניה, ישבו סביב שולחן עמוס בפינוקים, עם כוס יין וסירופ דובדבנים, והתחילו את החוויה שלהן. אני תמיד נרגשת ודרוכה ברגעים האלו, כל סדנה מחדש. לפגוש נשים חדשות, לשמוע סיפורים חדשים, וללמוד מהן תמיד דברים חדשים. אני אוהבת לפתוח את הבית שלי, אוהבת שיש כאן תנועה, אוהבת שולחנות ערוכים, ושיחות עם ניחוח ישראלי. הסדנאות האלו מטעינות אותי כל פעם מחדש בחוסרים שמצטברים כאן, ומבחינתי האיזון הוא מושלם. אחרי סדנה שכזו אני מתכנסת פנימה, בדרך כלל עם הילדים מתחת לשמיכות בלופט שלהם למעלה, עם סרטים במחשב ופנקייקים לארוחת בוקר.צהריים.ערב. החוויה המאוד אינטנסיבית לטובה התחילה, ויש לי את הזכות לארח נשים כל פעם מחדש. אז הגשם ובהרד הבינו שהם לא רוצים להתעסק עם ישראליות ששותות את החום של השמש לארוחת בוקר, ונעלמו כמו שהגיעו. צפויים לנו יומיים שמשיים חמים וכל כך נעימים..
ובאמת ככה היה. אני פורסת לפניכם את המשך הצילומים, המילים פחות חשובות. אבל כן עוד משהו אחד, שמתחשק לי לכתוב עליו. בחודש הבא יש לי יומולדת עגול. כזה של גדולים. ולכבוד זה נתתי לעצמי שתי מתנות, שכשהן שלי עכשיו, אני מרגישה באמת גדולה, מהסקאלה של הפלוסים של להיות גדולה, מהחלקים הטובים, לא מהקמטים והשיער הלבן.. ::) אז יש לנו אוטו, וזה האוטו הראשון שלנו, כמה שזה נשמע מופרך ובלתי הגיוני בעליל, אף פעם לא היה לנו אוטו שרשום על שמנו, ועכשיו יש. אז בטח תראו אותנו מסתובבים באירופה בזמן הקרוב, סתם כי אנחנו יכולים ויש לנו אוטו..
הדבר השני הוא, שיש לי בפעם הראשונה סט צלחות מדהים, כזה של גדולים, צלחות קרמיקה סופר מעוצבות, שמגשים עליהן מנות סופר מפונפנות, והופכות כל שולחן לרשמי, כזה של גדולים. חלמתי על זה לא מעט זמן, וגם ההוצאה, והמכשול של להוביל את זה מישראל לכאן עמדו בדרכי. לא עוד. עירית הגיעה לכאן עם מזוודה עמוסה בשמנת מתוקה, כוסברה ו... 12 צלחות של גדולים. היא הכינה לי להזמנתי סט מהחלומות, כזה שדמיינתי בדיוק, כזה שתמיד רציתי, כזה ששום דבר לא מתחרה בו. אז העומס צילומים מהשולחנות, הוא כי לא יכולתי לעמות ביופי המהפנט של העיגול ששואב אותך לתוכו. תודה יקירה, שהיתה לך סבלנות לכל השגעונות שלי, ושבאמת הצלחת, והבאת לי אותן עד לכאן. מעכשיו השולחנות שלי תמיד יראו של גדולים, במובן הכי טוב של המילה.







אני בטוחה שעירית תעלה בהמשך מתכונים לניוז לטר שלה מהסדנה, אז תסלחו לי שאין כאן פרוט, היא תעזה זאת טוב ממני..




בעיניים שלי אני רואה התרחשויות גדולות. עומס של פריטים וצבעים וטקסטורות. אני כל כך אוהבת את הסצנות האלו שהצלחנו ליצור עם עושר ויזואלי כל כך גדול, ומטעמים שהם לא פחות ממושלמים, מנחמים, מפנקים.
חברה ותיקה, שלה זו הפעם השניה כאן בבולגריה, (אני תמיד אומרת שפעם אחת זה לא מספיק) נתנאלה, שאין סיכויי שאתם לא מכירים אותה, הגיעה לסדנה עם מזוודה עמוסה בנרות מקסימים, בעיצוב ובאיכות שלהם, מתנה לכל משתתפת מהחנות המטריפה שלה בעזריאלי, מכה לחובבות עיצוב.  זה באמת היה אקט של נדיבות ונתינה נטו, ואנחנו חגגנו לנו עם סשן צילומים של הנרות בבית הכנסת הנטוש על יד הבית שלי. נתנאלה יקרה, תודה על הכל, בעיקר על הפירגון הבלתי נגמר שלך, שמרגישים באמת שהוא מגיע מבפנים.


בין לבין כל הרגעים האלו, עברנו כולנו חוויה בלתי נשכחת. היה לי העונג להזמין לסדנה את דגנית, כחלק מהצוות, שתעביר כאן, בין הגינה לפארק לדנובה סדנה מטריפה של הדפסת בדים מהטבע. לדגנית המוכשרת מגיע פוסט נפרד, עם רגעים כל כך קסומים ופוטוגנים, אבל זה לפוסט הבא.
התכנסנו ביום האחרון, לארוחת פרידה, סירים יפהיפים יצאו תחת ידיה של עירית, קינוחים מרגשים, במיוחד סורבה הפטל החתיך שלא הפסיק להצטלם, משוויץ בעלי הורדים המסוכרים שהכנו כמה ימים קודם. הכלים של עירית חגגו על השולחן, הבנות בחרו פליליסט, אפרול ורוד אדום מילא לנו את הכוסות, וככה הסתימה לה עוד סדנה מרגשת, עם רגעים שיהפכו לזכרונות ענוגים.











למזלי העצום, הצטרפה לה באופן קבוע לנבחרת הסדנה מריאנה, חברה קרובה שלי מכאן, מוידין, והיא נכס אמיתי. היא בילתה צמוד צמוד לעירית במטבח, עזרה, למדה המון, ונהנתה יחד איתנו וכולי ציפיה כבר לפעם הבאה, בידיעה שיש לי צוות מנצח כאן, ואני רגועה. היא מחייכת אליכם כאן למעלה :) תודה מריאנה, נשיקות!

כמובן שיש צילומים נהדרים של הקבוצה שלנו, הם ימתינו גם לפוסט הבא.
עירית, תודה. כל השאר כבר נאמר. מאחלת לכולנו למצוא חדוות עשיה כזו נפלאה כמו שיש לי עם עירית, חיבורים מפתיעים בחיים, שלעולם לא נדע לאן יובילו. כנראה שלבולגריה.. :)
p.s לא לשכוח להצטלם עם הצוות המופלא באור יום, אחרת צריך עיבוד תמונה רציני. אבל העיקר החיוכים, לא...?


וכן. לגבי הסדנה הבאה. הייתי מאוד רוצה לקיים אחת בסוף אוגוסט, נראה לי קצת צפוף עם כל התוכניות המשפחתיות שלכם.. לא?
ההרשמה לסדנאת אוקטובר תפתח בשבוע הקרוב, כמו גם לסדנת כריסמס. תשארו בסביבה.
ויש מקומות למרוקו, אם אתם בעניין. אם אתם לא יודעים על מה אני מדברת, זה הזמן לרוץ ללינק שכאן, ולהתעלף ממה שהולך לקרות שם! המקומות שלכם?? 

2 comments: