קרקס. לא מה שחשבתם.

My man of tomorrow part 2- The golden age

קיוויתי שאחרי המאמץ שהשקעתי בלטפטף טיפה אחר טיפה של שעווה לתוך קליפת אגוז, הפיראטים יקבלו מקום של כבוד אצלנו בבית. להשיט אוניות פיראטים זה כיף, לעוף זה יותר. אחרי הכל אוניות מאגוזים לא כתובות בהיסטוריה, סופרמן כן. ביום שאחרי ליל הסדר, הגיע לבקר אותנו אצל סבא וסבתא החבר הכי טוב, ואיתו השמש והבלאגן. אחרי ארוחת צהריים חגיגית יצאנו לגינה. אימא חרוצה, דואגת לקצת פעילות.ללולי שלי יש קצת בעיה עם מגע. יותר נכון להגיד עם ליכלוך, כנראה שיש יותר מידי מגבונים בשלוף בחיים שלו. כנראה שהבעיה לא אצלו. האוניות מאתמול ננטשו טובעות בקערת המים, והגלימה נקשרה מחדש מוכנה למלא את כל המשאלות. כבר כמה ימים שהוא מזכיר לי שלא סגרנו את פינת הטייטס והחולצה והמגפיים האדומים של סופרמן. אימא, גלימה זה לא הכל. יש עוד. כן, וגם מסיכה. מזל שאת הבלורית הצלחנו לעצב לו והוא החליט שזה מפריע לו במצח אז ירדנו מזה. הזכרתי מגבונים וליכלוך, אז הכי הייתי שמחה כשהחבר הוביל את המהלך, והפך צבעי ידיים לצבעי גוף :)

לולי שלי רואה שישה צבעים שונים ובוחר אדום. בן של אימא!

משום מה הייתה לי השערה שכשאתן להם צבעי ידיים וניירות לבנים אקבל חזרה ניירות עם טביעות צבעוניות. לילדים יש קול משלהם. 

ההוגה הגדול. החבר!

החיוך על הפנים שלו כשהבין שהוא מתקרב בצעדי ענק ללהיות סופרמן היה ענק, אבל הידיים האלו שאבו את המצלמה אליהן...

בפוזיציה הזו הוא עמד איזה 10 דקות, וכששאלתי אותו מה קורה?? הוא אמר שהוא מחכה לרוח שתיתן לו תנופה. בחוץ היו 31 מעלות ללא זכר לרוח...

זה ה- golden age האמיתי, ושלא יספרו לכם סיפורים... גלימה של סופרמן, קצת צבע אדום, שמש וחבר טוב, כל רגע כזה נראה כאחד מרגעי השיא שלו..וכשהרוח תגיע הוא גם יעוף!

בין לבין זה מה שאבא שלו עשה -

ימי סופרמן שולטים, מעניין עד מתי...לפחות הוא זנח את המחשבה שאימא צריכה עכשיו לדאוג לתוכי שישב לו על הכתף כשהוא פיראט.
האמת היא שהפוסט הזה הוא הצצה קטנה לאוצר שגיליתי..איפה שהוא באמריקה, שני אבות יצירתיים החליטו ליצר צבעים, ולא סתם צבעים, צבעים שווים מאוד באריזות מהממות שרק עושים חשק לקנות את כל הקולקציה ולהניח על שולחן קטן לילדים קטנים עם אצבעות קטנות. לא ארחיב יותר כי זה קצת סוד שמור, רק שתדעו שבקרוב מאוד יוברנד חברה מעולה שכבר סיפרתי לכם עליה (זוכרים את קופסאות האיחסון??) תשווק אותם לכל מי שרק ירצה. עוד קצת וזה אצלכם..מבטיחה לעדכן! אח.. הצבעים של פיקולינו...

פיראטים, אגוזים וחג שמח

אז מה אתם עושים עם כל קליפות האגוזים שפיצחתם?? טוב, ברור שקניתם קלופים, אבל בשביל הפוסט הזה תצטרכו להסביר לילדים שאגוזים לא גדלים קלופים על העץ, והכי כייף זה לפצח אותם וכמובן שמייד אחר כך להכין אוניות קטנות לפיראטים השודדים. אני כבר לא יכולה לספור את כמות הדמויות שלולי החליף בחיים הקצרים שלו, זה התחיל מהתמכרות קשה מאוד לתומאס הקטר, עבר לבוב הבנאי, משם לכבאים של פלימוביל, עבר שוב לספידרמן, ועכשיו אנחנו עמוק אצל סופרמן. (סליחה מכל אלו המינורים ששכחתי בדרך). סופרמן הוא הכל בשבילו כרגע. כל עולמו, אתמול אפילו ביקש שנעצב לו עיגול כמו של סופרמן. שעתיים אחר כך הבנו שהוא מתכוון לבלורית שלו בשיער...:). בגלל הסיכונים שכרוכים בלהיות סופרמן (הוא ביקש מאבא שלו שילמד אותו לעוף מהחלון...) אי מנסה להטות את ההתרחשויות לכיוון אחר. וחוץ מזה הגלימה שלו כבר כל כך מסמורטטת ובלוייה..אז החלטי פיראטים. יש לציין שהוא משתף פעולה נהדר. זה כולל רטייה על העיין בממוצע של 3-4 שעות ביום. ולעיניינו - ממיסים שעווה של נר בחצי קליפת אגוז, באמצע הדרך כשהשעווה כמעט התקשתה, תוקעים קיסם עץ פשוט עם דגל שעשוי מחתיכת נייר (אפשר מצויירת, אפילו דגל ברבי תופס :)) ומצפים את הנייר בסלוטייפ אחרי שהדבקתם אותו לקייסם, כי לפעמים אוניות טובעות...כשהקיסם עומד יציב, ממשיכים לטפטף שעווה מהנר כדי לכסות כמעט את כל עומק הקליפה. האמת שצריך קצת סבלנות בזמן התקשות השעווה, אז לא לוותר. הקיסם צריך להיות נעוץ באמצע כדי לשמור על שיווי משקל. זהו. השעווה התקשתה לחלוטין? מלאו קערה במים ושוטו.. אצלנו נרשמה התרגשות מהמתנה הקטנה הזו לפסח. 

