16.3.20

SPOTLIGHT on something else..

הפוסט או התזמון הכי אמביוולנטי שחוויתי. בתחילת מרץ התכנסנו חבורת נשלים נפלאה בביתה של עירית בירן הנפלאה, סביב סצנות מהחלומות, עוגות מפוארות ויין משובח. כל זה נראה מרחק שנות אור מהמציאות החדשה שנכפתה עלינו. פתאום זמן הפנאי של כולם הופך לנגיש גם בלי מאמץ ותכנונים, רגע, האם החלומות שלנו התגשמו? אפשר לצאת לרכיבה על סוסים באויר הפתוח, ללגום יין צונן עם חברה בצהריים, לצלות את הנתח המשובח ולהתכנס סביב שולחן משפחתי בלי מחוייבות? בלי למהר? להקדיש זמן להתבונן מבעד למצלמה, וגם בלעדיה? אנחנו צריכים לחשוש מהמאווים שלנו.. או שזה הזמן המושלם enjoy the silence ? 
האמת שאצלנו בבית השינויי עדיין לא מורגש, את רמות החרדה שלי אני צורכת ישירות מישראל. בעצב רב אני קוראת פוסטים של חברות צלמות שמתמודדות עם קשים בלתי נתפסים. ולא רק הן, כמוהן כל בעלי העסקים הקטנים, העצמאיים ובעצם כולם. באמצע ינואר חזרנו מחופשת סקי באיטליה. המוקד של התפרצות. בורמיו היא עיר שאנחנו נוסעים אליה כבר כמה שנים. אני מכירה אישית לא מעט נותני שרותים בעיר, וליבי ומחשבותי איתם כל היום. פוסטים עצובים באינסטגרם מאפשרים לי לעקוב אחריהם, לייק ואימוג׳י עצוב, זה באמת כל מה שאני יכולה לעשות? כולנו? מה יעלה בגורלם של המשפחות המקסימות האלו, שסביר להניח איבדו לא מעט מהסבים והסבתות האהובים שלהם, אותם אנשים שנותנים לאיטליה את היופי החם והבלתי מעורער שבה? 
התחבטתי ארוכות ביני לבין עצמי אם לשתף אתכם בצילומים מהסדנה האחרונה. ימים מהסוג הזה בלתי אפשריים לולא עשיה מדהימה של המון אנשים. יוצרים. בעלי עסקים קטנים, יוצרים מהבטן ומהלב. אנשים שמעריכים לחם מחמצת איכותי, יין משובח, כלי קרמיקה מנחמים, אופנה ישראלית ועוד הרבה. סביר להניח שהמקומות הפיזים שלהם נסגרו הבוקר, ושהם עומדים בפני קשיים בלתי יאמנו, בעיקר הרשתות החברתיות הן מה שאולי יכולות להניע טיפה קדימה את היצירה המבורכת שלהם. ובלב מבולבל החלטתי לשתף. 
אני כאן היום לחבק כל אחד ואחד מהיוצרים (לינקים בסוף הפוסט) המדהימים שחברו אל עירית ואלי ליום הסדנה. וגם, אולי קצת, למי שמעוניין, לשלוח אתכם למחוזות רחוקים של פנטזיה, זמן פנאי בלי דאגות. איך לייצר את המיטב מחופש מוחלט שניתן לאנשים. אם קשה לכם, תשמרו את הפוסט ליום גשום יותר, ומקווה שתתעודדו. 
קיבלתי עשרות פניות (לא מגזימה) מכם, ההורים שפתאום מוצאים את עצמם בסוג של חינוך ביתי, או משמעת חדשה. אני לא רוצה למקם את עצמי במשבצת היודעת מנסיון, כי מי שמכיר אותי טיפה יותר, יודע שאינטואטיביות וחוסר תכנון הם מה שמוליך אותי. כן, למדתי לחיות עם זה בשלום ובאהבה גדולה, ובהסתכלות של שנים אחורה אני יודעת שזה עובד. אולי לא לכולם, לי ולמשפחה שלי כן. בימים הקרובים אשתף יותר באינסטגרם את הימים שלנו מקווה שתוכלו לקבל השראה. 
ואתם, כל מי שנמצא בבתים מהיום, הרשת עובדת. אפשר לעשות הזמנות אונלין, לתמוך בעסקים קטנים, לקנות שוברי מתנה, לימים מוארים יותר.

