להתחיל זה הכי קשה. אז אני אומרת שלום, תודה שאתם כאן, שבים לקרוא ולראות את התמונות, מספרת לכם שהסתיימה לה סדנה מופלאה, כי זה באמת ככה, אני מדברת וכותבת כאן תמיד ורק מהלב, ותמיד אני מודה לכל העוסקים במלאכת הקודש הזו, הסדנאות שלי, שהן נטו פרי החיים שלנו בשבע השנים האחרונות. ואני מתמוגגת מכל הרגעים שהיו, נהנת להזכר ולהתרפק, וכל פעם כאחרונת המשתתפים לא מאמינה שיש לי מזל לחוות את הימים המיוחדים האלו, ועם האימג׳ים שעולים לאט לאט בגוף הפוסט כבר צצים לי מליון רעיונות לפעם הבאה, ורק שתדעו זה לא רק עבורכם, הלקוחות המינימום מופלאים ומשובחים שלי, כל זה, כן כל זה זה החיים שלי. העשייה הזו, השיתוף, הצילומים הפידבקים שלכם, הימים שבין הסדנאות, ההתרגשות והכנות של לפי והפוסט. כל האחרי. איך שהוא כאן זה מתכנס לשלושה ימים של סדנה, שיתוף מרגש ברשתות וזהו, עד הפעם הבאה. אבל לא. אצלי זה היומיום והוא אינטנסיבי, ואני כותבת את כל זה כי איך שהוא זה גרם לי להתחיל, את מלאכת הכתיבה, מה שקשה לפעמים, אז אחד אפס וזה כבר טוב, וגם, כי אתם בטח יודעים שהחיים שלנו עומדים על פרשת דרכים. אני יודעת שהנושא הזה הוא אבן שואבת עבורכם, שקוראים את המילים שלי כבר שנים, אבל אני משאירה את כל המילים המורכבות האלו לפוסט אחר, שאני מקווה למצוא את הכוחות לכתוב אותו.
ובנימה זו, היש ציור יותר מתאים מהציור הזה של בויאן לעדן את החוויה הקולינרית שהיתה כאן..?
ושוב, אותו מחסום. מה כותבים עכשיו? ההקדמה הזו לא פתרה את מחסום המילים שלי, אני מרגישה שחסרות מילים בשפה העברית לתאר מה באמת קורה כאן בבועה הבולגרית שיצרנו. אני מרפרפת בראשי לרגעים מהסדנה האחרונה, ועולים לי פלאשבקים של אנאליס הבלגית שנתנה כאן חתיכת הופעה לייב (כן! אם לא תפסתם אותי בלייב באינסטוש אני מתכננת לשתף חלקים מההופעה בסטורי שלי) בזמן שסבילן הסומלייה מזג יינות מטורפים ל- 64 (!!) כוסות יין שונות שהתאמנו לכל סוג, וכל זה קורה כשפיליפ השף המוכשר עד כאב מפנק אותנו במשך שלושה ימים במנות מעודנות ומושלמות שכללו לובסטרים, קוקי סאן ז׳אק, קוויאר, בלוגה (דג מטורף!!) קינוחים להתעלף, וזו ממש רק ההתחלה..
היה כאן שמח. מאוד. היה כאן כל מה שאנשי פוסט מגפה עולמית צריכים, היה אוכל אלוהי, והמון אלכוהול, ואמנות מסחררת על הקירות שבויאן הסכים סוף סוף להשאיל לטובת סדנה, וחברה נפלאה של אוסף זוגות ונשים שהגיעו ליקום המקביל שלי כאן בוידין. ואני עדיין לא מאמינה שבויאן ואני מוציאים לאור סדנאות שכאלו במקום השכוח אל הזה ומרגישים על גג העולם.
אז ככה בקצרה, כי בכדי להעביר את ההוויה האמיתית, אין מנוס ותצטרכו פשוט להגיע הנה. והסדנה הבאה תתקיים ב-15 לאוקטובר. סמנו את התאריך ביוומנים שלכם, את הפרטים אפרסם בימים הקרובים. קחו בחשבון שכרגיל צפויות הפתעות מרגשות, והפעם יתכן והן יהיו תלויות מיקום.. מה ששמעתם. עדיין תטוסו לסופיה בולגריה, אבל מעבר לזה תצטרכו לסמוך עלי. אני מזיזה הרים כדי לעמוד בצפיות שלכם, מבטיחה חדשות מסעירות.
