13.7.14

So, we are here.

כמעט ושכחתי איך מעלים פוסט חדש בבלוג.. ופתאום גם כל הבלוגר נפתח לי בבולגרית! אבל התגברתי על זה. הגענו לבולגריה לבית של סבא וסבתא היקרים כבר בתחילת השבוע. חוץ מלדפדף בין  Ynet לחדשות ערוץ 2 באינטרנט כמעט ולא הצלחתי לעשות כלום. אני אפילו לא רוצה לפתוח את עניין המצב בארץ כאן בבלוג שלי, כי זה לא המקום לדעתי. אז נשימה ארוכה, ואני מנסה לחזור לשיגרה הכל כך אהובה ומוכרת לנו כאן, אותה שיגרה שאנחנו מחכים לה בקוצר רוח כל השנה, להגיע לפינה השקטה על הדנובה, לחלוץ נעליים ולהסתלבט קיץ שלם. וכמובן ליצור והרבה, ולצלם, והרבה מאוד! 
החלטתי שהשנה שני לא מוותרת על ״ממתקים בדרך״ כי השילוב של שני הדברים שאני הכי אוהבת נמצא בדרך לעיר של סבא וסבתא - דונאטס ופירות יער! אז על הדונאטס עשינו וי מיד אחרי הטיסה - 


השנה נסענו צפונה מסופיה בדרך אחרת מכרגיל, כי הייתי חייבת לאסוף/לקנות בדרך פירות יער. אז חצינו הרים מהמממים ביופיים, והיה אויר קריר ונעים, פעם ראשונה שבאמת הרגשנו את המשמעות של אויר הרים, קשה לתאר כמה צלול וכיף להיות שם למעלה. אחת האהבות הגדולות שלי בולגריה זה הירקות והפירות. למזלינו יש לנו הרבה חברים ומשפחה שגרים בכפרים, ומשלוח אורגני מגיע הנה לפחות פעם בשבוע. כמו הגזרים היפהיפיים האלו שנקטפו שעה לפני הצילום בערך. ואני כמובן לא מוותרת על פירות יער. אז הגענו לכפר קטן בהרים בדרך צפונה, ואפילו לא הצטרכנו לאסוף בעצמינו (האמת שהילדים היו ממש עייפים מהטיסה והדרך.. ) ועל הכביש חיכו לנו סלסילות מלאות בפטל מתוק. שילמנו יורו אחד שזה שני לב (המטבע הבולגרי) והמשכנו מאושרים. 
הגענו עייפים מאוד, ולקח לנו בערך יומיים להתאפס על הלוקיישן המשפחתי החדש, אבל לאט לאט אנחנו מוצאים כל אחד את הפינה האהובה עליו, לבינתיים. עד שהדנובה תזמין אותנו לבלות שם את כל היום, כי עדיין קריר ולפעמים יורד גשם. 


לולה נראית מתפללת כאן למשהו.. אבל היא בעצם כל היום בחיפושים אחרי חיות מחמד. אין לה רגע דל. פרפרים, חיפושיות, נמלים כל מה שאפשר לקרוא לו חיה. יש לה כאן שני חתולים שלבנתים לא מראים נחמדות יתר, אבל לאט לאט הם מתחילים להיות חברים.. וממש בקרוב היא תגיע לחווה מלאה בחיות, והתפילות שלה יתגשמו :) 
לולי לעומתה כבר עשה וי על משהו חשוב מאוד - הוא  לא לקח איתו את הקורקינט שבארץ מחובר לו לרגליים כמו דבק, כי הוא גילה  שקנו לו אופניים חדשים! 
זהו, לאט לאט אנחנו מוצאים את השקט שלנו כאן, רחוק מכל הבלאגן הלא הגיוני שהשארנו מאחור ממש בלי לדעת.. יש לנו לא מעט ימים כאן עם המשפחה הנפלאה שלנו, ופרוייקט קיץ אחד  גדול מאוד מאוד, שכבר בפוסט הבא תבינו על מה אני מדברת. וכמובן שכמו בכל יום שבת, יש כאן את השוק יד שנייה שאני לא מפספסת אפילו אם יורד גשם. אף אחד לא מבטיח אוצרות גדולים, אבל לפעמים הבולגרים ממש מפתיעים לטובה! זה השלל מהיום - 
וזהו, נראה שחזר לי החשק לשתף אתכם בחוויות שלנו, ואני מעכשיו כאן. אנחנו כאן מתפללים שלכל הילדים בעולם יהיו ימים ולילות שקטים ושלווים.
זה הנוף שאני רואה מהמרפסת שלנו כל ערב. השקיעות כאן עוצרות נשימה. אני באמת משתדלת לחכות להן כל יום מחדש. 


4 comments:

  1. התרגשתי כרגיל, חופש נהדר שיהיה מותק

    ReplyDelete
  2. תהנו מהחופש!!
    ותמשיכי לפרסם, התגעגעו

    ReplyDelete
  3. תמונות מדהימות, הרגשה של אגדה..... אפשר לדעת מאיפה השרשרת שלך?

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה! השרשרת היא בעיצובה של עדי ליאור, יש לה דף פייסבוק

      Delete