בואו איתי לכמה רגעים לשדה ורבורג, לביתה של עירית. אתם כבר יודעים שהיה מרגש, ואני מקווה שכשהכל ייגמר, נחזור כולנו בכל הכח לעשיה איכותית ומספקת, כמו שאנחנו אוהבים. הנה זה לפניכם - 
היום כולו הוקדש לזמן פנאי, ומוטיבים בריטים הנחו אותנו עם הרבה סטייל. כמו בפעמים קודמות כשעירית ואני משתפות פעולה, זריקה של מילה באויר מובילה לשאר ההתרחשות. הפעם זה היה סוס. כמו שכתבתי למעלה, כל הלינקים יופיו בסוף הפוסט. הבית היוצא דופן בנעימותו של עירית נמצא במושב שדה ורבורג, בין מטעי תפוזים לשעבר, אבוקדו בהווה וחוות סוסים. התכנסנו לארוחת בוקר מפנקת סביב המטבח של עירית והגינה הקסומה שלה. השמש יצאה לכבודינו, והסערה פצעה למחרת. מזל גדול היה לנו. כמו בריטים טובים ומנומסים, מרחנו ריבות ביתיות וריקוטה מעשי ידי עירית על סקונס חמים ועוד לא מעט פינוקים. לחם המחמצת של עודד המוכשר עזר לנו לנגב ביצים עם שעועית ותרד מפנקים. דבש ושמן זית מדהימים של פטורה. מזוה בריטי לתפארת. 



משם עברנו לסשן המפואר. מפואר בזכות האורחת המיוחדת שהצטרפה אלינו. יוליה גלושקו, טניסאית מוכשרת, היתה השם החם בישראל שנים רבות. השנה יוליה פרשה לחיים האמיתיים.. או שבעצם הפוך? מלאות קנאה וההערצה לכישרון שלה, ליופי הנינוח והמעודן, יוליה דיגמנה לנו סשן צילומי  פורטרט בין עוגות מטורפות של המאסרו אלון שבו, לבושה בתוצרת האופנה הישראלית טרס. הרמוניה שלי יוליה, העוגות והעיצובים של טרס סיפקו לנו אין ספור צילומים מענגים. יוליה אהובה, בהצלחה בדרך החדשה את מיוחדת!


משם המשכנו לחוות איפונה שאירחה אותנו. מאיה נאור, חברה מדהימה שדרכינו הצטלבו אי שם בהאמפי בהודו, ומשם לגואה ומשם לאין ספור חויות, הגיעה כדי להראות לנו מה זה.. ושוב, אכולות קנאה על היכולות, היופי והנעימות שנוטפת ממנה, היה קשה להוריד את המצלמה מהעיניים. באלגנטיות ששמורה ליחידי סגולה, מאיה דיגמנה לנו סצנות מופת של אהבה לסוס. יוליה הצטרפה כי היא פשוט מהממת וגם אותה אי אפשר להפסיק לצלם. אותי אישית היו צריכים לגרור בכוח מהחווה. צילום בתנועה? צ׳ק. פורטרט? צ׳ק. אופנה? צק. כריכי מלפונים? צק. רגעים מושלמים? צ׳ק צ׳ק צ׳ק. 














חזרה למטבח הרוחש של עירית. מקום נטול אכזבות. מקום של חלומות. מיטב חומרי הגלם נערמו בימים שלפני הסדנה על שולחנה, מחברות מלאות בפרטים ותכנונים, כלים שנוצרו במיוחד עבור היום הזה. בנון שלנטיות יצאו מהמטבח מנות מפוארות. נתח הסינטה המושלם של מושבוצ שנשלח עבור הסדנה (תודה הדר!) הונח קרוב לליבי. פיזית. נתח עסיסי ומפנק, בשר קום איל פו. מנת דגים שאני לא בטוחה מה היא היתה יותר יפה או יותר טעימה. הפתעת היום היתה לחלוטין היין הלבן של יקב ספרה, שאם אתם לא מכירים אז רוצו! משובח זה אנדרסטייטמנט. הקינוח של עירית, שוב, כרגיל אצלה, לא בטוח אם יותר יפה או יותר טעים קיבל צילומים מכל זוית אפשרית ובקשות לריפיל. גלידת ג׳ינג׳ר ביתית עם רוברב ופיסטוקים. הורוד הזה שיגע את כולנו. על בטן מלאה ומחשבות איך כל הטוב יכול להפוך ליומיום (טוב הגזמתי, אבל רק חצי מזה? אפשר? ) סיימנו את הלגימה האחרונה של היין והתפננו להמשיך. באנו לעבוד? לא?



