הכל התחיל בשמועה בין חברים, שדואגים תמיד להעביר לי את החדשות מהעיר, כי כידוע אני פחות מתערבבת, אבל איך שהוא הדברים החשובים אף פעם לא נשארים נסתרים מאזני ועיני. השמועה אמרה שפיליפ שהוא שף עטור מוניטין, עוזב את הארכיפלג הצפוני ליד גרינלנד, איפה שהוא בישל וחי כמה שנים טובות, ומגיע לאזור שלנו לפתוח מסעדת גורמה באחד הכפרים שבסביבה. הכל נשמט טוב מכדי להיות אמיתי, וזה הרגע שבו כל הכוכבים הסתדרו. כי כל מה שקורה כאן הוא טוב מכדי להיות אמיתי. לא בטוחה שכלום אי פעם קרה.. על אחריותכם. וואטס אפ קצרצר, וסיכמנו שזה קורה. סיכמנו על תאריך, והאמת שמאותו הרגע כל העיסוק הקולינרי היה לגמרי בידים של פיליפ, אני נותרתי עם העיסוקים שלי, וזו היתה לחיצת היד הכי נעימה שהיתה לי כאן. הוא מקומי, הוא מדבר את השפה, והוא בישל במסעדות מישלן. שחררתי, ונתתי לו את הויזה שלי, ופתאום אני מגלה שהגיע סו שף מקסים מסופיה, צידניות עם לובסטרים חיים, שוקולדים הכי איכותיים שיש, פטריות ונתחי דגים מעלפים, ופירות יער וכלים שאני לא מכירה שעושים כל מיני דברים מולקולרים במטבח, וכל זה בלי שאני עשיתי כלום! היה תענוג גדול לעבוד עם פיליפ וסטניסלב, שניהם סופר מקצועיים, והעיפו כאן את הסטנדרטים לחלל.. הדיוק שבמנות, ההגשה, הצבעוניות, הטריות, הכל היה ללא משוא. מיותר לציין שהאורחים המכובדים שכחו איך מדברים מילים שלמות, ורק קולות מוזרים יצאו מגרונם, בגבהים שונים של עונג והתמסרות למנות..
התחלתי את הסדנה רשמית עם חגיגות גדולות כבר יום לפני כשאיוה, החברה הסרבית שלי הגיעה להיות שותפה בהכל.. שנים שאני מנסה לגרור אותה הנה, והנה זה קרה. אז קבלו סשן הכנות בו היא הצטלמה לתפארת הבלקן כולו, כמדליקת הלפיד הרשמית. סיפור קטן מאחורי הלפידים שלנו. לבויאן היה חלום מהרגע ששיפצנו את הסטודיו לשנדליר נרות בדיוק כמו זה שסוף סוף השגנו. בשוק של יום שבת, מי שהיה כאן מכיר ואוהב, יושב לו רתך מבוגר כבר שנים, עם כרס מפוארת וחיוך כל כך מתוק ומזמין. הוא מוכר בעיקר כלים שימושיים לאש, כמו אח, או טאבון. פנינו אליו בשבת קיצית אחת והתעניינו אם הוא יוכל לבצע עבורינו עבודה מוזמנת. הוא כמובן חייך והסכים, וקבענו איתו למחרת בסדנה שלו בכפר. בויאן ניהל את כל התהליך מולו, עיצב, בחר ודאג שהביצוע יעמוד בסטנדרטים שלנו. וככה, כמה ימים לפני הסדנה נתלה השנדליר המרשים והחדש בסטודיו, וספק אם אי פעם הוא יעזוב. בויאן כל כך גאה מעצם השגת המטרה, ואני כל כך מעריצה אובייקטים נפלאים לצילום. אז כמובן חגגתי עליו.
איוה היתה שם בדיוק בזמן להדליק את הנרות, ולדגמן מאחורי ההורטנזיות המדהימות שפינקו אותי בשיא פריחתן. כמה שאני אוהבת את הירוקות הקריספיות. אפשר לתפוס אותן בטווח מאוד קצר של השנה, לא כמו הורודות והלבנות. כי מיד אחרי כן הן הופכות ללבנות.. סתם שתדעו הן גדלות פרא מסביב לסטודיו ולבית שלנו.
ההכנות בעיצומן לקראת האורחים, ופתאום מכונית מסחרית עוצרת בחריקה מול הסטודיו. איש גדול יוצא ממנה ומגיש לפילפ קופסאת מתכת שחורה וקטנה. אפשר לנשום, הקויאר השחור הגיע בדיוק שעה לפני האורחים .
