מישהו נתן לי מתנה. את הכיסא הכי טוב באמצע , צופה בשני הילדים שלי גדלים. היום אני מרגישה שזה היום הראשון של השנה החדשה. אחרי קיץ מדהים באירופה, תקופת חגים ארוכה (!) היום אני מרגישה שהשיגרה חוזרת. התגעגעתי אליה.. אני לגמרי בן אדם של שיגרה, אבל לרגע לא אחשוב פעמיים אם מישהו מציע איזו הרפתקה שווה, כל עוד אני יודעת שהשיגרה תחכה בדיוק במקום שעזבתי אותה.
נדבר קצת על צילום.. לפני כמה חודשים ראיתי סרט תיעודי על ברט שטרן. צלם גדול. הוא לא היה מההשפעות הגדולות עלי, אבל בסרט הזה הוא הצליח לשים במילים את מה שניסיתי להסביר לעצמי הרבה מאוד זמן. מה בעצם קורה כשאני מצלמת?. התשובה הכי טובה שיכולתי לתת אי פעם:
"אני לא חושב על זה אני פשוט עושה את זה. אני לא באמת מצלם תמונה אני לוחץ על הכפתור. ואני יודע כשזה טוב, ואני יודע כשזה רע." ברט שטרן. אז כל מה שהוא אמר, ככה בדיוק, מילה במילה, כוונה בכוונה, ככה גם אני. ככה זה גם אצלי.
זה הרבה יותר עניין של תחושות מאשר שליטה טכנית. משפט המפתח בצילום הוא - ברגע שאתה בקיא בכללים, יש באפשרותך לשבור אותם. לכן, שליטה טכנית היא חשובה. ביותר. אין ספק, צריך לדעת מה עושים. אי אפשר להסתמך על פוקסים. אבל אז הכיף הגדול מתחיל, אפשר לעשות מה שרוצים!
אני לא באמת חושבת על מה אני מצלמת, סוג הצילום שלי לא דורש תכנון גדול מידי, אם בכלל. אני טובה בלשבת ולהתבונן מהצד, להשתדל לא להפריע לסצנה לקרות כמו שהיא אמורה לקרות, לא כמו שהייתי מהנדסת אותה.
את כל הצילומים בפוסט הזה צילמתי עם העדשה האהובה עלי, ה-85 מ"מ 1.8 שלי. העדשה הזו מאפשרת לי לצלם תקריבים בלי להיות קרובה מידי לאובייקט. הסיפורים נבנים אצלי בראש לפני, תוך כדי וגם אחרי, בעריכות שלהם.
חלק גדול מהסיפור נבנה אחר כך, בחיבורים ובעיבודים של הצילומים. אני לא אשפית פוטושופ, רחוק מזה. אני דווקא מעדיפה להישאר ברוב המקרים כמה שיותר קרובה למקור, למה שהעיניים שלי ראו, ואיך שהן ראו. האמת האבסולוטית היא רק שלי. וכמו שברט שטרן אמר, אני מיד יודעת אם זה טוב או רע. מיד. אפילו לפני שהסתכלתי במסך של המצלמה אחרי הצילום.
שני מקומות אחרונים לסדנאת הצילום שאני מעבירה בתל אביב, מתחילים בשבוע הבא :)
יש לי את המקום הכי טוב באמצע במופע הכי שווה של המאה. ואני פשוט לוחצת על הכפתור.
כאילו כתבתי בעצמי!
ReplyDeleteאת מקסימה ומדוייקת כ"כ
אני בטוחה שללמוד ממך זו חוויה נפלאה