4.1.18

Alredy love 2018!

לתת את הטון לסדנה, אני צריכה רק שבויאן יקנה פרחים. אין מישהו אלוף יותר ממנו בעולם בלבחור פרחים. ככה ממש, אני שולחת אותו למשימה, ואין לו מושג כמה הוא יהיה משמעותי בהחלטות שלו. הוא מבין. הוא יודע.


חזרנו מהודו לעשיה מטורפת. שבועיים לסדנה, הילדים צריכים לחזור לשיגרה, החורף תקף אותנו ולא היינו מוכנים, והפרידה מגואה. לא אשקר ואכתוב שבשניה הכל התאפס כי לא. התיקים נשארו ארוזים עד לרגע האחרון שהבנות הגיעו הנה. אבל האמת היא, שאני בן אדם כל כך ויזואלי, שאין אצלי רשימות וטבלאות וכו׳. אני צריכה רק לדמיין אימג׳ בראש, והכל מסתדר ברגע. כמו במשחק טטריס. רואה אורות מנצנצים, כוסות שמפניה ורודות ויודעת מה בדיוק אני צריכה להשלים את הטטריס הזה. הדימויים האלו הציפו אותי כמעט כל יום בהודו, וכל מה שנאר לעשות זה לקבץ את כל הפריטים האלו אצלי בבית. לכבוד הסדנה. והחגיגיות של כריסמס כל כך נעימה, כל כך פוטוגנית.





ארוחת  הערב בושלה על ידי חמותי הסופרוומן שלא מאכזבת בשום מעדן, כרגיל. הבנות הפשירו בבית מהדרך, ומהקור ואלכוהול היה מרכיב חשוב כל הסדנה :)... מיד כשהן הגיעו הוצפתי ברגשות כל כך נעימים. גם הן מביאות את ישראל אלי הביתה כל פעם מחדש, וגם, אני כל כך אוהבת לארח. אוהבת לקשקש, אוהבת שולחנות ערוכים עם מפות ונרות ואוכל טוב, וחברת בנות. כתבתי את זה פעם, העובדה שאנחנו כאן, כשאנחנו בבולגריה די מבודדים מחברה, לא מפריעה לי בכלל. אני יודעת שפעם בשלושה חודשים נשלח אלי טיל אנרגיה חברתי מישראל, שכל כך כיף לי להיות חלק ממנו. הסדנאות האלו מניעות אותי קדימה, מייצרות אדרנלין וסיפוק לחודשים השקטים שמגיעים אחריהן.
אין סיכויי שפיספסתן את העובדה ששרית נובק, הרי היא מיספטל הנפלאה, נענתה לבקשה שלי להגיע ולהיות חלק מהסדנה יחד איתי. תקשיבו, שרית היא משהו מיוחד באמת. כבר בערב שהיא הגיעה מיקסק התחיל לשיר ולרקוד, וריחות של מרק מנגולד אלוהי הציפו לי את הלב. לא ידעתי למה לצפות, אחרי הכל ההיכרות שלנו היא העיקר וירטואלית, אני עושה מליון לבבות לכל מה שהיא מפרסמת, כי כשזה מושלם זה מושלם. ורציתי חלק מהעוגה הזו שלה :) והיא הגיעה, ובקוליות שלא נראתה מעולם, תפעלה את המטבח מהשניה הראשונה, בלי מנוחה, עם המון אהבה לעשיה, ממש רואים כמה היא נהנית בכל רגע. הכל קטן עליה. היא לא מוכנה לקבל עזרה, אין פיספוסים, שרית, את אחת ויחידה. רק הרוגע שהיא השרתה במטבח רק בשביל זה אני רוצה שהיא תהיה כאן כל יום :) יקירה, היית מעל ומעבר את יודעת את זה, מליון תודות.





הרגשתי שבסדנה הזו למדנו כל כך הרבה, וזה משמח מאוד. הספקנו גם את השוק פשפשים בבוקר, הבנות חזרו עמוסות בשקיות ובשוקולדים מהסופר הסמוך, והתכוננו ללימודים רציניים. היה לי כיף, הרגשתי שהן מבינות הכל, הלמידה זרמה מצויין, ותוך כדי המטבח רחש. ארוחת צהריים מופלאה, ועוגה אחת שתזכר לדורות. עוגת השמרים של שרית.






לפני ארוחת הערב יצאנו לדנובה היפהיפיה. אי אפשר להיות בוידין ולא לראות את הפלא הזה. המקום שלי.את רוב השעות שאני מבלה כאן מחוץ לבית אני מבלה בדנובה. בקיץ, בחורף, כל השנה. הרוגע שהמקום הזה משרה, במיוחד בזמן הדמדומים הוא פרייסלס. תרגלנו צילומים בתאורה נמוכה, צילומי פורטרט, צמצמים, קומפוזיציות. השמש שקעה מהר והשאירה טעם של עוד.


