24.11.16

Random Post.

הבלוג הקטן שלי, המקום שאני כל כך אוהבת מוזנח לאחרונה. אני באמת מרגישה רע עם זה, כאילו שיש לי אבן כבדה בלב שלא מניחה. משהוא שרציתי לעשות, ולא עשיתי, מכל כך הרבה סיבות, אבל נראה לי שהסיבה המרכזית היא חוסר יכולת ריכוז בעוד משהו בימים האלה..
אנחנו ממש לקראת סיום השיפוץ העצום שעשינו בבית הישן והזקן כאן בוידן. פתאום נפל לי האסימון לפני כמה ימים שהבית בן יותר ממאה 100 שנים. לקחנו על עצמנו פרוייקט כל כך גדול שלא היינו מודעים לכמות העבודה והקשיים שניתקל בהם. זו היתה הסיבה המרכזית שבגללה חזרנו מהר מהצפויי מהודו, הכל הולך כל כך קשה כאן בבולגריה.. עשיתי הסכם ביני לבין עצמי, שלעולם, אבל לעולם לא אעשה את זה שוב כאן. זה באמת שאב את כל האנרגיות, ואני מרגישה כל כך מפוזרת ולא מרוכזת בחודשים האחרונים. חס ושלום לא מתלוננת כאן מעל דפי הבלוג, רק מחכה כבר בקוצר רוח (שלעיתים מרגיש כמו קוצר נשימה ועילפון..) שהכל יהיה מאחורינו. אני מלמדת את הילדים כל הזמן, כמה הדרך חשובה, ובמיוחד בטרקים הקשים שעשינו בהודו, כמה צריך להנות גם מהדרך, ולא לחשוב רק על להגיע כבר, אבל אני באמת חושבת שהגיע הזמן שנפרוש את השטיחים, ונפתח בקבוק יין. הבית הזה אוטוטו מוכן, ואני יותר ממוכנה שהוא כבר יהיה מוכן :)
אנחנו לומדים בבית כבר שנתיים שלמות. בלב שלם אני לא יכולה להגיד שאנחנו עושים את זה בדרך האולטימטיבית, שאני מרגישה שהצלחנו להגיע לכל הפינות שאני רוצה, שהשיטה מושלמת עבורינו וזורמת נפלא. זה לא ככה. יש הרבה קשיים בדרך, ויש ימים לא קלים. אבל לשמחתי הרבה, כנראה שאיזו מכשפה טובה מהצפון או מהדרום לחשה לי את מילות הקסם באחד הלילות כשישנתי, וגילתה לי שכקשה, הדרך הכי טובה היא לצאת החוצה, אל הטבע. ואת זה יש לנו כאן בשפע תודה לאל. היוםצהיה יום כזה, אז מיד אחרי הקפה של הבוקר פשוט יצאני. לטבע.

אני חולמת על ימים בהירים, והכוונה היא לאו דווקא לשמש, בכלל לא. עד עכשיו, חיינו בדירה של המשפחה, דירה קומוניסטית ישנה, ששירתה אותנו יותר מנפלא. יש בה כל מה שאנחנו צריכים. היה לנו טב שם, קרו לנו דברים נפלאים בשנתיים שגרנו בה. אבל היה לי כהה. כל כך כהה. הקירות מצופים טפט קטיפתי חום, רוב הדירה מצופה שטיח חום, הכל חום. הכל כהה. ואני צלמת. נושמת אור. זה היה מכשול אמיתי בשבילי, ובחודשיים האחרונים המכשול התגבר עלי, הפך להיות יותר חזק ממני, ואני הרמתי ידים. לא יכולה יותר עם הכהות הזו, אני משתוקקת לחלונות גדולים, לקירות לבנים, לריצפה בהירה, לאור חדש.

נראה שהצלחתי לשקוע עמוק בכהות הזו של הדירה, למרות שבמשך שנתיים כמעט מלאות הצלחתי להתגבר על זה. אבל עכשיו זה הגיע, ואני חייבת לברוח החוצה! הבית בלאגן נוראי, לאף אחד כבר אין חשק לסדר, לייפות, כולם כבר חצי רגל בחוץ. אנחנו אפילו בקושי אוכלים בבית, מזל שיש את הקפה הבריטי לארוחת בוקר ואת חמותי לארוחת ערב.. מה שבאמצע..
השבוע אנחנו מתחילים לארוז, לא יאומן (כמובן..) כמה דברים צברנו. זה היה צפויי, אבל עדיין מפתיע ושובר שיאים. אני מחפשת ארגזים בכל העיר בלי הצלחה, עדיין לא ברור איך נעבור את ה-200 מטרים מהדירה שלנו לבית החדש. כל אחד יסחוב משהו..
סדנת הכריסמס מתקרבת בצעדי ענק, אוטוטו הבנות כולן כאן, ואני כבר לא יכולה לחכות למטבח החדש שלי לנסות את כל המתכונים החדשים שמתווספים ומשדרגים את הקטע הקולינרי בסדנה! הכל יהיה כל כך טעים, ופוטוגני, ועם המטבח החדש והמשודרג מהכפר, אפשר באמת לעשות שם נפלאות.. באמת שאני לא יכולה לחכות כבר..

את האיש הנחמד הזה פגשנו היום אוסף סירפדים כמו חצי ממבוגרי העיר שלנו. כולם עסוקים במלאכת הליקוט, כי זה פשוט כל כך טעים! הסרפדים משולי הרחובות גם יכנסו לתפריט הסדנה.. כשהוא ראה את הילדים אוספים חרובים, הוא סיפר שאפשר להכין מהם תה. אבל אני חושבת שזה דווקא לא חרובים. מישהו מכיר? יכול לתת עצה?

