6.10.13

Paper goods, and mission accomplished.

את הפוסט הזה תכננתי לכתוב ממש מזמן. לפני כמה חודשים. אבל לא רציתי להתחייב על משהו שעדיין לא התממש כמו שרציתי. נעים להכיר - אפרת, הבנדם הכי לא יעיל ומאורגן בעולם, אבל..!!! זה נגמר. מי אמר שאי אפשר לעשות שינויים קיצונים בדרך שאנחנו חיים? בשורה התחתונה, הייתי עד לא מזמן מאלו שדוחים דברים לא נעימים. ניירת, בירוקרטיות, טפסים, והכי נורא - עד השעה 18:00 עדיין לא ידעתי מה הילדים יאכלו לארוחת ערב. זה ממש שבר אותי. הרגשתי שאני האימא הכי לא פירית בעולם. איך יכול להיות שהערב הגיע, ועדיין אין ריח של פשטידה, פטרוזיליה קצוצה, מרק מהביל ולחמניות ביתיות? טוב, בעניין האפיה אני יכולה לתת לעצמי כמה נקודות, אז כן היו תמיד עוגיות, ולפעמים אפילו לחמניות ביתיות.. אבל כל השאר? כישלון. בקיץ היינו אצל סבתא בבלוגריה, ורק מלראות אותה מאכילה כל יום לפחות 8 פיות עם אוכל משובח, נכנסתי לדיכאון. וכל השבתות אצל אימא שלי, כשהסירים עומדים כמו חיילים על השיש, והסלטים המעולים, והעוגות, והכביסה המקופלת, והבית הנקי, ובדיוק שניה לפני שהשבת מגיעה יש וי על כל המשימות האפשריות בעולם.. ככה אני רוצה להיות. מאוד מאוד רוצה. לומר את האמת, לא נראה לי שאי פעם אעמוד בסטנדרטים האלו במלואם, אבל תחילת השינויי היא מבורכת, לא?

אני אולד סקול, תמיד הייתי. עד היום כשאני רוצה לכתוב משהו רציני, אני לוקחת דף ועט. המסך של המחשב משמש אותי בעיקר לפוטושופ. כשאני מחפשת מתכון טוב, אני תמיד פותחת ספר, ואם צריך אז רק אחר כך אינטרנט. ככה אני.

אז לפני כמה חודשים טובים, הגיעו אלי מחברות. לא סתם מחברות, אלא הכי מפתות ואסטטיות בעולם. הן כמובן של יולטה הנפלאים. אז עשיתי חלוקה  -אחת ללולה, אחת ללולי ואחת לי. לכל הרשימות והמטלות שאני מתעלצת לבצע  ביום יום. הכל כתוב שחור על לבן במחברת שלי. בתחילת כל שבוע אני מסמנת לי שלושה דפים. מספר אחד, מספר שתיים, ומספר שלוש. מסדרת בסדר היררכי את המטלות הכי חשובות שצריכות להתבצע באותו שבוע, ומתאמצת חזק חזק שהכל יהיה מחוק בסופו. הכל נראה הרבה יותר יפה במחברת הזו, אני לא מתעלמת ממנה, והיא מונחות לי מול העינייים על שולחן המחשב כל יום, וכשאני יוצאת מהבית היא איתי.

וככה, בשביל שיהיה יותר נעים בעיניים, את הדפים הראשונים  של על שבוע אני מסמנת בחותמות המושלמות האלו. יש לי איזה פטיש קטנטן לחותמות, זה אולי הפריט היחיד שאי לא מסכימה לילדים לשחק איתו, כי הן רק שלי.להם יש את החותמות שלהם.. כשחושבים על זה יש עוד כמה דברים שהם לא נוגעים בהם, אבל זה לפוסט אחר (ע"ע אייפון שנשבר ותוקן כבר יותר מחמש פעמים, והשיא - המצלמה הלכה לעולמה...)

והחלק השני של כל הסיפור, אולי הניצחון הכי גדול שלי בקרב על האוכל. שתי מחברות מתכונים מהממות של יולטה. בכל פעם שארוחת הערב יצאה מוצלחת, אני מייד מתעדת אותה במחברת. אבל זה ממש שמור רק לטופ של הטופ. זאת אומרת, רק ארוחה ששניהם טרפו בלי בעיות, כזו שהיתה פשוטה להכנה וריאלית מבחינת חומרים זמינים וזמן. כשזה קורה - היא מיד נכנסת להיכל התהילה. עד היום יש יותר מ-8 כאלו, שלא תטעו שזה קל לתקוף מתכון מנצח ולכלוא אותו לעולמים במחברת.. זה לוקח זמן ואימונים קשים.

