20.10.13

Our home.

הבית שלנו. כמה אני אוהבת אותו. זו הפעם הראשונה שיש לנו בית כזה שאנחנו אוהבים אותו מאוד. כשאני חושבת אחורה, אני כמעט לא מאמינה באילו בתים גרנו בעבר.
הבית הראשון שלנו ביחד היה בניו יורק, אחרי שסיימנו ללמוד. זה לא באמת היה הבית שלנו, גרנו בחדר בדירה של סוניה הפורטוריקנית בויליאמסבורג. היה משעשע. אחרי כמה חודשים עברנו לחדר במתחם "דירות". זה היה חדר בגודל ארבע על ארבע (אולי פחות..), והשרותים המקלחת והמטבח היו משותפים בקומה לעוד כמה "דירות".. חזרנו לארץ, ועברנו לגור בלופט. הרבה לפני שזה היה העניין. אצלנו לא היו פסיליטיס מפנקים, היתה רק הרומנטיות.. גרנו בלופט של 220 מטר עם קירות בטון חשופים מעל מוסך אופנועים. את האמבטה בנינו לעצמנו.  חוץ מרומנטי זה לא היה כלום..משם עברנו לדירת פאר (!) כשהציעו לי לשמור על דירה של חברים למשך זמן קצר במחיר של תשלום חשבונות, והזמן הזה למזלנו הרב התארך, אבל בסוף נגמר. משם עברנו לגור על גג העולם. קומה חמישית באבן גבירול, גבוה מעל כולם. הדירה היתה חזיתית לרחוב, אבל מקסימה, ונשארנו שם ארבע שנים. ומשם שוב פעם לניו יורק. זו היתה דירה עם קסם, קטנטונת וצרה, וכהרגלנו במקום סואן. ממש מתחת  לגשר מחבר בין ברוקלין למנהטן...וזו הדירה שהתחילה את הפוסט הזה. השבוע אימא שלי שלחה לי צילומים מהדירה, שאני שלחתי לה שתראה, לפני שהם הגיעו לברית של לולי :) ככה היא נראתה -



כמעט שנתיים וחצי אחרי מצאנו את עצמינו בדירה חדשה, שעשתה בתחילה רושם טוב, והתגלתה כדיכאון אחד גדול. ארבע שנים אחריה, ואנחנו בבית שאנחנו מאוד מאוד אוהבים. סוף סוף. כולנו אוהבים, ובעיקר הילדים. אני מזל סרטן, ואף פעם לא התעניינתי באסטרולוגיה. מה שאני כן יודעת, זה שאומרים על מזל סרטו שהוא אוהב את הבית. זה הכל. ואני מאוד מאוד אוהבת להיות בבית. זה המקום הכי שלי בעולם. עם הדירה החדשה היו לי קצת בעיות בהתחלה. חשבתי שקשה לי לצלם בה. הדירה מוארת בטרוף, אבל הכיוונים קצת בעייתים. בהתחלה נבהלתי, ולא צילמתי כמעט כלום. חשבתי שעשינו את טעות חיינו עם הדירה הזאת. אבל כמובן שהצלחתי לתקוף את האוייב! נראה לי שהבעיה היתה בעיצוב שלה. היא עדיין לא בדיוק כמו שאני רוצה, חסרים כמה רהיטים ואביזרים שיהפכו אותה למושלמת :) בתחילה חשבתי שהמטבח כל כך מכוער שלעולם לא אצלם בו, מסתבר שהוא מאוד דומה למטבח שהיה לנו בניו יורק.. השבת צילמתי במטבח את הצילומים האלו, ונראה לי שאחריהם לא אפסיק לצלם בו -




 וגם בסלון הצלחתי לתקוף את מחסום האור  -



בכל אחד מהצילומים האלו, משהו עדיין חסר, לא גמור. פה חסר ארון, שם וילון, והכוננית של הטלויזיה מוציאה אותי מדעתי. אני אמנם חסרת סבלנות, אבל גם מאוד נהנית לראות איך הבית מקבל חיים לאט לאט. להתעסק בבית זו אהבה גדולה שלי. מה אעשה כשהכל יהיה בדיוק כמו שאני רוצה??

 ודרך אגב, בהופעת בכורה חגיגית, הכלב שלנו מופיע בצילום הראשון למעלה.  איך זה שהוא לא הצטלם עד היום? הוא בישן...

הבית הוא ספר פתוח למשפחה שגרה בו. אצלנו זה ספר צבעוני עם מלא תמונות וציורים וחלומות ואגדות ונסיכות וסופרמנים. אני מודה  שיש לי את הבית הזה. ואני יודעת שזה הרבה. שום דבר הוא לא מובן מאליו..


10 comments:

  1. פוסט כל כך חמים... גם אנחנו *הגענו הביתה* אחרי תשע שנים וארבע דירות/בתים, וגם אצלנו יש עוד דרך ארוכה עד שהוא יהיה מושלם, אבל הדרך יותר חשובה מהתוצאה, לא?

    ReplyDelete
  2. הדרך כל כך כיפית, אז מה איכפת לי...:)

    ReplyDelete
  3. מהמם.. ואני דווקא אהבתי גם את הדירה הקודמת :-)

    ReplyDelete
  4. כיף בבית, מזמינה אותי לקפה

    ReplyDelete
    Replies
    1. ברור שמזמינה, רק בואי :)!

      Delete
  5. הי אפרת,
    אוהבת מאוד את הבלוג, הזדמנות לומר תודה על ההשראה והיופי.
    ושאלה- בפוסט אורח שלך שהתפרסם אצל אילאיל (ובעוד כמה פוסטים שלך) מככב נבי ארנבי..
    אני מחפשת כבר זמן רב איפה קונים ארנבון שכזה בלי קצה חוט..
    אשמח לשמוע!
    (ronchk@gmail.com)

    ReplyDelete
    Replies
    1. jelly cat
      זה שם החברה שמייצרת אותם. אני הזמנתי מאמזון, כי בארץ הם קצת מגזימים עם המחירים לדעתי..

      Delete
    2. יש! את לא יודעת כמה עזרת לי..
      תודה

      Delete
  6. פוסט מקסים, נהניתי מכל מילה ותמונה

    ReplyDelete
  7. כתיבה מקסימה ופוסט מלא אופטימיות, כייף גדול (הסתכלתי על התמונה הראשונה בפוסט והייתי בטוחה שהכלב הוא בובה... )

    ReplyDelete