13.2.17

Up close and personal - no edit post.

feeling blue... או אולי white.. לא יודעת, אבל כאילו משהו כבה. אני חייבת קצת שמש, קצת חול ברגליים, מלח של ים ואת אימא ואבא. התגעגעתי. הכל נפלא. באמת. אבל הגעגוע עמוק. ומיום ליום, לא כל כך מרגישים, אבל ההצטברות, היא בטח מה שתכריע את הכף. אני ממש מתגעגעת לישראל. לאוכל, למוזיקה, לתל אביב. לאנשים. לזה שמכירים אנשים, שיש ל מה לדבר, יש שעבר משותף. הכי בא לי חומוס באבו חסן. לא, הכי בא לי ללכת לים. או סתם להופעה של ברי סחרוף, או לפתוח רדיו ולשמוע הדג נחש. הכי סתם בעולם. דברים רגילים. אני מתגעגעת. וכאן? כאן מעולה. הכל נפלא. באמת. כיף לא נורמאלי, סיפוק גדול, התפתחות, חוויות, התעסקות עמוקה באסטטיקה כמו שאני אוהבת, הכל באמת נפלא. כולם מאושרים. אבל אני מתגעגעת.
יש לי תיקייה במחשב מהיום שעברנו לבית החדש. מידי פעם אני זורקת אליה כמה תמונות, שיזכירו לי את הימים הראשונים שלנו בבית משלנו. הבית הזה הוא נחמה מספיק גדולה להכל. אמנם ארבעה קירות וגג, אבל התגשמות חלום. אני קמה כל בוקר ואומרת תודה לשלושים סוגים של אלוהים על הבית הזה. במיוחד להורים שלנו.
התיקייה הזו תפחה, והגיע הזמן לאסוף את הכל, לפוסט אחד ארוך ארוך..... כדי שהילדים יוכלו לראות את הרגעים הנפלאים האלו בעוד שנים קדימה. אולי ההתרגשות של אימא שלהם מבית חדש (וכמובן גם של אבא!!!) עוברת בתמונות, ואני אצליח להעביר להם, כמו שההורים שלי העבירו לי את החשיבות, והעוצמה של להיות בבית. בבית שהוא שלך. כמה המקום הזה הוא חוף מבטחים. מתנצלת אם יש יותר מידי צילומים, אם היה לי שבוע פנויי בטח היו פי שמונה עשרה, אבל זה מה שהספקתי להעמיס ביום אחד ארוך. אי אפשר לסנן את הרגעים שעברנו כאן בחודשיים. כל רגע הוא עולם עצום, עם הרבה משמעות. בשבילנו. אז כן, פוסט ארוך ארוך.. בסוף, יהיו עוד כמה מילים.
כל הצילומים הם מהחלק התחתון של הבית. חדר הילדים הוא הפנינה האמיתית.. בין לבין כל הצילומים תמצאו הצצה אחת קטנטונת. אני מחכה שהפינישים הסופיים יותקנו בחדר ילדים, ומבטיחה לתת לכם להציץ בממלכה. לא פחות. של ילד אחד וילדה אחת עם הרבה מזל.. :) וסבא אחד מוכשר כמובן..
אפרת


























































הגעתם עד כאן??ואוו.
תודה שאתם חלק מהבלוג הקטן שלי. הוא באמת קטן, ממש לא מה שאתם חושבים..
אלו החיים שלנו כאן, בין לבין. בין הגעגוע לישראל, בין האופוריה מהבית החדש, בין ימים עמוסים בלימודים, הרבה הרבה ספרים, שלוש שפות, מעט חברים, המון חוויות ושלג אחד אין סופי. שלא נגמר. אנ יודעת שאני עוד אתגעגע אליו, אז אני לא מעזה להתלונן. שישאר כמה שטוב לו. האביב בטוח יגיע, אין ספק. והגינה שלנו תצמיח דשא ירוק, וקנקנים של לימונדה ייגלמו מתחת לשמש, בין הערסל, לקראוון,שאולי יום אחד נשפץ, לחברים שיבואו לבקר. אין משהו משמח יותר מחברים שמבקרים.
אז עד כאן, מחשבות על החיים, חוץ מזה, למה שלא תפרגני לעצמך איזה ביקור קצרצר עם המון פינוקים, כאן, בבית שלנו, בעיר שלנו, בבולגריה שלנו? לסדנא מיוחדת, שאני רוקמת ממש בימים אלו. שני תאריכים בסוף חודש מרץ תחילת אפריל. שניה לפני הבלאגן של פסח, תצליחי לחזור רעננה לחג הארוך.. כתבי לי אם את מעוניינת בפרטים נוספים, אשמח לענות מיד.
mylovelymessworkshop@gmail.com זה המייל, מחכה לשמוע מכן, נשים מפתיעות, מי תשתה איתנו הפוך כאן מסביב לשולחן הגדול, עם טארטים שכבר נהייתי אלופה בלהכין....? מי תקליקי איתי באהבה גדולה את כל היופי האחר הזה שבולגריה מציעה? קליק.
צ׳או. 

3 comments:

  1. וואו. כמה יופי וקסם בפשטות, ביום יום. איזה כיף לילדים שלך על התיעוד הזה של החיים. סופי הזו הורסת....הבית במציאות מקסים לא פחות. אולי אפילו יותר. שמחתי לראות את הכלי שלי בין לבין ולחם מחמצת?? מאמינה לך על הגעגוע, אבל הפינה הזו שלכם והחיים שאתם יוצרים בה יום יום היא נחמה. געגועיי לוידין!!!

    ReplyDelete
  2. אוי, החדר ילדים, אני כל כך מחכה לפוסט המלא! וכל השאר - מופלא

    ReplyDelete