כמו שהייתי שמחה אם אתם תמליצו לי על מתכון אחד כזה, אני שמחה לשתף אתכם..:) הנה הוא אחד המובחרים והטובים שבינהם, קציצות הקישואים המושלמות של סבתא נורה:

פעם מישהי מאוד מוכשרת כתבה על סיכה. שבשביל הסיכה היא צריכה קופסה יפה, ובשביל הקופסה היא צריכה שולחן, ובשביל השולחן שהחדר יהיה מסודר, ואחר כך לנקות את כל הבית, ורק אז להזמין חברות של הילדות.. זו כמובן מקופלת המוכשרת, אבל לא הצלחנו לאתר את הפוסט ההוא. ככה זה גם אצלי. בשביל לשלוח מסמכים למס הכנסה, אני צריכה שהמשימה תהיה כתובה לי במחברת הכי מפנקת בעולם, עם חותמות יפהיפיות, וכשאסמן "בוצע" לא תהיה מאושרת ממני. זה ממש כמו להתנקות מליכלוך..

והסיבה שחיכיתי עם זה עד עכשיו, היא לבדוק אם זה באמת עובד. אז כן. אחרי שלושים ומשהו שנה הבנתי שאני בנאדם שעובד טוב עם רשימות. חבל שלא הבנתי את זה קודם. המחברת שלי אוטוטו נגמרת מרוב מילים, וזה משמח :) אני הולכת להשתלט על המחברת הורודה של לולה..:)




10 comments:

  1. את מקסימה! ואני דוקא כן מהאמהות האופות והמבשלות ובד"כ הם מתבאסים. כי הוא לא אוכל כל דבר שיש בו עלים ירוקים, או תירס, או..כל יום משהו אחר. והיא המקסימה הקטנה, אוכלת עדיין הכל (כולל טחינה גלמית, גרנולה ושקדים), אבל אני יודעת שאו-טו-טו היא תצא למערכת החינוך הכללית/ציבורית וכל עולמה יסתכם בהררי קטשופ! לפחות יש לך את המחברות המעלפות והצילומים המדהימים. ואני עדיין מתכננת לעשות אצלך קורס צילום. זה יקרה :)

    ReplyDelete
    Replies
    1. קטשופ...ספרי לי על זה.. אני כמעט מתחייבת שהמתכון של הקציצות קישואים יתפוס אצל כולם. נסי וספרי :) ואשמח מאוד לראות אותך איתנו בסדנאות, ולהחליף מתכונים כמובן..:)

      Delete
  2. מעולה, אחלה ההשראה, אולי כדאי לי להתחיל לנצל את המחברות הנהדרות שלי, מתכון לא שלי, מבלוג מעולה, אבל אצלנו הוא מנצח ופשוט להפליא:)
    http://www.bazekalim.com/2008/11/10/lighter-sesame-noodles/

    ReplyDelete
    Replies
    1. המתכון נראה חלומי,לטעמי..לא בטוחה איך הילדים יגיבו, אבל מבטיחה לנסות ולעדכן!

      Delete
  3. אין עלייך. הזדהיתי עם כל מילה (-:

    ReplyDelete
  4. אין עלייך. הזדהיתי עם כל מילה (-:

    ReplyDelete
  5. אך, כמה אני מזדהה איתך. הכי כיף רשימות ואז למחוק משימות :)
    ולגבי הארוחות ערב, אין ספק שהייתי רוצה גם כמה מתכונים מנצחים (רק הבעיה שיום אחד
    אוהבים משהו אחד ולמחרת כבר לא....:(
    והמחברות - מעלפות!!!!

    ReplyDelete
  6. הולכת להכין....הצילומים משגעים, הבלוג מגניב ברמות...כבר שעתיים שאני יושבת וקוראת ומתמוגגת ...ויש לי בבית 4 ילדים. לפחות אכין להם משהו לאכול (בספק אם מישהו חוץ מילדה מס' 2 וממני שנהנה מהקציצות)....מי שלא אוהב קישואים יקבל קטשופ ...(על משהו כמובן) :)

    ReplyDelete