הפיראטים שלי הם קובץ שיצרתי בפוטושופ, והדפסתי על דף מדבקה. פשוט. 

זו באמת מתנה מפתיעה לתת לילד בפסח, ואם הם בעינייני פיראטים אוניות ומה שבינהם, זו בטוח הצלחה! פסח שמח מאוד לכולם!

Kids and robots

הכל התחיל בבאז. באז שנות אור. ליומולדת האחרון הוא קיבל אותו מתנה מחברים, והניח לו לנפשו שלושה חודשים שלמים, בלי בכלל לזכור שהוא שם. עם קומפלקס שלם של תחנת כיבויי, כבאיות וכבאים מי בכלל צריך בובת בד של באז? במיוחד שגדלנו כבר וצעצוע של סיפור זה לתינוקות??? אבל...ברגע הראשון שהיא שמה לב אליו ואימצה אותו באהבה רבה בתור הננשך התורן (נשכן) היה מחטף. הוא שלי הוא שלי!! ומאותו יום, לפחות פעמיים ביום יש מריבה על באז. לולי החליט שיותר הוא לא מפקיר אותו בבקרים, ובאז התחיל ללכת לגן. בצהריים, כשהיא רואה את אחיה הגדול עם באז היא ישר מושיטה יד, ובוכה. כמובן שהוא לא נותן לה. לפני כמה ימים, לולי ניגש אלי ואמר: אימא, אני חושב שכדאי לקנות לה בובת רובוט, ככה היא לא תבכה, כי באז שלי". אימא חרוצה, ישר עושה גוגל לבובת רובוט מבד. וכך פגשתי את הדס. (מזל שהבן שלי מסדר לי דייטים עם נשים כל כך מוכשרות...) יש לה חנות מתוקה בנחלת בנימין (רחוב רמב"ם 7) ושם יש קסם של פריטים לילדים. שמלות כותנה מתוקות, חצאיות קלילות, אביזרים לשיער, שלטי קיר מצויירים ביד עם ניחוח רטרו וכמובן בובות רובוטים! בובות עבודת יד עם פרטים מתוקים, צבעוניים וכיפים. כשעלה הרעיון לבובת רובוט בשבילה, שאלתי את עצמי בשקט למה דווקא רובוט? למה לא רותי סמרטוטי או שפן מתוק? אבל אני לא כאן כדי להתווכח עם הרעיונות (יש לציין מעולים) שלו, ואמרתי לו שזה פשוט רעיון מצויין. הכי שמחתי לגלות שהדס שידרגה בגדול את האופציות ויצרה רובוט בן ורובוט בת. גאוני.

כמובן שנרשמה התרגשות רבה בבית כשהרובוטית בת (!) הוציאה את עצמה מהאריזה. במיוחד כשלולה גילתה את האוזניים של הרובוטית ומייד הכניסה לפה.

את הרובוטים המקסימים האלו, את שמלת הסינר ההורסת הזו, ועוד פריטים כייפים לילדים תוכלו למצוא בחנות של הדס ברחוב רמב"ם 7 וגם בחנות האינטרנטית שלה במרמלדה מרקט (ה-etsy הישראלי!) בקישור כאן. הכי כייף כששמים לב לפרטים, אפילו בבגדי תינוקות. ואולי בעיקר??

הרובוטים עולים 139 ש"ח לא נורא בכלל לבובה בעבודת יד עם קונספט מדליק. שמלת הסינר עולה 99 ש"ח ובעיני היא סופר כיפית ושמישה לקיץ. זהו עד כאן. תוך כדי הצילומים המשאית הפוטוגנית הזאת עברה מתחת לחלון, וביגוד לפרסומת סמויה בסרט, כאן הכל היה חד משמעי, רצתי למקרר ושתיתי ליטר קולה. יש הרגלים שקשה להיפטר מהם. אבל, המשקה הבאמת אלוף הוא ד"ר פפר. בשנתיים האחרונות אפשר למצוא אותו בכל פיצוצייה בעיר, וזה הפינוק האמיתי שלי כשממש חם בחוץ. בבית אני עדיין שותה קולה. סתם אנקדוטה..

פסח שמח, האמת שיש לי בתיכנון עוד פוסט ממש מגניב לפסח, אם אמצא אגוזים עם הקליפה בסביבה אעלה אותו מחר. נתראה..
ממש לפני שאני סוגרת את הפוסט, נזכרתי, שפעם כשביקרתי בונציה והיינו רווקים, נכנסנו לחנות של kid robot. זו חנות קונספט סופר מדליקה לעיצוב של בובות אפשר לומר hardcore.  אמרנו לעצמנו, שיום אחד כשהיו לנו ילדים נקנה כמה לחדר שלהם. האמת שנזכרתי בזה רק עכשיו.