Location, location location!

בזמן האחרון אני מרגישה כמו הבריטים. כל היום מתעסקת במזג אויר. ומה להלביש לילדים לגן. אבל חם, אבל יש רוח, אבל אין שמש, אבל מה עם הסנדלים החדשים של לולה?? ונעלי האצבע של לולי? אני כבר לא יכולה לחכות לראות אותם נועלים נעליים של קיץ. ושיגמר כבר הסרבול הזה של השכבות. לפחות מהגרביון שהיה דבוק ללולה לרגלים כל החורף נפטרנו. 
וכשמזג אויר קצת משתפר, מיד נשאלת שאלת המאה. אז מה עושים היום אחרי הגן?? האמת שלא משנה מה הוחלט, ברגע שאני פונה ימינה מהיציאה של הגן ולא שמאלה כרגיל, ההתרגשות עולה. כבר ברור להם שהולכים לעשות משהוא שהוא לה הגינה הקבועה. לולה ישר מתחילה לצעוק אוניה אוניה, היא כמובן מתכוונת לים. את הים הם הכי אוהבים. בחורף זה היה הרבה פחות ים ויותר לכיוון הנמל, אבל עכשיו, לאט לאט זה הופך לגמרי לים. 
תל אביב היא עיר מדהימה, בירה תרבותית של העולם. אבל משום מה אני לא מאלו שלוקחים את הילדים למוזיאונים, לשעות סיפור בספריה או לבית קפה קידס פרינדלי. אנחנו הולכים לים. 

אבל העניין בפוסט הזה הוא לגמרי אחר. כצלמת אני תמיד, אבל תמיד מחפשת מקומות, מה שנקרא לוקיישנים חדשים ופוטוגנים לצילום. זה די התפקיד שלי להציע ללקוח איפה מצלמים. לפעמים האובייקטים לא צריכים סביבה אמיתית, אלה רק בכאילו, ולפעמים הסביבהֿ, הלוקיישן עצמו עושה חלק גדול מאוד מהעבודה. מבחינתי זה יכול להיות אפילו קיר בצבע יפה, או משהו יותר מורכב. העיקר שיהיה מעניין ויחדש. 


אז אתמול אחרי הגן, נסענו עם האופניים לים. היה כיף גדול, וכמובן שאחרי הים תמיד רעבים. וכאן וידוי קטן. אני הג'אנקיסטית הכי גדולה שתפגשו מימכם. היתי מאוד שמחה לספר לכם כאן על אוכל אורגני, שלא לומר טבעוני, מזין וטעים, כחלק מהחיים שלי. אבל לא הפעם. כשאני רעבה אני חושבת על קוראסון חמאה. אם אין אז שקדים. אם אין אז כל פחממה אחרת ממותקת. ואם אין אז על מקדונלדס. נשבעת. מאוד ברור לי למה. קודם כל זה סיפוק מיידי, ולי זה טעים, מה לעשות? טוב, ברור שאני לא יכולה לאכול מקדונלדס כל יום, אבל פעם בשבוע - בזה אני עומדת. ומעבר להכל, מקדונלדס זה אייקון. יש לי משיכה גדולה לאייקונים. אני מעריצה את המיתוג והעיצוב שלהם. זה כמו שכשאני מאוד מאוד צמאה, ומספיק לי לראות בקבוק זכוכית קררר של קולה ולהרגע, ככה עם מקדונלדס. כשאני מאוד מאוד רעבה מספיק לי לראות אותיות צהובות מבצבצות מאחורי איזה בניין או פינה, אני יודעת שתכף הכל יהיה בסדר. מקווה שלא אכזבתי אתכם..

ופתאום אתמול, נדהמתי לגלות שפתחו סניף חדש וחתיך במיוחד של מקדונלדס בנמל! הילדים רצו פנימה, אוספים מכל הבא ליד - בלונים, הפתעות, צ'יפס והרבה הרבה קטשופ. מרוב שהייתי רעבה, נכנסתי, הזמנתי, התיישבתי, ולא שמתי לב. רק אחרי כמה ביסים גיליתי שאני בלוקיישן חלומי לצילומים. דרך אגב, את המונח לוקיישן, לוקיישן לוקיישן הטביעו מי אם לא מקדונלדס בקמפיין הראשוני שלהם...

סיימתי לאכול ומיד התחלתי לצלם. פשוט חלום של חלל, של אור של צבעים, מה לא. הכי מתאים לצילום ילדים בעולם :)))

אז אם יש לכם סודות שמורים על לוקיישנים מהממים ביופיים לצילום, מטר מהבית, ספרו לי. אני מבטיחה לשמור בסוד :)))
אצלנו במשפחה לא מחפפים בג'אנק. ברור שהיתה גלידה בסוף..

אני בטוחה שלא היתה לכם מחשבה על משפחה עם גינת ירקות ותרנגולות. אלו אנחנו, מקדונלדס ג'אנקיס. 

אם גם אתם רוצים לצלם את הילדים במקדונלדס, אבל אין לכם מושג מה עושים עם המצלמה, סדנת הצילום הבאה שלי נפתחת ב-17 למאי, ימי שישי בבוקר מ-9:00 עד 12:00 בסטודיו המקסים שלי ברחוב אילת בתל אביב. ההרשמה אוטוטו נסגרת, תמהרו. כל הפרטים בלשונית photography workshop בראש הבלוג. 
נתראה!
xoxo אפרת