התאהבתי בלוק של גלית מהרגע שהיא נכנסה. פאשניסטה כזו שהתאימה את עצמה במדוייק לכל פריים שלי בלי לדעת אפילו :)
ושוב, אורחת ערב, מפות נרות יין כל הדברים שעושים שמח בלב. שיחות בנות, מוזיקה תמיד ברקע. החיים יכולים לחייך ובגדול. חזרנו מגואה והרגשנו שהשארנו את היכולת להיות שלווים שם, על החוף בין החול והמים. אבל בערב ההוא היתה לי את אותה הרגשה מתוקה, של אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר כרגע.
נורה חברה שלי, הגיע ללמד את הבנות לארוג בנול. אני אוהבת ריטואלים. אוהבת שהן מרגישות שהן מגיעות למשהו מוכר, אבל מפתיע.
למחרת בבוקר התעוררנו לדיסה חמה ומפנקת עם אוכמניות טריות, ולחם הפודינג המפורסם של חמותי. כבר שמעתי מכמה בנות שהן מגיעות לסדנה כדי לטעום אותו, ובצדק :) תרגולים של צילום טבע דומם, המרנגים המהוללים של שרית, אתגרים בסטיילינג, וכל זה תוך כדי ששרית ואני אורזות את סלסלת הקש ליציאה ליער. כי אי אפשר לבוא לבקר אותי כאן בבולגריה, בלי לטעום מהטבע המופלא שמסביבנו. זה לעולם לא יקרה. הסיבה שמחזיקה אותי כאן ככ חזק, היא כמובן הטבע. ההרים, הנחלים, המרחבים והוואדיות. והדנובה. אני מעריצה את העובדה שכל זה פרוש לפני ואני יכולה להנות מזה ממש במרחק 15 דקות נסיעה. החופש שהטבע משדר, השקט, זה המקום שבו אני מתכננת הלאה. סדנאות, חופשות, רצונות. אז אין סיכויי שלא אשתף את הבנות בזה.


היער. אותו יער מפורסם, היער הוורוד מהסדנה הקודמת, היער המכשף. זה המגרש משחקים שלנו. הכל אפשרי שם. שרית, בנון שלנטיות תקתקה עוגת לימון משכרת, ארזנו מרשמלו ושוקולד, קצת שמיכות והרבה עצים למדורה.












 בויאן ולולה מיד אילתרו סירה להשיט בנהר, המדורה היתה חמה ונעימה, העוגה היתה נפלאה, והשוקו מושלם. תרגלו הקפאת תנועה, והבנות הראו שליטה מדהימה  בחשיפות בהשוואה ליום שלפני!
את המתנות לסדנה הזו פחות צילמתי, חלקן היו מהודו, שהבאתי במיוחד, חלקן מהסורגות המקומיות כאן בוידין, חלקן מהנגריה, אבל היתה מתנה אחת קסומה מהספונסרית הראשית הפעם שהלא היא ליהי משוגרקראפטר! העובדה ששרית מגיעה פתחה את הרעיון הנפלא הזה לשתף פעולה עם ליהי. ליהי שלחה לכל אחת מהבנות גודי בג מפנק במיוחד עם אבקות מנצנצות, תמציות וניל צבעי מאכל, והכל הכל מנצנץ. היא ידעה איך לשמח קבוצת בנות בדיוק כמו שצריך :) המתנות נארזו על ידי שרית בעטיפה מושלמת של נייר אפיה כמו סוכריות :) וקצת לפני שעזבנו, אחרי שהמרשמלו נמס לתוך השוקו, והעוגה היתה נעימה בבטן, אחרי שצילמנו בלי סוף, הבנות קיבלו את המתנות.









ארזנו את עצמנו חזרה אחרי שלוש שעות קסומות, לבית החמים ולמעדנים של שרית. ארוחת צהריים זריזה והרבה מנוחה אחריה לקראת הערב, ערב השנה החדשה!

חזרה לבית החמים, סשן מדוייק על איך עובדים עם לייטרום, הדגמות של תמונות, ופתאום, כולן רואות את התוצרים. זה היה רגע שווה במיוחד. הכל התנקז למחשבים, לקבצים, למשהו ממשי. ואפשר להתענג על התוצאות. את ארוחת הערה התחלנו עם אלכוהול, כוסית אחת לכולן, כי סופ״ש כזה צריך לחגוג עד הסוף.
קצת לפני שהארוחה התחילה, האימג׳ היחיד שעלה לי בראש הוא של הדנובה. שניה  לפני סיום הסדנה, הרשתי לעצמי להגיד בלב, שהיה לי מדהים. דמיינתי את הדנובה, והרגשתי שנהנתי. סיפוק עצום.




האלכוהול זורם, האורות מנצנצים, גלית היפה בפריים שלי, לא יכולתי לבקש יותר. המסיבה התחילה, ונמשכה יחד עם הזיקוקים לקראת השנה החדשה. מאחלת לעצמי להתחיל כל שנה בדיוק אותו הדבר. ככה.





ל

לא יודעת מתי שרית הספיקה להכין בר קינוחים שלא מבייש סלון פריזאי בגדולתו. שולחן הנחושת שלי בסלון מעולם לא היה כל כך סקסי. הקינוחים היו מענגים, המוזיקה היתה נפלאה, החברה מעולה, וסך הכל- הכל טוב. ש-2018 תמשיך בדיוק כמו שהיא התחילה, ואנחנו נסתדר :)

תשארו בסביבה, ביום שני הקרוב אעדכן כאן בבלוג על סדנה  ה י ס ט רי ת  לא פחות מזה שאקיים יחד עם עירית בירן ב-13 לפברואר בשדה ורבורג ישראל. וגם , כמובן, איך לא אפרסם תאריך מנצנץ לסדנת בולגריה הקרובה. אתן לא רוצות להחמיץ את כל הטוב הזה..
אהבה מבולגריה, אפרת

5 comments:

  1. סיון קונוולינהThursday, January 04, 2018

    מדהים!! לגמרי עושה געגועים לסדנת הכריסמס שהייתי בה.
    שתהיה שנה מופלאה,אפרת!

    ReplyDelete
  2. פשוט וואו אחד גדול! התמונות והכתיבה. כל כך עושה חשק

    ReplyDelete
  3. מקסים, ונראה טעים וכל כך יפה ומיוחד !!! ששנת 2018 תהיי מלאה יצירה ודברים טובים

    ReplyDelete
  4. וואו וואו וואו! איך בא לי גם קצת מכל הקסם הזה...

    ReplyDelete