כמה דקות בודדות לפני שההסעה מסופיה מגיעה, על השולחן נערמים בדיוק קוסמי בליני מושלמים עם שמנת חמוצה בצל קצוץ וקויאר. על ידם מונחים בצורה מופתית הטראפלס האלוהים שטעמתי בחיי, עם פטל טרי וגרידת תפוז. בויאן מחריש אוזנים עם הויטמיקס, מערבב לנו שם את הקוקטיל הרשמי שתפס את מקומו הקיץ הזה, לפחות עבורי. ברד קמפרי תפוזים. כמה פשוט ככה מושלם ומרענן. הכוסות נמזגות, המתאבנים מוכנים, הדלת נפתחת והאורחים סוף סוף הגיעו.. אנחת רווחה, המתח יורד, הכל במקומו והאוירה מחשמלת. כמה כיף פתאום, כמה לא מלחיץ, כל הדאגות הוסרו, ונותר לי אלא להנות יחד עם כולם.
בילנו בארוחת ערב מפוארת מעשי ידיו של פיליפ והסו שף סטניסלב. אני קצת מבולבלת בסדר המנות שהיו שם, אז פשוט אתן לכם לשטוף את העיניים, ולהנות כמעט כמו שאנחנו נהנינו.
מסוחררת מהנאה, וסערת ויזואליות מטורפת, וחברה סופר משובחת, בעוונותי לא צילמתי כמה מנות. זו הזדמנות להזכיר לכם שתוך כדי סדנה אני משתדלת כן להעלות סטורי באינסטגרם, ואם עקבתם סביר להניח שראיתם. וכמובן מגבלות האור, במנות של ארוחות הערב, כי אין כמו לאכול לאור נרות ושנדליר מברזל בהזמנה אישית..
.
קצת עוד , אחרי שטף הצילומים כאן, ואספר לכם על סבילן ואנאליס. הסומליה והזמרת הבלגית שכיבדו אותנו בנוכחותם בערב השני. אם תהיתם מה זו הצלחת המושלמת הזו כאן למעלה, זה, חברים היה הגספצ׳יו הכי טעים שטעמתי, ותאמינו לא אני מיד מזמינה גספצ׳יו כשיש מאיפה. זה היה.. גספצ׳יו אבטיח עם בשר סרטנים חלומי..
אכלנו את ארוחת הבוקר המפנקת ביקום. סיפור קטן מאחורי הקלעים: פיליפ חפר לי ימים לפני הסדנה שהוא צריך 3 כפול 12 ביצים טריות שהוטלו באותו הבוקר עבור הארוחה בשבת בבוקר. לפעמים דברים חולפים דרך שתי אוזני, אני כמובן מעבדת הכל בראש, לא מאלו שצריכים רשימות, ואיך שהוא אמרתי לו ברור. נשיג. אין באמת בעיה להשיג מאחד הלולים כאן, רק שלא באמת קלטתי את הכמות. לנו יש שלוש תרנגולות, ואם הייתי מתחילה לאסוף ולא להשתמש ביום שהוא אמר לי לראשונה, גם אז לא הייתי משיגה את היעד. ואז הרהורים גדולים עברו לי בראש. מי לעזאזל אוכל שלוש ביצים בארוחת בוקר? אין מישהו כזה שאני מכירה. עם השנים למדתי להכיר את הטעם הישראלי בארוחות בוקר, תוך כדי הסדנאות, וזה שתי ביצים גג. בהגזמה. איך שהוא סיננתי את הכמות בראש והייתי בטוחה שאני מורידה אותו מזה. זה לא הגיוני. מפה לשם, כי אין כמו פיליפ, הוא אמר את זה פעם אחת, הבין שאני כנראה סקפטית, ופנה למלחמה בכוחו שלו. בשבת בבוקר, מסובבת מהלילה שלפני, ראיתי אותו מגיע לסטודיו עם חיוך גדול מרוח על פניו ושקית עמוסת ביצים חמות עם טפטופי נוצות ובוץ. הוא השיג את המטרה. לא נשארה ביצה אחת בצלחת, הוכרזה המנה המנצחת לארוחת בוקר שטעמתי בחיי. ביצים עלומות, שלוש מהן לכל אורח, צפות במטבל יוגורט פטה וחמאת פפקירה אלוהית.
סיפרתי לאורחים שיש למה לצפות לקראת הערב, אבל לא סיפרת למה יש לצפות.