ארבעת הצילומים הנפלאים כאן למעלה הם של דנה גור הסופר דופר מוכשרת שתכף אכתוב עליה. 
סשן צילום דומם, וקומפוזיציות. אספנו לנו כלים בלבן מהסטודיו של עירית. את יצירות הפאר של אלו שבו, עוד קצת מזה ומזה, ובנינו קומפוזיציות מרגשות. 


אני רוצה להודות  לצוות שלם שעמד מאחורי ההפקה של היום הזה. ראשונה כמובן עירית והידים שלה. לפתוח ככה את הבית המטבח והלב לאנשים זו מתנה. ברכה. להתבונן בה מהצד ולראות את חדוות העשייה שלה, החשיבות והצורך הפנימי האמיתי ליצור, וכל זה כקריירה שניה!! זה באמת ראוי להערצה. מאחלת לכולנו לדעת לבשל כמוה (זה לא יקרה) ולהיות פתוחים מחשבתית כל הזמן. נון סטופ.  you are blessed!!!

ליום הסדנה, וליום המקדים לו, הצטרפה אלי מאחורי המצלמה חברה חדשה. דנה גור המופלאה עם העין המיוחדת. דנה, תודה על שעות נפלאות, ברור שהיינו צריכות להכיר. תעקבו אחריה באינסטוש, מטורף מה שהולך אצלה!

למאיה הרוכבת היפה. תודה אהובה שהגעת עד אלינו ככה באמצע החיים. אין ספק שהיית הבחירה המושלמת ליום הזה. 

ולעזר וסתם כי זו הזדמנות מעולה להיפגש שוב ושוב ושוב, אהובתי רינת. קרמיקאית בחסד. כל הזדמנות להיפגש היא חגיגה, אז תודה שהגעת מהמדרשה עד אלינו, עד הפעם הבאה.

למעיין המאפרת המוכשרת שליותה את יוליה כל היום, ופינקה כמו שצרייך באילינר. תודה מעיין!

לא מעט יוצרים מוכשרים פתחו לנו דלת לעולם היצירה שלהם. אני מבקשת יפה, תקליקו על הלינקים, תכירו אותם. אולי תרצו לתמוך באיזו דרך, גם אם לא עכשיו אולי אחר כך. ללא מעט אנשים סביבנו האמנות היא לא פריוילגיה, היא דרך חיים. בלעדיה אנחנו כבים. אסור לתת לזה לקרות, כי בקרוב, אולי מאוד אולי לא, המצב יחזור לשיגרה, ואנחנו נצטרך להרים את הראש. ולחזור לפעילות רגילה. זה בטח לא יהיה קל. אבל בואו נחשוב שזה אפשרי. 

המון אנשים כמו שכתבתי עמדו מאחורי ההצלחה של היום הזה. הכי חשובים הם המשתתפים, ששמחתי להכיר בפעם הראושנה, ולפגוש בפעם השלישית ואולי רביעית? כמה כיף כל הפרגון הזה מצדכם. הפרחים שלכם. 

ועכשיו מה? שקט. בבית. אצלנו בבולגריה ההגבלות זהות לישראל. מה שעובר עליכם עובר עלינו, וכנראה שאר העולם בדרך. 
אני חסרת סבלנות שהמצב הזה יגמר, ואותו שבר הזויי שתקף אותנו יעלם במהירות שבה הגיע, ואוכל להזמין אתכם שוב לסטודיו שלי בבולגריה, או פגישה אלגנטית על גג במרקש. 

הכתיבה מסדרת לי את המחשבות, ויש לי הרגשה שבקרוב אחפור לכם יותר כאן. אם בא לכם תכתבו לי, תרימו טלפון, סתם להתעדכן ולהחליף רגעים. כבר חסרות לי הצפיות למפגשים אתכם, ועם המצלמות שלנו, אז נקבע טנטטיבית לקיץ, טוב?

צילום אחרון שהייתי חייבת לשתף - יערה עם הקארה הסקסי והאוברול המשגע שלנו :) 


No comments:

Post a Comment