29.11.17

Vanilla post.






























בשיא הספונטניות, יושבת לי במסעדה של הגסטהאוס בהאמפי, פורקת את הצילומים מהימים האחרונים, וחשבתי, אולי האינטרנט יישתף פעולה, ואצליח לכתוב פוסט. וזה קרה!
האמת, פוסט קטן קטן, שאני ממש אוהבת. לא שקיעות מרהיבות, לא חופים אין סופיים. תבלינים. לולי אומר שהוא יודע מתי נחזור לבולגריה. כשאימא תתגעגע למטבח. וזה נכון. ברגע שארגיש שאני צריכה את המטבח שלי, לא אוכל להמשיך ולהסחב עם תיקים על הגב בין גסטהאוסים ולבחור מנות מתפריט שמציע אוכל הודי או שניצל בפיתה. זו האמת. כשארגיש שארצה לערבב לבד את הדיסה שלי בבוקר, עם התבלינים שאני אוהבת, לאפות את העוגות שלי עם מקלות הוניל הממכרים, ולבחור לבד שזיפים ועגבניות בשוק, אז זה הזמן לחזור הביתה. כשהגעגוע לריחות מהמטבח יגדל.
כשהיינו בגואה, נסענו עם הלוקאצ׳ים, שהם סאגה נפלאה בפני עצמה, לחוות תבלינים. שלושה ילדים שלהם, שניים שלנו. לא יודעת מה חשבתי לעצמי, שאולי זה יהיה שיעור מקיף בגידול תבלינים, במטבח פיוז׳ן, בבישול, במערכות אקולוגיות, לא יודעת. האמת היא, שהילדים לגמרי היו בשלהם. לא יודעת מה חשבתי. אם אשאל אותם היום איך צומח מקל וניל, אולי רק לולה תתן לי תשובה. ואם אשאל איך צומח הל, אז אף אחד לא יבין מה אני רוצה. אבל אם אשאל אותם איך היה בחוות התבלינים עם הלוקאצ׳ים, הם יגידו אש. כי באמת הם נהנו מאוד, וזה מה שחשוב, לא..?
ולעיניינים שלי :)
רמת ההתרגשות שלי כל כך עלתה, ובמיוחד כשהגענו לוניל :) האמת שמהרגע ששמעתי שיש כזה מקום בקרבתנו, חיכיתי ליום שנסע לשם. חלום שתהגשם - לראות איך צומח הוניל. אני צנועה. קיצור, היה באמת מרתק, קיבלנו הסברים מפורטים ממנהלת החווה על המגוון שצומח שם. וינל, כמובן, הל (ידעתם שהיא מלכת התבלינים? והמלך הוא כמובן הזעפרן. ) מוסקט, פלפל קינמון, קשיו ועוד מלא דברים מרתקים. זה מסוג הדברים שמוציאים אותך מהחוף בגואה, כי אתה לא מתחייב להרבה זמן, חוזר תוך חצי יום לים..
החוויה של לצעוד בין צמחיה סבוכה, ועוד בבוקר שבו ירק גשם, והכל היה רטוב ולח, ממש חיי ג׳ונגל אמיתים. אני נהנתי במיוחד, ויש לי הרגשה, שאם נחליט לחזור לגואה אחרי הביקור כאן בהאמפי, יש מצב גדול שאמצא את עצמי שם שוב.
פאוזה קטנה, בא לי לשתף במה שקורה ממש עכשיו סביבי. אז ככה: באמצע המסעדה של הגסטהאוס, מקבץ של ישראלים, מכל מיני מקומות בארץ, וכל מיני סיפורים מרתקים. בטלביזיה הילדים ורוב הטיילים רואים ״מבצע סבתא״ משמאלי יש מזרן (כל הישיבה כאן על מזרנים) שמתחתיו התקבצו איזה 10 קרפדות, ומחכים שמישהו יבוא להוציא אותן משם, כדי שהבחורה הנחמדה ששכבה על המזרן תוכל לחזור למקום שלה. המלצר לוקח הזמנה של 10 תה עם נענע, בשולחן לימיני משחקים קלפים. האורות עמומים מאוד, או מחסכון אי כי ככה זה בהודו. סך הכל עוד ערב רגוע, אחרי היום הנפלא שהיה לנו כאן, בין שיטוטים על הטוסטוסים (!!!) בין האגם למפלים לאיזור טיפוס.
עוד יום בהודו, ונשאר רק להגיד תודה על ההזדמנות.
בסדר אקראי לחלוטין, הצילומים מהחווה הירוקה. אנחנו, הלוקאצ׳ים ומקלות הוניל.



































































No comments:

Post a Comment