את סבילן הסומליה אני מכירה דרך בת זוגתו היפה אמיליה, שניהם משפצים בית עם גינה ענקית באחד הכפרים כאן וחושבים לקיים אורח חיים שונה ממה שהכירו עד עכשיו. סבילן עבד במשך שנים במסעדות מישלן ברחבי אירופה כסומליה, ועכשיו הוא התמסר לחיים בכפר, ועובד בהיי טק. הוא הגיע עם מבחר מרגש של יינות, שהותאמו לתפריט מול פיליפ מבעוד מועד. זכינו ללגום יין אחר עם כל מנה, וזכינו ליין קינוחים מ ש ג ע מהאוסף הפרטי שלו. נדרשתי לספק 4 סוגים של כוסות ל-16 האורחים שהיו באותו הערב, וזה היה מאתגר. הוא לא עשה לי הנחות.. אבל כמובן שהמשימה הושלמה בכבוד.
ואם כבר חוגגים עם סומליה של מסעדות מישלן, שף של מסעדות מישלן, אז גם האוירה צריכה ללהיות קום איל פו. וככה נכנסה לתמונה אנאליס. אנאליס היא בלגית, שהגיעה לאיזור יחד איתנו. לפני קרוב לשבע שנים. היא התחילה את ההרפתקאה שלה כאן בבית גדול על האגם. הבית היה מוזנח, בלי מים זורמים וחשמל. במשך שנתיים היא חיה שם, עם אהבה גדולה למקום, ולאחר השנתיים האלו החלה לשדרג את המקום. עדיין אין שם מים זורמים, אבל יש לה מאגרי מי גשמים גדולים, וחשמל מידי פעם. היא התחילה לשפץ את המקום לאט לאט, בתקווה להציע אותו כמקום אירוח. היא מתעסקת עם פרמקלצ׳ר, ומארחת עשרות אנשים דרך האתר של workaway. הגורל רצה והיא גם מכירה את פיליפ, וככה יצא בצורה סופר טביעת וספונטנית שהיא איישה את המקום האחרון בשולחן המפואר של ערב שבת בסטודיו. היא נתנה הופעה שלא מביישת את הטובות והמוצלחות היום, והשריקות היו מחרישות לטובה. היה תענוג גדול לארח אותה עם הגיטרה היפה שלה, ובסוף הערב הרגשתי ממש גרופית וסחבתי לה את המגבר למונית.. אם פיספסתם את הלייב שהעלתי תוך כדי, אני אפרסם בקרוב שוב בסטורי ואשמור בהייליט שלי. רגעים ששווה לנצור לנצח.
תשמעו, היה מדהים. באמת. אני מרגישה שהמילים והצילומים לא ממש מצליחים לתאר את מה שהיה באותו סופש בוידין הצנועה. ואני מפצירה בכם, לעזור לי לשמור את העורק הראשי בתפקוד, ואולי דווקא יותר מכרגיל, ופשוט בואו בעצמכם לחוות איתי ועם הצוות הנפלא שלי כאן כאלו מן ימים. ימים ששוברים כל הנחת בסיס שהחיים הם מה שהם. הם לא. הם מה שנרצה שיהיו. וכן, מפגשים מהסוג הרביעי או החמישי הזה הם לגמרי ברי השגה, שעתיים טיסה, ארבע שעות נסיעה (מה לעשות..) ואתם כאן. איתי בתוך ההתרחשות. הסדנאות בעזרת האלים ימשיכו להתקיים, ואני אפילו שואפת להגביר את התדירות, כי כל סיבה גם עבורי להגיע הנה היא יהלום גולמי. כן, הסדנאות ימשכו, והפעימות לא ידומו. אני את העיר הזו לעולם לא אעזוב, גם אם החיים לעיתים מסיטים אותנו טיפהלה ימינה ושמאלה. הרומן שלי עם וידין חקוק באבן בלתי ניתנת להזזה.
מילים נוספות על המעבר שלנו ינוסו להיכתב בקרוב, וכבר ציינתי עבורכם לשריין את ה-15 לאוקטובר כאן בבולגריה, פרטים בקרוב מאוד מאוד.
מפנקת אתכם במקבץ אקלקטי של צילומים נוספים מהסדנה שהיתה, שימו לב איך פיליפ פינק אותי בהפתעה משמחת במיוחד - דבר אחד ביקשתי והוא אמר שזה לא בוודאות יכנס לתפריט.. ואז הוא הפתיע אותי בלי לומר מילה. הקרפ סוזט שלי.
להתראות עד הפוסט הבא, אפרת
בונה עולמות שכמוך
ReplyDelete