הימים כאן קרים ואפורים, ואני מוצאת את זה כל כך יפה. באמת, הכל כל כך פוטוגני ומזמין, אני כבר לא יכולה לחכות לבנות שיגיעו הנה לצלם את העיר שלנו. מעניין איך זה יראה בעינם שלהן..
כתבתן לי המון מיילים בעניין סדנת המתקדמות שתתקיים בחודש ינואר. אז קודם כל יש עדיין מקום להרשם.  חשוב לי להדגיש שהידע היחיד הנדרש הוא תפעול מצלמה, מה שאומר, שאתן, לא מחזיקות מצלמה בפעם הראשונה, כמו רוב הבנות שמגיעות לסדנה הרגילה. חשוב שיהיה לכן ביטחון בתפעול המצלמה, כי זה משהו שנבנה לאט, ואם אתן כבר מנוסות זה אומר שכולנו יחד נוכל להתחיל ולצלם ולטרוף את הסביבה ומיד.







סדנת ינואר תהיה מיוחדת במינה, יוצאת דופן.התכנים שלה יהיו חדשים לחלוטין, וככה גם החומרים שאיתם נעבוד. הפתעה מאוד גדולה ומרגשת בתחום הקולינרי, אבל אני עדיין לא יכולה לספר.. אני מאוד רוצה שהצלמות בינכן יגיעו, להנות איתנו יחד, זה יהיה הרבה יותר מעבר לסדנת צילום. הרבה יותר. וכן, זו תהיה ההזדמנות היחידה לצלמות המנוסות שביננו. שתי הסדנאות המיועדות לאחר מכן יהו למתחילות, כשאחת מהן באמצע השבוע (עדיין אין תאריך, אבל בקרוב!) ואז, כן.. אנחנו שוב יוצאים לנדודים. אז זו באמת הזדמנות חד פמית למי שמרגישה שהצילום הוא כלי שהיא מכירה, ובא לה להגיע הנה להנות משפע אפשרויות בסופ״ש אחד מושלם.

אז פוסט ראנדומלי, אתן כבר מכירות אותי, הוא תמיד צץ אחת לכמה חודשים, כשאני מרגישה מאוד מבולבלת ביום יום, מצלמת המון כמובן, וצריכה לקשור את כל הרגעים האלו ביחד, כדי לשמור זכרונות, כדי להסתכל בעוד שנה או שנתיים, ולהתמוגג מהרגעים האלו. כי זה מה שאני עושה לפעמים באמצע הלילה, כשאני מתעוררת, או סתם עם נדודי שינה, אני חופרת אחורה בבלוג, לראות מה היה לפני שנתיים או שלוש. אז עוד שנתיים, בטח אראה את לולי עם האקדח הזה שהוא בנה לעצמו, ואחייך.




אז יום שיטוטים, כמה תמונות שאספתי מהשבוע האחרון, מחשבות לא מסודרות, והרבה אהבה לבלוג הקטן שלי, הביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה היום. פוסט בלי יעוד כל כך, אבל אני שמחה שהוא כאן. אני מרגישה שמבוגר אחראי עשה כאן קצת סדר.
בסוף השבוע אנחנו מתחילים לארוז, בויאן נוסע לביקור קצר בארץ, וכשהוא יחזור, אני מקווה שנישן יחד כל המשפחה בבית החדש והבהיר שלנו, ונתעורר לארוחת בוקר חלומית מסביב לשולחן הגדול, כשהאח תהיה בוערת. אני באמת באמת מקווה. לבנתיים החבילות מאמזון אנגליה מתחילות להגיע, ואנ בונה ארסנל מפואר במטבח של חיילים מהממים. יש לי חלום שיום אחד תהיה כאן סדנת אפיה אמיתית, של קונדיטורית אמיתית, ואני אהיה אחת מהמשתתפות. כל כך הרבה תוכנית לחלקה הקטנה הזו שלנו כאן, ומעל לעל, פתאום, גם מתחילים געגועים לישראל.

איך מכילים את כל זה...?


6 comments:

  1. את כבר הרי יודעת שאני ממש אבל ממש אוהבת את הבלוג המופלא והקסום הזה שלך. ההליכה עם הלב, העשייה, היצירה, התובנות והדרך הכה ייחודית שלך גרמו לי להתאהב.
    מצפה לראות את הבית החדש. בטוחה בטוחה שהוא הורסססס ת׳בריאות. מאחלת לכם שתהנו יחד מרגעים נפלאים בו. והאקדח של לולי רומז לי שהוא עומד להיות גבר משגע במיוחד ❤️

    ReplyDelete
  2. התרגשויות להתחלות חדשות והפרפרים בבטן שגם מעלים ספק וחששות לגבי בחירות-אבל גם נותנים את הטעם לחיים.מעבר קל ונעים.מחכה בקוצר רוב לצילומי הבית

    ReplyDelete
  3. כל כך כייף לקרוא את כתיבתך, גם אם היא לא ממש מאורגנת.
    שיהיה מעבר קל לבית החדש ואיזה כייף לבנות שיגיעו לסדנה אצלך.

    ReplyDelete
  4. אולי כשהלחץ יירד תוכלי לשתף קצת על החינוך הביתי? מה השיטה שלך? מה עובד ומה לא ומהם הקשיים הנילווים? ועל הדרך אומרת שהצילומים של הילדים בטבע מעלפים ומעוררי קנאה.

    ReplyDelete
    Replies
    1. בשמחה. מקווה להתפנות לזה מיד אחרי הסדנה הראשונה.

      Delete
  5. אני לא מאמינה שכבר עברו שנתיים מאז שעברתם...
    ממש מחכה לראות איך יצא הבית שלכם.
    שולחת לך עוד קצת סבלנות,שיהיה לך במעבר קל

    ReplyDelete